קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עדות באמצעות כינוס וידאו: רקע ותמצית טענות הצדדים לפני בקשה להתיר את העדת עדי המבקשת באמצעות כינוס וידאו. עסקינן בתביעה כספית אשר הגישו המשיבים נגד המבקשת על סך של ,5008,000 ₪. במסגרת כתב התביעה טוענים המשיבים, כי היה בינם לבין המבקשת הסכם לא כתוב באשר לשיווק בלעדי של מוצרי המבקשת בארץ וכן מוצרים אשר פותחו על ידי הצדדים ביחד. לטענתם, המבקשת לא כיבדה את ההסכמים וכן לא נתנה הודעה מוקדמת באשר לסיום ההתקשרות. המבקשת עותרת, כי בית המשפט יתיר לה להעיד עדיה הזרים באמצעות כינוס וידאו, בהתאם להוראות סעיף 13(א) לפקודת הראיות. המבקשת טוענת, כי העלתה את טענתה בנדון בדיון אשר נערך ביום 5.9.10 ואשר במסגרתו הותירו המשיבים את ההחלטה בנדון לשיקול דעת בית המשפט, בכפוף לכך שהמבקשת תשא בעלויות הנלוות. אולם, בדיון אשר נערך ביום 9.3.11 וללא סיבה נראית לעין, חזרו בהם המשיבים מהסכמתם האמורה. לטענתה, התנהלות המשיבים לוקה בחוסר תום לב. לטענת המבקשת, השיקולים המנחים את בית המשפט בעת שהוא מכריע בבקשה לשמיעת עדים מחוץ לתחום השיפוט הינם האם הבקשה נעשתה בתום לב, האם יש בידי העדים למסור עדות רלוונטית לשאלות שבמחלוקת והאם קיימת סיבה טובה המונעת את בואם של העדים מחו"ל. לטענתה, השיקולים האמורים מנחים את בית המשפט אף כאשר עסקינן בבקשה להתיר שימוש בכינוס וידאו. המבקשת טוענת, כי הגישה לאפשר שימוש בכינוס וידאו צריכה להיות מרחיבה מהגישה באשר לשמיעת עדים מחוץ לתחום השיפוט. שכן, כאשר העדות נעשית באמצעות כינוס וידאו ניתנת לבית המשפט האפשרות להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעד ואף לחקור אותו. המבקשת טוענת, כי שלושת השיקולים המפורטים לעיל מתקיימים בענייננו. המבקשת שבה על טענתה באשר לחזרת המשיבים מהסכמתם וטענה, כי ככל שישנו צד שאינו תם לב הרי שעסקינן במשיבים. לטענתה, העדים בהם עסקינן הינם המנכ"ל והמנהל שלה בתקופה הרלוונטית אשר היו בקשר שוטף עם המשיבים, בין היתר בעניינים הקשורים לתובענה בה עסקינן. עוד טוענת המבקשת, כי אחד העדים מתגורר דרך קבע בגרמניה והשני בסינגפור. המבקשת טוענת, כי אחד העדים אינו מועסק על ידה והשני עומד לעזוב אף הוא בדצמבר הקרוב ולא תהיה לה כל סמכות או יכולת לכפות עליהם להגיע לארץ בכדי להעיד. לטענתה, הגעתם לארץ תהיה כרוכה בהוצאות ניכרות והכבדה על ניהול עסקיהם בעוד שהיעתרות לבקשה לא תגרום למשיבים לנזק ממשי. בעניין זה הוסיפה וטענה, כי העלויות האמורות יתווספו להוצאות המשפט אשר היא תדרוש, כי יפסקו לזכותה. המבקשת טוענת, כי לאור אופי המחלוקות אשר נתגלו בין הצדדים הרי שאין ביכולת העדים להגיב לראיות בכדי להוות מניעה, כי העדויות ייעשו תוך שימוש בכינוס וידאו. עוד טוענת, כי אף אם בית המשפט ימצא, כי לא היה בידו להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים הרי שיהיה בידו ליתן לכך ביטוי במתן משקל מופחת לעדויות אלו. המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים, כי דינה להדחות. לטענתם, הכלל הוא שעד יעיד בצורה בלתי אמצעית והחריג הוא מתן אפשרות להעיד באמצעות כינוס וידאו. המשיבים טוענים, כי לא בכדי עסקינן בחריג לכלל. לטענתם, קיום חקירה נגדית באמצעות כינוס וידאו מחטיא במידה רבה את חשיבות החקירה ופוגע בה. המשיבים טוענים, כי העלאת הבקשה במועד קדם משפט ובטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית מלמדת על רצון לחמוק מהתייצבות באולם בית המשפט. באשר להוצאות אשר עשויות להיגרם למבקשת כתוצאה מהבאת העדים לארץ טוענים המשיבים, כי המבקשת הגישה תביעה שכנגד ואינה צד שרק נגרר להליך. בנסיבות אלו טוענים המשיבים, כי נושא ההוצאות כלל אינו רלוונטי. באשר לטענת המבקשת לפיה העדים אינם בשליטתה טוענים המשיבים, כי הבקשה הועלתה כבר ביום 5.9.10, בטרם הוגשו התצהירים ובטרם ידעה המבקשת, כי העדים יסיימו את תפקידה אצלם. עוד טוענים המשיבים, כי בתצהירו של מר ערן עזרא צוין, כי אחד העדים סיים את תפקידו אצל המבקשת והשני עתיד לסיים את תפקידו אולם לא צוין, כי הם אינם בשליטת המבקשת. המשיבים טוענים, כי הנושא הוצנע במכוון וציינו, כי עסקינן בנושאי משרה בדרג רם, וברור, כי נושא כגון העדתם מוסדר עמם בחוזה אישי. המשיבים הביעו תמיהה על טענת המבקשת לפיה אין בידה להביא את העדים האמורים לארץ אולם יש בידה להעיד אותם באמצעות כינוס וידאו. עוד טוענים המשיבים, כי המבקשת עצמה מכירה בכך שחקירה באמצעות כינוס וידאו עשויה להפחית ממשקלה. לטענתם, יש בכך בכדי ליתן משנה תוקף לחששם. המשיבים טוענים, כי חששם העיקרי הוא שהחקירה הנגדית של העדים הרלוונטיים לא תמוצה. לבסוף טוענים המשיבים, כי ככל שבקשת המבקשת תתקבל הרי שבמידה ויסתבר שהעדת העדים באופן האמור פגמה בחקירה הנגדית או ביכולתו של בית המשפט להתרשם מהעדים הרי שתינתן הוראה מתאימה להמשך העדויות בין כותלי בית המשפט. דיון ומסקנות האם יש להתיר למבקשת להעיד את עדיה המצויים בחו"ל באמצעות כינוס וידאו אם לאו. זו השאלה הנתונה להכרעתי כעת. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המצוי בפניי מצאתי, כי דין הבקשה להדחות, כפי שיפורט. הכלל הוא, כי חקירת עדים תעשה באולם בית המשפט, בפני השופט ובנוכחות הצדדים ובאי כוחם. דרך חקירה זו מאפשרת התרשמות ישירה מהעד באופן בלתי אמצעי, ממידת מהימנותו ואמינותו. סעיף 13(א) לפקודת הראיות קובע חריג לכלל האמור. בהתאם לסעיף זה בית המשפט רשאי, אם נראה שיש צורך למען הצדק ובהתאם לתנאים שהוא הורה עליהם, לצוות שעד ייחקר בתצהיר על ידי אדם פלוני ובמקום פלוני מחוץ לתחום שיפוטו של בית המשפט. וכן, בית המשפט רשאי ליתן הוראה בכל דבר הכרוך באותה חקירה, כפי שייראה לו סביר וצודק. במסגרת החריג המפורט לעיל, ניתן להתיר עדות באמצעות כינוס וידאו, כמבוקש במסגרת הבקשה בה עסקינן. בבואו לדון בבקשה לגביית עדות בדרך של כינוס ודאו על בית המשפט לבחון את השאלות הבאות: האם הבקשה הוגשה בתום לב? האם העדות הנדרשת הינה רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת במשפט? והאם קיימת סיבה טובה המונעת את הופעתם של העדים לחקירה בבית המשפט בישראל? (ע"א 84/51 בלאנש בירד-קלינגהופר נ' שלמה בלום פ"ד ו(1) 198). באשר לשאלת תום הלב, איני מקבלת טענת המשיבים לפיה הגשת הבקשה במהלך דיון הקדם משפט, בטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית, מלמדת על רצון להתחמק מהתייצבות לדיון. מהבקשה עולה, כי אחד העדים סיים את עבודתו אצל המבקשת והשני עתיד לסיימה בחודש הבא. לא מן הנמנע, כי בעת הגשת הבקשה הראשונה עובדה זו כבר הייתה ידועה למבקשת ועל כן העלתה בקשתה כבר בשלב האמור. סבורני, כי אין במועד הגשת הבקשה בכדי ללמד על, כי הוגשה בחוסר תום לב. יש לציין, כי במסגרת הבקשה האמורה לא טענה המבקשת, כי לא יהיה בידה להעיד את העדים בארץ או כי לא תהיה לה אפשרות לכפות עליהם להגיע לארץ לשם מתן עדות ותחת זאת טענה, כי שני עדיה המרכזיים נמצאים בחו"ל וכי היא מבקשת להעיד אותם באמצעות וועידה. באשר לשאלה האם עסקינן בעדויות רלוונטיות לשאלות השנויות במחלוקת המבקשת טענה, כי עסקינן בעדים אשר היו בעלי תפקיד בכיר במועדים הרלוונטיים וכי הם ניהלו מגעים עם המשיבים בעניינים נשוא התובענה. טענות אלו לא נסתרו על ידי המשיבים. בנסיבות אלו סבורני, כי על פניו עסקינן בעדויות רלוונטיות. באשר לשאלה האם קיימת סיבה טובה המונעת מהעדים להתייצב לעדות בישראל טוענת המבקשת, כי העדים אינם מצויים בשליטתה שכן אחד מהם כבר איננו עובד שלה והשני לא יהיה עובד שלה במועד בו ייערך דיון ההוכחות. לטענתה, אין לה כל סמכות או יכולת לכפות על העדים הזרים להגיע לישראל לשם מתן עדות. המבקשת ציינה, כי אחד העדים מתגורר בגרמניה והשני בסינגפור. מנגד טוענים המשיבים, כי סביר שבמסגרת ההסכמים עליהם חתמו העדים ישנו הסדר באשר לחבותם ליתן עדות. טענה זו לא הוכחה בפניי. כמו כן, המשיבים סברו, כי תמוהה הטענה לפיה יש בידי המבקשת להעיד את העדים באמצעות כינוס וידאו אולם אין בידה להעידם בארץ. אינני מקבלת עמדה זו. ברי, כי אף אם אין בידי המבקשת לכפות על המשיבים ליתן עדות הרי שיתכן שיעלה בידה להעידם במקום מושבם, ללא הטרחה הכרוכה בהגעה לארץ לשם מתן עדות, בעוד שלא יעלה בידה להביאם לארץ לשם שמיעת עדותם. בפסיקה נקבע, כי על אנשי עסקים אשר מנהלים עסקים מחוץ למדינותיהם, לקחת בחשבון, כי ייתכן ויוזמנו להעיד בקשר לעסקיהם במדינה הזרה להם, על כל הטרחה הנובעת מכך (ת"א (מחוזי מרכז) 3412-06-09 רון עומסי דיזיין בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ) אלא שדברים אלו אינם רלוונטיים לענייננו שכן העדים בהם עסקינן אינם בעלי עניין בתוצאות התובענה. ברע"א 8692/09 בנק דיסקונט בע"מ נ' מסאלחה מחמוד חסן נאמר, כי ראוי שבתי המשפט יגלו גישה מרחיבה לגבי הבקשה לחיקור דין בחוץ לארץ. במקרה האמור נקבע, כי עסקינן בעדה אשר אין לה אינטרס בהצלחתו של המבקש במשפט ולמבקש אין יכולת להשפיע עליה להגיע ארצה. אכן, אף בענייננו עסקינן בעדים אשר אין להם לכאורה אינטרס בהצלחת המבקשת במשפט ולכאורה אין בידה להשפיע עליהם להגיע בארץ. אולם, בשונה מהמקרה המפורט לעיל המבקשת לא טענה ובוודאי שלא הוכיחה, כי העדים מסרבים להגיע לארץ בכדי למסור את עדותם או כי קיימת מניעה כלשהי בגינה אין בידם להגיע לארץ בכדי להעיד. אמנם, אחד העדים מתגורר בגרמניה והשני בסינגפור ובשל העובדה שבמועד ההוכחות הם לא יהיו עובדי המבקשת הרי שלכאורה אין בידה לכפות עליהם להגיע לארץ להעיד. עם זאת , כאמור לעיל, המבקשת לא טענה, כי העדים מסרבים להגיע לארץ ליתן את עדותם. טענתה בעניין זה הסתכמה בטענה, כי הדבר יהיה כרוך בעלויות גבוהות והטענה לפיה לא יהיה בידה לכפות עליהם להגיע לארץ על מנת להעיד. ברי, כי לא די בטענה באשר לעלויות הבאת העדים לארץ בכדי להצדיק היעתרות לבקשה. אף אם תתקבל טענת המבקשת לפיה מאחר ובמועד שמיעת העדויות העדים הרלוונטיים לא יהיו עובדים שלה ולכן לא יהיה בידה לכפות עליהם להגיע לארץ בכדי למסור את עדותם הרי שטענה זו אינה רלוונטית ככל שהעדים אינם מתנגדים להגיע לארץ בכדי למסור עדותם. כאמור, המבקשת לא טענה ולא הוכיחה, כי זהו המצב בו עסקינן. לא עלה בידי המבקשת להוכיח, כי קיימת סיבה טובה לאי התייצבות העדים לחקירה בפני בית המשפט. אין מחלוקת באשר לחשיבותה של התרשמות בלתי אמצעית של בית המשפט מהעדים וחשיבותה של האפשרות לערוך חקירה נגדית יעילה ואפקטיבית, לרבות גורם ההרתעה המתחייב מעדות הנמסרת מעל דוכן העדים. סבורני, כי לאור היתרון הגלום בהתרשמות בלתי אמצעית של השופט מהעדים הרי שאין לפתוח פתח רחב ובלתי מוגבל לחקירת עדים מחוץ לתחום השיפוט. בנסיבות אלו מצאתי, כי אין מקום להיעתר לבקשה בה עסקינן. הבקשה נדחית. אני מחייבת את המבקשת בהוצאותה משיבים בגין בקשה זו בסך 750 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. עדותעדות וידאו קונפרנס (היוועדות חזותית)דיון