קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות ייחודית למחלקה הכלכלית בביהמ''ש המחוזי: בקשה למחיקת התביעה על הסף בגין העדר סמכות מקומית, או להעברת מקום הדיון בה. בבקשה טען המבקש (הוא הנתבע בתביעה), כי הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט המחוזי בירושלים, וכי לבית המשפט המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית) אין סמכות מקומית לדון בתביעה. בתשובתו לבקשה, טען המשיב (הוא התובע בתביעה), כי יש לדחות את הבקשה. הוא טען כי המבקש הגיש בקשה דומה לבית המשפט העליון - שדחה אותה, וכי לכן קיים מעשה בית דין ביחס למקום השיפוט בתביעה. הוא הוסיף כי למחלקה הכלכלית קיימת סמכות ייחודית לדון בתביעה מסוג זה, וכן טען כי גם לפי כללי הסמכות ה"רגילים" מוקנית סמכות מקומית לדון בתביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. להלן נדון בטענות. הבקשה שהוגשה לבית המשפט העליון באשר לבקשה שהגיש המבקש לבית המשפט העליון, אינני סבורה כי בקשה זו וההחלטה שניתנה בה על ידי כב' הנשיאה בייניש, יש בה כדי להשליך על הבקשה דנן. הבקשה שהוגשה לבית המשפט העליון היתה בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (שעניינה - "תובענות בנושא אחד בבתי משפט אחדים"). ביום 5.9.11, דחה בית המשפט העליון את הבקשה הנ"ל. אולם, הבקשה דנן היא בקשה מכוח תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי. בבקשה שהוגשה לבית המשפט העליון, לא טען המבקש טענות לענין הסמכות המקומית לדון בתביעה, ולכן סוגיה זו לא נדונה ולא הוכרעה על ידי בית המשפט העליון. לא קיים לכן מעשה בית דין בסוגיה זו, ולא ניתן למנוע מהמבקש לשוב ולהעלות את שאלת מקום השיפוט, בהקשר של נושא הסמכות המקומית. סמכות המחלקה הכלכלית אינני מקבלת גם את הטענה השנייה של המשיב. למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב לא ניתנה סמכות ייחודית בלעדית לדון בכול הנושאים שהחוק הגדיר אותם כ"עניינים כלכליים". סמכותה של המחלקה הכלכלית היא לדון רק באותן תביעות שהסמכות המקומית לדון בהם מוקנית לבית המשפט המחוזי בתל אביב. כך עולה מהתיקון לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984 במסגרתו הוקמה המחלקה הכלכלית (ר' ס' 41ה(א)(1)). הסעיף קבע כי למחלקה הכלכלית תהיה סמכות לדון בענין כלכלי "שבסמכות בית- משפט מחוזי שהוקמה בו מחלקה כלכלית". כלומר, סמכותה של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, היא באותן תביעות שהן בסמכותו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - שהוא כיום בית המשפט היחיד שהוקמה בו מחלקה כלכלית. אם אין סמכות מקומית לבית המשפט בתל אביב, כך עולה מלשון הסעיף, לא קיימת הסמכות הבלעדית של המחלקה הכלכלית בתל אביב לדון בתביעה, והתביעה צריכה להידון בפני בית המשפט שלו הסמכות המקומית לדון בה. כך גם עולה מדברי ההסבר להצעת החוק - שם צוין כי סמכות המחלקה הכלכלית היא "שעה שהליכים אלה יגיעו לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו על פי כללי הסמכות המקומית" (ר' הצעות חוק הממשלה - 484, י"ג בשבט התש"ע, 3.2.10, עמ' 358). סמכות מקומית לפי כללי הסמכות בתקסד"א לכן, כדי לבחון את שאלת סמכותו המקומית של בית המשפט המחוזי בתל אביב (והמחלקה הכלכלית הממוקמת בו), יש לבחון - כפי שטוען המבקש - האם נתונה הסמכות המקומית לבית משפט זה בהתאם לכללי הסמכות המקומית ה"רגילים" הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי. המשיב טען בהקשר זה כי סמכותו המקומית של בית המשפט המחוזי בתל אביב נתונה לו משום שהחברה בה שותף הנתבע ו"העומדת בלב התובענה ועילותיה... היא חברה ישראלית הממוקמת והפועלת מתל אביב ואשר פעלה כך במשך על שנות התאגדותה". אינני מקבלת את הטענה, משום שההליך דנן הוא הליך המתנהל ישירות בין המבקש לבין המשיב, והחברה איננה צד לו. מקובלת עלי לכן טענת המבקש לפיה לכתובת החברה אין רלוונטיות להליך דנן. עוד טען המשיב, כי החברה מהווה את "עסקו של הנתבע", את "מקום יצירת החיוב", את "המקום שנועד ליצירת החיוב", "מקום המעשה או המחדל שבעטיו תובעים", ואת "מקום מסירת הנכס" - בהתאם לתנאי תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי. מנגד, טען המבקש כי יש לדחות את הטענה. ראשית, לטענתו, המשיב כבר הגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים, בה הוא הועלו על ידיו אותן עילות וטענות. באותה בקשה (שנדחתה) טען המשיב כי הסמכות המקומית לדון בכול העילות נתונה לבית המשפט המחוזי בירושלים. המשיב מנוע לכן מלטעון היום כי לבית המשפט המחזוי בתל אביב יש סמכות מקומית. הגשת הבקשה הנוכחית לבית המשפט המחוזי בתל אביב נועדה -כך נטען - להתרחק מבית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה את הבקשה לאישור תביעה נגזרת. לגופו של ענין טען המשיב, כי טענות המבקש ביחס לסמכות המקומית נטענו באופן כללי וללא פירוט. אני סבורה כי יש לקבל את טענות המבקש. כאמור, לצורך בחינת השאלה האם לבית המשפט המחוזי בתל אביב נתונה סמכות מקומית, יש לבחון את השאלה האם הוכיח המשיב כי הוא נכנס לגדרי אחת מתקנות המשנה לתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי. המשיב טען כי כתובתה הרשומה של החברה בה שותפים המבקש והמשיב היא בתל אביב, וכי לכן תל אביב היא מקום עסקו של הנתבע, מקום יצירת החיוב והמקום שנועד לקיומו. יחד עם זאת, עיון בכתב התביעה מעלה מסקנות אחרות. בס' 15 לכתב התביעה טען המשיב כי בהתאם לסיכום בינו לבין המבקש, היה על המבקש לדאוג לכול הסוגיות העסקיות של החברה בתוך גבולות רוסיה. כלומר המקום שנועד לביצוע ההתחייבות היה - כעולה מתביעת המשיב - ברוסיה ולא בתל אביב. עוד נטען כי הכספים שעל פי הטענה גזל המבקש מהמשיב, נועדו לקידום והבטחת פעילות החברה ברוסיה (ס' 29-50 לכתב התביעה) - וגם מכאן עולה כי המקום שנועד לקיום ההתחייבות והמקום בו בוצעו המעשה או המחדל נושא התביעה, הוא ברוסיה ולא בישראל. המבקש לא השיב לטענות אלה שהועלו באופן מפורש ומפורט בבבקשתו של המבקש. הוא לא הפנה את בית המשפט לכתב התביעה, ולטעמים בשלהם הוא סבור כי עולה ממנו כי המקום שנועד לביצוע ההתחייבות של המבקש, מקום יצירת החיוב שלו או מקום המעשה או המחדל בגינו הוא תובע - היו בעיר תל אביב, חרף האמור בבקשה ובתביעה. הטענה לפיה מקום עסקו של המבקש הוא בישראל, רק משום שהחברה רשומה בישראל - אינה עולה בקנה אחד עם טענות המשיב בכתב התביעה הנוכחי, כמו גם בבקשה שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בירושלים (בה הוא טען כי הנתבע - הוא המבקש כאן - הוא אזרח רוסי שאין לו כתובת בישראל). כלומר, אין מקום גם לקבוע כי מקום עסקו של המבקש הוא בתל אביב, או כי כך עולה מכתב התביעה. יוער בשולי הדברים, כי אינני מקבלת את טענת המבקש לפיה המשיב היה מנוע להגיש את התביעה הנוכחית לבית המשפט בתל אביב, לאחר שהגיש את הבקשה לאישור התביעה הנגזרת לבית המשפט בירושלים. כידוע, על פי כללי הסמכות המקומית ייתכנו נסיבות בהן למספר בתי משפט נתונה סמכות מקומית מקבילה, ובמקרים כאלה רשאי תובע לבחור לאיזה מבתי המשפט שלהם סמכות מקומית - לפנות ולהגיש את התביעה. עוד יש לציין כי התלבטתי בשאלה האם יש לקבל את הבקשה, לאור העובדה כי כידוע מדינת ישראל היא מדינה קטנה (ר' בעניין זה רע"א 6920/94 לוי נ. פולג פ"ד מט(2) 731), וכי המרחק בין ירושלים לבין תל אביב אינו משמעותי כלל. לכאורה לכן ניתן היה לסבור כי בקשה כגון הבקשה הנוכחית היא קנטרנית, וכי יש לדחות אותה - ודאי לאחר שהוקמה בבית המשפט המחוזי בתל אביב המחלקה הכלכלית שנועדה לדון בדיוק בתביעות כגון התביעה הנוכחית. אני סבורה כי חרף האמור היה מקום לקבל את הבקשה. ראשית, חרף העובדה כי מדינת ישראל היא בעלת שטח קטן, והעובדה כי המרחקים בין בתי המשפט השונים אינה גדולים, מחוקק המשנה לא מצא לנכון עדיין לבטל את כללי הסמכות המקומית. יתרה מזאת, כפי שהובהר לעיל, המחוקק בתקנו את חוק בתי המשפט, ובהקימו את המחלקה הכלכלית, לא מצא לנכון לתת למחלקה זו סמכות בלעדית וייחודית לדון בתביעות בנושאים כלכליים ללא מגבלות של סמכות מקומית. אני סבורה כי בית המשפט צריך לכבד החלטה זו של המחוקק ולאכפה. יתרה מזאת, וזה בעיני העיקר - במקרה דנן הוגשה כאמור על ידי המשיב בקשה קודמת לאישור תביעה ייצוגית נגד המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים. החשש שמא המשיב בקש שלא לחזור לבית המשפט בירושלים לאחר שבקשתו זו נדחתה, ולמצוא לעצמו "פורום" שעשוי להיות בעיניו "נוח" יותר, מחזק אף הוא את המסקנה לפיה יש מקום להעתר לבקשתו של המבקש. לכן, אני מורה על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים. אני מחייבת את המשיב בהוצאות המבקש בגין הבקשה בסכום של 5,000 ₪. סמכות ייחודית