קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות מקומית בתביעות פלת''ד: 1. התובעים, עיזבון המנוח ז"ל ויורשיו, הגישו תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, לקבלת פיצויים בעקבות מותו של המנוח בתאונת דרכים שאירעה ביום 27/05/10. 2. התביעה הוגשה כנגד נתבע מס' 1, נהג הרכב, וכנגד קרנית, בטענה כי לא היה כיסוי ביטוחי לאירוע. 3. בכתב התביעה נטען, כי הסמכות המקומית לדון בתובענה, נתונה לבית משפט זה, מבלי שפורטו הנסיבות המקנות לבית המשפט סמכות זו. 4. הנתבע מס' 1 הגיש בקשה להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בהעדר סמכות מקומית לבית משפט זה לדון בתובענה. לפי טענתו, לפי כל אחת מן החלופות הקבועות בתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), אין סמכות לבית משפט זה, שכן מקום מגוריו של הנתבע מס' 1 הינו בכסייפה, באותו אזור גם התרחשה התאונה. 5. התובעים מתנגדים לבקשה, מן הנימוק שהטענה לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, (הנתבע הגיש קודם לכן בקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה ולא ציין דבר באשר לסמכות). טענה זו יש לדחות ולו משום שהבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה הוגשה בהסכמה, תוך שצוין בה כי היא מוגשת מבלי לפגוע בכל טענה של המבקש, לרבות טענות מקדמיות. 6. עוד טוענים התובעים, כי ירד קרנה של טענת חוסר הסמכות המקומית בפסיקה, וכי על המבקש להעביר את ההליך לבית משפט אחר בשל שיקולי סמכות מקומית, להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת העברת ההליך. בעניין זה נתפס ב"כ התובעים לכלל טעות, בהפנותו להחלטות שניתנו בבית המשפט העליון בבקשות להעברת הדיון, על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984, (כמו ההחלטה בבש"א 1844/07, עונה נ. מורדוך) , בעוד שמערכת השיקולים בסוגיה הנ"ל הינה שונה בתכלית מהנדון בפני. 7. נימוק נוסף מעלים התובעים כנגד קבלת הבקשה, והוא כי הנתבעת מס' 2, קרנית, מעמדה כזרועה הארוכה של מדינת ישראל, יש לה סניפים בכל רחבי המדינה, וניתן לתובעה בכל מקום בארץ. בעניין זה, מבקשים התובעים לסמוך על ההחלטה שניתנה בבש"א (מחוזי חיפה) 3120/06, קרנית נ. ענקי, , שם נדחתה בקשתה של קרנית (בהיותה נתבעת יחידה) להעברת ההליך לבית משפט המחוזי בת"א, מן הנימוק שניתן לתובעה בכל מקום בארץ, בשל מעמדה המיוחד, תכליתו הסוציאלית של החוק והעובדה שהיא מעסיקה עורכי דין שמשרדיהם מצויים, לאו דווקא בתל-אביב. 8. קרנית הותירה בתחילה את ההכרעה בסוגיה לשיקול דעת בית המשפט, אולם לאחר שניתנה החלטתי מיום 30/06/11, הוגשה תגובה מפורטת גם מטעם קרנית. אציין, כי כבר באותה החלטה נאמר, כי השאלה העיקרית העומדת לדיון, תהא השאלה האם קמה לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה נגד נתבע מס' 1, מחמת צירופה של קרנית ובהסתמך על תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. בתגובתה של קרנית היא מפרטת, כי התאונה ארעה ליד באר שבע, הנתבע מס' 1 הוא תושב כסייפה, המנוח טופל בבית החולים בבאר שבע, התובעים כולם הינם פלשתינאים המתגוררים באזור דרום הר חברון ולמעשה אין לתובענה כל קשר למחוז הצפון, פרט למען משרדו של ב"כ התובעים. קרנית מבקשת לדחות את טיעוני התובעים, הן מן ההיבט הדיוני, והן מן ההיבט המהותי. דיון ומסקנות 9. אין ספק, כי לו הוגשה התביעה כנגד נתבע מס' 1 בלבד, לא הייתה קמה סמכות לבית משפט זה לדון בתובענה, שכן לא מתקיימת אף לא אחת מן החלופות הקבועות בתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. 10. סמכות מקומית לדון בתובענה יכולה, עם זאת, לקום מכוח תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי: "היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים".   11. בהסתמך על הוראה זו, ככל שקיימת סמכות לברר את התביעה כנגד קרנית בבית משפט זה, הרי אין להיעתר לבקשה להעברת ההליך לבית משפט אחר, אף שאין ספק כי "ביתה הטבעי", כהגדרתו של כב' השופט כרמל בת"א (מחוזי יר') 9247/07 מתן חיים פרפרה נ' ארתור גולדו ז"ל, , אליו אתייחס בהמשך, צריך היה להיות בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. 12. מן הפן הדיוני, צודקים הנתבעים, כי בכתב התביעה הסתפקו התובעים בטענה בעלמא, לפיה בית משפט זה מוסמך לדון בתובענה מבחינה עניינית ומקומית, מבלי לפרט מה הן העובדות המראות שבית המשפט אכן מוסמך לדון בה, בניגוד לנדרש בתקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי. העובדות המקנות סמכות מקומית לבית משפט זה, אמורות למצוא ביטוין בכתב התביעה. עיון בכתב התביעה, מעלה כי אין הוא כולל עובדה כלשהי היכולה להקנות סמכות לבית המשפט בנצרת. 13. התובעים מבקשים כעת לבסס סמכותו של בית משפט זה להיזקק לתובענה על הטענה, כי קרנית היא תאגיד סטטוטורי, שסניפיו פרושים בכל רחבי הארץ ולכן ניתן להגיש כנגדה תביעות גם באזור הצפון. מדובר בטענה עובדתית חדשה, שלא נכללה בכתבי הטענות. לא זו אף זו, בכתב התביעה ציינו התובעים את מענה של קרנית בתל אביב, לפיכך, אין הם יכולים להישמע בטענה כי מענה של קרנית הוא באזור שיפוטו של בית משפט זה. (ראה בעניין זה הפסיקה אליה הפנתה נתבעת מס' 2, ת.א. (מחוזי חיפה) 727/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. אולמרט, , בש"א (מחוזי ירושלים) 5584/01 בת.א. 2139/01 גבאי ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ובר"ע (מחוזי ירושלים) 3216/01 הטלוויזיה החינוכית הישראלית נ. ישראל סאן בע"מ), . 14. די היה באמור בכדי להביא לקבלת הבקשה ולהעברת הדיון לבית המשפט המוסמך לדון בה. מעבר לדרוש, מן ההיבט המהותי, יאמר כי קרנית הפנתה לשורה ארוכה של פסקי דין בהם נקבע, כי דינה של קרנית איננה כדין המדינה לצורך בחינת הסמכות המקומית לדון בתביעות המוגשות כנגדה. 15. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בת.א. 9247/07 (מחוזי ירושלים) פרפרה נ. גולדו ז"ל שאוזכר לעיל, סקר כב' השופט כרמל את הפסיקה והעמדות השונות ביחס לסמכות המקומית בתביעות כנגד קרנית, והגיע למסקנה, כי העמדה שקנתה לה אחיזה בפסיקה, הינה כי דין קרנית איננו כדין המדינה ושעה שעולה שאלת הסמכות המקומית, יש להתייחס אליה כאל כל נתבע רגיל. באותו עניין, הורה בית המשפט בסופו של דבר, על העברת ההליך לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, "ביתה הטבעי" של התובענה. 16. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדונה בבית המשפט העליון ברע"א 8285/07 פרפרה נ. גולדו ז"ל ואח' והוכרעה מנימוקים המפורטים שם. בדרך אגב, התייחס בית המשפט העליון לסוגיית הסמכות המקומית לדון בתביעה נגד קרנית, בפרטו את הקשיים בטענה, שלפיה ניתן לתבוע את קרנית בכל מקום בארץ, בשל מעמדה. "על מנת להצליח בטיעון האמור, שלעת הזו ראוי להשאירו בצריך עיון, יש להתגבר עדיין על מספר משוכות (עובדתיות ומשפטיות), שלא באו לידי דיון ומיצוי בערכאה הדיונית:   (1)  ההבחנה בין מקום העסק לבין מקום המושב של התאגיד. (2)  ההוראות שבסעיפים 11 ו-15.א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), מהן עולה לכאורה שבעניינים הנזכרים שם דין קרנית כדין המדינה, והקושייה היא האם מדובר פה בהסדר שלילי, או בהסדר חלקי בלבד. בהקשר זה נזכיר כי עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בסוגיה זו, כפי שצוטטה ב-ת.א 119727/05 (בש"א 4542/06) בבית משפט השלום בירושלים גורסת כדלקמן: "בהתאם למצב המשפטי החל כיום, קרנית הינה תאגיד על פי דין, אשר ניתן לתובעו ככל תאגיד אחר (ולא כדין המדינה) על פי כללי הסמכות המקומית הקבועים בדין בעניין זה". (3)  נפקות הוראות התקנון של קרנית, שהוצא מכוח סעיף 14 לחוק הפלת"ד, ודרך פעילותה של הנהלת הקרן מכוח סעיף 13 לחוק הפלת"ד (שאותה יש להוכיח בראיות) - על המכלול". 17. הקושי עליו עמד בית המשפט המחוזי בפרשת ענקי, ביחס לתובע המתגורר באזור מרוחק מתל אביב ואשר יאלץ להיגרר לאזור המרכז, באם הוא מבקש לתבוע את קרנית כנתבעת יחידה, וודאי איננו נוגע להליך שבפני, בו מבקשים התובעים לטלטל עצמם לאזור המרוחק ממקום התאונה, מקום מושבם ומאזור מגוריהם של יתר הצדדים, ללא כל סיבה ממשית. 18. התובעים מבקשים לעשות שימוש בפרשנות המרחיבה בה נקט בית המשפט בפרשת ענקי, בשוקלו את התכלית הסוציאלית של החוק ומתוך מטרה שלא להקשות על נגישות התובעים לבית המשפט, בכדי להביא לתוצאה מלאכותית והפוכה מן המטרה שעמדה לנגד עיניו של בית המשפט שם. 19. כאמור, דין הבקשה להתקבל, גם מבלי להכריע בשאלת מעמדה של קרנית לגופו של עניין. מעבר לכך, מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי הגישה הרווחת הינה, שגם מן ההיבט המהותי, לא הוקנתה סמכות לבית משפט זה לדון בתביעה כנגד קרנית. 20. סיכומו של דבר, אני מורה על העברת התובענה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המוסמך לדון בו. 21. התובעים ישלמו לכל אחד מן הנתבעים, הוצאות הליך זה בסך 800 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםסמכות מקומית