סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בסכסוך הנוגע למקרקעין, מושא הסדר, שואבת כוחה מסעיפים 1 ו-43 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969. במסגרת זו, מוצרך ביהמ"ש להכריע בתביעות סותרות לבעלות במקרקעין ולקבוע, למי מהטוענים לזכות, מוקנית הזכות להירשם בפנקס הזכויות, כבעל המקרקעין. השופט גורן בספרו - "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהודרה עשירית, תשס"ט), מדגיש את סמכותו של ביהמ"ש לדון בעניין שבגררא, אף אם אין המדובר בעניינים המסורים לתחום סמכותו המקורית והראשונית באומרו, בין היתר, כך: "קיימים נושאים המתבררים בבית המשפט בתחום סמכותו, אולם, לצורך ההכרעה בעניין שבסמכותו, יש גם להכריע בנושא מסוים שבתחום סמכותו של בית משפט אחר או של בית דין אחר. סעיף 76 לחוק בתי המשפט מאפשר זאת ומקנה את הסמכות לדון גם בנושא האחר, כדי לא לעכב את ההליכים בתובענה שלפניו, ומייתר את הצורך בפנייה לבית המשפט האחר, שיחליט בעניין." (ר' עמ' 49) בהקשר זה יש כאמור לתת את הדעת גם לסמכות הקבועה בסעיף 76 לחוק בתי המשפט, המקבע סמכותו של בית משפט אחד, לדון, אגב ובגררא, בעניינים הנתונים לסמכותו היחודית של ביהמ"ש האחר. סמכות ענייניתמקרקעין