שאלת הסמכות העניינית, במתח מירוץ הסמכויות שבין בית המשפט האזרחי לבין בית הדין לעבודה, הוכרעה על ידי המחוקק בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, הקובע כי לבית דין אזורי תהיה סמכות ייחודית במגוון נושאים, אשר הרלבנטי לענייננו הוא "תובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד, ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות עניינית בתביעת נזיקין בין עובד למעביד: בפני בקשה לסילוק על הסף של התובענה מחמת היעדר סמכות עניינית. הרקע לבקשה החברה התובעת (להלן:"החברה") התמקדה בפיתוח מכשיר שמטרתו לאבחן בבדיקה לא פולשנית חולים במחלת S-CAD (להלן:"המכשיר") המכשיר אמור היה, לפי ציפיות המשקיעים, להבדיל בין נבדקים הסובלים מ- S-CAD , אותם יש לשלוח מיידית לצנתור, ובכך להציל את חייהם, לבין נבדקים שהמכשיר נתן לגביהם תוצאה שלילית. החברה והמשקיעים שגייסה השקיעו בפיתוח המכשיר משאבים כספיים רבים. הנתבע, שנמנה על צוות מקימי התובעת, ואשר הינו בעל תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול ובעל תואר מוסמך במינהל עסקים (להלן: "ארבל"), הועסק בחברה כשכיר מיום הקמתה ועד לפיטוריו ביום 11.10.2010, ושקד, ביחד עם אחרים, על פיתוח המכשיר. שלב פיתוח המכשיר נכנס להילוך גבוה בשנת 2010 עת יצא לדרך הניסוי לאימות המערכת אותו ערכה החברה במרפאות קרדיולוגיות בארה"ב, וזאת לצורך קבלת אישור ה-FDA. בשלב זה נמצאו, לטענת החברה, בעיות תאימות בין קבצים המופיעים בשרת המחשב של החברה, המכילים מידע בדבר תוצאות מחקרי העבר, לבין קבצים מקבילים המכילים, לכאורה, תוצאות אותם המחקרים, כפי שהועברו מטעם החברה אל חברה חיצונית המבצעת את הניתוחים הסטטיסטיים. מכל מקום, החברה הגיעה למסקנה כי פיתוח המכשיר לא צלח, והחליטה למשוך ידיה מהמשכת פיתוחו. ביום 3.11.10 הודע לארבל במהלך שיחת טלפון מארה"ב עם יו"ר הדירקטוריון מר גבריאל מירון, כי החברה החליטה על הפסקת הניסוי וכי הודעה על כך תימסר ל-FDA ולכל המעורבים בניסוי. במהלך ישיבת הדירקטוריון שנתקיימה ימים מספר לאחר מכן, נמסר לארבל מכתב פיטורין הנושא תאריך 10.11.11, בו צויין כי "החליטה החברה לסיים את פעילותה הנוכחית" ולפיכך מודיעים לו "על סיום עבודתך עבור החברה בתוקף מיידי". עוד נאמר במכתב כי זכויותיו של ארבל תשולמנה לו במלואן: "החברה תשלם לך סך המבטא את מלוא הכספים המגיעים לך מכוח חוק או הסכם". כחודשיים לאחר מכן, ביום 16.1.11, הגישה החברה נגד ארבל את כתב התביעה שבפני, בו היא תובעת ממנו סך של 5 מליון ₪. התביעה נסמכת על טענה לפיה ביצע ארבל כלפי החברה "תרמית חמורה ושיטתית" המתבטאת בזיוף תוצאות של ששה מחקרים רפואיים שנערכו כדי לבסס את יכולתו של המכשיר הרפואי, וכן הציג מצגים כוזבים האמורים להצביע על כי תוצאות המחקרים מצביעות כביכול על יכולתו של המכשיר לאבחן בין מי שחולה במחלה לבין מי שאינו חולה בה וזאת בכוונה להסתיר את כישלון הטכנולוגיה של המכשיר. לתביעה צורף, בין שלל נספחיה, מכתב פיטורין נוסף, הנושא הפעם תאריך 13.1.11, שארבל קיבל אותו, בהפתעה גמורה, רק בצוותא חדא עם מסמכי כתב התביעה, ובו נאמר, בין היתר: "אנו מבקשים להודיעך כי החברה גילתה כי זייפת תוצאות של המחקרים שהחברה ביצעה וכי החברה פעלה על סמך מצגים כוזבים שהצגת בפניה, והוציאה הוצאות בסכומים של עשרות מליוני ₪ בלא שהיתה הצדקה כלכלית בפעילותה.... לאור האמור, ברור כי סיום עבודתך נעשה בנסיבות חמורות המצדיקות פיטורין ללא פיצויים." עוד נאמר לארבל במכתב, כי לפי ייעוץ משפטי שקיבלה התובעת, הרי "אינך זכאי לתשלום עבור תקופת ההודעה המוקדמת ואינך זכאי לפיצויי פיטורין, וכמובן שהאופציות שהוענקו לך לרכישת 145,000 מניות רגילות של החברה פקעו." משכך, פנה אף ארבל לייעוץ משפטי והגיש כנגד החברה בחודש אפריל 2011 תביעה בבית הדין האיזורי לעבודה על סך 2,105,000 ₪ בגין כל הזכויות הסוציאליות המגיעות לו מאת החברה, כולל פיצויי פיטורין והפרשי שכר לשנים עברו. נכון להיום תלויות ועומדות בבתי המשפט שתי תביעות: האחת- תביעתה של החברה בביהמ"ש המחוזי על סך 5,000,000 ש"ח (להלן:"התביעה במחוזי") והשניה- תביעתו של הנתבע בבית הדין לעבודה על סך 2,105,000 ₪ (להלן:"התביעה בבית הדין") נכון להיום אף תלויות ועומדות בשתי הערכאות שתי בקשות: האחת - בקשת החברה בבית הדין לעיכוב הליכים בתביעת ארבל מחמת הליך תלוי ועומד, והשניה- בקשת ארבל, היא הבקשה נשוא החלטתי, לדחות על הסף את תביעת החברה, ולחילופין, להעבירנה לבית הדין. הבקשה ארבל טוען כי יש לסלק על הסף את תביעתה של החברה מחמת חוסר סמכות עניינית, שכן הסמכות העניינית הייחודית לדון בתביעה נתונה לבית הדין לעבודה, המוסמך להכריע בכל המחלוקות שבין עובד למעביד ואשר עילתן נעוצה ביחסי העבודה. ארבל טוען כי בין החברה לבינו שררו יחסי עובד ומעביד וכי כל האירועים הנטענים בכתב התביעה, הגם שהם מוכחשים מכל וכל, התרחשו במהלך תקופת עבודתו בחברה ובקשר לביצוע תפקידו כעובד שכיר שלה, ובהקשר זה בלבד. לשיטתו, הגם שנטען בכותרות ובסיסמאות כי ביצע כלפי החברה מעשי תרמית, הרי לכל היותר עסקינן במחלוקות שניתן להגדירן כטענות בדבר מעשי הפרת אמונים כלפי מעסיקתו והפרת חובותיו כעובד, מעשים המצויים בד' אמות סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. החברה טוענת כי בית המשפט המחוזי מוסמך גם מוסמך לדון בתובענה, וזאת לאור סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969, המחריג את סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. נטען על ידי החברה כי העילה נשוא תביעתה אינה יכולה להיחשב כסכסוך שעילתו ביחסי עובד ומעביד שכן עסקינן בתרמית. התובעת מפנה לפסיקה בה נקבע כי גניבה נטענת של סחורה ממחסן החברה איננה קשורה ליחסי עובד ומעביד, ואיננה בקשר לסכסוך עבודה, כמו גם לפסיקה הקובעת כי מעשי מרמה המתבטאים במעילה ובהוצאת חשבוניות כוזבות אינם קשורים ליחסי עובד ומעביד. לטענת החברה אין מדובר בטענת תרמית מלאכותית, שכל מטרתה היא להשיג יתרון במירוץ הסמכויות, כי אם בטענה כנה ואמיתית הנתמכת כבר בשלב מוקדם זה בראיות רציניות, כגון אלו שצורפו על ידה לבקשת העיקול שהגישה. החברה איננה מתכחשת לעובדה לפיה הן בבית המשפט המחוזי והן בבית הדין לעבודה אמורה להתברר אותה פלוגתא, אולם לטעמה, אין הדבר מצביע על כי תביעתה קשורה לתחום יחסי העבודה, וההשלכה מכך מתבטאת בצורך לעכב את הדיון בתביעת ארבל בבית הדין לעבודה, שהיא התביעה המאוחרת מבין השתיים ולצורך כך הגישה בקשה מתאימה לבית הדין. דיון והכרעה 1. לכאורה, בפנינו בקשה פשוטה למדי, דיונית במהותה, המוגשת לבית המשפט חדשות לבקרים, ואשר עוסקת בסוגיית הסמכות העניינית בין הטריבונלים השונים, ביחוד עת תלויות בערכאת השונות שתי תביעות בין אותם בעלי הדין ובאותו עניין. המקרה שבפני אינו פשוט כלל ועיקר, ואין לדעת בשלב מוקדם זה מה חמור יותר: מעשי תרמית בזיוף נתוני בדיקה של מכשיר רפואי האמור לבצע בדיקה מצילת חיים - אם תוכח טענת החברה, או טענת שווא כה חמורה המועלית נגד עובד בכיר, שעה שמדובר רק באי הבנה בפענוח הנתונים- אם תוכח טענת ארבל. 2. שאלת הסמכות העניינית, במתח מירוץ הסמכויות שבין בית המשפט האזרחי לבין בית הדין לעבודה, הוכרעה על ידי המחוקק בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, הקובע כי לבית דין אזורי תהיה סמכות ייחודית במגוון נושאים, אשר הרלבנטי לענייננו הוא "תובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד, ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ". 3. אין מחלוקת כי בין החברה לבין ארבל שררו יחסי עובד ומעביד. השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה האם התובענה שבפנינו מושתתת על עילה הנובעת מיחסי עובד ומעביד. באם התשובה לשאלה זו תהא חיובית, יהא עלי להכריע בשאלה נוספת והיא האם העילה נסמכת על פקודת הנזיקין. החברה סבורה שאין בפנינו עילה שמקורה ביחסי עובד ומעביד, שהרי מעשים פליליים, כגון גניבת סחורה של המעביד, הוצאת חשבוניות כוזבות וכו', ובוודאי תרמית - נשוא ענייננו, חורגים ממתחם יחסי העבודה אל עבר מתחם הדין הפלילי ודיני הנזיקין, ומשכך אינם נחשבים כעילה שמקורה ביחסי עובד ומעביד. אינני סבורה כך. יש להבחין הבחן היטב בין מקרה בו נתפס עובד בגניבת ציוד ממקום עבודתו, שאו אז ניתן לומר בבטחון שהגניבה חורגת מיחסי העבודה, אינה נובעת מהם ואינה קשורה להם, שהרי מאי נפקא מינא לכך, שמי ששלח ידו לקופת העסק, הינו במקרה גם פקיד בחברה. היות מבצע העוולה במקרה זה, גם עובד של הנפגע, הינו טפל לאירוע. במקרה דנן, לא מייחסים, חלילה, לארבל גניבת כספי החברה, או מעילה וכיוצ"ב. הנתבע שקד על ביצוע מחקרים ואיסוף נתונים המתייחסים לתקינותו של המכשיר, אשר על פיתוחו עמלה החברה, ואשר אמורים היו להוכיח, לכאורה, את יכולתו להבחין בין חולה לב הזקוק לצינתור לבין מי שאינו כזה. הטענה המועלית נגדו הינה סילוף הנתונים באופן שאלו שדווחו אינם מתיישבים עם אלו שהופקו בפועל. מדובר בטענה המתייחסת למהות עיסוקו של ארבל בחברה, לתפקידו ולפרוייקט עליו שקד. הטרוניה שיש לחברה כלפי ארבל קשורה, למרות חומרתה, קשר הדוק ובל ינתק לעיסוקו המהותי ולעבודתו בחברה . עבודת ארבל במקרה זה היא העיקר. הגם שטענת החברה נושאת, על פי הנטען, אופי פלילי או נזיקי, עדיין היא מהווה, במובהק, עילה הנובעת מיחסי עובד ומעביד. 4. יש לילך, איפוא, כברת דרך נוספת ולבחון באם חלה במקרנו הסיפא לסעיף 24 לחוק, המחריגה תביעה שעילתה בפקודת הנזיקין. לכאורה, מדובר בבדיקה פשוטה למדי, האמורה להתבצע באמצעות קריאת כתבי הטענות, שהרי עיון בכתב התביעה של החברה מעלה כי המילה תרמית, כמו גם המילה זיוף, מופיעות בו באותיות קידוש לבנה ושזורות לאורכו כחוט השני. החברה טוענת כי ארבל ביצע כלפיה "תרמית חמורה ושיטתית" וכן "זייף תוצאות של ששה מחקרים רפואיים", "הציג מצגים כוזבים" וכן הלאה, וזאת בכוונה להסתיר את כישלון הטכנולוגיה של המכשיר שפותח, על מנת לשכנע משקיעים להשקיע בחברה ולהמשיך את פעילותה. בפנינו, איפוא, לכאורה, עילה השייכת לתחום דיני הנזיקין. אלא שאין הדברים כה פשוטים. אין להסתפק בכותרות אותן בוחר מעביד ליתן לתביעה שהוא מגיש כנגד עובדו, ואין הן מהוות מילות קסם על פיהן יישק דבר. על בית המשפט לבחון אם כותרת הטענה מתיישבת עם ההקשר המהותי, שהרי אם לא נעשה כן, בפנינו כלי פשוט ומחוסר תום לב לחסום תביעת עובד לפיצויי פיטורין, אף שבפועל אין לכך כל הצדקה. המטרה היא להעניק לבית הדין, אשר לו המומחיות, הניסיון והכישורים הנדרשים, סמכות ייחודית לדון בסכסוכים המבוססים על יחסי עובד ומעביד, ולא להיגרר אחרי טענות הסוטות מן העיקר. 5. נשאלת השאלה כיצד יבחין בית המשפט בין תביעה כנה, שאכן מבוססת על עילה נזיקית ממשית, לבין תביעה מלאכותית, הנוקטת אמנם במלל המתאים מתחום דיני הנזיקין, אך במהותה אינה מעוגנת בטענות אמיתיות נגד העובד, וכל מטרתה היא לגרור את העובד להתדיינות מיותרת ולעכב את תשלום זכויותיו. אין לשאלה תשובה חד משמעית או נוסחת פלא, ועל בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ואת מיטב נסיונו. בין היתר, ניתן להיעזר בכלל הנוהג שעה שמוגשת בקשה למחיקה על הסף של כתב תביעה מחמת היעדר עילה, שאו אז תישאר התביעה על מכונה באם בית המשפט יגיע למסקנה כי התובע יוכל לזכות בתביעתו אם יצליח להוכיח, בבוא העת, את שטען בכתב התביעה. והיה ובית המשפט יגיע למסקנה כי גם אם יצליח התובע להוכיח את כל שנטען על ידו בכתב התביעה, עדיין לא יוכל לזכות בתביעתו, ממילא מתבקשת המסקנה כי לפנינו תביעה משוללת עילה ודינה להיות מסולקת על הסף. באם נחזור ונתבונן בנטען בכתב התביעה, ונניח שהחברה אכן תצליח להוכיח את הנטען בו, דהיינו, שארבל זייף את תוצאות המחקר והציג לחברה נתונים כוזבים, בניגוד לתוצאות הניסויים שהושגו בשטח, הרי שבפנינו תרמית בהתגלמותה, ומכאן שבית הדין אינו מוסמך לדון בתביעה. אין, איפוא, מנוס מן המסקנה כי לכאורה מצוייה התביעה במיתחם החריג נשוא סעיף 24 סיפא לחוק בית הדין לעבודה, ומשכך אין מקום לבקשת ארבל לדחות את התביעה על הסף, או להעבירנה לבית הדין לעבודה. 6. במסקנה זו לא תמה המלאכה. אין חולק שבפנינו שתי תובענות העוסקות באותה פלוגתא בדיוק. עילת התביעה שבתביעה החברה, זהה למעשה לטענת ההגנה אותה מעלה החברה בפני תביעת ארבל בבית הדין, שהרי לולא טענת התרמית, לא היתה החברה יכולה להתכחש לחובתה לשלם לארבל פיצויי פיטורין, לאור פיטוריו הבלתי מוכחשים. בא-כוח החברה אישר במהלך הדיון בפני כי "לולא התרמית לא היתה לי עילת תביעה. לשאלת ביהמ"ש אני מסכים שלולא התרמית היה מגיע לו את כל הזכויות שלו". הסתייגותו מתשובתו זו לאחר מכן ("התרמית היא עילת התביעה שלנו כאן. היא לא טענת ההגנה שלנו"- עמוד 3 שורה 6) אינה עולה בקנה אחד עם הכתוב ב"רחל בתך הקטנה" בבקשת עיכוב ההליכים שהוגשה על ידי החברה, שם צויין בין היתר: "... ולהיפך, עילת התביעה של החברה בתביעה המקורית היא טענת ההגנה שלה בתביעה המאוחרת" (סעיף 5 לבקשה), וכן :"יוצא שהמחלוקת בשני ההליכים זהה. בשני ההליכים עומדת לדיון אותה סוגיה... בשני ההליכים מתעוררת לדיון אותה סוגיה ממש" (סעיף 14 לבקשה) וכן: "העילה העיקרית בתביעה המקורית ובתביע זו הן זהות" (סעיף 34 לבקשה) שתי התובענות עוסקות, איפוא, בנושא מרכזי אחד ויחיד, התרמית המיוחסת לארבל, ורק בו, באופן שבתביעה שבפני- התרמית היא עילת התביעה, ובתביעה בבית הדין לעבודה- התרמית היא עילת ההגנה. לא יעלה על הדעת כי שני בתי משפט שונים יבררו את אותה סוגיה עובדתית, שאליבא דכולם אינה מצומצמת, כך שאין ספק שדין אחת מן השתיים להתעכב ולהמתין עד להכרעת רעותה. לולא הגישה החברה לבית הדין בקשה לעיכוב הליכים, אשר טרם התבררה, הייתי עושה שימוש בסמכותי הטבועה, ומורה על עיכוב ההליכים בתביעה שבפני, לאור האמור לעיל, ולאור מומחיותו המיוחדת של בית הדין להכריע, אולי אף לגשר ולפשר, בסכסוכים מעין אלו. לא אעשה כן מחמת כלל כיבוד הערכאות, ומחמת היות בקשה שכזו תלויה ועומדת בבית הדין. אעיר כי עובדת היותה של התביעה שבפני ראשונה בסדר הכרונולוגי, אינה גורם בר חשיבות, להבדיל מהמקובל, שהרי החברה "הרדימה" את ארבל בכך שבמכתב הפיטורין שהפקידה בידיו בחודש נובמבר 2010, הציגה בפניו מצג, שהסתבר לימים כמצג שווא, לפיו תשלם "את מלוא הכספים המגיעים" לו על פי חוק, באופן שלא היתה לארבל כל סיבה להקדים את התובעת ולהגיש נגדה תובענה בבית הדין לעבודה. רק עם הגשת התביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, חודשיים לאחר מכן, לה צורף בין היתר, מכתב פיטורין חדש השולל את זכויותיו, התוודע ארבל לראשונה לעובדה כי החברה מתכחשת לזכויותיו ואיננה מתכוונת לשלם לו את הפיצויים המגיעים לו, כמו גם את יתר זכויותיו. החברה איננה יכולה ליהנות, להבנתי, מיתרון הראשוניות במירוץ הסמכויות. אין בהערתי זו משום הבעת דעה באשר לסיכויי התביעה ו/או לסיכויי ההגנה, אף לא במרומז, והיא מתייחסת לשאלת הסמכות, ולה בלבד. התוצאה אני דוחה את בקשת הנתבע לדחייתה של התביעה על הסף,או להעברתה לבית הדין לעבודה. בשלב זה אמתין להחלטת בית הדין לעבודה בבקשת התובעת לעיכוב ההליכים בתביעת בית הדין. תתקבל הבקשה ע"י בית הדין- יקבע על ידי מועד לדיון בתביעת התובעת.. תדחה הבקשה ע"י בית הדין, יעוכבו ההליכים בתביעה שבפני וזאת עד למתן פסק דין בתביעת ארבל בבית הדין לעבודה. הוצאות הבקשה תפסקנה בסוף ההליך. סמכות ענייניתחוק בית הדין לעבודהנזיקיןבית הדין לעבודה