בית המשפט קבע כי, לאור משבר נגיף הקורונה, יש לדחות את תחילת ריצוי עונש המאסר. ##להלן החלטה בנושא דחיית עונש מאסר בגלל נגיף הקורונה:## החלטה 1. לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים ד' מרשק מרום, ז' בוסתן ו-ח' טרסי) בעפ"ת 25435-08-19 מיום 24.2.2020, שבמסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופטת ר' וקסמן) בגמ"ר 5052-01-15 מיום 29.3.2018 ומיום 1.7.2019, בהתאמה. רקע והליכים קודמים 2. על פי המתואר בכתב האישום, המבקשת נהגה ברכב בעיר רמלה סמוך לחצות היום בתאריך 4.8.2014, והגיעה למעגל תנועה שבכניסה אליו וביציאה ממנו ישנם מעברי חצייה להולכי רגל. באותה עת חצו מספר הולכי רגל את מעבר החצייה שביציאה ממעגל התנועה מכיוון נסיעתה. כמצוין בכתב האישום, הראות הייתה טובה, הכביש היה יבש, ושדה הראיה שלפניה איפשר למבקשת להבחין בכל שטח מעבר החצייה ממרחק של למעלה מ-20 מטרים. בהגיעה אל מעבר חצייה זה, המשיכה המבקשת ב"נסיעה רציפה" בלי להאט או לעצור את הרכב, לא נתנה להולכי הרגל זכות קדימה, ופגעה בהם עם חזית הרכב בעודם "על מעבר החצייה". לאחר מכן המשיכה המבקשת בנסיעה ועצרה כ-40 מטרים לאחריו. מעבר החצייה. כתוצאה מהתאונה "הוטחו" הולכי הרגל בעוצמה על הכביש ו"הועפו" למרחק מספר מטרים. רובם פונו לבית החולים. המנוח נפטר ביום 12.8.2014 בבית החולים; X נפגעה "באורח קשה", נגרמו לה חבלות ושברים, והיא נזקקה לניתוחים ואושפזה כחודשיים בבית החולים; למ.ל נגרמו סימני חבלה בראש ובפנים; ט.ל נפגעה בראשה ונגרמו לה "פצעי שפשוף" באזור הפנים והראש; שושנה סבלה מכאבים בגב, בידיים ובראש; ולה.ב נגרמה פגיעה רב מערכתית, היא עברה ניתוח בהרדמה מלאה, נגרמו לה כוויות בדרגה 2 ושבר באף, והיא אושפזה כחודשיים בבית החולים. המבקשת, כך נכתב בכתב האישום, נהגה ברשלנות בכך שלא האטה או עצרה את הרכב בהגיעה למעבר החצייה; לא נתנה זכות קדימה להולכי הרגל שהיו במהלך חציית הכביש במעבר חצייה; "לא הבחינה במועד בהולכי הרגל, או לא הבחינה בהם כלל"; ו"לא נהגה כפי שנהג מן היישוב היה נוהג בנסיבות העניין". 3. ביום 29.3.2018 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה את המבקשת, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א–1961 (להלן: הפקודה), ונהיגה בקלות ראש וברשלנות שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש לפי סעיפים 62(2) ו-38(2) לפקודה. מאחר שהבקשה שלפניי אינה מופנית כלפי הכרעת הדין, אציין בתמצית כי נקבע שהתאונה ארעה כמתואר בכתב האישום, באחריותה "הבלעדית" של המבקשת, והיה בידיה למנוע אותה לו נהגה כפי ש"אדם מן היישוב" היה נוהג באותן נסיבות. 4. לבית המשפט המחוזי הוגש תסקיר מבחן בעניינה של המבקשת, במסגרתו התרשם שירות המבחן כי ענישה בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח תגרום להתדרדרות במצבה הנפשי, וכי החשש להתנהגות פוגענית חוזרת מצידה נמוך ביותר. משכך, ולנוכח מיעוט עבירות התעבורה שלחובת המבקשת, המליץ שירות המבחן על ענישה בדרך של עבודות שירות, לצד הטלת צו מבחן למשך שנה, ושילוב המבקשת בטיפול ייעודי למי שהורשעו בגרימת מוות ברשלנות בתאונה. 5. בגזר דינו קבע בית משפט השלום לתעבורה כי האינטרס הציבורי שנפגע כתוצאה ממעשי המבקשת הוא שמירה על חיי אדם ותחושת הביטחון של משתמשי הדרך, והפגיעה במקרה דנן היא "במידה המרבית האפשרית" בשל נטילת חיי אדם. עוד נקבע, כי דרגת הרשלנות של המבקשת מצויה ברף הגבוה. זאת, בשים לב לכך שהתאונה התרחשה באור יום ובתנאי מזג אוויר טובים; שדה הראייה שלפני המבקשת היה "גדול דיו" לכיוון מעבר החצייה; היא לא האטה את הרכב לפני מעבר החצייה ולא בלמה בהתקרבה אליו; ונעצרה רק עשרות מטרים ממקום התאונה. כמו כן נקבע כי במקרה דנן יש להתחשב בתוצאות הקשות של התאונה, שבמסגרתה נהרג קטין ונגרמו חבלות ל-5 הולכי רגל נוספים. משכך, ולאחר שסקר את מדיניות הענישה הנוהגת, סבר בית המשפט כי מתחם העונש ההולם את מעשיה של המבקשת נע בין 10 ל-20 חודשי מאסר בפועל, ובין 8 ל-15 שנות פסילת רישיון; כי אין הצדקה לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם במקרה דנן הן בשל שיקולי שיקום והן לאור נסיבותיה האישיות של המבקשת; וכי המלצת שירות המבחן בעניינה חורגת לקולה באופן שאינו מוצדק. בהקשר זה הודגש כי העדפת ההליך השיקומי על פני האינטרס הציבורי של שמירת בטחון המשתמשים בדרך עלולה להעביר מסר שגוי לציבור, שלפיו "עבירות חמורות תוכלנה להימחל באם הנאשם יבחר בהליך שיקומי". בקביעת עונשה של המבקשת בתוך מתחם העונש ההולם, שקל בית המשפט לקולה את נסיבותיה האישיות לרבות גילה המבוגר (היותה בת 63 במועד גזירת הדין); ההשלכות הקשות שעלולות להיות למאסר בפועל על חייה; הנזק הנפשי שנגרם לה כתוצאה מביצוע העבירה והרשעתה שבמסגרתו היא סובלת מחרדה, מתח ודכדוך; היעדרו של עבר פלילי לחובתה וקיומו של עבר תעבורתי "שאינו מכביד". בסיכומו של דבר השית בית משפט השלום לתעבורה על המבקשת עונשים של 13 חודשי מאסר בפועל; 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל תעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או של "גרם מוות ברשלנות"; פסילה מקבלה או החזקה של רישיון נהיגה למשך 10 שנים; פסילה על תנאי של רישיון הנהיגה ל-12 חודשים למשך 3 שנים לבל תעבור עבירה מהסוג שבו הורשעה, או אחת מן העבירות המנויות בתוספת הראשונה או השנייה לפקודה; ופיצוי לעיזבון המנוח בסך 10,000 ש"ח. 6. ערעורה של המבקשת על הכרעת הדין ועל גזר הדין נדחה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אשר לגזר הדין, נקבע כי אין מקום להתערב במתחם העונש שקבע בית משפט השלום לתעבורה המבוסס על פסיקה ענפה שנסקרה, וכי בתוך מתחם העונש ההולם נשקלו "כל השיקולים הרלוונטיים לקולה ולחומרה" ונערך איזון ראוי ביניהם. טענת המבקשת כי מידת רשלנותה אינה ברף הגבוה – נדחתה, וזאת משנקבע כי בנסיבות המקרה דנן רף הרשלנות אכן גבוה, שכן תנאי הדרך היו טובים; המבקשת לא הבחינה בהולכי הרגל; ועצרה את רכבה רק במרחק של כ-40 מטרים ממעבר החצייה. עוד נקבע, כי בית משפט השלום לתעבורה התחשב כראוי בשיקולים פרטניים בעניינה של המבקשת אשר באו לידי ביטוי בתסקיר שהוגש בעניינה, וכן בנזק העלול להיגרם למבקשת כתוצאה מעונש מאסר מאחורי סורג ובריח. 7. מכאן הבקשה שלפניי שעניינה חומרת העונש שנגזר על המבקשת, ואשר יחד עמה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת עליה. בין היתר טוענת המבקשת, כי שגו הערכאות הקודמות משקבעו שנהגה ברשלנות המצויה ברף הגבוה במסגרת גזירת עונשה, וכי בקשתה מעלה שאלה משפטית עקרונית באשר לאופן קביעת רף הרשלנות לעניין העונש, המצדיקה מתן רשות ערעור. עוד נטען, כי נסיבותיה האישיות של המבקשת, לרבות מצבה הבריאותי והנפשי, מצדיקות התערבות לקולה בגזר הדין, וכי עניינה מעורר "שאלה אנושית-מצפונית" ושיקולי צדק ייחודיים, שאף בהם יש כדי להצדיק מתן רשות ערעור. 8. דין הבקשה להידחות. 9. כידוע, רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן אך ורק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים שבהם מתעורר חשש מפני עיוות דין מהותי או אי צדק קיצוני שנגרם לו. זאת ועוד, בקשת רשות ערעור המופנית כלפי גזר הדין לא תתקבל אלא במקרים של סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת בנסיבות דומות (רע"פ 1774/20 אלפקיר נ' פרקליטות המדינה, פסקה 6 (11.3.2020)). עניינה של המבקשת אינו בא בגדרי חריגים אלה. 10. חרף ניסיונות המבקשת לשוות לבקשתה נופך עקרוני, עיקר טענותיה – אשר נדונו ונדחו על ידי הערכאות הקודמות – ממוקדות בנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן ובנסיבותיה האישיות; וחלקן אף נסובות על ממצאי עובדה אשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. 11. כמו כן, לא מצאתי כי נסיבות עניינה של המבקשת מעוררות שיקולי צדק או חשש לעיוות דין, שיש בכוחם להצדיק מתן רשות ערעור – וזאת בין היתר בשים לב לכך שנסיבותיה האישיות של המבקשת נלקחו בחשבון בגזירת עונשה והביאו להקלה ראויה בעונשה בתוך מתחם העונש ההולם. 12. אוסיף, כי הגם שהלב נחמץ למקרא נסיבותיה האישיות של המבקשת שתוארו בפירוט בבקשה, איני סבור כי העונש שנגזר עליה מחמיר יתר על המידה, ובוודאי שאינו סוטה באופן מהותי ממדיניות הענישה במידה המצדיקה התערבות בו. בית משפט זה שב וציין לא אחת את החומרה שבקיפוח חיי אדם כתוצאה מנהיגה רשלנית, וקבע כי הענישה במקרים אלה תהא ככלל בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח. מציאות זו אינה קלה, אך הכרחית להרתעת נהגים מפני נהיגה רשלנית, וחיונית למיגור נגע תאונות הדרכים בישראל (רע"פ 3575/19 תבור נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (30.6.2019); רע"פ 9094/18 בושרי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (2.1.2019)). יודגש כי במקרה דנן תוצאת נהיגתה הרשלנית של המבקשת היא דריסת לא פחות מ-6 הולכי רגל (מרביתם קטינים) שחצו באותה עת במעבר חצייה. בעקבות רשלנותה כאמור ניטלו חייו של קטין, וכן נפגעו 5 הולכי רגל נוספים לרבות פעוטה ונגרמו להם חבלות של ממש. בנסיבות אלה, אני סבור כי למרות נסיבותיה האישיות של המבקשת, העונש שהושת עליה הולם את מעשיה ואת תוצאותיהם המצערות. 13. הבקשה נדחית אפוא. עם זאת, לנוכח המציאות העכשווית אני מחליט, אף משלא נתבקשה בקשה כזו, לדחות את תחילת ריצוי עונש המאסר בפועל שהושת על המבקשת ליום 3.5.2020 עד השעה 10:00. במועד זה יהיה עליה להתייצב בבית הסוהר נווה תרצה כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר. תשומת לב שירות בתי הסוהר לנסיבותיה האישיות של המבקשת. כיכר (מעגל תנועה)דריסהמשפט תעבורההולך רגלתאונת דרכיםמאסר