סעיף 60 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התשל"ב-1972 קובע כך: (א) היה המקרה שחייב את אוצר המדינה לתשלום גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי בתשלום פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - פקודת הנזיקין) או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975, רשאי אוצר המדינה לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילם או שהוא עתיד לשלמה, עד לשיעור הפיצויים שחייב בהם הצד השלישי. (ב) הזכאי לגמלה לפי חוק זה חייב להושיט כל עזרה ולעשות כל פעולה סבירה כדי לסייע לאוצר המדינה במימוש זכותו לפי סעיף זה.... (ג) (1) היה אוצר המדינה חייב בפיצויים האמורים, הברירה בידי הזכאי לבחור בגמלה או בפיצויים. (2) הגיש הזכאי תובענה לפי פקודת הנזיקין או לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, נגד המדינה, תהיה הברירה כאמור בפסקה (1) בידי הזכאי עד לאחר מתן פסק הדין שאין עליו ערעור, ובפסק דין שיש עליו ערעור ולא הוגש - עד לאחר תום תקופת הערעור. (ד) לעניין סעיף 86 לפקודת הנזיקין רואים גמלה כזכות הנובעת מחוזה". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 60 לחוק שירות המדינה גמלאות: הבקשה וטענות הצדדים 1. המשיבה (להלן: "התובעת") הגישה נגד המבקשת (להלן: "המדינה"), מעסיקתה, ונגד נתבעת אחרת, תביעת נזקי גוף בגין תאונה שהתרחשה בעת עבודתה (להלן: "התאונה"). 2. המדינה עותרת בבקשה הנוכחית לדחות את התביעה על הסף, שכן התובעת יצאה עקב התאונה לפנסיה מוקדמת, והפנסיה המשולמת לה עקב התאונה (להלן: "הגמלה") עולה לאין שיעור על הפיצוי שהיא עשויה לקבל בתביעה זו (להלן: "הפיצוי"), עוד לפני שמנוכים ממנו תגמולי מל"ל, ועל אחת כמה וכמה לאחר שמנכים את תגמולי המל"ל מהפיצוי, וזאת אף לפי תחשיב הנזק שהוגש על ידי התובעת, שהינו מופרך ומוגזם. המדינה מוסיפה וטוענת כי לפי הוראות סעיף 60 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התשל"ב-1972 (להלן: "חוק הגמלאות"), צריכה התובעת לבחור בין הגמלה לבין הפיצוי, וברור כי תבחר בגמלה לנוכח הפער הניכר בין הסכומים, ולפיכך אין כל טעם בניהול התביעה נגד המדינה לריק, ויש לדחותה על הסף. 3. התובעת טוענת כי הטענה האמורה של המדינה מהווה הרחבת חזית, שכן לא נטענה בכתב ההגנה. עניינית, טוענת התובעת כי המועד בו עליה לבחור בין גמלה לבין פיצוי, הינו לאחר שיינתן פסק דין שאין עליו עוד ערעור, דהיינו יש בידה שהות לקבל החלטתה במועד מאוחר יותר. דיון והכרעה 4. אין מקום לקבל את טענת התובעת להרחבת חזית, שכן הטענות בדבר חובתה של התובעת לבחור בין גמלה לבין פיצוי נטענו בסעיפים 52-59 לכתב ההגנה. 5. באשר לגוף הטענה, קובע סעיף 60 לחוק הגמלאות כך: (א) היה המקרה שחייב את אוצר המדינה לתשלום גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי בתשלום פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - פקודת הנזיקין) או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975, רשאי אוצר המדינה לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילם או שהוא עתיד לשלמה, עד לשיעור הפיצויים שחייב בהם הצד השלישי. (ב) הזכאי לגמלה לפי חוק זה חייב להושיט כל עזרה ולעשות כל פעולה סבירה כדי לסייע לאוצר המדינה במימוש זכותו לפי סעיף זה.... (ג) (1) היה אוצר המדינה חייב בפיצויים האמורים, הברירה בידי הזכאי לבחור בגמלה או בפיצויים. (2) הגיש הזכאי תובענה לפי פקודת הנזיקין או לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, נגד המדינה, תהיה הברירה כאמור בפסקה (1) בידי הזכאי עד לאחר מתן פסק הדין שאין עליו ערעור, ובפסק דין שיש עליו ערעור ולא הוגש - עד לאחר תום תקופת הערעור. (ד) לעניין סעיף 86 לפקודת הנזיקין רואים גמלה כזכות הנובעת מחוזה". 6. לשון סעיף 60(ג) לחוק הגמלאות ברורה: הזכות לתובעת לבחור בין גמלה לבין פיצויים, ומשהוגשה תביעה דוגמת זו שבפנינו, ניתנת הברירה הנ"ל בידי התובעת עד לאחר מתן פסק דין שאין עליו ערעור, ואם לא הוגש ערעור, עד חלוף תקופת הערעור. 7. דברים אלה כבר נזכרו בע"א 813/76, 817/76 סוליקה נ' מדינת ישראל, פ"ד לא (3) 518, 524 (1977) בזו הלשון: "מכאן שכאשר המדינה היא הנתבעת בנזיקין והיא חייבת לשלם גם גמלאות בשל אותו מקרה, נעשה יישוב החשבונות בין שני חיובים אלה לא בדרך ניכוי הגמלאות מן הפיצויים, אלא בדרך של מתן ברירה לתובע, לבחור באחד משניים אלה, וזכות בחירה זו נתונה לו עד לאחר מתן פסק הדין בערעור. לפיכך עלינו לעשות את חשבון הפיצויים ללא ניכוי על חשבון הגמלאות, ועל התובעת דנן יהיה לבחור בין הפיצויים והגמלאות אחרי מתן פסק הדין בערעור; ואם תבחר בפיצויים, יהיה עליה להחזיר גמלאות שכבר הספיקה לקבל עד היום". 8. אין, אפוא, כל בסיס משפטי לכך שיש לדחות את התביעה נגד המדינה על הסף, מכח טענת המדינה כי ברור שהתובעת תבחר בגמלה ולא בפיצוי. מועד הבחירה טרם הגיע, ואף לא יגיע עד שיינתן פסק דין בתביעה זו. לא היה, אפוא, כל מקום להגיש בקשה זו. 9. גם עניינית אין מקום לטענות המדינה. ראשית, קיימים מקרים, נדירים אמנם, בהם סכום הפיצוי אשר נפסק גבוה מזה הנקוב בתחשיב הנזק, שאינו אלא שלב ביניים במשפט, בו מוגשים תחשיבי נזק על מנת לאפשר לבית המשפט ליתן הצעה שתסיים את התיק בהסדר, קודם להגשת תצהירים ולשמיעת ראיות. שנית, ניתן להעלות על הדעת מקרים בהם גם אם מסלול הגמלה גבוה ממסלול הפיצוי, יחליט תובע לבחור במסלול הפיצוי. הדברים אמורים לא רק במקרה ברור, בו יש העדפה לתובע לקבל סכום אחד מיידית, על פני קבלת סכומים חודשיים משך תקופה ארוכה עתידית, אלא גם במקרים אחרים, שאין צורך לפרטם כאן. 10. אין באמור לעיל משום דחיית טענות המדינה בדבר ההפרש הגבוה בין שני המסלולים לטובת מסלול הגמלה, ועל פני הדברים נראה לכאורה שאכן כך הדבר, אך מקום בו המחוקק העניק לתובע באופן מפורש זכות בחירה באחד המסלולים רק לאחר מתן פסק הדין, ואף לאחר פסק הדין בערעור, דהיינו העניק לו פריביליגיה לנהל הליך מלא, אין לשלול ממנו זכות זו על דרך של עשיית חישובים, שתפקידם להעריך כבר עתה, מה תהיה בחירתו של התובע, בטרם הגיע המועד בו על התובע לנצל את זכות הבחירה. לא כל שכן שכך הדבר, שעה שסעד של סילוק על הסף הינו סעד דרסטי, שהשימוש בו נעשה במשורה, ורק במקרים בהם ודאי כי התובע לא יזכה בתביעתו, אפילו יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, וענייננו אינו נמנה על סוג מקרים אלה, שכן כאמור לתובעת הוענקה זכות לנהל הליך שלם של תביעת פיצויים, גם כאשר מקבלת היא גמלה מהמדינה בשל האירוע נשוא תביעת הפיצויים, ואפילו שווי הגמלה עולה על גובה הפיצוי הצפוי. סיכום 11. אשר על כן בקשת המדינה נדחית, והיא תשלם לתובע הוצאות הבקשה בסכום כולל של 3,000 ₪. שירות המדינה