##מהו בית הדין למים ?## חוק המים בא להסדיר את ענייני המים במדינה. החוק קובע, כי כל מקורות המים במדינה מיועדים לצרכי הכלל וכי אין להשתמש בהם אלא לפי הוראותיו. מספר סעיפים בחוק קובעים, כי במקרים המנויים בהם ניתן לפנות לבית הדין למים שידון בעניין שבמחלוקת. אחד הסעיפים הנ"ל הינו סעיף 31 לחוק. על כן, אם נכנס העניין שלפנינו בגדר סעיף 31 לחוק, הייתה סמכות לבית הדין למים לדון ולהכריע בו. ##סמכות בית הדין למים:## הנה כי כן, סמכותו של בית הדין למים אינה חולשת על כל נושאי המים אלא היא מוקנית לו בנושאים ספציפיים בהם המנויים בו. אכן סמכות של רישום רישיון ו/או שינויו נתונה למנהל נציבות המים וזאת באמצעות בקשה המוגשת אליו וכאשר הוא מסרב לרישום ו/או לשינוי רישום הרישיון יש להגיש ערר לבית המשפט המוסמך כמצוות ס' 31 לחוק המים הקובע: "31.(א)הרואה עצמו נפגע על ידי סירובו של מנהל הרשות הממשלתית לתת רישיון-הפקה, על ידי תנאים שנקבעו ברישיון-הפקה או על ידי התלייתו, שינויו או ביטולו, רשאי לערור על כך לפני בית-הדין תוך 21 יום מיום מסירת הודעה על החלטת מנהל הרשות הממשלתית. (ב)הגשת ערר כדין מעכבת את ביטול הרישיון, התלייתו או שינויו". כמו כן בר"ע (מחוזי חיפה) 110/01 רשות הניקוז גליל מערבי נ' המועצה האזורית מטה אשר, , תק-מח 2001(4), 2005 נקבע : "(א) לבי"ד זה אין סמכות כללית לדון בנושאי מים (לרבות זיהום מים), אלא רק בנושאים ספציפיים בהם הוקנתה סמכות מפורשת לביה"ד. הדבר עולה מהאמור בסעיף 140(ב) לחוק המים, שבו נאמר שביה"ד ידון בעניינים המסורים בידיו "לפי חוק זה" וכן בעניינים המסורים לשיפוטה והכרעתה של ועדת שפיטה לפי חוק הניקוז וההגנה בפני שיטפונות התשי"ח-1957 של צדדים שנפגעו. (ב) ככלל, דן ביה"ד למים רק בעררים על צווים (ראה למשל סעיף 31(א); 35 ;34(א); 35א(ב)(44 ;43 ;(2י"ד(ד); 124 ;117 ;98 ;89 ;75 ;61ה(א)), או פעולות של נציב המים (לרבות המנעות מפעולה כגון מתן היתר) או מי שהוסמך על ידו (ראה סעיף 11; 20 ;16י"ח(ב); 22א(ג)), או במחלוקת בדבר פיצויים (ס' 44 ;18(ב); 79(ב)(94 ;(2 וראה גם סעיף 6(ג) לחוק הניקוז))". ##להלן פסק דין בנושא סמכות בית הדין למים:## רקע בפניי בקשה מטעם המשיבים 6-8 בהמרצת הפתיחה (להלן: "המבקשים") לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. בהמרצת הפתיחה שהוגשה, נתבקש ביהמ"ש להצהיר כי, האגודה הלאומית לעזרת המסיונרים הקתולים האיטלקיים (להלן: "האגודה"), הינה הבעלים של מס' רישיונות הפקת מים הרשומים על שם המבקשים וכי יש לרשום רישיונות אלו על שמה, בפנקס המים המתנהל ברשות הממשלתית למים. לטענת האגודה, היא הבעלים של המקרקעין שהוחכרו למבקשים על פי הסכמי החכירה ואשר במסגרתם ניתנו למבקשים זכויות שימוש במים למטרות חקלאיות, משנסתיימה תקופת החכירה פגו גם זכויות השימוש במים של המבקשים. עוד נטען כי האגודה פעלה לסילוק ידם של המבקשים מהמקרקעין לגביהם ניתנו רישיונות מים ואף קיבלה לטובתה פסקי דין לסילוק ידי המבקשים. כן טענה האגודה כי פנתה פעמים רבות לגוף המוסמך על הפקת רישיונות מים, נציב רשות המים, בבקשות חוזרות ונשנות כי הלה יעביר את רישיונות המים אשר רשומים על שמם של המבקשים וירשום אותם על שמה אך בקשותיה הושבו ריקם ופניותיה לא טופלו. טענות המבקשים לטענתם, יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית שכן הרשות המוסמכת בסעדים המבוקשים בהמרצה, הינה הרשות הממשלתית למים וביוב (להלן: "נציבות המים") או בית המשפט המחוזי בשבתו כבית הדין לענייני מים (להלן: "בית הדין לענייני מים") אשר הוקם מתוקף חוק המים. הרשות המוסמכת לתת רישיון הפקת מים ו/או לשנותו הינה נציבות המים וזאת מכוח ס' 23 ו- 30 לחוק המים ותקנות שהותקנו מכוחו ועל כן בכל נושא כגון דא יש לפנות אליו בבקשה מסודרת. כן נטען כי היה ומבקש הנפקת רישיון המים ו/או שינויו נפגע מהחלטת מנהל נציבות המים עליו להגיש ערר לבית הדין לענייני מים אשר בין יתר סמכויותיו הוקנתה לו הסמכות לדון במסגרת הערר בהחלטות מנהל הרשות הממשלתית, לרבות החלטות לעניין שינוי רישיון מים וזאת בהתאם לס' 31 (א) לחוק המים. כן נטען כי האגודה עצמה הכירה בסמכות מנהל נציבות המים, לשנות את הרישום של רישיונות המים אשר על שם המבקשים ומודה (בס' 12-13 להמרצה) כי פנתה לרשות המים בבקשה לשינוי הרישום בפנקס המים אולם, לא זכתה למענה. אף על פי כן, האגודה בחרה שלא ללכת בדרך המלך ובמקביל לפנייתה להליך מנהלי המתנהל ברשות הממשלתית למים פנתה גם בדרך של המרצה גם לבית משפט זה, בבקשה שיצהיר שרישיונות המים הינם בבעלות האגודה וכי יש לרשמם בפנקס המים. לטענתם, לא ניתן מחד לפנות להליך מנהלי בנושא שכולו בסמכותו של מנהל נציבות המים ומאידך, לפנות בדרך של המרצה לבית המשפט וזאת בניגוד גמור לאמור בהודעה המוסכמת מטעמה מיום 30/06/10. לחלופין, נתבקש בית המשפט ליתן להם ארכה של 15 יום מיום ההחלטה בבקשה זו, להגשת תשובה מטעמם להמרצה. לטענת המבקשים, האגודה הודתה בהמרצת הפתיחה גופה כי פנתה מס' פעמים רבות לגוף המוסמך על הפקת רישיונות מים ,נציב רשות המים, בבקשות חוזרות ונשנות כי יעביר את רישיונות המים על שם המבקשים וירשום אותם על שמה בפנקס המים אותו הוא מנהל, אולם נענתה בשלילה. כבר בכך, גילתה האגודה את הכרתה וידיעתה באשר לסדרי הדין הראויים בנוגע לסוגיית שינוי רישום בפנקס המים. כן טענו כי במסגרת הודעה מוסכמת שהוגשה לבית המשפט בס' 6 הודיעו הצדדים כך: "היה ומנהל הרשות יסרב לבקשת המבקשים יוכלו המבקשים להגיש ערר על החלטתו זו לבית דין למים שהוא הערכאה המוסמכת על פי ס' 31 לחוק המים" ואין לאגודה אפשרות לחזור בה מהודעה זו. תגובת האגודה לטענת האגודה, מדובר בתובענה לפסק דין הצהרתי, במסגרתה עותרת היא לסעדים כנגד המבקשים בקשר להיותה זכאית להירשם כבעלת רישיונות המים שכן משפקעה זכות המבקשים לחכור למטרות חקלאיות את מקרקעי האגודה לא נותרה בידם כל טענה ו/או זכויות ברישיונות המים. כן נטען כי לא קמה לבית הדין למים כל סמכות מכוח חוק המים לדון בתובענה שכן עניין התביעה אינו מנוי באחד מסעיפי חוק המים שבגינם ניתן לפנות אליו. עוד טענה האגודה כי נציבות המים אינה מוסמכת להורות על הסבת רישיון על שמה של האגודה והיא זקוקה לצו משפטי שמי שמוסמך לתיתו הוא בית המשפט המחוזי ולא בית הדין למים. כן נטען, כי בענייננו אין מדובר במצב בו מנהל הרשות הממשלתית למים סירב ליתן ו/או לשנות ו/או לבטל רישיון הפקה, בהתאם לס' 31 (א) לחוק המים שאז הדרך להתנגד להחלטה הנה ערר בפני בית הדין תוך 21 יום מיום מסירת ההודעה על החלטת מנהל הרשות הממשלתית. בענייננו, מנהל נציבות המים לא סירב לבקשה להסבת הרישיונות על שמה של האגודה ולא מסר כלל את החלטתו. בענייננו, מהות התביעה הנה למתן פסק דין הצהרתי בדבר עצם הבעלות על רישיונות הפקת מים והקצאת המים על פיהם ורישומם בשם האגודה, דבר שהנו בסמכות בית המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית לפי ס' 40 (2) לחוק בתי המשפט. עניין אכיפת/החזרת/העברת הסבת/הזכות הקניינית ובעלות האגודה על רישיונות המים, הפקת מים ורישומם אינה מנויה בחוק המים, ואינה מקימה סמכות עניינית לבית הדין למים לדון בסעד. לטענת האגודה, דין תגובת המבקשים להדחות בהיותה נעדרת כל יסוד. סמכותו של בית המשפט לדון בתובענה נשוא הבקשה קבועה בחוק המים ובתקנות שהותקנו מכוחו. תקנה 16 (א) לתקנות המים (רישום בפנקסי המים) התשכ"ב - 1962 קובעת כי: נציב המים ישנה את הרישום בפנקס המים אם ניתנה הודעה על ידי בעל רישיון ההפקה או אם ניתן פסק דין של בית המשפט המוסמך המשנה את הפרטים שנרשמו. אם כך נטען, באין הסכמה על פי ס' 28 לחוק המים, השינוי נעשה על סמך פסק דין של בית משפט מוסמך ולא של בית הדין למים. החוק והתקנות על פיו פירטו באופן ספציפי ובמדויק מתי ובאלו עניינים ניתן לפנות לבית הדין למים ולא זה המקרה. עוד נטען כי ההסכמה להגשת בקשה לרשות המים כאמור בהודעה המוסכמת שהוגשה על ידי הצדדים אינה אומרת ויתור על המרצת הפתיחה שעה שרשות המים מתנהלת בהתחמקות, משיכת זמן , בכחש ובהפרה בוטה. כן נטען כי הסעד המבוקש אינו להעביר את הרישיונות של שמה של האגודה אלא לצוות על רשות המים להחליט בבקשת האגודה להעביר על שמה את הרישיונות, מכיוון שהבקשה הוגשה אליה מלפני חודשים רבים ולא זכתה להתייחסות כלשהי מצידה. לעניין הבקשה להארכת מועד נטען כי המבקשים לא תמכו את בקשתם בתצהיר ולא פירטו מה הטעם לבקשה ועל כן אין להיעתר לבקשה לארכה לקבלת כתב תשובה וזאת לאור העובדה שהמרצת הפתיחה הומצאה להם כבר ביום 02/12/10. דיון השאלה שעולה במקרה דנן היא האם לבית המשפט זה סמכות לדון בתביעה או שהסמכות נתונה לבית הדין לענייני מים. לעניין בחינת הסמכות העניינית חלו תחילה בהלכה הפסוקה זה בצד זה שני מבחנים האחד, כפי שכונה "מבחן הסעד" והשני "מבחן העילה" או "טיב הסכסוך". בע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פד"י נט (3) 529 אומץ כפי הנראה כהלכה מחייבת מבחן הסעד תוך דחייתו של מבחן העילה ובעניין זה נאמרו הדברים הבאים מפי כבוד השופט גרוניס: "המבחן המקובל לעניין קביעת הסמכות העניינית בתחום האזרחי, בכל הנוגע לבתי המשפט שחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט) עוסק בהם, הינו מבחן הסעד (ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561 (להלן - עניין רפאלי); ע"א 472/83 אריאלי נ' אריאלי, פ"ד מא(3) 200, 208; רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 812, 815; ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא(2) 669 (להלן - פרשת אלעוברה); ע"א 8130/01 מחאג'נה נ' אגבאריה (לא פורסם) (להלן - עניין מחאג'נה)). משאומץ מבחן הסעד לעניין הסמכות העניינית, נדחה בעת ובעונה אחת מבחן אחר שהוצע, והוא - מהות הסכסוך (עניין רפאלי; ראו דעת המיעוט של השופט מ' עציוני). נעיר, כי לעתים מדובר על מבחן העילה ולא על מהות הסכסוך, אך דומה שאין הבדל ממשי בין השניים". יש אם כן, נוכח ההלכה הנ"ל, לבחון את שאלת הסמכות העניינית, על פי הסעדים להם עתרה האגודה בהמרצת הפתיחה. בהמרצת הפתיחה נתבקשו הסעדים הבאים: א. להצהיר כי האגודה הנה הבעלים של רישיונות הפקת מים והקצאת מים הרשומים על שם המשיבים (בהמרצת הפתיחה). ב. לחייב את הרשות הממשלתית למים, לרשום בפנקס המים שמנוהל על ידה את האגודה כבעלת רישיון ההפקה והקצאת המים על פיהם. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים סבורני כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות ואנמק מדוע. בהמרצת הפתיחה נתבקש בית המשפט להצהיר כי משנסתיימה תקופת החכירה במקרקעין של המבקשים, פקע הרישיון להפקה שצמוד לאותו מקרקעין מכוח סיומם של הסכמי החכירה {ס' 6 לחוק המים קובע כי זכות למים שצמודה לאחת ממטרות המים (בין מטרות המים כלולה חקלאות) בטלה המטרה - פקעה הזכות למים}, וכן נתבקש בית המשפט להורות להסב את הרישיונות על שם האגודה מכוח אותה בעלות. משמע, הבקשה המוטלת לפתחו של בית המשפט, היא ליתן פסק דין המכריע בשאלת הבעלות ברישיונות היינו במחלוקת קניינית בין פרטים (להבדיל ממחלוקת בין פרט לרשות) , מחלוקת שאינה בסמכותו של בית הדין לענייני מים מכוח חוק המים. לעניין סמכותו של בית הדין לענייני מים ראה האמור בע"א 535/89 נציב המים נ' שמחה פרלמוטר, פ"ד מו(5), 695, 700-701 (1992) נקבע כך: "חוק המים בא להסדיר את ענייני המים במדינה. החוק קובע, כי כל מקורות המים במדינה מיועדים לצרכי הכלל וכי אין להשתמש בהם אלא לפי הוראותיו. מספר סעיפים בחוק קובעים, כי במקרים המנויים בהם ניתן לפנות לבית הדין למים שידון בעניין שבמחלוקת. אחד הסעיפים הנ"ל הינו סעיף 31 לחוק. על כן, אם נכנס העניין שלפנינו בגדר סעיף 31 לחוק, הייתה סמכות לבית הדין למים לדון ולהכריע בו". כמו כן בר"ע (מחוזי חיפה) 110/01 רשות הניקוז גליל מערבי נ' המועצה האזורית מטה אשר, , תק-מח 2001(4), 2005 נקבע : "(א) לבי"ד זה אין סמכות כללית לדון בנושאי מים (לרבות זיהום מים), אלא רק בנושאים ספציפיים בהם הוקנתה סמכות מפורשת לביה"ד. הדבר עולה מהאמור בסעיף 140(ב) לחוק המים, שבו נאמר שביה"ד ידון בעניינים המסורים בידיו "לפי חוק זה" וכן בעניינים המסורים לשיפוטה והכרעתה של ועדת שפיטה לפי חוק הניקוז וההגנה בפני שיטפונות התשי"ח-1957 של צדדים שנפגעו. (ב) ככלל, דן ביה"ד למים רק בעררים על צווים (ראה למשל סעיף 31(א); 35 ;34(א); 35א(ב)(44 ;43 ;(2י"ד(ד); 124 ;117 ;98 ;89 ;75 ;61ה(א)), או פעולות של נציב המים (לרבות המנעות מפעולה כגון מתן היתר) או מי שהוסמך על ידו (ראה סעיף 11; 20 ;16י"ח(ב); 22א(ג)), או במחלוקת בדבר פיצויים (ס' 44 ;18(ב); 79(ב)(94 ;(2 וראה גם סעיף 6(ג) לחוק הניקוז))". (הדגשה בקו שלי - י.א.). הנה כי כן, סמכותו של בית הדין למים אינה חולשת על כל נושאי המים אלא היא מוקנית לו בנושאים ספציפיים בהם המנויים בו. אכן סמכות של רישום רישיון ו/או שינויו נתונה למנהל נציבות המים וזאת באמצעות בקשה המוגשת אליו וכאשר הוא מסרב לרישום ו/או לשינוי רישום הרישיון יש להגיש ערר לבית המשפט המוסמך כמצוות ס' 31 לחוק המים הקובע: "31.(א)הרואה עצמו נפגע על ידי סירובו של מנהל הרשות הממשלתית לתת רישיון-הפקה, על ידי תנאים שנקבעו ברישיון-הפקה או על ידי התלייתו, שינויו או ביטולו, רשאי לערור על כך לפני בית-הדין תוך 21 יום מיום מסירת הודעה על החלטת מנהל הרשות הממשלתית. (ב)הגשת ערר כדין מעכבת את ביטול הרישיון, התלייתו או שינויו". במקרה דנן, אמנם לא ניתנה תשובה מנציב המים, שנדרש להכריע בעניין, ברם סבורני כי העניין במקורו אינו בסמכותו מלכתחילה ואף רוצה היה להידרש אליו, היה מחוסר סמכות. חיזוק למסקנה זו מצאתי בלשונה של תקנה 16 (א)(2) לתקנות המים (רישום בפנקס - המים) התשכ"ב - 1962 הקובעת : " שינויים בפנקס המים 16. (א) נציב המים ישנה את הרישום בפנקם המים, אם - (1) ניתנה הודעה על ידי בעל רישיון-הפקה בהתאם לסעיף 28 לחוק והמועבר אישר את ההודעה האמורה; (2) ניתן פסק-דין של בית-משפט מוסמך המשנה את הפרטים שנרשמו". (הדגשה בקו שלי - י.א). אם כך, על פי התקנה הנ"ל שינוי רישום הרישיון בפנקס יכול שיעשה או על ידי הודעה של בעל הרישיון כמצוות ס' 28 לחוק המים או על ידי פסק דין של בית משפט מוסמך. בית הדין למים, אינו משמש כ"בית משפט מוסמך" לעניין זה, אלא אך בית משפט מינהלי המשמש כערכאה המפקחת שיפוטית על פעילותו המינהלית של נציב המים. מחלוקת בעניין דומה עלתה בה"פ (מחוזי ת"א) 701/02 פז חברת נפט בע"מ נ' תאומים תחנות דלק (1984) בע"מ, , תק-מח 2003(2), 33429 , שם נתבקש בית המשפט ליתן פסק - דין הצהרתי לפיו, המבקשת היא בעלת הזכות להרשם כבעלת רישיון הפקת מים מס' 5147 ועל המשיבה להעביר את רישיון ההפקה אל המבקשת ולהסבו על שמה זו. אלו גם הסעדים המבוקשים בעניינו. בעניין פז נענתה כב' השופטת גרסטל לבקשה ונתנה פסק - דין הצהרתי כמבוקש בהצהרת הפתיחה. זאת ועוד, בעניין פז הביאה כב' השופטת גרסטל את החלטתו של השופט גינת שדן בבקשה לצו מניעה זמני שביקשה המבקשת במסגרת הערר שהגישה בבית הדין למים, שם קבע השופט גינת כי "המקום הראוי לבירור זכותה של המבקשת לכפות על המשיבים 2-3 או מי מהם קיום התחייבויות חוזיות כלפיה, הוא בבית המשפט האזרחי והמוסמך - ולא כאן" ... ועל כן העביר את התיק מחוסר סמכות עניינית לבית המשפט המוסמך , בית המשפט המחוזי בתל אביב. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הסעדים שנתבקשו בהמרצת הפתיחה הנם בסמכות בית משפט המחוזי, כסמכות שיורית ולכן דין הבקשה למחיקה על הסף בשל העד סמכות עניינית, להידחות. סוף דבר הבקשה למחיקה על הסף נדחית. אני מאריך את המועד להגשת תשובה להמרצת הפתיחה ב- 15 יום מהיום. המבקשים (המשיבים 6-8 בהמרצת הפתיחה) ישלמו לאגודה הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪. בית הדין לענייני מים