בית המשפט דן בשאלת סמכותו לא לאשר מכירת נכס לבעל ההצעה הגבוהה ביותר לרכישתו ושניתנה בהליך התמחרות, ולהורות על פתיחת הליך המכירה מחדש, זאת כאשר מוגשת הצעה בסכום העולה עליה, בין לפני שנחתם הסכם עם בעל הההצעה הגבוהה ובין שטרם נחתם. ככל שכן, מהן הנסיבות בהן כך יורה בית המשפט. המחלוקת מציפה שני אינטרסים מנוגדים. האחד, עיקרון הסופיות של הליך המכירה, והשני עיקרון השאת התמורה בגין הממכר. הראשון נועד להגן על אינטרס ההסתמכות של הזוכה כי הצעתו תאושר ותקוים והשני אינטרס בעלי הנכס, שיזכו לתמורה המרבית בגין רכושם הנמצא בהליך מימוש. בהינתן הצורך למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות אלה, קבע בית המשפט העליון במספר הלכות, כי ככלל יש להעדיף את עקרון הסופיות, ולהבטיח בכך יציבות, וודאות ומימוש ההסתמכות של המציע בעל ההצעה המירבית. עם זאת, והגם שיש רצון לכבד את ציפיית הצד הזוכה, אזי קיימות נסיבות מיוחדות, המסמיכות את בית המשפט לפתוח מחדש את הליך המכירה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות בית משפט לא לאשר מכירה בהתמחרות: 1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מחוז תל אביב מיום 17.2.11 (כב' השופט שילה), לפיה נדחתה עתירת המבקש להורות כי הוא זכה בהתמחרות לרכישת הזכויות בדירה השייכת לו ולמשיבה 1. 2. העובדות הדרושות לעניין המבקש 1 (להלן: "המבקש") והמשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), הם בני זוג הנמצאים בהליכי גירושין. בבעלות בני הזוג דירת מגורים בהרצליה, (להלן: "הדירה"). במסגרת הליך הגירושין המתברר בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב, הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 12.7.10 על פירוק השיתוף בדירה. בהתאם, מינה בית המשפט את ב"כ הצדדים, המשיב 2 עורך הדין דרוקר, ב"כ המבקש, ואת המשיבה 3 עו"ד אפרת, באת כוח המשיבה לכונסי נכסים למכירת הדירה למרבה במחיר (המשיבים 2 ו- 3, להלן: "כונסי הנכסים"). בנוסף מינה בית המשפט את השמאי בני פיש לשום את שווי הדירה. השמאי, בחוות דעתו מיום 7.10.10 העריך את הדירה לסך של 2,100,000 ₪, כשהיא נקייה מכל חוב ובמכירה בשוק החופשי (להלן:"השמאות"). כונסי הנכסים פרסמו את הדירה למכירה למרבה במחיר, תוך שציינו כי הם אינם מחויבים לכל הצעה וגם לא לזו שתזכה. עוד הבהירו כונסי הנכסים כי לבני הזוג זכות להשוות את הצעת הקונה הזוכה, וזאת תוך שבעה ימים מתום ההתמחרות. לאחר קבלת הצעות, קיימו כונסי הנכסים ביום 1.2.10 התמחרות, אשר בסופה התברר כי הצעתו של מר אילן שושני (להלן: "שושני"), בסך של 1,850,000 ₪ הינה ההצעה הגבוהה ביותר. כונסת הנכסים עו"ד אפרת הודיעה לשושני שהצעתו אינה "סוף פסוק", (כאמור בתגובתה). בחלוף כשבוע, ביום 8.2.10 הודיע המבקש, המתגורר בשלב זה בדירה עם המבקשת 2, בתם הקטינה של בני הזוג, כי הוא מממש את זכותו להשוות את ההצעה הגבוהה שהתקבלה ורוכש את זכויות המשיבה בה תמורת הסך 925,000 ₪, קרי מחצית סכום ההצעה הגבוהה. המבקש חתם במשרד בא כוחו, כונס הנכסים עו"ד דרוקר על הסכם מכר המותנה באישור בית המשפט (להלן: "הסכם המכר המותנה"), לרכישת זכויות המשיבה בדירה תמורת הסך האמור. הדבר נעשה ללא ידיעת ואישור כונסת הנכסים עו"ד אפרת. האחרונה אף פנתה לשושני שהודיע כי הוא מוכן להעלות את הצעתו לסך של 1,950,000 ₪, ובהמשך העלה את הצעתו לסך של 2,050,000 ₪. המבקש טען כי עם מתן הודעתו על השוואת התמורה, הסתיים הליך המכר ויש לראות בו כמי שרכש את זכויות המשיבה בדירה וכי אין לפתוח את הליך ההתמחרות. משכך, הגיש המבקש בקשה לבית משפט קמא לאשר את הסכם המכר המותנה ולהורות כי הוא הזוכה ברכישת הדירה בהליך פירוק השיתוף. לאחר קבלת עמדת כונסי הנכסים, הורה בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 14.2.11, על קביעת ישיבה, במעמד הצדדים, לרבות שושני, לצורך התמחרות ביום 17.2.11 בשעה 09:00. בדיון שנקבע, התייצבו הצדדים ושושני לפני בית המשפט. לאחר שמיעת העמדות השונות, ובכלל זה של שושני, נקבע כי ההתמחרות לא סיימה את הליך המכירה, כי אין בהצעת המבקש להוות את סיומה של זו, אין בה כדי לחייב את כונסי הנכסים ואת בית המשפט, וכי זכותו של כל צד לרבות שושני להעלות את התמורה המוצעת. בית המשפט הורה בהמשך החלטתו כי יש לקיים התמחרות לפניו כאשר מחיר המינימום הוא 2,000,000 ₪. המבקש ובא כוחו ביקשו לעכב את ביצוע ההחלטה עד לאחר פסק הדין בערעור שיוגש עליה. בהחלטה נוספת של בית משפט קמא מאותו יום, נעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה תוך התנייתה בהפקדה כספית של המבקש בסך של 100,000 ₪, סכום אשר הופקד. בנוסף נקבע כי הסכומים שישלם שושני על חשבון המכר יופקדו בנאמנות, עד ההכרעה בערעור, והיה ויתקבל ערעור המבקש יושבו הכספים לשושני, והיה והערעור יידחה תיערך התמחרות בין שושני לבין בני הזוג או מי מהם, תוך 10 ימים מיום ההכרעה בערעור. על החלטות אלו הוגשה בקשת רשות הערעור המונחת לפניי. 3. עמדות הצדדים המבקש טוען כי נפלה שגגה לפני בית משפט קמא שכן היה עליו לאשר את הרכישה על ידו תמורת מחצית הסך 1,850,000 ₪ שמבטאת את המחיר המירבי שהוצע בהתמחרות לכלל הזכויות בדירה. לחלופין נטען כי יש להורות על שינויים בהחלטה. לעמדת המבקש, הוא מימש כדין את זכותו להשוות את התמורה להצעה הגבוהה ביותר, ולא היה מקום להמשיך בהתמחרות וקבלת הצעה גבוהה יותר משושני. המבקש טוען כי בית המשפט לא היה מוסמך לבטל את ההתמחרות ולהורות על התמחרות חדשה, בינו לבין שושני. לדידו, יש ליתן משקל לזכותו להמשיך לגור בדירה יחד עם המבקשת 2, ולהתעלם מאינטרסים זרים של כונסי הנכסים ושל צדדים שלישים להגדיל את סכום התמורה, לא כל שכן המשיבה עצמה הסכימה למכירה בסך של 1,950,000 ₪. בהבהרה לבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי ב"כ המבקש, לאחר קבלת תגובות המשיבים, הרחיב ב"כ המבקש גם בטענות באשר לזכות הפדיון המוקנית לו על פי סעיפים 101 ו- 102 לחוק המקרקעין, תשכ"ט -1969 ובהתאם להלכה הפסוקה. עוד נטען שלא היה מקום לקיים התמחרות בהיכל המשפט, לפי שמדובר בפרקטיקה אסורה. המבקש גורס כי המחיר שמוצע על ידיו, אינו נופל במידה ניכרת מהשמאות, בשים לב שבמכירה כפויה יש כדי להפחית את שווי הנכס בכ 20%. המשיבה וכן עו"ד אפרת, מתנגדות לבקשה. לדידן, לא חלה כל שגגה בהחלטות בית משפט קמא, שכן המכירה לא הסתיימה עם קבלת הצעת שושני, וכמות שהדבר הובהר במסגרת הליכי ההתמחרות. עוד נטען כי הסכם המכר המותנה, נעשה ללא ידיעתה ואישורה של עו"ד אפרת וכי אין בו כדי לחייב. עו"ד אפרת אף טוענת כי המבקש פעל להכשיל את המכירה בכך שהניא מתעניינים אפשריים להציע הצעות לרכישתה. בנוסף נטען כי אין למבקשת 2 כל מעמד בהליך בשים לב שאין לה זכויות בדירה. ההכרעה בבקשה התעכבה, בין היתר מחמת בקשת דחייה מוסכמת שהוגשה ערב הדיון במעמד הצדדים לפני כב' השופטת שטופמן, כמו גם נוכח אילוצי בית המשפט וחילופי מותבים. רק בימים אלה הורתה הנשיאה על העברת הבקשה להכרעתי, והתנצלותי לפני הצדדים על העיכוב. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, לא ראיתי צורך לקיים דיון במעמד הצדדים, וכסמכותי לפי תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. 4. המסגרת הנורמטיבית על המדוכה שאלת סמכות בית משפט לא לאשר מכירת נכס לבעל ההצעה הגבוהה ביותר לרכישתו ושניתנה בהליך התמחרות, ולהורות על פתיחת הליך המכירה מחדש, זאת כאשר מוגשת הצעה בסכום העולה עליה, בין לפני שנחתם הסכם עם בעל הההצעה הגבוהה ובין שטרם נחתם. ככל שכן, מהן הנסיבות בהן כך יורה בית המשפט. המחלוקת מציפה שני אינטרסים מנוגדים. האחד, עיקרון הסופיות של הליך המכירה, והשני עיקרון השאת התמורה בגין הממכר. הראשון נועד להגן על אינטרס ההסתמכות של הזוכה כי הצעתו תאושר ותקוים והשני אינטרס בעלי הנכס, שיזכו לתמורה המרבית בגין רכושם הנמצא בהליך מימוש. בהינתן הצורך למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות אלה, קבע בית המשפט העליון במספר הלכות, כי ככלל יש להעדיף את עקרון הסופיות, ולהבטיח בכך יציבות, וודאות ומימוש ההסתמכות של המציע בעל ההצעה המירבית. עם זאת, והגם שיש רצון לכבד את ציפיית הצד הזוכה, אזי קיימות נסיבות מיוחדות, המסמיכות את בית המשפט לפתוח מחדש את הליך המכירה. בהקשר זה אפנה לדברי בית המשפט העליון בע"א 415/58 מתתיהו ישראל נ' יצחק כהנוב, פ"ד יג(2) 1306 [1952] (להלן:"הלכת כהנוב"). באותו מקרה נדון סכסוך בקשר להצעה נוספת שניתנה לאחר המועד הקבוע במכרז, ובית המשפט קבע כי בתנאים מסוימים מוסמך בית המשפט להורות על פתיחת המכרז מחדש, באומרו: "בית המשפט לא היה נמנע מלפתוח את המכירה מחדש, אילו היה סבור שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות נקיטת צעד זה. נראה לי שבדרך כלל יכבד בית-המשפט את תוצאות המכרז, ולא יאשר הצעות קניה שהוגשו לאחר המועד הקבוע במכרז ... אך אפילו במסיבות אלה אין זה חוק בל יעבור שבית-המשפט לא יפתח את המכירה מחדש בשום אופן ...מובן שלא על נקלה יסטה בית-המשפט מדרך המכרז, ובמיוחד אחרי שהמפרק כבר הודיע למציע מסויים במכרז, שהצעתו נתקבלה. אמנם יש לפרש הודעה זו ככפופה לסמכות בית-המשפט לאשר את ההצעה הסופית או למנוע את אישורו ממנה ... אבל רק טעמים רציניים של טובת הצדדים המעוניינים בתוצאות הפירוק יכולים להניע את בית-המשפט שלא לתת את אישורו להצעת הזוכה במכרז, שהצעתו נתקבלה על-ידי המפרק..." (ההדגשה אינה במקור -א.א.) משכך, קיימת כעקרון סמכות לבית המשפט שלא לאשר מכירה לבעל ההצעה הגבוהה, אך הפעלתה של זו, תעשה רק במקרים חריגים. בהלכת כהנוב, נקבע כי קיימת כאמור במקרה של מכרז, קל וחומר כאשר עסקינן בהתמחרות, שהינו הליך פחות נוקשה ממכרז. עוד אפנה לפסק הדין בע"א 509/00 אילן לוי נ' מ. ברכה עו"ד נאמן בפשיטת רגל, פ"ד נה(4) 410 [2001]. גם בפסק דין זה, הלך בית המשפט במשעול שהותווה בהלכת כהנוב, והכיר בסמכות בית המשפט לבטל הסכם שנכרת עם בעל ההצעה הגבוהה, לאמור: "התערבותו של בית המשפט בהסכם מכר שנקשר עם זוכה בהליך תקין והוגן ובתמורה סבירה והמרתו בזוכה אחר שהצעתו גבוהה יותר, הינה נדירה וחריגה ביותר ותיעשה בנסיבות מיוחדות בלבד. במסגרת התערבות זו, על בית המשפט לשקול זה כנגד זה את התועלת הצפויה לקופת פשיטת הרגל מול פגיעה אפשרית בצדדים שלישיים, וכן את העניין הקיים בבטחון ההליכים של פשיטת הרגל, ולאזן כראוי בין אינטרסים נוגדים מסוג זה העלולים להיווצר. כן עליו לשקול את המשמעות העלולה להתלוות לפגיעה בצד השלישי מבחינת ההשפעה ארוכת הטווח על הליכי מכירה, על נכונות מציעים להגיש הצעות וההשלכה של כל אלה על תקינות ויעילות הליכי כינוס הנכסים ומכירתם. על יסוד כל אלה ניתן לומר, כי צד שלישי המתקשר בהסכם עם הנאמן מודע, אמנם, לכך כי ההסכם עמו טעון עדיין אישור בית המשפט וכי תוקפו הסופי מותנה באישור כזה. אולם הוא רשאי לצפות לכך כי בחינת ההסכם לצורך אישור כאמור תיעשה במסגרת אמות המידה שפורטו לעיל, וכי בית המשפט יתן את דעתו בשיקוליו לכל הצדדים המעורבים במימוש הנכסים, וצדדים שלישיים בכלל זה." השיקולים המנחים את בית המשפט בעת שהוא נדרש לאשר מכירה לבעל ההצעה הגבוהה ביותר, הם מגוונים: בגדר אלה, האם המכירה תואמת את השמאות של הנכס או שקיים פער ניכר בין השמאות לבין התמורה המירבית המוצעת; כך, ככל שקיים פער בין השמאות לבין ההצעה, ייטה בית המשפט שלא לאשר את המכר. שיקול נוסף הוא האם ננקטו על ידי בעל התפקיד הפעולות הדרושות להשיא את תמורת הממכר. בין אלה פרסומים באמצעי התקשורת הרלוונטים לאותו ממכר ועל מנת לעניין מציעים פוטנצייאלים רבים ככל הניתן; כך אם מדובר במכר זכויות בקניין רוחני, יש להביא את דבר המכירה לציבור העוסק בתחום, אחרת יש להניח שרוכשים פוטנצאילים לא ערים כלל למכירה. נסיבה נוספת שלא לאשר את המכירה הוא במקרה של קבלת הצעה לאחר ההתמחרות, שהיא גבוהה במידה משמעותית מההצעה הזוכה, לא כל שכן, יהיה בה אף מתאם לשמאות. על חלק מאלה, אעמוד בהרחבה בהמשך ההחלטה. 5. מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, לרבות בבקשת ההבהרה המאורחת שהגיש המבקש באמצעות בא כוחו, לאחר קבלת תגובות המשיבים וחרף התנגדות המשיבה להגשתה של זו, ויישום ההלכה הפסוקה על נסיבות המקרה, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וממילא אין מקום ליתן רשות ערעור על ההחלטות. 6. בפתח הדברים, אבהיר כי אין חולק על זכותו של המבקש כמו גם של המשיבה, כבעלי הדירה, לפדותה במחיר הגבוה ביותר שהוצע, וכמות שנקבע במפורש גם במסמכי ההתמחרות. משכך אין צורך להרבות בדברים על כך. 7. השאלה הדרושה לעניין הינה האם קמו במקרה זה, נסיבות חריגות המבססות את החלטתו של בית משפט קמא שעה שקבע כי יש להורות על התמחרות חדשה, כי ההתמחרות שבוצעה לא סיימה את הליכי המכר, ולאחר שהתבררה ההצעה הגבוהה וקבלת הודעת המבקש כי הוא משווה את ההצעה. לצורך בחינת השאלה, יש להביא בחשבון שני נתונים חיוניים: האחד, כי הצעת המבקש לרכישת הזכויות בדירה, שהיא ההצעה המשווה להצעה הגבוהה ביותר שהתקבלה בהתמחרות, נופלת ב 15% מהשמאות. השני, ההצעה המאוחרת שהוצעה על ידי שושני לאחר ההתמחרות בסך של 2,050,000 ₪ עולה למעלה מ- 10% מהצעה הקודמת והמשווה של המבקש. בנסיבות דומות שנדונו בבית המשפט העליון בע"א 9151/00 דוגז נכסים והשקעות בע"מ נ' אוריאל להב רו"ח ומפרק ואחר' [2001] (להלן: "הלכת דוגז"), אישר בית המשפט קיום התמחרות נוספת נוכח הגשת הצעה העולה ב10% בלבד מההצעה הגבוהה שהוצעה בהתמחרות קודמת שהסתיימה, לא כל שכן, על ידי מציע שלא השתתף קודם בהתמחרות, ולאחר שנחתם הסכם עם בעל ההצעה הגבוהה ביותר במסגרת ההתמחרות. כך נקבע: "על-כל-פנים, בטרם יחליט לאשר את מכירת הנכס למי מן המועמדים, יהיה על בית המשפט לבחון אם תנאי המכר משרתים כראוי את האינטרס של הנושים. המחיר שהוצע על-ידי המבקשת היה נמוך משווי הנכס על-פי הערכת השמאי. בנסיבות אלו, ומשהוברר לבית המשפט כי קיימת אפשרות מעשית להשיג תמורת הנכס מחיר הגבוה באופן משמעותי מן המחיר שהוצע על-ידי המבקשת, אין תימה שנמנע מאישור המכירה למבקשת, הינחה את המפרק לפנות לרוכשים פוטנציאליים נוספים והורה על עריכת התמחרות בין המציעים. בדיעבד ברור כי מהלכים אלה - שלנקיטתם ולעקרון הסופיות אין ולא כלום - הוכיחו את עצמם; שכן, די בעובדה שבסופו של דבר הושג מחיר הגבוה מהצעת המבקשת בכ- 37% כדי לחייב את המסקנה, כי מעיקרה לא היה זה מן המידה למכור את הנכס למבקשת במחיר שהוצע על-ידה". (ההדגשה אינה במקור -א.א.) ביישום למקרה שלפניי: הצעת שושני, העולה על 10% מסכום ההצעה המשווה של המבקש, וכן מקרבת את התמורה לשמאות, ותואמת את הלכות בית המשפט העליון לפיהן קמו נסיבות לאשר קיום התמחרות חדשה וכמות שהורה בית משפט קמא. עוד אפנה לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 8305/01 ההסתדרות המדיצינית הדסה נ' רו"ח דרור שורר, המפרק הזמני של בית החולים "משגב לדך" [2011], בה אושרה התמחרות נוספת, לאחר שבית המשפט הגיע לידי מסקנה כי ניתן להשיג מחיר גבוה יותר עבור הממכר מזה שהושג בהתמחרות הקודמת, הגם שלא ניתנה הצעה גבוהה מזו שהוצעה בהתמחרות הקודמת. די בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור. מעבר לדרוש; מקובלת עלי הנמקת בית משפט קמא לפיה כל עוד לא אושרה המכירה, לא הסתיים הליך המכירה והיא אינה סופית. המבקש ידע שהמכר כפוף לאישור בית המשפט, וכי כל עוד לא ניתן האישור, המכר לא הושלם. בסעיף 11.5 להסכם המכר עליו חתם המבקש, נקבע במפורש כי : "כונסי הנכסים יפנו בבקשה מתאימה לבית המשפט כדי לקבל אישור מכירת הנכס תוך 10 ימי עסקים ממועד חתימת הסכם זה. היה ולא ייאשר בית המשפט את הסכם המכר תוך 30 יום ממועד הגשתו לאישור, יוחזר הפיקדון /או התשלום הראשון ששולם על ידי הקונה על פרותיו" (ההדגשה במקור -א.א.) לעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון בהלכת דוגז: "בחוזה שנכרת בינו (המפרק - א.א.) לבין המבקשת הותנה, כי החוזה טעון אישור בית המשפט, ומכאן שעצם כריתת החוזה לא הקימה למבקשת זכות חוזית מוגמרת לרכישת נכס. כל עוד לא אושר החוזה על ידי בית המשפט - כך משתמע מן המותנה ב"הזמנה להציע הצעות" - רשאי היה המפרק לנהל משא ומתן עם גורמים נוספים ולערוך התמחרות בין המעוניינים". לכך יש להוסיף כי הסכם המכר נחתם רק על ידי המבקש, שלא על דעת עו"ד אפרת, כונסת הנכסים השנייה, ללא אישורה והסכמתה וגם בכך יש לאיין את אינטרס ההסתמכות והצפייה של המבקש. יתרה מזאת; בית משפט קמא אף ציין בהחלטתו כי נוכח המחיר הנמוך שהושג בהתמחרות, לעומת חוו"ד השמאי, אזי לא ניתן לשלול כי אם המשיבה הייתה מבקשת לפרסם התמחרות חדשה, הוא היה נעתר לבקשתה. מכאן, שהסיכויים שבית משפט קמא היה מאשר את המכירה, בין לשושני ובין למבקש שהשווה להצעה הראשונה, תמורה ההצעה הראשונית, אינם ודאיים. בשולי הדברים; נכון היה עושים המבקשים אילו צירפו את שושני כצד לבקשת רשות הערעור, כמי שזכויותיו עלולות להיפגע כתוצאה מהליך זה. הואיל וכאמור הבקשה נדחתה לא ראיתי צורך לצרפו ביוזמתי וכסמכותי לפי תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. אוסיף כי לא היה מקום לצרף את המבקשת 2 כצד להליך, שכן אין לה כל מעמד בו, וטוב היה עושה המבקש אילו עתר למחוק אותה, עם קבלת תגובת המשיבה בהקשר זה. לא ראיתי צורך להידרש להשגת המבקש על החלטת בית משפט קמא לערוך את התמחרות באולם בית המשפט, בין היתר מחמת שבית המשפט הורה כי ההתמחרות תתקיים במשרד כונסי הנכסים וכאמור בסעיף 5 להחלטתו. משכך, צדק בית משפט קמא כאשר הורה על התמחרות חדשה. עם זאת, ולאור מכלול הנסיבות, ובגדר זאת, גם הזמן הרב שחלף מאז ההתמחרות, לא ראיתי להגביל את ההתמחרות רק בין המבקש לבין שושני, כמות שהורה בית משפט קמא, אלא לפתוח ההתמחרות מחדש לכלל המציעים הפוטנציאלים, תוך שמירת זכות הפדיון של המבקש והמשיבה, ולאחר קבלת עדכון השמאות באשר לשווי הדירה, ככל שחל שינוי מאז השמאות המקורית. לאור התוצאה אליה הגעתי, איני נדרש לטענת המשיבה לפיה המבקש הכשיל קבלת הצעות. מצופה כי הצדדים יאפשרו קיום הליך תקין של קבלת הצעות והתמחרות לאחר מכן, וככל שמי מהם יסבור שמישנהו אינו פועל כמצופה, יעתור לבית משפט קמא בעניין. לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה. המבקש יישא בהוצאות המשיבה 1 בסך 7,500 ₪. בפיקדון שהפקיד המבקש בבית משפט קמא כתנאי לעיכוב ביצוע, ינהגו כמות שיורה בית משפט קמא. התמחרות