קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיון בפרוטוקולים של ועדת הכופר: הוגשה לבית המשפט בקשה להמצאת מסמכים - פרוטוקולים מקוריים אשר נערכו (אם נערכו) בוועדת הכופר של רשות המסים (להלן: "וועדת הכופר", או, "הוועדה") בעת שדנה בבקשות המבקשים להמרת העבירות שעברו בכופר כסף (להלן: "בקשות הכופר"). במסגרת זו מבקשים הם לדעת מה היו השיקולים והנימוקים בעטיים דחתה הוועדה את בקשותיהם האמורות (להלן: "נימוקי הוועדה"); ובנוסף, מה היו השיקולים בעטיים נענתה בחיוב בקשה לקביעת כופר שהגיש מעורב אחר בבקשה - משה בבהזרה (להלן: "בבהזרה"). לאחר שנתקיים הדיון בפניי ולאחר שבחנתי את המסמכים והפסיקה שהגישו ואיזכרו הצדדים - הודעתי לצדדים בתאריך 30.11.11 כי אני דוחה את הבקשה. אפרט את נימוקיי. אפתח בתיאור הרקע העובדתי שהוא בעל חשיבות בענייננו. 1. בבית משפט השלום בתל-אביב תלוי ועומד כתב אישום נגד שלושת המבקשים ונגד תשעה נאשמים נוספים. כתב האישום מייחס לנאשמים בהרכב זה ואחר שורה של עבירות מס ועבירות מרמה שביצעו לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), ולפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). העבירות נעברו, לכאורה, בקשר להתנהלותן הכספית של שתי עמותות רשומות - "ונקרא בשם" ו"פאר הבנים", ותרומות פיקטיביות אשר שולמו לכאורה לעמותות הנ"ל והוצגו שלא כדין בספריהן. 2. קודם להגשת כתב האישום הגישו שלושת המבקשים לרשויות המס בקשות להמרת העבירות בכופר. וועדת הכופר דחתה את הבקשות. למבקשים נודע כי בקשה דומה שהגיש בבהזרה, נענתה על-ידי הוועדה בחיוב. בבזרה מופיע ברשימת עדי התביעה, ואמור להעיד במשפטם של הנאשמים. 3. בכתב האישום טוענת המאשימה, כי במועדים שונים הפיקו המעורבים בקשר העברייני נשוא הפרשה קבלות כוזבות של העמותות בגין תרומות שנתקבלו, כביכול, מידי תורמים פיקטיביים, עליהם נימנו המבקשים; כי המבקשים הגישו לפקיד השומה דו"חות שנתיים כוזבים בהם ביקשו החזרי מס ו/או זיכויים ממס בגין התרומות הפיקטיביות, וצירפו כאסמכתא את הקבלות הכוזבות. עוד נטען, כי המבקשים קיבלו מרשויות המס במרמה את החזרי המס ו/או זיכויים ממס. המאשימה תולה אפוא במבקשים, בין שאר הנאשמים, את האחריות למעשי המרמה כלפי רשויות המס. היא מייחסת למבקשים עבירות שעניינן: קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין; מסירת אמרה כוזבת בדו"ח או בתרשומת, במזיד, בכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(2) לפקודה, ושימוש בכל מרמה, ערמה ותחבולה, בכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(5) לפקודה. 4. ההליך הפלילי בתיק העיקרי מתנהל בפני כב' השופטת מ' ברק-נבו. המבקשים עתרו, כאמור, לבית המשפט לקבל את נימוקי הוועדה, כזכותם על פי דין. בא כוח המאשימה נעתר לבקשתם בשלב מוקדם של ההליך, והמציא לבאי כוחם מכתבים שמועדם 24.10.11, חתומים בידי אריה נחמני, מנהל תחום בכיר - חקירות, בהם פירוט השיקולים והנימוקים שהביאו את הוועדה לדחות את בקשות הכופר שהגישו המבקשים. בנוסף, המציא לעיונם מסמך המפרט את השיקולים בעטיים נענתה בחיוב בקשתו של בבהזרה. 5. נוסח המכתבים שקיבלו המבקשים אינו אחיד. במכתב הממוען למבקש 1 נאמר: "בסיום בדיקתה המליצה הפרקליטות לדחות את בקשת הכופר של הנדון. עיקרי הנימוקים היו: הנדון שיקר בחקירתו ובדה הסברים שקריים גם לאחר שהוצגו בפניו הראיות. לנדון השמטת הכנסות בסכום גבוה ביחס להכנסתו השנתית. מעורבות עמוקה של הנדון בהפקה של הקבלות הכוזבות, נראה שהנדון לא הודח להגיש דוחות כוזבים אלא היה חלק מהקשר הפלילי, ושמר את כל כספי ההחזרים אשר התקבלו אצלו במרמה לעצמו. למימוש הקשר הפלילי עמד הנדון בקשר ישיר עם עובדת מס הכנסה אשר ניצלה את תפקידה לביצוע העבירות. לאור האמור לעיל, החליטה ועדת הכופר לדחות את הבקשה של הנדון". במכתב שנשלח אל המבקש 2 נאמר: "בסיום בדיקתה המליצה הפרקליטות לדחות את בקשת הכופר של הנדון. עיקרי הנימוקים היו: הנדון כפר בביצוע העבירות. הגיש דו"ח כוזב אליו צורפו קבלות כוזבות. במסגרת ביצוע העבירות קיבל הנדון סיוע מעובדת מס הכנסה אשר ניצלה את תפקידה לביצוע העבירות... לאור האמור לעיל, החליטה ועדת הכופר לדחות את הבקשה של הנדון". ואילו במכתב למבקש 3 נאמר: "בסיום בדיקתה המליצה הפרקליטות לדחות את בקשת הכופר של הנדון. עיקרי הנימוקים היו: הנדון כפר בביצוע העבירות. הנדון קיבל סיוע מעובדת מס הכנסה לביצוע עבירות המס. הנדון הגיש דו"חות שנתיים כוזבים במשך מספר שנים, הנסמכים על קבלות כוזבות שעקב כך קיבל במרמה החזרי מס. לאור האמור לעיל, החליטה ועדת הכופר לדחות את הבקשה של הנדון". 6. המכתבים המייצגים את נימוקי הוועדה לא הניחו את דעתם של המבקשים. עובר לשמיעת ההוכחות בתיק הוגשה לכב' השופטת ברק-נבו בקשתם שכותרתה: בקשה דחופה להמצאת מסמכים והארכת המועד להגשת טענות מקדמיות. לעמדת באי כוח המבקשים, מאחר שהמכתבים אשר הומצאו להם נכתבו על-ידי רשות המסים בדיעבד, בחודש אוקטובר 2011, ועל פי נוסחם הם מייצגים את עמדת הפרקליטות, הרי שאינם המסמכים האוטנטיים מישיבות הוועדה, ולא ניתן להסיק מהם מה היו הנימוקים האמיתיים שבעטיים נדחתה הבקשה לכופר. הבקשה הועברה לטיפולי. מכאן ואילך אדון בפרטי הבקשה ותגובת המאשימה ובהיבטים המשפטיים הרלוונטיים. 7. במישור העקרוני מעוגנים טיעוני המבקשים בזכותם היסודית כנישומים לדעת מה היו נימוקי הוועדה, בנפרד מעמדת הפרקליטות הנזכרת במכתבים מ-24.10.11. בשלב מתקדם של הדיון בפניי הוסיפו באי כוח המבקשים לטיעוניהם נדבך עקרוני אחר, וטענו כי לגישתם מהווים הפרוטוקולים ונימוקי הוועדה "חומר חקירה", כמשמעותו בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, וזכותם אפוא לעיין בהם. זאת, משום שדיוני וועדת הכופר, שיקוליה ונימוקי החלטתה מהווים חלק בלתי נפרד מההליך הפלילי שננקט נגדם על-ידי הרשויות, ותוכנו בוודאי חיוני להגנתם, ויבטיח הליך משפטי תקין והוגן. 8. בשלב זה של הדיון גם ציינו ב"כ המבקשים את שניתן היה להסיק מבין השיטין, כי בכוונתם להעלות במסגרת התיק העיקרי טענה מקדמית שעניינה "הגנה מן הצדק", עקב יחסן המפלה לרעה של הרשויות כלפי מרשיהם; החומר המבוקש דרוש למבקשים, נטען, כדי להוכיח באמצעותו קיומה של אכיפה בררנית פסולה, דהיינו: כי הרשויות הפלו את המבקשים לרעה ביחס למשה בבהזרה, מי שעבר לכאורה אותן עבירות, אולם, אינו עומד לדין פלילי. 9. בהתחשב בכך שנעתר לבקשות מראש, וסיפק למבקשים את נימוקי הוועדה זה מכבר, ביקש ב"כ המאשימה לדחות את הבקשה. מה גם, טען, שאין כל בסיס חוקי לטענה המאוחרת שהעלו המבקשים, לפיה, מדובר ב"חומר חקירה". ומכל מקום, על פי הקריטריונים שנקבעו בפסיקה, אין דרך לסווג את הפרוטוקולים של הוועדה כ"חומר חקירה". 10. מוסכם עמי כי זכותם של חשודים לדעת מה היו שיקוליה ונימוקיה של הוועדה אשר החליטה לדחות את בקשתם להמרת העבירות בכופר. נוכח המסמכים שהוצגו לפניי אני קובעת - כי הנימוקים נמסרו להם, גם אם באחור. אני סבורה, שאין בסיס לטענת המבקשים כי הנימוקים שנמסרו להם אינם אוטנטיים. אם הם מבקשים לתקוף את נימוקי הוועדה או את תפקודה - תרופתם בהליך מינהלי, ולא במסגרת ההליך הפלילי. 11. אמירתי זו קשורה במישרין למטרה לשמה הוגשה הבקשה, דהיינו: כוונתם של המבקשים להוכיח כי בהעמדתם לדין הפלתה אותם המאשימה לרעה ביחס לבבהזרה. ידוע בודאי גם לסניגורים הנכבדים, כי ההחלטה להעמיד לדין פלילי היא בסמכותה של הפרקליטות, ולא בסמכות הוועדה. הראיות ומכלול הנתונים אשר שימשו בסיס לקבלת ההחלטה בדבר העמדתם של המבקשים לדין, והפטרו של בבהזרה מהליך פלילי, אמורים להימצא כולם בתיק החקירה, והם פרושים וגלויים בפני הסנגורים אשר העתיקו את חומר החקירה. אשר על כן, הטענה להגנה מן הצדק, אם תטען, אמורה לסמוך על חומר הראיות בתיק החקירה, ולא על הפרוטוקולים של הוועדה. מכלל האמור, אני קובעת כי אין בסיס לבקשה בהליך זה. 12. למעלה מן הצריך, אתייחס לטענת המבקשים כי יש לסווג את הפרוטוקולים של הוועדה כחומר חקירה, טענה שלא עוגנה על ידי המבקשים כדבעי בחוק ובפסיקה. 13. סעיף 74 מתווה את עיקרי זכות העיון בחומר החקירה, וקובע, כי מי שנאשם בפשע או בעוון, רשאים הוא וסניגורו, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה שבידי התובע, וכן, ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, ולהעתיקו. סעיף קטן (ב) קובע, כי נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה שלא הועמד לעיונו. המחוקק העמיד אפוא לרשות נאשם במשפט הפלילי את זכות העיון ב"חומר חקירה" בתורת כלי הגנה חיוני שבלעדיו לא ניתן להבטיח את יכולתו של הנאשם להגיע אל הראיות והמידע שעשויים להועיל להגנתו; ללא זכות העיון, לא ניתן להבטיח את קיומו של משפט הוגן לנאשם [בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 1, בעמ' 4]. מאידך גיסא, ברור שזכות העיון לפי סעיף 74 איננה משתרעת על חומר שאינו בא בגדרו של "חומר חקירה". מכאן, מתחייב מיונו וסיווגו של חומר אם בא הוא ואם אינו בא בגדרו של "חומר חקירה". 14. המונח "חומר חקירה" אינו ניתן להגדרה פשוטה שתחומיה ברורים ומוגדרים. אולם, ניתן לדלות מהררי הפסיקה שנכתבו בעניין זה מספר אפיונים שעשויים לסייע בשיוך חומר מסוים ל"חומר חקירה" - ביניהם, מידת הרלוונטיות שלו לאישום הפלילי, וכן, היותו חומר שנאסף על-ידי הגוף החוקר במהלך החקירה והועבר לתביעה הכללית, אפילו אם הרלוונטיות שלו לאישום היא עקיפה בלבד; כך, הורונו פוסקים גם, כי כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרשת במהלכו, הינו "חומר חקירה", בין שהוא תומך בגרסת התביעה, בין שהוא עומד, לכאורה, בסתירה לה, ובין שהוא נייטרלי לגבי השאלות השנויות במחלוקת [בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376; בג"צ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה(3) 630, בעמ' 633-634]. מכאן, מובן גם, שאין לפרש את הביטוי "חומר חקירה" באורח מילולי ודווקני, אלא יש לנקוט לגביו בפרשנות מרחיבה [ע"פ 1152/91 סיקסיק ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5), 8, בעמ' 19; בש"פ 540/01 פלוני נ' מדינת ישראל, (לא פורסם) ]. עם זאת, הקביעה מהו "חומר חקירה" צריכה להיות מודרכת "על ידי כללי השכל הישר ועל ידי המגמה לאפשר לסניגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה . . ." [בג"צ 233/85 עלי אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4), 124, בעמ' 129 ו-132], ולא כל ספקולציה מרחיקת לכת של הסנגור עשויה לשמש תשתית מספקת להגדרתו של חומר כ"חומר חקירה", ואין די בתקווה בלבד כי בידי התביעה נמצא חומר שעשוי להועיל לסנגוריה, כדי להכניס את החומר בגדר "חומר חקירה": "... אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של 'חומר חקירה' ראיות שהרלוונטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית..." [עניין אל הוזייל ועניין מסארווה הנ"ל; וכן, דברי כב' השופט א' ריבלין, בבש"פ 2632/00 פלוני נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2000(2), 1287]. 15. המסמכים שהעיון בהם מתבקש - פרוטוקולים מקוריים מישיבות וועדת הכופר - אינם חלק מתיק החקירה. הם נשוא להליך מינהלי שמועדו לאחר סיום החקירה, ובמהותם נועדו לקבוע אם ניתן להסתפק בהליך מינהלי במקום באישום פלילי. כך, שברי, כי אין בהם משום ראיה בין כלל הראיות אשר נאספו בידי הרשות החוקרת, ומכאן, הם אינם רלוונטיים לאישומים שבכתב האישום. כתוצאה - הם לא יוכלו לסייע למבקשים בהתוויית הגנתם מפני האישומים נגדם בעבירות מס ובעבירות מרמה. 16. בהתאם לעקרונות שהתוויתי לעיל - המסמכים האמורים אינם מהווים "חומר חקירה". המאשימה נהגה כדין וכראוי כאשר נכונה הייתה להציג בפני המבקשים את נימוקיה של וועדת הכופר לגבי כל אחד מהמבקשים ולגבי בבהזרה. מכלל הנימוקים - דחיתי את הבקשה. מסמכיםפרוטוקולכופר