סעד זמני הוא סעד ביניים, אשר ניתן בטרם הדיון בנושאים השנויים במחלוקת במסגרת התובענה העיקרית. מכיוון שכך, תהליך קביעת העובדות לצורך ההכרעה בבקשה נעשה על בסיס לכאורי בלבד, כאשר הקביעות העובדתיות של בית המשפט בשלב זה כוחן יפה אך לעניין מתן הסעד הזמני ולא לעניין ההחלטה הסופית, המתקבלת לאחר בירור עובדתי נוסף בהתאם לראיות הצדדים ולטענותיהם (ע"א 418/79 תאני נ' כהן, פ"ד לד(4) 161, 164 (1980); ע"א 483/85 לב ואח' נ' דגם מערכות בע"מ, פ"ד לט(4) 729, 732 (1985)).   על מנת לזכות בסעד זמני על המבקש לבסס קיומם של שלושה תנאים, אשר נקבעו במרוצת השנים בפסיקה ואומצו על ידי המחוקק לפני כעשור בהוראות תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. תנאים אלו הם: הראשון - מבקש הסעד הזמני חייב להוכיח קיומה של זכות לכאורה, אשר על יסודה הוא דורש סעד זמני עד לתום הדיון. היינו, על המבקש להוכיח כי סיכוייו לזכות בהליך העיקרי טובים, או למצער שהתביעה מעמידה שאלה רצינית לדיון; השני - על המבקש להראות שמאזן הנוחות פועל לטובתו, היינו, שאי הנוחות העלולה להיגרם למבקש אם לא יינתן הצו גדולה מאי הנוחות העלולה להיגרם למשיב אם הצו יינתן. כאשר הנזקים אינם ניתנים להערכה כספית, קשה למדוד ולהשוות את אי הנוחות היחסית של הצדדים. לעומת זאת, כאשר נזקו הפוטנציאלי של המבקש ניתן להטבה בכסף, יש בכך משום שיקול שלא לתת סעד זמני. בין שני התנאים הראשונים קיימת "נוסחת איזון" היוצרת ביניהם יחסי גומלין ביחס הפוך: ככל שהזכות לכאורה טובה וחזקה יותר, כך נדרש פחות שמאזן הנוחות יטה אל המבקש; ולהיפך - ככל שהזכות לכאורה חלשה וקלושה יותר, כך על המבקש את הצו הזמני להראות כי מאזן הנוחות נוטה באופן ממשי לטובתו. כפי שביטאה זאת כבוד השופטת פרוקצ'יה ב-רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר ואח' , פ"ד נו(1) 529, 533 (2001): "שני התנאים למתן הסעד הזמני אינם בלתי תלויים זה בזה. ישנם יחסי גומלין הדדיים ביניהם, קרי: ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד ומעמיד בסכנה ממשית את היכולת להחזיר מצב לקדמותו אם הסעד הזמני יסורב, ובסופו של ההליך העיקרי טענותיו של המבקש תתקבלנה, כך הדרישה להתקיימותו של התנאי הראשון בדבר סיכויי התביעה או קיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת".   התנאי השלישי שלאורו בוחן בית המשפט את הבקשה הוא, האם קיימים שיקולים המניעים בית משפט של יושר שלא לתת סעד למבקש. כך, נבחנת השאלה האם המבקש בא לבית המשפט נקי כפיים או שמא העלים עובדות חשובות בניסיון לקבל את הצו הזמני (עיינו: רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות יצור ושווק ארוחות מוכנות (1984) בע"מ ואח', פ"ד מז(5) 165 (1993)). עוד בודק בית המשפט האם המבקש השתהה ללא סיבה ראויה בטרם הגיש את הבקשה, שהרי בעצם השיהוי יש כדי לסתור את הטענה שהסעד הזמני חיוני ונתינתו אינה סובלת דיחוי (ראה: רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ ואח', פ"ד מז(1) 45 (1992)). סעד ביניים