קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דוגמא לתביעה לקבלת סעד תיאורטי: תביעה זו לפירוק שיתוף במקרקעין, הנוגעת לחלקה 6 בגוש 11509 מאדמות דליית אל כרמל (להלן: "המקרקעין"), הוגשה ע"י התובעת בשים לב לזכויות הבעלות שיש לה ב- 8297/29881 חלקים במקרקעין בשטח של 8297 מ"ר (השטח הכולל של המקרקעין הינו 29881 מ"ר). בתביעה נטען, כי התובעת מחזיקה בחלק מהמקרקעין; שטח המסומן 6/1 בתשריט שצורף לתביעה (להלן: "התשריט הראשון"). התביעה הוגשה נגד נתבעים 3-1, שרשומים (בנוסף לתובעת) כבעלים של הזכויות במקרקעין, וכן נגד צדדים נוספים שלהם "זכויות שונות בחלקה, על פי הערות או משכנתאות הרשומות לטובתם" (כך לשון התביעה). מצב הרישום העדכני, עובר להגשת התביעה, כפי שעולה מנסח הרישום שצורף לה, היה כדלקמן: לנתבע מס' 1, סלימאן עז אלדין חלבי (להלן: "סלימאן") רשומים 6100/29881 חלקים, לנתבע מס' 2, דיאב עז אלדין חלבי (להלן: "דיאב"), רשומים 3900/29881 ולנתבע מס' 3, ודיע סאלח חסון שהינו הבעלים המקורי של המקרקעין (להלן: "ודיע"), רשומים שאר החלקים, קרי 11584/29881 חלקים. טענתו של ודיע, לכל אורך הדרך, היתה כי מכר את כל זכויותיו במקרקעין (למעט החלקים שמחזיק בהם בעצמו ועליהם בנה את ביתו) ליתר הנתבעים ואף לצדדים נוספים שאינם רשומים בצורה כלשהי בלשכת רישום המקרקעין, כך שבפועל אין כל שטח פנוי, אותו ניתן למסור לתובעת. לודיע טענות רבות נוספות אף כנגד הליך הכינוס בו רכשה התובעת את זכויותיה בלשכת ההוצאה לפועל, אך טענות אלה אינן מעניינו או מסמכותו של בית משפט זה ומשכך אין בדעתי להתייחס אליהן. במהלך הישיבות המקדמיות שהתקיימו בתיק זה, הגיש בא כוחו של ודיע תשריט עדכני של המקרקעין ואשר משקף לדידו את העובדה כי אין שטחים פנויים במקרקעין (להלן: "התשריט החדש"). עפ"י התשריט החדש, במגרש בודד אחד קיימים חלקים פנויים ולא מאוכלסים (הוא סומן 6/9 ושטחו 5577 מ"ר), אך צוין כי מגרש זה הינו בחזקתו של סלימאן - נתבע מס' 1 (להלן: "המגרש"). בשים לב לתשריט החדש, טען ב"כ התובעת, כי מגרש זה המסומן 6/9 בתשריט החדש, הוא אותו מגרש שסומן 6/1 בתשריט הראשון ואשר לגביו נטען כי הוא בחזקתה של התובעת. אי לכך, בהעדר שטחים פנויים נוספים, יש לדידו לפרק את השיתוף אך ורק במגרש הספציפי הזה. ב"כ הנתבעים 2-1, אשר לכל אורך הדרך חלק על דרך הגשת התביעה ואף על סמכותו של בית משפט זה לדון בה (שכן לדידו מדובר בתביעת בעלות ולא בתביעה לפירוק שיתוף) דחה את טענות ב"כ התובעת כי מדובר במגרש פנוי, וטען שמדובר בשטח בו מחזיקים הנתבעים 1 ו-2, ובחלקו אף קיימים מבנים (מחסנים) שנבנו על ידם. [במאמר מוסגר יצוין, כי בהתאם לכתב ההגנה של נתבעים 2-1, זכויותיהם נרכשו בשלוש עסקאות: האחת בשנת 1959 לגבי 3900 מ"ר ושתיים נוספות בשנים 1984 ו-1986 לגבי שטח של 6100 מ"ר (3000 מ"ר + 3100 מ"ר). נתבעים אלה טוענים כי המגרש 6/1 אליו התייחסה התובעת בתשריט הראשון נרכש על ידם והינו בחזקתם ובשימושם הבלעדי]. במצב הדברים שתואר, בו מחד גיסא טוענים הנתבעים כי אין יותר שטחים פנויים במקרקעין וכאשר גם השטח היחידי שאינו בנוי (שנכלל במגרש 6/9 בתשריט החדש) הינו בחזקתם הבלעדית של נתבעים 2-1 והוא אף מגודר, ומאידך גיסא טוענת התובעת כי באותו מגרש ישנם חלקים פנויים בהם היא זכאית להחזיק, ביקש ב"כ התובעת, כאמור, לצמצם, הלכה למעשה, את התביעה ולהורות על פירוק השיתוף אך ורק באותו מגרש (6/9). ב"כ הנתבעים 2-1 התנגד נחרצות לעתירה זו וטען, כי לא ניתן להורות על פירוק שיתוף בחלק מהחלקה. עתירתו החדשה של ב"כ התובעת נסמכת על שני אדנים; האחד -טענתו כי נתבעים 1 + 2 לא טענו לזכויות חזקה או בעלות במגרש במסגרת הליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, והשני - טענתו כי אין מניעה להורות על פירוק שיתוף בחלק מהמקרקעין, בין חלק מהבעלים, נוכח רצונו שלא לפנות אנשים מבתיהם. הטיעון הראשון של ב"כ התובעת מתייחס לתיק ה"פ 222/05 בבית המשפט המחוזי בחיפה, בו עתר הנתבע מס' 2 כאן, דיאב, להירשם כבעלים של 3900 מ"ר במקרקעין, עתירה אשר התקבלה בסופו של יום מבלי "לפגוע בזכויות" שיש לתובעת "בכל הנוגע לשטח אותו היא מחזיקה בחלקה" וכאשר ב"כ הנתבעים 2-1 אינו טוען בבית המשפט המחוזי כי נתבע 1 מחזיק בכל המגרש המסומן 6/9. בסוגיה זו יאמר מיד, כי לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטיעוני ב"כ הצדדים שם, כמו גם בכתבי הטענות בתובענה דנן, מצאתי לקבוע כי נתבע מס' 1 מעולם לא זנח את טענותיו כי הוא מחזיק בשטח המגרש 6/9 בשלמותו - גם בחלקים הלא בנויים של המגרש. טיעוני עו"ד גבעתי בבית המשפט המחוזי - שם הוא ייצג את הנתבע מס' 2 בלבד (דיאב) - אין בהם משום הודאה או אפילו הסכמה מכללא לזכויות חזקה כלשהן של התובעת במגרש הנ"ל או להעדר חזקה בו מצד נתבע מס' 1 - סלימאן. זאת ועוד, כבר בכתב ההגנה מטעם נתבעים 2+1 ובמהלך הישיבות המקדמיות שהתקיימו בפניי, חזר בא כוחם של נתבעים אלה וטען, פעם אחר פעם, כי הנתבעים 2-1 הינם הבעלים של שטח כולל של 10 דונם וכי המגרש שסומן 6/1 בתשריט הראשון - וזהו הוא אותו מגרש המסומן 6/9 בתשריט החדש - אינו שטח פנוי אלא שטח בחזקת הנתבעים 2-1 (ראה למשל דברי עו"ד גבעתי בעמוד 12 לפרוטוקול הישיבה מיום 04/07/10). אם כך, אין כל ויתור מצידו של נתבע מס' 1 על זכותו להחזיק בכל המגרש ועל טענתו כי הוא מחזיק בו בפועל. הנימוק השני של ב"כ התובעת מבוסס על כך כי אין כל מניעה לדידו לבצע פירוק שיתוף חלקי במקרקעין, שעה שבפועל רוב השטחים אינם פנויים ומתוך רצון שלא לפנות אנשים מבתיהם. אי לכך סבור ב"כ התובעת, כי "יש לפרק את השיתוף כך ששטח המסומן 6/9 בתשריט החדש, או לפחות חלקו הארי, יהיה של התובעת". (ההדגשה - לא במקור). בסוגיה זו, טען ב"כ נתבעים 2-1 כי לא ניתן לפרק שיתוף בחלק מהחלקה. הוא שב וציין כי עסקינן בתביעת בעלות שהינה בסמכותו של בית המשפט המחוזי והסכמת התובעת "בסיפא להודעה בחצי פה" לכך, מדברת בעד עצמה. (ב"כ הנתבעים מתייחס לדברי התובעת בסעיף 19 להודעתה לבית המשפט מיום 18/01/11 ולפיה, "אם בית המשפט יהא בדעה להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי שידון בתיק כולו, לרבות בפירוק השיתוף, מהשלב שבו נמצא תיק זה, הח"מ לא יתנגד לכך והוא משאיר את העניין לשיקול דעתו של בית משפט זה"). נוכח מחלוקת זו ועמדות ב"כ הצדדים, מצאתי לנכון לתת החלטה זו בדבר מחיקת התביעה, כבר בשלב מקדמי זה ובשים לב להצהרות הצדדים ולעובדות בשטח. תחילה לעניין הסכמות העניינית, הנני סבור כי אין בפניי תביעת בעלות וזאת מאחר והתובעת רשומה כבעלים של הזכויות שרכשה וכאשר מאידך לא מונחות תביעות נגדיות של מי מהנתבעים שמחזיקים בחלקים כלשהם במקרקעין ואינם רשומים כבעלים. אי לכך, לא ראיתי להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי. מהצד השני, לא מדובר בתביעה טיפוסית לפירוק שיתוף במקרקעין שכן הבעלים הרשומים בלשכת רישום המקרקעין מחזיקים בחלק מהמקרקעין, בעוד שיתר המחזיקים - שרובם ככולם כבר בנו דירות ובניינים - לא רשומים כבעלים (לחלקם הערות אזהרה ו/או משכנתאות וחלקם האחר אינו רשום בכל צורה שהיא). בשים לב להסכמים שלטענת נתבע מס' 3 נערכו בינו לבין הרוכשים השונים במרוצת השנים (כפי שאלה נכללו בכתבי ההגנה של הנתבעים, בתצהיר שצורף לבקשה לצירוף נתבעים נוספים של נתבע מס' 3 וכן ההסכם האחרון שהוגש בישיבה מיום 05/12/10), עולה שבהתאם להצהרת הנתבע מס' 3, בין השנים 1989-1952 מכר לקונים שונים 25078 מ"ר בנוסף לדירת מגורים בשטח 160 מ"ר. מהשטח הנותר, 4803 מ"ר, הפריש הנתבע לטענתו לכבישים ומעברים שטח של 800 מ"ר ועל החלק שנשאר בנה ארבעה בנייני מגורים המשמשים אותו ואת ילדיו. בהינתן שאין בדעת התובעת לפנות אנשים מבתיהם, כפי שגם הצהיר ב"כ התובעת, אין למעשה כל שטח שניתן לאפשר תיאורטית לתובעת להחזיק בו מלבד חלקי המגרש 6/9 הלא מאוכלסים (מבלי להתעלם מטענת נתבע מס' 1 כי מחזיק בכל המגרש). דא עקא, שאין כל אפשרות משפטית לבצע פירוק שיתוף בחלק של חלקה [ראה ע"א 623/71 גן בועז בע"מ נ' הרב אנגלנדר ואח', כ"ז (1), 334 וכן ע"א 1849/91 פרידמן נ' חברת אחים ר.י. פנחס בע"מ ואח', מ"ז (5) 588]. בהעדר אפשרות לבצע פירוק שיתוף חלקי במקרקעין ומאחר והמחזיקים השונים טוענים שאין בעצם מה לפרק מאחר וכל השטחים תפוסים כך שאין מה למסור לתובעת (עובדה שלטענת נתבעים 1 + 2 היתה ידועה לה בטרם ניגשה למכרז), אין מנוס ממחיקת התביעה דנן והפניית התובעת למסלולים אחרים העומדים לרשותה. בסופו של יום ולאור הצהרות הצדדים ובאי כוחם והמצב בפועל בשטח, תביעה בעילה של פירוק שיתוף במקרקעין בנסיבות הקיימות הינה תביעה לסעד תיאורטי, שכן אין למעשה מה לפרק - בהעדר שטחים פנויים ומאחר ופירוק חלקי אינו אפשרי. תביעה לסעד תיאורטי דינה להימחק, במיוחד שעה שכרוכים בה צדדים רבים ועלולה להביא לבזבוז זמן שיפוטי יקר לחינם. השורה התחתונה היא, שיש להורות על מחיקת התביעה. בשים לב לשלב המקדמי וחרף קיומן של מספר ישיבות מקדמיות, ראיתי שלא לעשות צו להוצאות. זכות ערעור כחוק. סעד תיאורטיפירוק שיתוף