קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבירות על חוק השקעות משותפות בנאמנות: 1. כללי כתב האישום בתיק זה הוגש נגד 7 נאשמים, שניים מהנאשמים הם אנשים בשר ודם, ו- 5 מהם חברות. כתב האישום כלל 4 אישומים. כל האישומים נשענים על גרעין משותף, שעיקר עובדותיו מצוי באישום הראשון, כפי שיובהר להלן. במרכז הפרשה עומדת קרן אופציות בשם ראם 90 - ארנטרוי (להלן: "הקרן"). הקרן נוסדה על-פי חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ג-1994 (להלן: "החוק") והמסמך המכונן היה הסכם שנחתם על-פי החוק ביום 28.2.90, בין הנאמן ומנהל הקרן. מי שהיה נאשם 1, דניאל מולקנדוב (להלן: "מולקנדוב" או "המערער"), היה בעל רישיון ניהול תיקי-השקעות ושימש כמנכ"ל ודירקטור בנאשמת מס' 4, חברת גרין לייט, ניהול קרנות נאמנות בע"מ (להלן: "גרין לייט") וכן כמנכ"ל בחברות לב התמר השקעות ו- טי.אי.אם פרפורמנס בע"מ, שהיו נאשמות 5 ו- 6 בכתב אישום זה (להלן: "לב התמר" ו- "טי.אי.אם"). עיסוקה הבלעדי של גרין לייט היה, ניהול הקרן. אריה ארנטרוי (להלן: "ארנטרוי") החזיק ב- 49% ממניות הקרן (באמצעות חברה נוספת). מי שהיה נאשם מס' 2, עמנואל מודחי (להלן: "מודחי") שימש בתקופה הרלוונטית כדירקטור ומנהל בפועל בנאשמת מס' 7 - חברת דף חשבון - בדיקת חשבונות בנק וייעוץ פיננסי בע"מ (להלן: "דף חשבון"). עיקר עיסוקו היה תיווך לקוחות למנהלי-תיקים וחברי-בורסה. מעורבת נוספת בפרשה היתה חברה בשם אקלסנס נשואה שירותי בורסה בע"מ (להלן: "אקסלנס"). אקסלנס שימשה בתקופה הרלוונטית כסוכן ניירות ערך עבור הקרן. על-פי הנטען, מולקנדוב ומודחי קשרו ביניהם קשר לקבל טובות הנאה אסורות. על-פי התכנון, הקרן היתה אמורה לשלם לאקסלנס עמלות עבור פעילותה בסכומים גבוהים יותר מאלה שבפועל הגיעו לה, על-פי המוסכם איתה. אקסלנס תעביר לדף חשבון את ההפרש בין העמלות ששולמו לבין העמלות שהיא גובה בפועל עבור שירותיה (להלן: "הכספים") ומדף חשבון יועברו הכספים לחשבונות שבשליטתם של מולקנדוב, מודחי וכן ארנטרוי. התכנית יצאה לפועל, חשבונה של דף חשבון שימש כתחנת-ביניים לכספים שהועברו אליה על-ידי אקלסנס. מרבית הכספים שהגיעו לדף חשבון הועברו לחשבונות הקשורים בבעלי השליטה בגרין לייט, ובכלל זה החשבונות של לב התמר (נאשמת 5) וכן ל- טי.אי.אם (נאשמת 6). עיקר הכספים הועברו לחשבונות הרשומים על שם ילדיו של מודחי ולנותני-שירותים הקשורים במודחי. התביעה טענה, כי סך הכל גרף מולקנדוב לכיסו, דרך העיסקה הסיבובית המתוארת לעיל, סכום של כ- 462,000 ₪. מודחי קיבל כ- 94,000 ₪. באישום הראשון יוחסו למולקנדוב עבירות של קשירת קשר, איסור קבלת טובות הנאה - על-פי סעיפים 125 + 124 + 81 לחוק, וכן עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - על-פי ס' 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), כאשר הנסיבות המחמירות מתבטאות בכל גלגולי הפרשה: בשימוש במספר רב של חברות, בתחכום ובסכומי הכסף שמדובר בהם. למודחי יוחסו אותן עבירות, כשהשוני בינו לבין מולקנדוב מתבטא בכך, שלעניין העבירות על-פי החוק הואשם והורשע בסיוע לקבלת טובת הנאה ולא בקבלה עצמה. לגרין לייט לא יוחסה כל עבירה באישום זה, ואילו לנאשמים הנוספים יוחסו עבירות של סיוע לקבלת דבר במרמה וסיוע לקבלת טובת הנאה. 2. כפי שציינו, הקשר שנקשר בין מולקנדוב למודחי ותוצאותיו, הם הגרעין המרכזי עליו נשען כל כתב האישום. באישום השני, ממנו זוכו בדיעבד כל הנאשמים, יוחסה לכולם עבירה של הכללת פרטים מטעים בדו"ח בכוונה לרמות, עבירה על סעיפים 123(5), 124(19) וכן 125 לחוק, באשר הפרטים שמדובר בהם עניינם עלות אמיתית של פעולה באופציה לעומת מה שדווח, וכן היעדרו של דיווח בדבר גלגולי הכספים, כמפורט לעיל. באישום השלישי יוחסו לנאשמים 1, 3 ו- 4 פרסום תשקיף חסר ומטעה וכן קבלת דבר במירמה, כאשר גם הפעם הטענה היא, כי בתשקיף הקרן לא הוזכר מנגנון החזרי העמלות והתוצאות הכספיות הנובעות מכך. באישום הרביעי, על-סמך אותן עובדות, יוחסה למולקנדוב עבירה של רישום כוזב במסמכי-תאגיד, עבירה על סעיף 423 לחוק העונשין. בדיעבד, העניין היחיד שעומד על הפרק בענייננו הוא עניינו של מולקנדוב, שעל-כן לא נאריך בעניינם של האחרים, למעט התייחסות להשוואה בין המעורבים השונים, מקום שהדבר יתבקש. באשר למולקנדוב, עותרת הסניגוריה לבטל את הרשעתו, ולחילופין להתערב בעונשו, והדברים יובהרו בהמשך. 3. קביעותיו הרלוונטיות של בית-משפט קמא כאמור המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות שפורטו לעיל. שתי סוגיות הועמדו לפתחו של בית-משפט קמא בשלב שלאחר הכרעת הדין: הסוגייה הראשונה - עתירתה של הסניגוריה לביטול ההרשעה תוך עשיית שימוש בסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי, התשכ"ה-1965; השנייה - הענישה שתוטל על מולקנדוב. בית-משפט קמא, דחה את העתירה לביטול הרשעה בהחלטה קצרה ונחרצת שעולה ממנה, כי הסוגייה לא עוררה בליבו התלבטות של ממש. הסניגוריה התבססה בבקשה בעיקר על טענות שהועלו במהלך שמיעת הראיות, שהקימו לה, לשיטתה, הגנה מן הצדק. בין היתר, נטען לאכיפה סלקטיבית והתנהגות בלתי-ראוייה של הרשויות. הטענות נדונו וזכו להחלטות נקודתיות באותו שלב במשפט שבו הועלו, ובית-משפט קמא לא סבר כי בהיבט הכולל די בהן כדי להביא לביטול כתב האישום, הגם שהצביע על ליקויים של ממש בדרך התנהלותה של התביעה. לנושא אחרון זה נחזור בהמשך בהקשר לענישה. לגופו של עניין, הפנה בית-משפט קמא למושכלות היסוד בנושא של סיום הליך ללא הרשעה, ולפיהן ביטולה של הרשעה הוא עניין "חריג שבחריג", המתאפשר רק בנסיבות מיוחדות. במקרה הנוכחי לא התקיימו אותן נסיבות מיוחדות, שעל-כן דין הבקשה להידחות. 4. כדי להסיר נושא זה מעל הפרק נתייחס אליו בקצרה. נפתח בכך, שבהודעת הערעור הכתובה אין למעשה עתירה מפורשת להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא בנושא זה (למעט אמירה מובלעת המצוייה בסעיף 173 להודעת הערעור), ושמא לא בכדי. בטיעון בפנינו, שהתקיים לאחר שהמערער קיבל המלצתנו לחזור בו מן הערעור באשר לממצאי הכרעת הדין, שבה העתירה לביטול ההרשעה ועלתה, הגם שהתרשמותנו היתה כי הבקשה הושמעה בחצי-פה. לטענת הסניגור, הרשעה פירושה סיום הקריירה והעיסוק של המערער בתחום שוק ההון. המערער לא יוכל לעסוק במתן ייעוץ, הגם שבכך עסק המערער, בכך התמחה ובכך הצטיין. שלילת האפשרות להמשיך לעסוק בתחום זה פוגעת פגיעה אנושה בכל עתידו ומהווה עבורו נזק קשה ובלתי-מידתי. עולמו של המערער קרס ממילא בשל הפרשה הנוכחית, הן בפן המקצועי והן בפן האישי, שעל-כן הפגיעה הנוספת גם באפשרויותיו העתידיות אינה ראוייה. הסניגור הזכיר בהקשר זה את הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות ועד היום, כאשר גם לכך השלכה לעניין ההחלטה בדבר סיום ההליך ללא הרשעה. לכך התווספו טענות בדבר התנהלותה של הרשות לניירות ערך, שעל-פי הנטען רדפה את המערער, וכן של התביעה. כל אלה יחד יצרו נסיבות מיוחדות שדי בהן כדי להטות את הכף לכיוון אי-הרשעה. 5. לא מצאנו ממש בנימוקי העתירה לביטול ההרשעה. כל טיעוניו של הסניגור צריכים להילקח בחשבון לעניין הענישה, אולם לא לעניין האמירה הנורמטיבית הקובעת את אחריותו הפלילית של המערער, ומתבטאת בהרשעה. בפן המשפטי "טכני" נזכיר, כי אין בפנינו טענות ישירות התוקפות את החלטותיו של בית-משפט קמא בנושא הגנה מן הצדק (החלטות מיום 20.9.07 ו- 7.4.09), שעל-כן נקודת המוצא היא, כי החלטות אלה נותרו בעינן. כדי להסיר כל ספק נאמר, כי עיינו בהחלטות והן מקובלות עלינו. נותרה איפה השאלה האם מערכת הנסיבות הכוללת, לרבות הנסיבות שעמדו בבסיס הטענה להגנה מן הצדק, מצדיקות סיום ההליך ללא הרשעה. כאמור, תשובתנו לשאלה זו שלילית. כפי שצויין לעיל, הנימוק העיקרי עליו הורחב הדיבור, הינה הפגיעה במערער שלא יוכל להמשיך לעסוק בשוק ההון. אין לנו ספק כי אכן מדובר בפגיעה ממשית וכואבת, במיוחד עבור המערער שעסק בתחום זה כ- 20 שנה. אלא שפגיעה זו מתחייבת. המערער הורשע בעבירות על-פי החוק שבא להסדיר תחום ספציפי וייחודי, המבוסס במידה רבה על אמון שנותן המשקיע במנהל הקרן שמדובר בה. המערער, כאמור, קיבל טובות הנאה אסורות בקשר עם ניהול קרן. בטיעון בפנינו אמרה המדינה, בין היתר, כי למעשה מדובר בתיק פשוט של גניבה, ונראה כי יש ממש בהגדרה זו. המערער ניצל את מעמדו כמנכ"ל ודירקטור ב"גרין לייט", "טי. אי. אם" ו"לב התמר" כדי לשלשל לכיסו כספים בצורת מתוחכמת. הסכום שהגיע לידיו בדרך זו לא היה סכום מבוטל. הימנעות מהרשעה אך ורק כדי שהמערער יוכל לעסוק באותו תחום, שבו חטא בצורה משמעותית כל כך, אינה ראוייה, וזאת בלשון המעטה. אינטרס הציבור, שאותו על בית המשפט לאזן, מול אינטרס הפרט דורש כי תינתן עדיפות במקרה זה ליכולתם של משקיעים פוטנציאליים לתת אמון במערער (ובדומיו). התנהלותו של המערער בפרשה הנוכחית איננה מצביעה על-כך שניתן לתת בו אמון. באשר לחלוף הזמן - איננו סבורים כי יש לנושא זה השלכה לעניין ההימנעות מהרשעה. כאמור, ההרשעה אמורה לבטא את הפן הנורמטיבי, ופן זה לא השתנה גם לאחר זמן רב, מה עוד שבמקרה הנוכחי חלוף הזמן נובע, במידה מסויימת לפחות, גם מהתנהלותו של המערער. כאמור, הטענות שעניינן הגנה מן הצדק לא עומדות בפנינו כרגע (לעניין הימנעות מהרשעה). בית-משפט קמא בהחלטתו בנושא זה ציין, כי עלו בפניו טענות שעניינן אכיפה סלקטיבית והתנהגות בלתי-ראוייה של רשויות האכיפה. לצד הקביעה הכללית כי אין מקום להתייחס שוב לנושא זה, נאמר עוד כי בית-משפט קמא קבע כממצא עובדתי שאקסלנס וארנטרוי לא היו שותפים לעבירה. משחזרו בהם המערערים מהערעור על הכרעת הדין, הפך ממצא זה להיות נתון שאינו שנוי במחלוקת. טענת האכיפה הסלקטיבית יוצאת מנקודת ההנחה שמדובר בשותפים לאותה עבירה, שחלקם הועמדו לדין וחלקם לא - והרי לך אכיפה סלקטיבית. משנפל הממצא העובדתי נפלה הטענה. לפיכך, ההרשעה תישאר בעינה. ומכאן ואילך נעסוק בשאלת הענישה. גזר הדין 6. בית-משפט קמא הטיל על המערער את העונשים הבאים:  מאסר למשך 35 חודשים  מהם 20 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים. בנוסף הוטל על המערער קנס בסך של 150,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו. על "גרין לייט" הטיל בית-משפט קמא קנס בסך 100,000 ₪, לב התמר 75,000 ₪ וטי. אי.אם גם כן 75,000 ₪. נבהיר, כי הודעת הערעור התייחסה לכל המערערים שפורטו לעיל (מולקנדוב ושלושת החברות). בפועל התמקד הדין בפנינו במולקנדוב ולא בעניינן של החברות. כדי להשלים את התמונה, על מודחי הוטלו מלכתחילה 15 חודשי-מאסר, שמהם 6 חודשי-מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות והיתרה על תנאי.  כמו-כן, הוטל עליו קנס בסך 50,000 ₪ או 50 ימי-מאסר תמורתו.   בהחלטה מאוחרת, שניתנה ביום 6.6.2011, החליט בית-משפט קמא כי מודחי לא ירצה כל מאסר בפועל. ששת החודשים אותם אמור היה מודחי לרצות בדרך של עבודות שירות - בוטלו, וכל התקופה בת 15 חודשים הפכה להיות מאסר על תנאי בלבד. זאת, לאחר שהסתבר כי מודחי אינו יכול לרצות עבודות שירות בשל מצבו הרפואי. בדיעבד, הגישו לנו שני הצדדים טיעונים בכתב המתייחסים להתפתחות זו. כפי שניתן לצפות, טענת הסניגוריה היא, כי להקלה בעניינו של מודחי  צריכה להיות השלכה גם לענייניו של מולקנדוב. התביעה טענה, כי אין לגזור גזירה שווה בין השניים ואין בגזר-דינו של מודחי כדי להשפיע על עונשו של מולקנדוב. התביעה שבה והזכירה את קביעותיו של בית-משפט קמא לעניין ההבדל בין השניים. מולקנדוב הוגדר על-ידי בית-משפט קמא כמי שמשך בחוטים והשתמש במודחי כאיש קש, כדי לקבל את העמלה לחשבונותיו. יש גם אבחנה במספר העבירות שבו הורשעו השניים, שעל-כן ההתפתחות דלעיל אינה משנה את מצבו של מולקנדוב.   7. את החלטתו להטיל על המערער תקופה משמעותית בת 20 חודשים נימק בית-משפט קמא באלה: (א) עיקרון היסוד בכל פעילות הנוגעת לשוק ההון, הינה הגילוי הנאות ואמינות המידע הנמסר לציבור "ליבת החוקים בתחום ניירות הערך ושוק ההון היא הגנה על המשקיע הסביר".  המערער, בהתנהלותו, פגע בעיקרון יסוד זה. המערער לא דיווח על הכספים ששלשל לכיסו, ובתשקיף הקרן משנת 2005 גרם להטעיית המשקיע הסביר. (ב) מדובר בסדרת מהלכים מורכבים ומתוחכמים, בהבדל ממעידה חד-פעמית. (ג) תוצאת לוואי של דרך התנהלותו של המערער התבטאה גם בתפקודו של מנהל הקרן . מולקנדוב לא יכול היה לפעול בדרך אובייקטיבית, כאשר לנגד עיניו עומד גם - ובעיקר - הרווח האישי שלו. ידיעה זו היוותה עבורו תמריץ לפעול כפי שפעל. (ד) מדובר בעבירות קלות לביצוע וקשות לגילוי אשר רווח גדול לצידן ובפועל, המערער גרף לכיסו כחצי מיליון ₪. (ה) אליבא דבית-משפט קמא: כשמדובר בתחום של ניירות ערך, יש לשים את הדגש על שיקול ההרתעה ותרגומו של שיקול זה לכלל מעשה מתבטא, בתקופת מאסר ארוכה יחסית, שתוטל על העבריין. 8. הסניגוריה טוענת, כי הענישה חמורה ובלתי-פרופורציונאלית. עתירתה, היא לבטל כליל את עונש המאסר בפועל, ולכל היותר להעמידו על תקופה שאותה יוכל מולקנדוב לרצות בדרך של עבודות שירות.  מספר ראשים בטיעונו של הסניגור: הראש הראשון - עניינו נתוניו האישיים ומצבו של המערער, שסובל היום מבעיות רפואיות שונות. הטראומה שחווה כתוצאה ובמהלך המשפט, הביאה לפגיעה נפשית והוא מוכר כנכה על-ידי המל"ל בשל מצבו הנפשי. לעניין זה הוצגו אישורים על-כך שהמערער מטופל בתחום הנפשי. מצבו הכלכלי של המערער, אף הוא בשפל המדרגה. המערער אינו יכול להמשיך ולעסוק בתחום שבו התמחה, וממילא התדרדר מצבו הכלכלי. ראש נוסף בטיעוניו של הסניגור, עניינו הפגיעה או, ליתר דיוק, חוסר הפגיעה במשקיעים. בסופו של יום, כך על-פי הנטען, לא היתה פגיעה של ממש בציבור המשקיעים ואלה האחרונים בחרו להשקיע בקרן בשל נתוניה הגבוהים. התנהלותו של המערער לא פגעה בהם. המערער גם פיצה את לקוחותיו בסכומים ניכרים, וגם מטעם זה לא נגרם להם נזק, שלא לדבר על-כך שיש בכך ביטוי לנטילת אחריות.  ראש אחר בטיעוניו של הסניגור מורכב מכל הטענות שהועלו לעניין הגנה מן הצדק: אכיפה סלקטיבית וכן התנהלותה של התביעה, כפי שהעיר עליה בית-משפט קמא. לכל אלה צריכה להיות השלכה לענישתו של מולקנדוב, גם אם לא לעניין עצם הרשעתו.  המערער עצמו ביקש לשאת דברים לעניין העונש, וסיפר על השבר הגדול בחייו בעקבות ההליך הפלילי שהתנהל נגדו. לדבריו, מצבו הנפשי התדרדר עד כדי אישפוז רצוף של שנתיים בבית-חולים פסיכיאטרי. בעקבות האירועים, הוא נאלץ להחזיר רישיונו לרשות לניירות ערך. הלקח, אם צריך היה להילמד נלמד, ואין כל חשש, לדבריו, כי יסתבך פעם נוספת בעבירות דומות או אחרות.  9. התביעה טענה, כי בית-משפט קמא איזן נכונה בין שיקולים שעניינם נורמת הענישה המתחייבת לבין נסיבותיו האישיות של המערער. מעשיו של המערער הם קשים. נכון הוא שהעבירה המרכזית היא עבירה על חוק ההשקעות כאשר הענישה המקסימאלית לצידה היא שנה אחת. יחד עם זאת, התיק באופיו הוא תיק של גניבה. המערער גנב כספים ושלשל אותם לכיס, וכך יש לראות את התנהלותו. באשר לטענתו של המערער, כי לא נגרמו נזקים - הנזק נגרם לקרן. מהסכום שבו מחזיקה הקרן נגרע אותו סכום שהמערער שלשל לכיסו, ובכך נגרם נזק לכל המשקיעים, זאת לצד הנזק הכללי לאמון הציבור בשוק ההון נזק, שעליו עמד בהרחבה בית-משפט קמא. התביעה גם חולקת על טיעונו של המערער כי פיצה את הניזוקים. המערער פיצה את לקוחותיו, אך אין בין פיצוי זה לבין פיצוי הניזוקים ולא כלום. עוד נטען, כי אין לגזור גזירה שווה בין המערער לבין המעורבים האחרים בפרשה, לרבות מודחי. מודחי היה איש קש, מעלובי החיים והיה כחומר בידי היוצר של המערער; מי שהיה מלכתחילה המערער מספר 3 - משה מימון - הודה מיד בהתחלה, לא ניהל דיון וחלקו היה מזערי לעומת המערער. המדינה דוחה גם מכל וכל את הטענות, כי הרשות לניירות ערך התנכלה למערער וממילא המערער נגרר להתנהגותו בשל אותה התנכלות. אין לכך ראיות, ומכל מקום, המערער לא נאלץ לפעול כפי שפעל. באשר להתנהלות התביעה - חרף החלטתו של בית-משפט קמא, שמתח ביקורת קשה על התנהלות התביעה, אין לכך השלכה לעניין הענישה ואף לא לעניין התמשכות ההליכים בתיק זה. המערער תרם לעניין התמשכות ההליכים, ועל-כן אין לו להלין אלא על עצמו באשר לחלוף הזמן. בשורה התחתונה, מבקשת התביעה שלא להתערב בגזר הדין. 10. שקלנו את טיעוני הצדדים ודעתנו היא, כי יש מקום להתערבות מסויימת בענישה, אולם לא עד כדי ביטולה כליל של תקופת-מאסר, שתרוצה מאחורי סורג ובריח ולא בדרך של עבודות שירות. נתחיל באופיין של העבירות שמדובר בהן. ככלל מקובלת עלינו הטענה, כי מדובר במסכת עובדתית חמורה וקשה, שהיא בבסיסה פרשת גניבה ומרמה, גם אם העבירות שעליהן הושם הדגש הם עבירות על-פי החוק.  נתון אחרון זה, קרי - העובדה שמדובר בעבירות על-פי החוק, איננה מקילה בהכרח את מצבו של המערער ואיננה מגמדת את משמעותן, גם אם הענישה שלצד העבירות היא שנת מאסר אחת. חומרתה של עבירה איננה פונקציה, או לפחות אינה רק פונקציה של הענישה המקסימאלית שאותה הציב המחוקק לצידה. החומרה היא התוצאה המשולבת של מספר רב של פרמטרים: הערך המוגן בעבירה, הפגיעה בציבור הגלומה בה, נסיבות ביצועה, היקף הסכומים שמדובר בהם, אורך התקופה וכיוצ"ב. לענייננו, הערך המוגן בחוק הוא ההגנה על המשקיע. ערך זה נפגע קשות כתוצאה מהתנהלותו של המערער. הקרן נפגעה וממילא המשקיעים נפגעו. לפגיעה מסוג זה יש השלכות רוחביות, ובסופו של יום מה שנפגע, הוא אמון הציבור בהתנהלותו התקנית והשקופה של שוק ההון. כדי להשלים את הדיון בנקודה זו נזכיר, כי המערער הורשע בשורה של עבירות נוספות: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע ורישום כוזב במסמכי-תאגיד. לפיכך, אין צורך לומר כי את אשר החסירה תיקרת הענישה בעבירות על-פי החוק, משלימה התיקרה בעבירות אלה. 11. דגש מיוחד אנו שמים על התחכום והשיטתיות שבה בוצעו העבירות. נזכיר, כי מדובר על תוכנית לפיה הקרן תשלם לאקסלנס עמלות בסכומים גבוהים יותר מאלה המגיעים לה. אקסלנס תעביר לדף חשבון את ההפרש בעמלות עליהן הוסכם בין אלה ששולמו בפועל ומשם יועברו הכספים בדרך סיבובית לחשבונות הרשומים על ילדיו של מודחי או אחרים הקשורים בו. החלק הארי של הסכומים הגיע, בסופו של יום, לידיו של המערער. כחלק מן התוכנית הכוללת בוצעו גם העבירות בהן הורשע המערער באישומים הנוספים, שעניינים אי-דיווח, הכללת פרטים מטעים בדו"ח ופרסום תשקיף מטעה. כל העבירות הללו הן חלק מאותה תוכנית עבריינית שבראשה עמד המערער.   12. באשר להשוואה בין המערער למעורבים האחרים בפרשה: מקובל עלינו, כי כאשר מדובר בפרשה אחת, לעיקרון אחידות הענישה יש "נוכחות" מיוחדת (לצד העקרונות הכללים בנושא זה). לפיכך, צריך להיות מדרג הנובע מהנסיבות והמבוסס על ההבחנה בין המעורבים השונים. לענייננו, ההשוואה צריכה להיות בין מי שהיה הנאשם 3 - מימון, מודחי והמערער. באשר למימון - נעשה איתו הסדר טיעון והוטל עליו מאסר ל- 15 חודשים, מתוכם 6 חודשים בפועל שירוצו בעבודות שירות והשאר על תנאי, וכן קנס בסך 50,000 ₪. באשר למודחי - קבע בית-משפט, כאמור, כי היה איש קש כאשר המערער הוגדר כרוח החיה. בהגדרה זו גלומה האמירה, כי עונשו של המערער צריך להיות חמור בצורה משמעותית מזה של מודחי. יחד-עם-זאת, כפי שנאמר לעיל, לא ניתן להתנתק לחלוטין מהענישה שהוטלה על מודחי. כזכור, על מודחי בסופו של יום, לא הוטל מאסר בפועל כלל ומלוא התקופה שהושתה עליו היא מאסר על תנאי. בניגוד לטענת התביעה, נראה לנו כי הפער אינו יכול להישאר בעינו והוא מצדיק התערבות מסויימת של ערכאת הערעור. 13. משקל מסויים אנו נותנים גם להתנהלותה של התביעה בפרשה זו. אנו מפנים לעניין זה להחלטתו של בית-משפט קמא מיום 19.9.2007. לא בכל יום קובע בית-משפט כי "התנהגותה של התביעה היתה בלתי-ראויה, בלתי-נסבלת, חרגה מהמותר ומהמקובל ודורשת בדיקה מעמיקה". בית-משפט קמא לא סבר כי ההתנהלות מקימה למערער הגנה מן הצדק, במיוחד כך משום שבשלב הדיוני שבו ניתנה ההחלטה ניתן היה עדיין לתקן את המעוות באופן שזכויותיו המהותיות של המערער לא תיפגענה. עדיין נראה לנו כי בסוף הדרך, כאשר עומדת על הפרק שאלת הענישה, שמירה על טוהרו והגינותו של ההליך הפלילי מחייבת "תרגום" של התנהלות זו לכלל התחשבות בענישה שתוטל על העבריין. 14. עוד אנו נותנים משקל לנסיבותיו האישיות של המערער. בית-משפט קמא סקר נסיבות אלה כחלק מהטיעונים שהושמעו בפניו וברור לנו, על-כן, שנתן דעתו להם, חרף העובדה שהם לא הוזכרו בפרק הדיון והמסקנות. יחד-עם-זאת נראה לנו, כי הנסיבות מצדיקות התחשבות נוספת. שוכנענו, כי המערער אכן נפגע פגיעה אנושה ביותר בכל היבט של חייו. הפן המקצועי כבר הובהר לעיל - המערער החזיר את רישיונו לרשות לניירות ערך. הדעת נותנת כי לא יוכל לעסוק במקצוע שבו הצטיין, בוודאי לא בשנים הקרובות, ובכך ענישה של ממש. עוד שוכנענו כי המערער לקה בבריאותו כתוצאה מההליך הפלילי. התביעה תקפה את נותן חוות הדעת (באשר למצבו הנפשי של המערער) וטענה, כי לא ניתן לסמוך עליה. לשיטתנו, העובדה כי המערער הוכר כנכה על-ידי המל"ל בתחום בנפשי, מצביע על-כך שאין מדובר בטענה משוללת יסוד. משמעות מסויימת אנו מייחסים גם לעובדה שהמערער פיצה את לקוחותיו. מקובלת עלינו טענת התביעה, כי אין בכך מענה לנזק שנגרם למשקיעים בקרן שאינן לקוחותיו של המערער. עדיין פיצוי כספי הוא הביטוי האולטימטיבי לנטילת אחריות, שעל-כן, גם אם נגדיר את התנהלותו של המערער כלקיחת אחריות חלקית, צריכה להיות לכך משמעות לעניין הענישה. 15. סוף דבר - אנו מעמידים את תקופת המאסר שעל המערער לרצות על 10 חודשים במקום 20 שהטיל בית-משפט קמא. יתר רכיבי הענישה יישארו בעינם הן באשר למולקנדוב והן באשר למערערים האחרים. השקעות משותפות בנאמנותדיני חברותנאמנותהשקעותשותפות