קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה שיפוטי: בקשה לעיכוב ביצועו של צו הריסה שיפוטי. הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות שיוחסו לו בכתב האישום בתיק דנן. על פי כתב האישום בעובדותיו הודה, ביום 1.3.09, נמצא כי הנאשם או מי מטעמו בשלבים מתקדמים מאוד של בניית מבנים כפי שיפורט להלן, במקרקעין הידועים כגוש 20301 חלקה 7 בתחום המוניציפאלי של המועצה המקומית מעלה עירון ובמרחב תכנון גלילי של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז חיפה (להלן: "המקרקעין"). עסקינן בבניית בית מגורים תלת קומתי עשוי בלוקים ובטון, מקורה רעפים, בהיקף של כ- 400 מ"ר ובחומות בטון ובלוקים המקיפות את המבנה באורך כולל של כ-100 מטר ובגובה של כ-2 מטר (להלן: "המבנה" או "המבנים"). הנאשם הוא המוחזק כבעל המקרקעין המצויים בקרקע חקלאית מוכרזת. ייעוד המקרקעין הינו חקלאי. למבנה הוצא צו הריסה מנהלי ביום 29.3.09. עוד נטען, שביום 4.4.09 נמצא כי הנאשם עושה שימוש במבנים מאז חודש אפריל 2008. הצדדים הגיעו להסדר טיעון. בהתאם להסדר הוטל על הנאשם קנס בסך 35,000 ₪, אגרות ותשלומי חובה בסך 10,800 ₪ וכן הוטלו צו איסור שימוש וצו הריסה. בגזר הדין הורה בית המשפט כי צו איסור השימוש ייכנס לתוקפו באופן מיידי ואילו צו ההריסה ייכנס לתוקפו ביום 1.5.11. עוד נקבע, כי לאחר המועד הנ"ל תהיה המאשימה רשאית לבצע את ההריסה ולהיפרע מן הנאשם. בהמשך הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה. הבקשה נדונה וניתנה החלטה בעניינה ביום 23.6.11 (להלן: "ההחלטה הראשונה"). בהחלטה הראשונה עוכב ביצוע צו ההריסה עד ליום 11.9.11. אחר הדברים האלה הוגשה הבקשה הנוכחית שנימוקיה דומים לנימוקי הבקשה בה ניתנה ההחלטה הראשונה. הבקשה מיוסדת בעיקרה על נימוקי עתירה מנהלית שהגיש הנאשם עם אחרים ביחס להליכי תכנון הננקטים באזור מגוריו (עת"מ (מחוזי חיפה) 1904-01-11), (להלן: "העתירה" או "העתירה המנהלית"). לגבי איזור מגורי הנאשם הותוותה תוכנית במסגרתה, ככל שתאושר, בין היתר, יופשרו ויוכשרו שטחים חקלאיים לבנייה. המקרקעין מושא הבקשה לא נכללו בתוכנית האמורה והנאשם השיג על החלטה תכנונית זו, השגתו נדחתה. בדיון שקדם להחלטה הראשונה הוברר כי העתירה טרם נידונה לגופה. בדיון שהתקיים בבקשה הנוכחית הוברר שהעתירה נידונה ומרבית העותרים חזרו בהם מעתירתם. אשר לנאשם ולעותר נוסף הוברר כי אלו אמורים להודיע עד ליום 31.12.11 אם הם עומדים על עתירתם. ככל שיודיעו על כך יינתן פסק דין מנומק בעתירה ע"י בית המשפט לעניינים מנהליים. עוד הוברר, כי לאחר הדיון בעתירה, נערכה פגישה בהשתתפות מנהל המחוז, בו הועלתה אפשרות להגשת תוכנית מפורטת שמטרתה שינוי התב"ע באופן נקודתי. התוכנית טרם נידונה לגופה ע"י המאשימה היות שלא עמדה בתנאי הסף, משכך הושבה לנאשם לביצוע תיקונים. סבור הנאשם, כי קיים סיכוי שהעתירה תתקבל ולחילופין קיים סיכוי שניתן יהיה לשנות את ייעוד המקרקעין באמצעות תוכנית נקודתית. משכך אפשר ותוך תקופה לא ארוכה יינתן היתר בנייה. לפיכך, לגישתו, יש להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה. מן העבר השני סבורה המאשימה כי מאמציו של הנאשם בהליכים השונים לא יישאו פרי, ודאי לא בעתיד הקרוב, והמה מהווים מנוף למשיכת זמן ו"דחיית הקץ", כאשר היתר הבניה ביחס למבנה אינו בהישג יד ואף לא קיים אופק תכנוני ממשי המצדיק את קבלת הבקשה. כאן המקום לציין, כי בעת הדיון בבקשה הראשונה הוברר כי אף נעשה שימוש במבנה. ההחלטה הראשונה ניתנה בכפוף להפסקת השימוש האסור. במהלך הדיון בבקשה הנוכחית נטען כי השימוש האסור הופסק והמאשימה לא חלקה על כך. עמדתי על שיקולי בית המשפט בדונו בבקשה מן הסוג דנן במסגרת ההחלטה הראשונה. אין לי אלא לחזור על חלק מן הדברים שנאמרו בהחלטה הראשונה. נקבע ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתו"ב "אונו", פ"ד נו(3), 49, 58-59 - "מעיקרו של דין מוסמך הוא בית-משפט ליתן לעבריין-בנייה ארכה לביצועו של צו הריסה, ובית-המשפט יפעיל את סמכותו - כך או אחרת - בהביאו במניין שיקוליו את אינטרס הפרט ואת אינטרס הכלל. ובלשונו של השופט א' גולדברג ברע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל-אביב-יפו [3], בעמ' 645: אף בחוק התכנון והבניה עצמו מצוי איזון בין האינטרס הציבורי לאינטרס הפרטי. כך קובע סעיף 207 לחוק כי גם במקרה שבו נותן בית-המשפט צו הריסה, רשאי הוא "לקבוע את המועד לביצועו ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן". משמע, שבית-המשפט רשאי לעשות "איזון לשעה", בין הצורך לעמוד על קיומו של החוק ובין צרכיו של הפרט. תופעה תדירה היא שבית-משפט נותן ארכה לביצועו של צו הריסה מקום שעבריין-הבנייה יכול שיזכה בהיתר בנייה, ואולם לא רק כך ניתנת ארכה לעבריין-בנייה. אכן, מגוון המקרים רב הוא. סמכותו זו של בית-המשפט זכתה להדגש-יתר בחוק התכנון והבניה (תיקון מס' 43) שעה שבית-המשפט זכה מפורשות בסמכות רב-פעמית לקבוע מועדים להריסת מבנה עבריין, על יסוד הנחה שעניינו של המבקש ארכה יישקל מעת לעת על-פי מצב הדברים - מאזן האינטרסים, בלשוננו - שיהיה בעת הידון הבקשה למתן ארכה נוספת. יגעתי ולא נמצא לי טעם טוב לצמצם את סמכותו של בית-המשפט - אשר לא סויגה בלשונו של החוק - לתקופה שלפני פקיעתה של התקופה שנקבעה קודם לכך לביצועו של צו ההריסה. יתר-על-כן, צו הריסה כי יבוצע יביא הביצוע לתוצאה שאינה הפיכה. מסקנה נדרשת מכאן היא כי נכון וראוי לפרש את החוק על דרך הענקת שיקול-דעת רחב ועמוק לבית-משפט, ולו כדי למנוע בנסיבות אלו ואחרות תוצאות קשות ובלתי צודקות. אם, למשל, יש סיכוי כי המבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר, מה צדק ומה טעם יש בפירוש המצמצם את סמכותו של בית-המשפט? וכי נאמר Fiat iustitia, pereat mundus (ייעשה צדק וייחרב העולם)? או: Dura lex - sed lex (קשה הוא החוק, אך חוק הוא)? וכי נאמר, בלשוננו-שלנו: ייקוב הדין את ההר? מה טעם בכל אלה, אם נוכל לצרף את הטוב אל המועיל ונפרש את החוק על דרך ההרחבה? אכן, הנוהג עד-כה היה על דרך הפירוש המרחיב, ואנו לא נמצא לנו טעם טוב לסטות ממנו. אכן כן, תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה - ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו - בצד מכת גניבות רכב - לעשר המכות, ואולם, הקניית סמכות רחבה לבית-המשפט אין בה - כטענת המדינה - להוסיף למכה, והרי חזקה על בתי-המשפט כי ידעו להפעיל שיקול-דעתם כראוי. בית-המשפט אמור ליתן ארכה לעבריין-בנייה "אם ראה טעם לעשות כן", וטעם פירושו "טעם טוב". ואם דעתה של המדינה לא תנוח מהחלטות הניתנות בבית-משפט השלום ביד רחבה, הדרך פתוחה לפניה להביא אותן החלטות לביקורת". כן אפנה לאמור בע"פ (מחוזי ירושלים) 40745/07 ג'נין נווה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר משפטי - "בבוא בית המשפט להחליט אם להאריך המועד לביצועו של צו הריסה שיפוטי, על-פי שיקול הדעת המוענק לו בסעיף 207 לחוק, עליו להביא במניין שיקוליו, בין-השאר, את האינטרסים הציבוריים, המשקפים מספר תכליות: האחת - שמירה על המדיניות התכנונית, והקפדה שכל בנייה תיעשה כנגזרת של תפיסה תכנונית רחבה (בעניין המדיניות התכנונית, ומטרותיה הכלכליות, החברתיות, החלוקתיות והאקולוגיות, ראו: עע"מ 2273/03 איי התכלת שותפות כללית ואח' נ' החברה להגנת הטבע (לא פורסם, , 7.1.06, בפסקאות 37-38 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה)); השנייה - שמירת הבטיחות, זאת נוכח הסיכון הנשקף למשתמשים במבנים בלתי חוקיים שהוקמו ללא כל פיקוח מצד רשויות התכנון (ראו גם דו"ח ועדת החקירה הממלכתית לעניין בטיחות מבנים ומקומות המשמשים לציבור (דצמבר 2003, ועדת זיילר); השלישית - קיום שלטון החוק וכיבוד הדין ויישומו, בכל תחום, ובכלל זה בתחום התכנון והבנייה (עע"מ 2273/03 בעניין איי התכלת, לעיל, בפיסקה 41 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה); והרביעית - מניעת ההנאה מפרי העבירה, לבל יצא חוטא נשכר, כאשר הודגש בפסיקה שמדובר ב"שיקול מרכזי", אשר על בית-המשפט לשוות לנגד עיניו כאשר הוא דן בעבירה של בנייה ללא היתר" (ר"ע 302/84 סגל נ' מדינת ישראל, לעיל; וכן ראו: רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25.7.08)). אל מול האינטרסים הציבוריים האמורים, על בית המשפט לבחון את אינטרס הפרט של הנאשם הספציפי, לרבות זכות הקניין שלו בקרקע, מהות הבנייה והיקפה, נסיבות ביצוע העבירה, העלויות הכספיות הכרוכות בביצוע ההריסה וצרכיו של הנאשם בקיום המבנה. כן נדרש בית המשפט לשקול את תכלית הארכות הקודמת שניתנו לנאשם, ולבחון האם פעל הלה לקידום הכשרת עבודות הבנייה, והאם אלו מתיישבות עם המגמות התכנוניות וקיים סיכוי לקבלת היתר בנייה לגביהן, בפרק זמן שאינו ממושך יתר על המידה. אין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים, וכל מקרה יידון לפי נסיבותיו". על רקע אמות מידה אלה בחנתי אף את בקשתו הנוכחית של הנאשם. כפי שצוין בהחלטה הראשונה, אומנם שיקול דעתו של בית המשפט בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה הוא רחב, אולם על בית המשפט מוטלת החובה לאזן בין האינטרס הציבורי אל מול צורכי הפרט, תוך ידיעה כי חלק מן האינטרסים האישיים אותם מבקש הנאשם להעדיף נולדו בחטא, דהיינו אגב ובעקבות ביצוע עבירה. על רקע זה יש לתת משקל לעובדה שבניגוד לצו בית המשפט ממשיכים המבנים לעמוד על תילם. מן העבר השני יש לבחון אם קיים סיכוי להכשיר את המבנים בדיעבד תוך זמן קצר יחסית. כן יש לבחון אם נקט הנאשם במירב המאמצים על מנת להכשיר את המבנים. כמפורט, פנה הנאשם לבית המשפט לעניינים מנהליים בעתירה מנהלית התוקפת את אי תחולת תוכנית המתאר על המבנה. אין מקום לקבוע בשלב הנוכחי כי סיכויי הנאשם לקבלת היתר בנייה הינם קלושים אך גם אין לקבוע אחרת. עוד יש לזכור, כי ביצוע צו ההריסה הוא מעשה בלתי הפיך. על בית המשפט לאזן בין הצורך לאכוף את החוק ובין הניסיון שלא לגרום נזק בלתי הפיך אם בסופו של דבר יוכשר המבנה [ראו והשוו לעניין זה ע"פ (מחוזי חיפה) 2236/07 גולדשטיין נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה השומרון ו-ת"פ (שלום עכו) 6898/00 ועדה מקומית לתו"ב הגליל המרכזי נ' גנאניים, החלטה מיום 7.7.09, שניהם פורסמו באתר משפטי ]. כן אפנה לאמור (ביחס לצו הריסה מנהלי) ברע"פ 1498/00 מחמד קואסמה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים, פורסם באתר משפטי - "משכך, וכיוון שלאחר ביצוע צו ההריסה לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמתו, באם יקבל המבקש את היתר הבניה, יש לאפשר למבקש למצות את כל ההליכים החוקיים העומדים לזכותו, בטרם ייהרס ביתו". כיון שהוברר כי פסק הדין בעתירה המנהלית שהגיש הנאשם טרם ניתן ובית המשפט לעניינים מנהליים אף אפשר לנאשם להודיע אם הוא עומד על העתירה עד ליום 31.12.11 ולאור ניסיונו של הנאשם להכשיר את הבנייה באמצעות הגשת תוכנית מפורטת שמטרתה שינוי תב"ע באופן נקודתי, סבור אני שהוכח כי הנאשם אינו בוחל בהשקעת כל מאמץ אפשרי לקידום הנושא התכנוני, בהתאם לאפשרויות העומדות לרשותו ואשר מעניק לו הדין. אם ייהרס המבנה בשלב הנוכחי ועתירת הנאשם תתקבל או לחילופין תאושר התוכנית לתב"ע נקודתית, יהיה בהריסת המבנה מושא הבקשה משום צעד דרסטי ובלתי מידתי, אשר יחייב את הנאשם לבנייה מחודשת. אומנם, הסיכויים לקידום ההליך התכנוני כפי הנראה בשלב זה אינם גבוהים, אך מנגד אין לומר כי לא קיים כל סיכוי להכשרת המבנה בעתיד הנראה לעין. אף איני סבור, כי נקיטה במאמצי תכנון אשר ללא ספק כרוכים בהשקעת משאבים גדולים, כמוה כניהול הליכי סרק אשר כל מטרתם היא לדחות את הקץ, דהיינו לעכב את ביצוע ההריסה. על יסוד כל אלה, ולשם בחינה ובדיקה של התקדמות ההליך התכנוני, החלטתי לעכב את ביצוע צו ההריסה פעם נוספת. אין באמור לעיל כדי להצביע על כוונת בית המשפט להמשיך ולעכב את ביצוע הצו פעם אחר פעם. אף אין בכוונת בית המשפט ללוות את ההליך התכנוני ללא סוף, בפרט שעסקינן, כך נראה, בהליך מורכב למדי. עם זאת, נוכח השלב בו נמצא ההליך האמור מצאתי לנכון לקבל את הבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה לתקופה מדודה ומוגדרת. אני מורה אפוא על עיכוב ביצוע צו ההריסה עד ליום 1.7.12. עיכוב ביצועהריסת מבנהצו הריסהצווים