##מהן "עבירות שהזמן גרמן" ?## סעיף 6 לחוק העונשין התשל"ז -1977 מתייחס ל"עבירות שהזמן גרמן", וקובע שלגביהן לא צריך לחול בנוגע לתיקים שמתנהלים לפני שבוטל החיקוק, והדברים נכונים מקל וחומר לעבירות שרק מדיניות האכיפה השתנתה לגביהן, והוראות החיקוק לא בוטלו, ואף השינוי עשוי להיות זמני בפירוש. במקום שמדובר ב"עבירות שהזמן גרמן", כמשמעותן בסעיף 6 לחוק, לא יהיו לביטול העבירה או לשינוי בה- לאחר ביצועה- כאמור בסעיפים 4 ו- 5 לחוק, השלכות בדיעבד על ההעמדה לדין, ההרשעה והענישה בגינן; והמואשם בביצוען יתן את הדין על מעשהו כאילו לא התרחשו ביטול או שינוי כאמור ##עבירות שהזמן גרמן - מה אומר חוק העונשין ?## ##ביטול העבירה לאחר עשייתה## - סעיף 4 לחוק העונשין קובע: נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה – תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם – יופסקו; ניתן גזר-דין – יופסק ביצועו; ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות נובעות מן ההרשעה. ##שינוי חיקוק לאחר עשיית העבירה## - סעיף 5 לחוק העונשין קובע: (א) נעברה עבירה ובטרם ניתן פסק-דין חלוט לגביה, חל שינוי בנוגע להגדרתה או לאחריות לה, או בנוגע לעונש שנקבע לה, יחול על הענין החיקוק המקל עם העושה; "אחריות לה" – לרבות תחולת סייגים לאחריות הפלילית למעשה. (ב) הורשע אדם בעבירה בפסק דין חלוט ולאחר מכן נקבע לאותה עבירה בחיקוק עונש, שלפי מידתו או סוגו הוא קל מזה שהוטל עליו – יהיה עונשו העונש המרבי שנקבע בחיקוק, כאילו הוטל מלכתחילה. ##עבירות שהזמן גרמן## - סעיף 6 לחוק העונשין קובע: הוראות סעיפים 4 ו-5 לא יחולו על עבירה לפי חיקוק שנקבע בו או לגביו שיעמוד בתוקפו לתקופה מסוימת, או שנובע מטיבו שהוא נתון לשינויים מזמן לזמן. ## (3) להלן החלטה בנושא עבירות שהזמן גרמן - שינוי חוק לאחר ביצוע עבירה:## החלטה זו עניינה בקשת הנאשם לביטול כתב האישום התלוי ועומד נגדו. העובדות הצריכות לעניין ביום 27.5.10 הוגש נגד הנאשם כתב אישום, המייחס לו עבירה של הסעת תושב זר, אשר אין ברשותו אישור שהייה בישראל כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"). על פי עובדות כתב האישום, ביום 26.11.08 הסיע הנאשם ברכבו שני תושבי איזור, אשר שהו בישראל שלא כחוק, מגדרה לכיוון גוש עציון, ובתמורה קיבל סכום של 250 שקלים. ביום 23.3.10 פורסם תיקון לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראת שעה), תשנ"ו- 1996 (להלן: "התיקון"), אשר במסגרתו הוכנסו, בין היתר, שינויים באשר לעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים. הגם שבמסגרת התיקון נעדרת הוראה הפוטרת מאחריות פלילית את מי שזו לו ההסעה הראשונה של תושב שטחים,  ניתנה התחייבות כזו מאת נציגת המדינה במסגרת הדיונים שנערכו בוועדת הפנים של הכנסת. התחייבות זו עוגנה בהנחיות פרקליט המדינה, אשר עודכנו לאחרונה ביום 12.9.10 (הנחיה מספר 2.15), במסגרתן נקבע כי, ככלל, לא יוגש כתב אישום ביחס לעבירת הסעה של שוהה בלתי חוקי, מקום בו מדובר באדם אשר נפתח נגדו לראשונה תיק חקירה בגין הסעת שוהה בלתי חוקי. יחד עם זאת, אין המדובר במדיניות קוגנטית, ונקבע כי ניתן לסטות הימנה, זאת בהתאם לתנאים המפורטים בסעיף 5 להנחיות. על פי הנחיות אלו, המדיניות המקלה תחול רק על עבירות שבוצעו לאחר כניסתו לתוקף של התיקון, לאמור לאחר יום 23.3.10. במקרים בהם הוגשו כתבי אישום עובר לכניסתו לתוקף של התיקון תונהג מדיניות ענישה מקלה ובמקרים בהם העבירה בוצעה עובר לתיקון אולם כתב האישום הוגש לאחריו, נקבע בהנחיות כי, ככלל, יוגשו כתבי אישום בתיקים אלו ותונהג מדיניות ענישה מקלה. טיעוני הצדדים טיעוני הסנגוריה טוען ב"כ הנאשם כי הקביעה המעוגנת בהנחיה, לפיה המדיניות המקלה של התביעה תונהג אך באשר לעבירות אשר בוצעו לאחר התיקון, הינה קביעה שיש בה כדי להפלות בין מי שביצע את העבירה עובר לתיקון לבין מי שביצעה לאחריו, זאת בהיעדר כל הנמקה לאבחנה זו. הלכך, מדובר באכיפה בררנית שאין כל הצדקה ביסודה ומתבקש ביטולו של כתב האישום תוך החלת דוקטרינת ה"הגנה מן הצדק". זאת ועוד, נטען כי בהתאם לסעיף 5 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") יש להחיל את המדיניות המעוגנת בהנחיות באופן רטרואקטיבי, לאמור להחילה גם על מי שביצע את העבירה עובר לתיקון, כאשר מדיניות הענישה של המאשימה החמירה גם עם מי שזו לו עבירה ראשונה. ב"כ הנאשם נתן דעתו לכך כי סעיף 5 לחוק העונשין, עניינו בשינוי חיקוק, חוק או תקנה ואין הוא עוסק בהנחיות פנימיות. יחד עם זאת, נטען כי הרציונל שבבסיס הסעיף מתקיים אף באשר להנחיות הפנימיות. עוד נטען, כי יש להחיל את הוראות סעיף 5 לחוק העונשין חרף הוראת סעיף 6 לחוק העונשין, אשר מחריג את תחולת סעיף 5 לגבי חיקוקים שזמנם קצוב. זאת, הואיל וחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראת שעה), מהווה  אמנם הוראת שעה, אולם המדובר בהוראת שעה המתחדשת מעת לעת, אשר ככל הנראה תוארך שוב בעתיד. טיעון נוסף עניינו הפרת הבטחה שלטונית אשר ניתנה במסגרת הדיונים בכנסת עובר לתיקון. הבטחה זו, כך נטען, צריכה לחול על כל מי שעבר עבירת הסעה וטרם הוגש נגדו כתב אישום. הלכך, אין מקום לאבחנה אשר נקבעה בהחלטת בית משפט השלום בפתח תקווה במסגרת ת.פ. 22422-08-09 (כבוד השופטת מימון שעשוע), , באשר לעבירות שנעברו עובר לתיקון אך כתב האישום הוגש לאחריו, או אז יש להחיל את ההבטחה השלטונית, לבין מקרים בהם כתב האישום הוגש עובר לתיקון, ואז אין תחולה למדיניות המקלה שביסוד ההבטחה השלטונית. בענייננו, נטען כי העובדה שמדובר בנהג מונית, יש בה כדי להקל עוד יותר עם הנאשם במקרה האמור, באשר מלכתחילה ההתחייבות השלטונית כוונה לנהגי מוניות, אשר כעניין שבשגרה מסיעים מספר רב של אנשים, ולאחר מכן הוחלה התחייבות זו על כל נהג. טיעוני המאשימה טענת התביעה היא כי עסקינן בהוראת שעה, אשר מתוקנת מעת לעת בהתאם למצב הביטחוני, ואין המדובר בחיקוק. הלכך, הוראות סעיף 5 לחוק העונשין אינן חלות בעניינו, ואין להחיל רטרואקטיבית את הנחיות פרקליט המדינה.  ההבטחה השלטונית הינה תוצר של רגיעה במצב  הביטחוני והמחוקק לא נתכוון להחילה על עבירות שבוצעו קודם לתיקון, או אז שרר מצב בטחוני אחר. דיון סעיף 5(א) לחוק העונשין עניינו שינוי בחיקוק לאחר ביצוע עבירה, והוא קובע בלשונו כך: "נעברה עבירה ובטרם ניתן פסק דין חלוט לגביה, חל שינוי בנוגע להגדרתה או לאחריות לה, או בנוגע לעונש שנקבע לה, יחול על העניין החיקוק המקל עם העושה.." אינני נדרש לשאלה האם יש להחיל את הוראות הסעיף בענייננו, מקום בו אין מדובר בחקיקה או הוראה חוקית, כפי העולה מפשט הוראות סעיף 5 לחוק העונשין, כי אם בהבטחה שלטונית אשר עוגנה בהנחיות פנימיות. זאת נוכח העובדה, כי ממילא סעיף 6 לחוק העונשין מחריג את תחולת סעיף 5 לחוק במקרה הנדון. סעיף 6 לחוק העונשין קובע סייג לתחולת הוראות סעיף 5 לחוק העונשין, בקובעו כי הוראות סעיף 5 לא יחולו על עבירה לפי חיקוק שנקבע בו או לגביו שיעמוד בתוקפו לתקופה מסוימת, או שנובע מטיבו שהוא נתון לשינויים מזמן לזמן. עניין לנו בהוראת שעה, אשר זמנה קצוב לשנתיים ימים ואשר, על פי טיבה, נתונה היא לשינויים מזמן לזמן בהתאם למצב הביטחוני השורר במדינה. תכלית ההבטחה השלטונית הינה להקל עם מבצעי העבירה נשוא אישום זה, מקום בו זו בוצעה בפעם הראשונה ובהיעדר נסיבות מחמירות. המדיניות המקלה ביסוד ההבטחה השלטונית הינה תולדה של השקיטה במצב הביטחוני ביחס לתפיסת המצב הביטחוני קודם לתיקון עסקינן. ברי כי, ככל שיסלים המצב הביטחוני במדינה, או אז מדיניות האכיפה המקלה לא תהא תקפה עוד וינוסחו תחתה הוראות חדשות, בהתאם לרוח התקופה. באשר להשלכות המשפטיות של איסור מסוג "הוראת שעה", אשר חשוף לשינויים בהתאם לצורכי השעה, לרבות מידת העונש הצמוד לו, ציין המלומד ש.ז. פלר כדלקמן: "הנפקות המשפטית של היות עבירה מסוג איסור שעה, היא שחיקוק שמיטיב עם עושה עבירה כזאת אינו חל עליה, אם היא נעברה בתקופת תוקפו של החוק הקודם, החמור יותר, וזאת אפילו בשיטות משפט שלפיהן תחולת חיקוק מקל היא רטרואקטיבית דווקא. כלומר, איסור שעה מוסיף להישלט על ידי החוק שעמד בתוקפו בשעת הפרתו, בהתעלם מכל חיקוק מאוחר המיטיב עם העבריין, כולל חיקוק המבטל כליל את העבירה... מן ההכרח לנהוג לגבי איסורי השעה לפי הכלל של אי-רטרואקטיביות מוחלטת של כל דין פלילי לגביהם, כולל דין חדש המקל עם מי שהפר את האיסור" [ר' ש.ז. פלר, יסודות בדיני עונשין, כרך ג', מהדורת תשנ"ב, בעמ' 53-54] ובספרו "על הדין בפלילים" ציין המלומד י. קדמי כלהלן: "במקום שמדובר ב"עבירות שהזמן גרמן", כמשמעותן בסעיף 6 לחוק, לא יהיו לביטול העבירה או לשינוי בה- לאחר ביצועה- כאמור בסעיפים 4 ו- 5 לחוק, השלכות בדיעבד על ההעמדה לדין, ההרשעה והענישה בגינן; והמואשם בביצוען יתן את הדין על מעשהו כאילו לא התרחשו ביטול או שינוי כאמור" [ר' י. קדמי, על הדין בפלילים, חלק ראשון, מהדורת תשס"ה- 2004, בעמ' 18]. המסקנה הנובעת מהאמור לעיל הינה, כי פרשנותו הנכונה של התיקון ושל ההבטחה השלטונית הספונה בו, איננה קובעת תחולה רטרואקטיבית. תכלית ההבטחה השלטונית הינה לשנות מהמדיניות שהייתה נהוגה עד אז ביחס לנהגים שנתפסו כשהם מסיעים שוהים בלתי חוקיים, וזאת באופן אקטיבי ופרוספקטיבי בלבד. האמור מתיישב עם המציאות הביטחונית דאז, בשנת 2008, עת ביצע הנאשם את המיוחס לו, או אז טרם בשלה העת לשנות ממדיניות הענישה המחמירה בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל, אף ביחס למי שזו לו עבירת ההסעה הראשונה, מדיניות אשר העונש הראוי לפיה הינו מאסר בפועל, זולת מקרים בהם ישנן נסיבות אישיות חריגות המצדיקות הקלה, אשר ממילא בכל עת יש לשוקלן [ ר' למשל רע"פ 7391/08 יוסף מחאג'נה נ' מדינת ישראל, ]. ודוק, המדיניות המחמירה נוהגת גם כיום [ר' למשל רע"פ 2210/11 מוחמד באזין נ' מדינת ישראל, ], אלא שמתוך הבנת ההשלכות הקשות בעקבות יישום החוק על אזרחים נורמטיביים ניתנה ההתחייבות השלטונית, אשר תקפה רק כלפי מי שנתפס בביצוע העבירה בפעם הראשונה, שלא בנסיבות מחמירות. באשר ליתר המקרים- יש להחיל את נורמת הענישה המקובלת, כפי שהייתה נהוגה עד כה. סבורני, כי את המסקנה בדבר היעדר תחולה רטרואקטיבית לכלול בהבטחה השלטונית ,יש ליישם ביחס לכל עבירות ההסעה אשר בוצעו עובר לכניסתו לתוקף של התיקון. אינני רואה לנכון להבחין בין עבירות לגביהן הוגש כתב אישום עובר לתיקון, לביו עבירות אשר בוצעו קודם לתיקון אולם כתב האישום בעניינן הוגש רק לאחר כניסתו לתוקף. הבחנה זו אינה ראויה בעיניי באשר פותחת היא את הצוהר לסיכון מפני האכיפה הבררנית, בשמו מוגשת, בין היתר, הבקשה דנן. שהרי, מאי נפקא מינא בין אדם אשר התביעה החישה את הטיפול בעניינו והגישה את כתב האישום עובר לתיקון, לבין אחר אשר ביצע את העבירה אולם מטעמים כאלו ואחרים התעכב הטיפול בעניינו וכתב האישום הוגש באיחור. דין אחד ראוי כי יהא בכל אחד מן המקרים הללו, ואין מקום לגזור גזירה שונה בהתאם למועד הגשת כתב האישום. נסיבותיו האישיות של הנאשם במקרה הנדון יישקלו במסגרת גזר הדין, ככל שיורע בסופו של ההליך, וממילא, על פי הנחיות פרקליט המדינה, המדיניות היא להקל בענישה במקרים כגון דא, זאת ברוח ההבטחה השלטונית. לאור האמור, אני דוחה את בקשת הנאשם לביטול כתב האישום. חקיקה למפרע (רטרואקטיבית)