קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות עניינית של המחלקה הכלכלית: 1. עילת התביעה המשיב הגיש כנגד המבקשת תביעה בעניין חשבון השקעות, אשר נוהל באמצעות המבקשת בתקופה שבין פברואר 2006 עד למרץ 2007 לערך. המשיב טען בכתב התביעה כי פעולותיה הרשלניות, לכאורה, של המבקשת הסבו לו נזקים, באופן שהשקעותיו ירדו לטמיון ואף נמנעו ממנו רווחים. המשיב טען לנזק כלכלי ישיר, לנזק בגין מניעת רווח ולעוגמת נפש. המשיב תיאר בכתב התביעה כי פנה אל המבקשת אשר מעניקה, בין היתר, שירותי חבר בורסה למסחר בארץ ובחו"ל לקהל לקוחותיה המבקשים לעסוק במסחר עצמאי בבורסות השונות, לצורך השקעת כספיו בשוק ההון באופן עצמאי. המשיב ציין כי התקשר עם המבקשת ביום 9.2.06 וצירף את הסכם ההתקשרות כנספח ב'. המשיב תיאר כי נפתח עבורו חשבון ניירות ערך אצל המבקשת בו הופקד סכום של כ- 25,000 דולר (להלן: "חשבון אקסלנס"). עוד נאמר על ידי המבקש כי משהחל לפעול במערכת המסחר בארה"ב, הבחין כי הוא פועל בחשבון המתנהל במערכת מסחר של ברוקר אמריקאי בשם Penson Financial Services, ותחת מספר חשבון אחר (להלן: "חשבון פנסון"). לדבריו, הפעולות בוצעו הלכה למעשה בחשבון פנסון, כאשר חשבון אקסלנס, אליו יש לו גישה, אמור לשקף את חשבון פנסון בדיוק נמרץ. המשיב טען להעדר ביצוע של הוראותיו, לדיווח כוזב ולפעילות ללא הרשאה בחשבונו, לחיובי מס שגויים בגינם זוכה לבסוף חשבונו כבדרך אגב ומבלי שניתנה הודעת זיכוי מסודרת או התנצלות, לדרישות שגויות למתן בטחונות ולהיעדר התאמה בין שני החשבונות לעיל. המשיב טען בכתב התביעה כי המבקשת הפרה את תקנון הבורסה, הפרה את הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, הפרה את הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ואת הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"א - 1979 נוכח גביית סכומים בחריגה. יש לציין כי במקביל לכתב התביעה לעיל הוגשה על ידי המשיב, בפני בית המשפט זה, בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית נגד המבקשת. עילת התביעה שם מתייחסת לגביית עמלות על-ידי חבר בורסה מלקוחותיו בגין מסחר בבורסה שלא כדין, בניגוד לתקנון הבורסה ובניגוד להסכמי ההתקשרות, תוך מצג שווא והכמנת הסכומים שנגבו. 2. הבקשה לסילוק על הסף הבקשה שבפניי היא בקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית נטענת של המחלקה הכלכלית. להלן יפורטו טענות הצדדים: - טענות המבקשת המבקשת טענה כי העמידה למשיב את הפלטפורמה באמצעותה יוכל להשקיע בעצמו את כספו לפי שיקול דעתו המוחלט. תפקידה של המבקשת התמצה בכך שאפשרה למשיב גישה אל מערכת מסחר של ברוקר זר בחו"ל. המבקשת טענה כי אין באמור בכתב התביעה כדי להקים עילה לפי חוק ניירות ערך, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק ניירות ערך"), המהווה את בסיס הסמכות של בית המשפט הכלכלי. כמו כן, התובע אינו מזכיר את הוראות חוק ניירות ערך בעניינו. המבקשת הוסיפה כי עניינה של התביעה אינו נמנה על העניינים האחרים המהווים "עניין כלכלי" בהתאם להגדרה המופיעה בהוראת סעיף 42 ב (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). טענות המשיב כלפי המבקשת קשורות בשירותים שניתנו לו ובחיובים שנגבו בקשר אליהם. המבקשת ערכה הקבלה בין טיעוני המשיב למקרה בו טוען אדם כי חברת הטלפון ביצעה גביית יתר עבור שיחות - ומגיש לאור זאת תביעה תביעה למחלקה הכלכלית בטענה שמדובר בתובענה העוסקת בניירות ערך אך ורק בגין העובדה שבוצעו באמצעות הטלפון הוראות השקעה בשוק ההון. עוד הוסיפה המבקשת כי גם הפרה של תקנון הבורסה אינה מקימה עילה לפי חוק ניירות ערך ואינה מהווה עניין כלכלי. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי המשיב ביצע השקעות בניירות ערך זרים הנסחרים בבורסה מחוץ לישראל. נטען כי התובענה אינה מעוררת סוגיות כלכליות, חשבונאיות או סוגיות מורכבות אחרות וכי מדובר במערכת יחסים פשוטה בין מי שמספק תשתית לבין לקוחו. המבקשת הפנתה למסגרת הנורמטיבית - סעיף 42 ב (א) (1) (א) לחוק בתי המשפט לפיו עניין כלכלי הינו עניין אזרחי לפי חוק ניירות ערך. המבקשת טענה כי אין די בזיקה בלבד לניירות ערך או שהמחלוקת בין הצדדים תהא קשורה בהקשר זה או אחר לניירות ערך. נדרש כי מלוא העובדות הנטענות יקימו עילה לפי חוק זה. משמעות הדברים היא שעל המשיב להצביע על עובדות קונקרטיות המהוות הפרה של הוראות חוק ניירות ערך. נטען כי הדברים עולים מלשונה הברורה של ההוראה. מקום בו הסתפק המחוקק בזיקה של הסכסוך המשפטי לתחום מסוים כדי להביא את הסוגיה בגדר "עניין כלכלי", אף אם אינו מקים עילת תביעה לפי חוק מסוים, עשה כן במפורש. המבקשת הפנתה להוראת סעיף 42 ב(א) (3) לחוק בתי המשפט בדבר עניין אזרחי בקשר לזכויות או חובות של בעלי מניות בחברה המוסדרים בתקנון החברה או בחוזה אחר. המבקשת הפנתה להצעת חוק בתי המשפט והביאה את הנימוקים להקמת המחלקה הכלכלית, ביניהם הצורך במומחיות בעניינים הכלכלים, אחידות ועקביות בפסיקה והגברת היציבות בתחום הכלכלי. המבקשת טענה כי תכליתו של חוק בתי המשפט, בנוסף על לשונו הברורה, מחייבת כי הסמכות תעמוד רק במקום בו למשיב עילת תביעה בהתאם לחוק ניירות ערך. אין די בקשר רופף של התובענה לעניין בכדי להביא את הסכסוך אל פתחי המחלקה הכלכלית. לגרסתה, תוצאה אחרת תביא לכך שיגיעו סכסוכים אשר אינם מתאימים מבחינה עניינית, רק בשל כך שהסכסוך קשור בעקיפין לחוק ניירות ערך. המבקשת הפנתה להחלטה של בית המשפט הכלכלי מפי כב' השופטת רות רונן בת"א 1963-05-11 מלכה נ' אווא פיננסי בע"מ, . - תגובת המשיב המשיב ציין כי מלבד תקנון הבורסה אין חקיקה ראשית המסדירה את פעילות חברי הבורסה בישראל, לרבות בעניין חובותיהם כלפי הבורסה והלקוחות. המשיב הוסיף כי התובענה הוגשה בעיקר בגין הפרות המבקשת את חובותיה כחברת בורסה כלפיו, לרבות ביחס לחובת הזהירות והאמונים הקבועות בתקנון. המשיב הפנה לסעיף 46 לחוק ניירות ערך הקובע הוראות בדבר תקנון הבורסה, אשר אמור לכלול כללי ההתנהגות של חברי הבורסה כלפי לקוחותיהם ובכלל זה חובת גילוי, רישום ודיווח. מכאן נובעת סמכותה העניינית של המחלקה הכלכלית. המשיב ציין כי סעיף 42 ב לחוק בתי המשפט מפנה לסעיפים מסוימים בחוק ניירות ערך אשר הליכים לפיהם לא ידונו בפני המחלקה הכלכלית וסעיף 46 לחוק ניירות ערך אינו אחד מהם. המבקשת הגדירה עצמה "חברת בורסה" בהסכם ההתקשרות. המשיב הפנה לסעיף 3 להסכם ההתקשרות בו התחייבה המבקשת כי פעולותיה בחשבון הלקוח יבוצעו בנאמנות ובמקצועיות, בהתאם למתחייב על פי הוראות ההסכם, הדין, הרשויות המוסמכות וכללי הבורסה. עקב הצהרת המבקשת לפיה היא כפופה לכללי הבורסה המצוינים בתקנון, יש לדחות את ניסיונה לטעון כי היא מספקת שירות פלטפורמה בלבד. מדובר בהתקשרות שעלתה על שרטון בין לקוח לבין חבר בורסה, הכפוף לתקנון הבורסה - יצירו של חוק ניירות ערך ומכאן סמכות המחלקה הכלכלית. המשיב טען כי עלולים להיגרם עיוותים נוכח הקביעה של העדר סמכות עניינית. המשיב ציין כי מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק להסדרת המתווכים בהשקעות, התש"ע - 2010 (להלן: "חוק המתווכים"), אשר אמור להסדיר את חובותיהם של שחקני שוק ההון. צוין שם כי החוק יחליף את חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק הייעוץ"), אשר אינו מסדיר את התיווך בהשקעות כדוגמת פעילות ברוקראז'. המשיב טען כי בעתיד הקרוב יוחלף חוק הייעוץ בחוק המתווכים, לרבות ברשימה המופיעה בסעיף 42 ב לחוק בתי המשפט. לעמדתו, עולה מכך, כי תביעה זהה דנא שתוגש לאחר חקיקת חוק המתווכים, תיכלל ברשימת ה"עניינים הכלכליים" ולא יהיה ספק באשר לסמכות העניינית. המשיב טען כי על המחלקה הכלכלית להבהיר ולהגדיר את תחומי הפעילות של חברי הבורסה וחובותיהם ולא להותיר תחום מהותי באשר לתקינות הפעילות בשוק ההון לערכאות אחרות. נטען כי בירור התביעה דורש מומחיות. כמו כן נטען כי הרשימה המפורטת בחוק בתי המשפט אינה רשימה סגורה, שכן סעיף 42 ב (ב) לחוק בתי המשפט מסמיך את שר המשפטים מוסמך לקבוע עניינים נוספים כ"עניין כלכלי". - תשובת המבקשת המבקשת טענה, בין היתר, שהמשיב לא חלק על דבריה וכי הלכה למעשה הוא מודה שטענותיו אינן מקימות לו עילה בהתאם לחוק ניירות ערך ואינן מהוות עניין כלכלי. המבקשת הוסיפה שלא עלה בידי המשיב להצביע על הוראה מסוימת לפיה התנהלותה הנטענת מהווה הפרה מכוחה קמה עילה לפי חוק ניירות ערך. כן טענה המבקשת כי עצם היותה חברת בורסה אין בה כדי לשנות בדבר הסמכות העניינית. הדבר נכון ביתר שאת נוכח ההשקעה בניירות ערך זרים הנסחרים בבורסה מחוץ לישראל. המשיב ביקש להסתמך על סעיף 42 ב (ב) לחוק בתי המשפט, אשר מקנה לשר המשפטים סמכות לקבוע עניינים נוספים כעניינים כלכליים. המבקשת ציינה כי לא נקבעו עניינים נוספים כאמור וממילא השר לא קבע מלכתחילה שהעניין העומד בבסיס תביעת המשיב יוגדר כ"עניין כלכלי". טיוטת הצעת חוק המתווכים הינה טיוטה ראשונית שאחריתה אינה ידועה. המבקשת טענה שהמשיב עושה ככל שביכולתו בכדי שתביעה זו תידון בפני בית המשפט הדן בהליך המקביל - הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. 3. דיון והחלטה אינני רואה מקום לקבל את טענת המבקשת באשר להעדר סמכותה של המחלקה הכלכלית לדון בתביעה. דברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 59) (סמכות בעניינים כלכלים), התש"ע - 2010 (להלן: "תיקון 59"), מבהירים את המטרה לשמה הוקמה המחלקה הכלכלית - "הרציונל שבבסיס ההסדרים המוצעים בהצעת חוק זו הוא יצירת תשתית קבועה ומהודקת של מערכת שיפוט יעילה ומקצועית שבה יידונו מרבית העניינים הנעוצים בדין הכלכלי. ההסדרים המוצעים יאפשרו התמקצעות של השופטים שידונו בעניינים הכלכליים ויביאו לאחידות ולעקביות הפסיקה בעניינים אלה ולהקטנת אי-הוודאות ולהגברת היציבות בתחום הכלכלי. [...] בפסקאות משנה (א) עד (ו) להגדרה המוצעת, מוצע לקבוע כי כל עניין אזרחי המפורט בפסקאות אלה ייחשב לעניין כלכלי". המחלקה הכלכלית הוקמה כאמור מכוח תיקון מספר 59 מיום 27.7.10; למחלקה הכלכלית הוענקה סמכות עניינית ייחודית ובלעדית לדון ב"עניינים כלכליים", המוגדרים בסעיף 42ב(א) לחוק בתי המשפט. סעיף 42 ב (א) לחוק קובע כי "עניין כלכלי" הוא כל אחד מהעניינים המפורטים בו למעט תביעה אזרחית שבית משפט לענייני משפחה מוסמך לדון בה. סעיף קטן (1) קובע כלהלן: "עניין אזרחי לפי כל אחד מהחוקים המפורטים להלן: (א) חוק ניירות ערך, למעט הליכים לפי סעיפים 56 א (ב), 56 א 1 (ב)... לחוק האמור." בדברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 59) (סמכות בעניינים כלכליים) הוסבר גם מהו "עניין אזרחי": ויובהר כי "עניין אזרחי" משמעו כל הליך שאינו פלילי ואינו הליך הנידון בפני בית המשפט לענייני מנהליים או בג"ץ". סעיף 56 לחוק ניירות ערך וסעיפי המשנה השונים בו אשר הוחרגו במסגרת סעיף קטן (א) דנים בסמכויות חקירה, חיפוש ותפיסה, צווים זמניים לתפיסת רכוש וענייניים דומים. מכאן עולה כי כל יתר ההוראות הקבועות בחוק ניירות ערך שהן בגדר "עניין אזרחי" כלולות בהגדרת "עניין כלכלי". פרק ח' לחוק ניירות ערך נושא את הכותרת "בורסה". סעיף 45 לחוק קובע כי לא יפתח אדם ולא ינהל בורסה לניירות ערך אלא ברישיון מאת שר האוצר לאחר התייעצות עם הרשות. הרישיון יינתן לחברה אשר בין היתר התקינה תקנון כאמור בסעיף 46 לחוק, והתקנון אושר על ידי שר האוצר אחר התייעצות עם הרשות ועל ידי וועדת הכספים של הכנסת. סעיף 46 קובע כי בתקנון הבורסה ייקבעו כללים לניהול תקין והוגן של הבורסה. בין היתר, יכול שייקבעו בתקנון למטרה האמורה כללים לעניין החברות בבורסה הכוללים תנאי כשרות לחברות תחומי פעילות וכדומה. כמו כן, קובע סעיף 46 (א) (1) (ד) כי התקנון יכלול כללי התנהגות של חברי הבורסה כלפי לקוחותיהם ובכלל זה חובות גילוי, רישום ודיווח. (ההדגשה שלי - ד.ק.). פרק ה' לתקנון הבורסה, אשר הותקן מכח סעיף 46 לחוק ניירות ערך, דן בכללי התנהגות של חברי הבורסה כלפי לקוחותיהם. בין היתר, נקבע כי על חבר הבורסה לפעול בנאמנות לטובת לקוחו; כי עליו לנהוג בעיסוקו בזהירות וברמת מהימנות שחבר סביר היה נוהג בהם; כי עליו לנקוט באמצעים סבירים להבטחת עניינם של לקוחותיו וכי עליו לפעול באמונה ובשקידה ללא ניגוד עניינים. חובות אלה חלות על חבר בורסה בין אם הוא מנהל את תיק ההשקעות של הלקוח ובין אם הוא נותן, כפי שטענה המבקשת, שירותי פלטפורמה לביצוע פעולות ניירות ערך באופן עצמאי, תוך כדי שימוש מערכת המסחר של חבר הבורסה. יש לראות בחובות אלה הנובעות מהוראות סעיף 46 לחוק ניירות ערך הינם בגדר עניינים אזרחיים לפי חוק ניירות ערך. פרשנות המבקשת הינה בגדר פרשנות מצומצמת ביותר ויש בה למעשה כדי להוציא מכלל הגדרת עניין כלכלי כל תביעה אזרחית של לקוח אשר התקשר עם חבר בורסה. על הקשר הישיר אותו ראה המחוקק בין סעיף 46 לחוק ניירות ערך - לבין סמכותה של המחלקה הכלכלית - ניתן ללמוד מהתיקון אשר נעשה בסעיף 47 לחוק ניירות ערך. כפי שנאמר בדברי ההסבר, קבע סעיף 47 לחוק ניירות ערך זכות ערעור על החלטות הבורסה. סעיף 47 (א) קבע כי מי שרואה עצמו נפגע על ידי החלטת הבורסה לא לקבל אותו כחבר בורסה, או להשעות אותו או לבטל חברותו, או על ידי החלטת הבורסה בשיפוט משמעתי, רשאי לערער על כך לבית המשפט המחוזי. סעיף 47 (ב) קבע כי מי שרואה עצמו נפגע על ידי החלטת הבורסה שאינה כאמור בסעיף קטן (א) ואינה החלטה תוך כדי המסחר רשאי לערער עליה לבית המשפט המחוזי. בהצעת החוק הובהר כי מוצע לקבוע בסעיף 47 לחוק ניירות ערך, לעניין סמכויות המחלקה הכלכלית, כי מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת הבורסה יהיה רשאי להגיש על כך עתירה למחלקה הכלכלית, למעט עתירה נגד התקנת תקנון הבורסה וקביעת הנחיות לפי חוק ניירות ערך אשר ידונו בבג"ץ, בדומה לכל עתירה הנוגעת להתקנת תקנות או לאי התקנתן אשר איננה נדונה בבית משפט לעניינים מנהליים אלא בבג"ץ. וכך נאמר בדברי ההסבר: "בשל תפקידה הציבורי של הבורסה מוצע כי תקיפת החלטותיה תהיה בדרך של הגשת עתירה מנהלית. כמו כן, מכיון שמקומה של הבורסה בת"א הרי שממילא הסמכות המקומית לדון בעתירות מסוג זה תהיה בבית המשפט בתל-אביב-יפו, ולכן מוצע לכלול עתירות מסוג זה במסגרת סמכותה של המחלקה הכלכלית בלא קשר לסמכות המקומית. לענין זה מוצע לקבוע כי המחלקה הכלכלית תדון בעתירות כאמור בהתאם להוראות לפי חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים." נושא השיפוט המשמעתי נותר בידי בית משפט מחוזי שכן אין מדובר בעניין מנהלי (ואף לא בעניין אזרחי - ד.ק.). מכאן עולה בבירור, כי הוקנתה למחלקה הכלכלית סמכות לדון בעתירות מנהליות המתייחסות להחלטות הבורסה בעניין עצם החברות של חברי הבורסה, כאשר כללי החברות בבורסה נקבעים מכח הוראת סעיף 46 לחוק ניירות ערך. סמכותה של המחלקה הכלכלית בהקשר זה צומצמה בעניין "החלטה בעניין תקנון או הנחיות" כאשר מובהר בסיפא של סעיף 47 (ב) כי מדובר ב"החלטה לפי סעיפים 46 ו- 46 א שעניינה קביעת תקנון הבורסה, הנחיות או הנחיות זמניות לרבות החלטה על שינויים או על ביטולם" זאת, כפי שהובהר בדברי ההסבר, שכן ענייניים אלה נידונים בבג"ץ. מקביעות אלה עולה כי כל עניין אזרחי העולה מתקנון הבורסה המותקן מכח סעיף 46 לחוק ניירות ערך, ובין היתר כל עניין אזרחי הקשור לחובות חברי הבורסה כלפי הלקוחות, מצוי בסמכותה של המחלקה הכלכלית. אין ספק כי חוק ניירות ערך נועד לחול על היחסים שבין התאגידים שניירות ערך שלהם נסחרים בידי הציבור לבין ציבור המשקיעים בניירות ערך, כפי שציינה המבקשת בבקשתה. עם זאת, המבקשת אף הבהירה בבקשתה כי חוק ניירות ערך נועד להבטיח את הגינות המסחר תוך שמירה על שקיפות המידע ואמינות הדיווח באמצעות החלת חובות דיווח על תאגידים, וכי בנוסף מבקש החוק להבטיח את הגינות המסחר בין המשקיעים בשוק ההון. יש לראות בבורסה לניירות ערך כבעלת תפקיד משמעותי בשמירת הגינות המסחר. בין היתר, מושגת מטרה זו על ידי תקנון הבורסה כאשר סעיף 46 לחוק ניירות ערך מורה, כאמור, כי ייקבעו בו כללים לניהול תקין והוגן של הבורסה. כללי התנהגות של חברי הבורסה כלפי הלקוחות, ובכלל זה חובות רישום, גילוי ודיווח - מהווים חלק בלתי נפרד ממנגנון השמירה הכולל על הגינות המסחר של ציבור המשקיעים. כך הדבר בין אם חבר הבורסה מנהל עבור הלקוחות את התיקים לפי שיקול דעתו, ובין אם הוא מתקשר עם הלקוח על מנת להעמיד לרשותו פלטפורמת מסחר תוך כדי שימוש במערכת המסחר העצמאית של אותו חבר בורסה. במקרה שבפניי התקשר המשיב עם המבקשת, שהיא חברת בורסה, בהסכם במסגרתו פתח חשבון ניירות ערך ללקוחות עצמאיים. בהסכם חשבון הלקוח התחייבה המבקשת כי תפעל בנאמנות ובמקצועיות, בין היתר, על פי הוראות כללי הבורסה. המבקשת אף התחייבה להמציא דיווחים והודעות בכפוף לכללי הבורסה ביחס לפעולות שנעשו בחשבון בתקופות הדיווח. אם נעיין בכתב התביעה, נראה כי הטענות העיקריות אשר מעלה המשיב כנגד המבקשת הן אי ביצוע הוראות שנתנו על ידו; דווחים לא נכונים כאשר מועד הפקיעה של האופציות אשר קנה נרשם בחודש מרץ 2006 במקום מאי 2006; חיוב וזיכוי בהתאם לרישום בחשבון אקסלנס ולא לפי הרשום בחשבון פנסון בו בוצעו הפעולות בפועל, וביצוע פעולות מכירה וקניה של האופצייה תוך ניסיון לתיקון רטרואקטיבי של הדוחות . אין ספק כי טענות בעניינים אלה כלפי חבר בורסה מקנות עילת תביעה בעניין אזרחי לפי חוק ניירות ערך. בשולי הדברים, יש להתייחס לטענת המבקשת בהקשר לפסק הדין אשר ניתן על ידי כב' השופטת רונן בת.א 1963-05-11 . המבקשת טענה כי באותו מקרה, בו נידונה תביעת משקיע נגד חברה שסיפקה פלטפורמה למסחר מקוון בשוק ההון, כלל לא דן בית המשפט באפשרות כי התביעה מקימה עילה לפי חוק ניירות ערך באופן שיכול להביאה בגדר סמכותו. זאת לאור העובדה כי חוק ניירות ערך כלל לא חל על מערכת יחסים כאמור. באותו מקרה כללה התביעה עילה לפי חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות תשנ"ה - 1995. אין מקום ללמוד מעניין זה לגבי המקרה שבפניי. בית המשפט קבע כי הטענות על פי חוק הייעוץ, אשר אינו חל על מי שאיננו נותן ייעוץ, אינן משמעותיות במכלול העניינים נשוא התביעה. יתרה מזאת, וזה ההבדל העיקרי מהעניין שבפניי, המבקשת שם, אשר הגישה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, כלל לא היתה חברת בורסה כך שהדיון בחוק ניירות ערך לא התעורר. התוצאה מכל האמור לעיל דין הבקשה להידחות. שאלת ההוצאות תידון במסגרת התיק העיקרי. סמכות עניינית