סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 קובע כדלהלן: "בית המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם". מטרת הסעיף היא בעצם "הרמת מסך מעבר לזכויות קנייניות רשומות" כדי למנוע הברחת נכסים מנושים על ידי רישום פיקטיבי על שם אדם אחר (ע"א 1680/03 חנה לוי נ' אלי ואמירה ברקול. כב' השופט טירקל ציין כבר שהסדר זה "...מרחיק לכת מעבר להליכי ההוצאה לפועל ה'רגילים' והוא במהותו '...הרמת מסך מעבר לזכויות קנייניות רשומות'..." (ע"א 8789/96 מראינה פולק נ' סיסמיקה חיפושי נפט בע"מ (בפירוק), פ"ד נג (5) 689, 701 (1999) השאלה, האם מידת ההוכחה הנדרשת מתובע בהליך לפי ס' 34(ב) היא "מידת הוכחה מוגברת" או שמא די במידת ההוכחה הרגילה בהליכים אזרחיים, טרם הוכרעה (דוד בר אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות, כרך א', 471 (2008); ע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סנדובסקי, פ"ד נז (5) 776 (2003) (להלן:-"פרשת בנק איגוד"); ע"א 8128/06 יצחק לוינזון נ' נתנאל ארנון. נטל השכנוע כאמור הוא על מבקש ההצהרה, וברור גם שבית-המשפט יידרש לכך בהקפדה, שהרי מדובר בהוצאת נכס מידי בעליו הרשום. הדרך בה יכול זוכה להוכיח שהנכס הוא הלכה למעשה של החייב, היא באמצעות הוכחת קיומן של חזקות עובדתיות הקרויות גם "אותות מרמה", ואם אלו הוכחו ונותרו ללא מענה, ניתן להסיק קיומה של מרמה מצד החייב. עם אותות אלו נמנים: חדלות פירעון של מעביר הבעלות, קשרים בין המעביר לנעבר, איום בתביעה, חשאיות, חריגה מדרכם המקובלת של עסקים, העברת כל נכסי החייב, שמירת הנאה למעביר ושמירת החזקה בנכס בידיו. ככל שמצטברים יותר אותות כאלה כך עובר הנטל לחייב להפריכם (ה"פ (מחוזי-ת"א) 1823/92 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלברט סבג, פ"מ תשנ"ו (3) 421 (1996)). ניתן לציין גם חקירות פליליות נגד המעביר, הגשת כתב אישום נגדו, הרשעתו בעבירת מרמה וחשדות בהעלמת מס. הברחת נכסיםהוצאה לפועל