קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב דיון עד להחלטה בערר תכנון ובניה: בקשות לסילוק על הסף של שלוש התובענות שאוחדו להכרעתי. הבקשות הוגשו מחמת העדר סמכות עניינית; מחמת התיישנות ובשל עניין תלוי ועומד - כך לטענת המבקשות. לחלופין עתרו המבקשות, להעמיד את התביעות "...עד להכרעה בערר שהגיש המשיבים בענין תביעות לפיצויים על פי ס' 197 לחוק התכנון והבניה... או לחלופין - להורות למשיב להשלים הפרטים החסרים בתביעה..." (כך לשון שלוש הבקשות). הרקע וההליכים 1. ת.א. 1733/07 א. ביום 13.5.07 הגיש המשיב (התובע) את התובענה דנן בה עתר לקבוע את "... סכום פיצויי הפקעה לו הוא זכאי מאת הנתבעת, בגין הפקעת חלקו במקרקעין שהופקעו על פי תכנית בנין עיר הר/1890". ב. בכתב התביעה מציין המשיב כי בשנת 1985 רכש 458/8293 חלקים ממקרקעין המצויים בתחום העיר הרצליה (חלקה 32 גוש 6523) (להלן - המקרקעין); לטענתו בעת שרכש את המקרקעין, היה יעודם חקלאי. ג. ביום 28.4.99 פורסמה ת.ב.ע. הר/1890 למתן תוקף (י.פ. מס' 4745) (להלן - תוכנית 1890) המתייחסת לכ-220 דונם משטח המקרקעין; הוראות הת.ב.ע היו שינוי ייעוד המקרקעין מקרקע לשימוש חקלאי לקרקע לשטח ציבורי. בהתאם לסעיף 13 להוראות התכנית - שטח המקרקעין המיועד לצרכי ציבורי יופקע בשלמות על-ידי העירייה; ביום 14.5.00 פורסמה ברשומות הודעה מספר 4879 שעניינה הפקעת מקרקעין, בהתאם לתוכנית 1890. ד. בכתב התביעה מציין המשיב כי בחודש פברואר 2002 פנה לתבוע את המבקשות לפי הוראות סעיף 197 לחוק התכנון והבניה בגין ירידת ערך המקרקעין שנפגעו מהתכנית. תביעתו נדחתה (ב- 29.5.02) ומשכך הגיש המשיב ערר לוועדה המחוזית לתכנון ולבניה (להלן - הערר). הדיון בערר שהגיש המשיב אוחד עם עררים נוספים שהוגשו בעניין אותם מקרקעין והנושא הועבר לקביעת שמאי מכריע. ה. בהמשך, נכנסה לתוקף תכנית הר/1941 (להלן - תוכנית 1941) ששינתה יעוד של 700 דונם של מקרקעין בעיר הרצליה ליעוד לצרכי ציבור. המשיב הסביר בכתב התביעה, כי תכנית 1941 הוחלה על שטח הכולל גם את המקרקעין עליהן חלה תוכנית 1890. משכך עתרו בעלי המקרקעין לעכב את הדיון לפני השמאי המכריע "...בסברם כי אם תתקבל טענתם לגבי תכנית הר/1941 והיא תתוקן באופן שחלק מהמקרקעין יוקצו לבניה עבור בעלי הקרקעות, אזי מאליו תתוקן גם תכנית הר/1890 המהווה חלק מתכנית הר/1941. בדרך זו ינתנו זכויות בניה לבעלי הקרקעות ויתכן ולא יהיה עוד מקום לדיון בפני השמאי המכריע" (סעיף 5(ג) לכתב התביעה). לטענת המשיב ממתינה הסוגיה להכרעת בית המשפט העליון. המשיב ציין כי הנסיבות המתוארות חייבו אותו להגיש תביעה לפיצויי הפקעה "לשם הזהירות, על מנת שלא יפגעו זכויות התובע לפיצויי ההפקעה, עקב ההמתנה להכרעה סופית בסוגייה האמורה..." (סעיף 6(א) לכתב התביעה). 2. ת.א. 1741/07ביום 14.5.07 הגישו המשיבים (התובעים) את התובענה דנן בה עתרו "לקבלת פיצויי הפקעה" (סעיף 1 לתובענה). המסגרת העובדתית של כתב התביעה דומה לטענות שנטענו בת.א. 1733/07 ולא אחזור על האמור, אך אציין כי גם בתובענה דנן כמו בת.א. 1733/07, ציינו המשיבים, כי התובענה מוגשת מטעמי זהירות ובמקביל להליכים משפטיים אחרים (הערר - א.נ.ח). בכתב התביעה מפרטים המשיבים את האופן שבו יש לחשב את הפיצוי בגין ההפקעה. כך טוענים המשיבים לשווי החלקות בטרם שונה ייעוד המקרקעין ולאחריו; כן טוענים כי חלק מהפיצוי בגין ההפקעה כלל אינו שנוי במחלוקת ולמרות זאת התנו המבקשות את התשלום שאינו שנוי במחלוקת בקבלת ערבות בנקאית ודחו את הצעת המשיבים שהפיצוי יופקד בחשבון נאמנות עד להכרעה בגורל התוכנית המפקיעה "עקב מחלוקת זו, לא שילמו הנתבעות לתובעים, בפועל, סכום כלשהו על חשבון פיצויי ההפקעה עד למועד הגשת תביעה זו" (סעיף 3 לתובענה). 3. ת.א. 1737/07ביום 14.5.07 הוגשה התובענה דנן. גם כאן עותרים המשיבים (התובעים) לפיצוי בגין הפקעה. הרקע העובדתי לתובענה זו, דומה לתובענות לעיל. בתובענה דנן מפרטים המשיבים כיצד לדעתם יש לחשב את הפיצוי המגיע להם בגין ההפקעה. בתובענה זו צויין, כי מאחר שהחלקות שהיו בבעלות המשיבים הופקעו במלואן, זכאים המשיבים למלוא הפיצוי בגין ההפקעה, ללא ניכויים. 4. ת.א. 1744/07ביום 14.5.07 הוגשה התובענה דנן. גם כאן עותרים המשיבים (התובעים) לפיצוי בגין הפקעה. גם כאן הרקע העובדתי דומה לתביעות האחרות וגם כאן מציינים המשיבים כי התובענה מוגשת "מטעמי זהירות" ובמקביל להליכים משפטיים אחרים. גם בתובענה זו, מפרטים המשיבים את האופן שבו לדידם יש לחשב את הפיצוי בגין ההפקעה. הבקשה 6. בבקשה דנן עותרות המבקשות להורות על סילוק התובענות על הסף מחמת העדר סמכות עניינית של בית משפט זה בהתאם לסעיף 197(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן - 'החוק' או 'חוק התכנון והבניה'). לטענת המבקשות, כאשר מקרקעין נפגעים מתוכנית שלא בדרך של הפקעה ובהמשך הופקעו המקרקעין "...עומדות לזכות הבעלים שתי עילות תביעה שונות ונפרדות. האחת, תביעה בגין הפגיעה במקרקעין על ידי התוכנית התכנונית, והשניה, תביעה על הפקעת המקרקעין במצבם החדש..." (סעיף 8 לבקשה); ומאחר שרכיב הפגיעה במקרקעין מסור לסמכות הוועדה המקומית לתכנון ובניה ולוועדת הערר המחוזית הרי שלבית משפט זה אין סמכות לדון בתובענה, כך לשיטת המבקשות. לענין ההתיישנות טוענות המבקשות כי בסעיף 197(ב) לחוק התכנון והבניה נקבע כי יש להגיש תביעה לפיצויים בגין ירידת ערך תוך שלוש שנים מיום תחילת תוקף התוכנית. לטענת המבקשות אושרה תוכנית 1890 בשנת 1999 ותוכנית 1941 אושרה בשנת 2003 מכאן שחלפה התקופה להגשת כל אחת מהתובענות לפי סעיף 197 לחוק ומשהוגשו התובענות בחלוף התקופה הרי שיש לסלקן על הסף מחמת התיישנות. 7. טענה נוספת למבקשות - כי יש לדחות את התובענות בשל הליך תלוי ועומד והכוונה להליך הערר שהגישו המשיבים עוד בשנת 2002. לטענת המבקשות מונה כבר שמאי מכריע (יצחק סיון) וההליכים בערר האמור עוכבו, לבקשת המשיב, עד להכרעת בתי המשפט בתוכנית 1941. לטענת המבקשות ניתן בינתיים פסק דין בבית המשפט העליון ובו קיבל בית המשפט את ערעור הוועדה המקומית; בעקבות פסיקת בית המשפט העליון פנו העוררים לשמאי המכריע לקביעת מועד דיון בפניו. לטענת המבקשות אין לאפשר דיון מקביל בשני ההליכים, התובענות דנן והערר המתברר לפני השמאי בגין אותן סוגיות ובגין אותם מקרקעין ואף בגין אותן תכניות בנות תוקף, וכי לא רק שדיון מקביל מבזבז את הזמן הן של בית המשפט והן של הצדדים אלא אף עלול להביא להכרעות סותרות באותו עניין. עוד מסבירות המבקשות כי יש לחשב את שיעור הפיצוי בגין ההפקעה לפי שווי המקרקעין בייעודם החדש בעקבות תוכנית שינוי הייעוד. משכך, ניתן לברר את התביעות שנושאן קביעת שיעור הפיצוי בגין הפקעה, רק לאחר בירור שווי המקרקעין בייעודם החדש, קרי, רק לאחר בירור התביעות לפיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה מאחר שנתון זה הכרחי לקביעת שווי הפגיעה. 8. המשיבים הגישו תגובה מטעמם. בתגובתו בת.א. 1733/07 טען המשיב כי התובענה דנן לא הוגשה לפי סעיף 197 לחוק שעניינה פיצוי בגין הפקעת המקרקעין בלבד, ולא בגין ירידת ערך של החלקה בשל שינוי הייעוד לפיכך טוען המשיב כי לבית משפט זה הסמכות לדון בתובענה. המשיב דחה את טענת ההתיישנות שהעלו המבקשות בבקשה וכן דחה את טענתן לעניין הליך תלוי ועומד. לטענתו, אין חשש מכפל פיצוי ועל כן אין מניעה לנהל את התביעה דנן במקביל לתביעה שהוגשה לפי סעיף 197 לחוק. בתובענות האחרות טענו המשיבים כי המבקשות טענו שלא נגרמה לחלקות המשיבים ירידת ערך בגין תוכנית 1890 משכך הן מנועות מלטעון עכשיו, במסגרת תובענה לפיצויי ההפקעה כי "...הפרדת הליך התביעה לירידת ערך מהליך התביעה בגין פיצויי ההפקעה כוללים הינה "הפרדה מלאכותית", "איננה מעוגנת במציאות"..." (סעיף 8 לתגובה). כמו כן טענו המשיבים כי "מעת שהכחישה הועדה המקומית את זכאות בעלי הקרקע לפיצויי ירידת ערך בגין אישור התוכנית המייעדת השטחים להפקעה ולא שילמה להם פיצוי בעת נטילת הקרקע ורישומה על שמה, קנה בית משפט נכבד זה סמכות לקבוע את שווי הקרקע ערב אישור התוכנית, בייעדה הקודם" (סעיף 9 לתגובה). המשיבים גם מפנים להסדר לקבלת פיצויים שהושג בין מי מהמשיבים (התובעת 28, הגב' חנניה נחמה) לבין המבקשת 2, בה שילמו המבקשות לאותה משיבה את סכום פיצויי ההפקעה שאינם שנויים במחלוקת ואישרו כי היא רשאית לתבוע את יתרת הפיצויים שנותרו במחלוקת. המשיבים מוסיפים כי המבקשת 2 לא הגיעה להסדר כזה עם יתר המשיבים אך יש לראות בהסדר זה הודאה של המבקשת 2 בזכות המשיבים לפיצויים. עוד טוענים המשיבים כי "...ברור כי התובעים זכאים לכל הפחות לקבל פיצויי הפקעה שלא שנויים במחלוקת ולא ברור כיצד ניתן לקבל טענה שיש למחוק את התובענות על הסף, בטרם שולם לתובעים כל פיצוי" (סעיף 12 לתגובה). דיון 9. אכן, כפי שציינו המבקשות בבקשתן, במקרה בו נפגעו מקרקעין מתוכנית (שינוי ייעוד) קרי, שאינה הפקעה, ולאחר מכן הופקעו המקרקעין, עומדת לבעל המקרקעין האפשרות להגיש תביעת פיצויים בגין שתי עילות תביעה האחת, פיצוי בגין הנזק שנגרם לו בגין התכנית - שינוי הייעוד של המקרקעין; תביעה זו היא בהתאם לסעיף 197 לחוק התכנון והבניה ואותה יש להגישה בהתאם להוראות הדין קרי, לוועדה המקומית לתכנון ולבניה. העילה השניה, פיצוי בגין הפקעת המקרקעין, גם אם נעשתה לאחר שינוי הייעוד ואינה מכח סעיף 197(א) לחוק, שהרי לשון סעיף 197 (א) לחוק התכנון והבניה היא: "נפגעו על ידי תכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או גובלים עמו, מי שביום תחילתה של התכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם זכאי לפיצויים מהועדה המקומית, בכפוף לאמור בסעיף 200" (ההדגשה אינה במקור - א.נ.ח.). מאחר שסעיף 197(א) לחוק אינו חל על העילה השניה (פיצוי בגין הפקעה) ממילא הדרך להגשת התביעה לפי עילה זו אינה מוגבלת לדרך הגשת התביעה המוסדרת בחוק לגבי העילה הראשונה של פגיעה מתכנית שלא בדרך הפקעה. 10. לטעמי, זה המקרה שלפני. במסגרת התביעות דנן עותרים המשיבים כי בית המשפט יקבע את שווי הפיצוי בגין הפקעת המקרקעין לפי תכנית 1890. לשון אחרת, תביעות המשיבים היא בגין הנזק שנגרם להם לטענתם בגין הפקעת המקרקעין ולא בגין שינוי הייעוד שנקבע בת.ב.ע; משכך אינני מקבלת את טענת המבקשות כי בית משפט נעדר סמכות עניינית לדון בתביעות שהגישו המשיבים, שלא הוגשו לפי סעיף 197 לחוק ואינן מוגבלות לדרך ההשגה הקבועה בחוק. 11. על בסיס האמור בסעיף 10 לעיל ממילא גם לא חלה על התובענות דנן תקופת ההתיישנות המיוחדת הקבועה בסעיף 197(ב) לחוק התכנון והבניה. בע"א 5964/03 עזבון ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה (פ"ד ס(4) 437) נקבע כי על תביעה לפיצויי הפקעה חלות הוראות חוק ההתיישנות, קרי, תקופה של 7 שנים מיום היווצרות עילת התביעה. במקרה דנן, ההחלטה בדבר הפקעת שטח המקרקעין בהתאם לתוכנית 1890, פורסמה בילקוט הפרסומים ביום 14.5.00 (הודעה מס' 4879) ומשהוגשו התובענות דנן ביום 14.5.07, הרי שהוגשו בתוך המועד הקבוע בחוק ההתיישנות בהתאם למועדי ההתיישנות הכלליים; משכך אינני מקבלת את עמדת המבקשות כי תביעת המשיבים התיישנו שהרי עילות התביעה אינן לפי סעיף 197(א) לחוק התכנון והבניה. גם איני מקבלת את עתירת המבקשות, לסלק את התובענות על הסף מחמת הליך תלוי ועומד. כאמור, מדובר בשתי עילות תביעה נפרדות ושונות - האחת לפי חוק התכנון והבניה בגין פגיעה במקרקעין עקב שינוי יעוד היא התביעה שהוגשה לוועדה המקומית לתכנון ובניה ובענינה מתברר הערר; והשניה, פיצויים בגין הפקעה הן התובענות דנן; אין כל מניעה להגיש תביעות מקבילות - לפי כל אחת מהעילות. 13. משכך פני הדברים, לא שוכנעתי כי העובדה שבמקביל לתביעות אלה מתברר גם ערר שהוגש על החלטת הוועדה המקומית מקימה עילה לסילוק התובענה דנן על הסף בשל הליך תלוי ועומד. אולם באופן הפרקטי אני סבורה כי יש לעכב את ההליכים בתובענה דנן עד להכרעה בערר שהוגש, ודרך זו נסמכת על דרך מקובלת שהותוותה כבר על ידי בתי המשפט. קרי, אני מדגישה כי - לא סילוק על הסף היא הדרך הנכונה אלא בירור ענייני של שתי העילות כל אחת בערכאה המוסמכת - אולם ראוי לדון בהן שלא במקביל אלא 'אחת אחרי השניה'. 14. הדרך הנזכרת מובאת למשל בה"פ (ת"א) 433/05 חברת מקרקעין גוש 3922 חלקה 3 בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 3.2.08) דברי כבוד השופט (בדימוס) א. גורן המתאימים לענייננו: "הסדר "דו-שלבי" זה מאפשר להגיש תביעות מקבילות בשני מסלולים שונים, כאשר מטרתם של הפיצויים בשני המסלולים, הינה השבת המצב לקדמותו, היינו - העמדת בעל הקרקע במקום בו היה אלמלא שינוי התכנית והפקעת הקרקע" (בסעיף 7 להחלטה). בענין עקרון ה"פיצוי הדו שלבי" ציטט כבוד השופט גורן בה"פ 433/05) את דברי הנשיא דאז כבוד השופט שמגר בע"א 474/83 ועדה מקומית ראשון לציון נ. עזרא חממי פ"ד מא (3) 370: "תכנית... אשר שינתה יעודם של מקרקעין... עשויה לזכות את בעליהם של המקרקעין בפיצויים מכוח האמור בסעיף 197(א) לחוק האמור, אם יוכח, למשל, כי המקרקעין נפגעו על-ידי התכנית מאחר וערכם פחת בשל שינוי היעוד. ... מכאן כי שינוי יעוד מכוח תכנית, הפוגע בשווים של מקרקעין, עשוי לזכות את הבעלים בפיצויי דו-שלבי, הפעם האחת בשל שינוי היעוד והפעם השניה בשל ההפקעה..." גם בת.א. 1175/00 (נצרת) סעיד סלימאן עוביד נ. מדינת ישראל (לא פורסם, , מיום 28.5.02): "שני שלבים אלו מעניקים לבעלי הקרקע שתי עילות תביעה נפרדות לפיצויים. על שלב שינוי הייעוד במסגרת התב"ע חל סעיף 197(א) לחוק התכנון והבניה... ותביעת פיצויים במסגרתו מוגשת לועדה המקומית, ואילו על שלב ההכרזה בצו חל סעיף 8 לפקודת הדרכים, ותביעת הפיצויים במסגרתו מוגשת לבית המשפט" (בסעיף 12 לפסה"ד). ומסכם כובד השופט גורן את הסוגיה: "כלומר, מקום בו הפגיעה בערך המקרקעין נגרמת על-ידי תכנית שלאחריה מופקעת הקרקע, יוצר החוק שני מסלולי פיצוי נפרדים, אשר מטרתו של כל אחד מהם לפצות על פגיעה מסוג אחר. בכך מפוצל הפיצוי לשניים - חלקו הראשון של הפיצוי ינתן בהתאם לסעיף 197, על-פי הנזקים שנגרמו לבעל המקרקעין, כתוצאה מהתכנית המפחיתה את ערך הקרקע על-ידי שינוייה מקרקע לשימוש פרטי לקרקע לשימוש ציבורי; וחלקו השני - בעבור הפקעתה הממשית של הקרקע, היינו - לקיחתה הפיזית, על-פי שווייה בייעודה החדש לשימוש ציבורי. 15. לאור האמור לא שוכנעתי כי מתקיימות במקרה דנן העילות המצדיקות סילוק על הסף של התובענה דנן - לא מחמת העדר סמכות עניינית; לא מחמת התיישנות וגם לא מחמת קיומו של הליך תלוי ועומד, כמפורט לעיל. 16. עם זאת, ראיתי לסייג את דבריי האחרונים, שכן על אף שלא ראיתי לסלק את התובענות דנן על הסף מחמת הליך תלוי ועומד כאמור, לא ראיתי, מהבחינה הפרקטית, לאפשר ניהול שני ההליכים במקביל - התובענות דנן והערר, וראיתי להיעתר לעתירתן החלופית של המבקשות, ולעכב את ההליכים בתובענה דנן עד להכרעה בערר שהגישו המשיבים. 17. כאמור, בתובענות דנן עותרים המשיבים כי בית המשפט יקבע את שווי הפיצוי שמגיע למקרקעין שבבעלותם בגין הפקעתם. כפי שטוענות המבקשות, ואת העמדה הזו אני מקבלת, כי שיעור הפיצוי בגין הפקעת מקרקעין שנעשתה לאחר שינוי ייעוד המקרקעין, נגזרת משווי המקרקעין לאחר שינוי ייעודם. כפי שנקבע בפרשת סליאמן עוביד לעיל (ת.א. 1175/00) הערכת שווי המקרקעין בשלב ההפקעה, תיעשה לפי שווי המקרקעין בייעודם החדש; או כדברי הנשיא שמגר בע"א 474/83 הנ"ל כי "... שיעור הפיצויים עבור ההפקעה... יחושב כבר על יסוד ערכם של המקרקעין אחרי שינוי היעוד, ועל כן לא יהיה בשיעור הפיצויים עבור ההפקעה, כשלעצמו, כדי לבטא את הפגיעה אשר בה נפגע נכס המקרקעין בהשוואה לשוויו ערב התכנית החדשה, ששינתה את יעוד המקרקעין". 18. כפי שגם עולה מהאמור בה"פ 433/05 בענין חברת מקרקעין גוש 3922 חלקה 3 בע"מ מדובר בהליך 'פיצוי דו-שלבי' -שכל אחד מתברר בפני ערכאה אחרת, שכן לכל אחת מהן עילת תביעה נפרדת ועצמאית, גם אם מדובר באותם מקרקעין. בשלב הראשון, נקבע שווי המקרקעין לאחר שינוי הייעוד. כך ניתן גם לבחון האם זכאי בעל המקרקעין לפיצוי בגין שינוי הייעוד, אם לאו. בשלב השני, נקבע שווי הפיצוי בגין ההפקעה - זאת בהסתמך על שוויים של במועד ההפקעה, קרי, לאחר שינוי הייעוד. אמנם, כפי שציינתי לעיל, מדובר בשתי עילות נפרדות, ולכאורה, אין לכרוך עילה אחת בשניה, אולם מאחר שההסדר 'הדו שלבי' מאפשר הגשת תביעות מקבילות בשני מסלולים נפרדים עדיין צריך הפיצוי לשקף החזרת המצב לקדמותו כאילו לא התקיימו שני השינויים - האחד -שינוי התכנית והשני - הפקעת המקרקעין; מכאן ששתי העילות משלימות זו את זו ובהתאם להלכה הפיצוי הכולל שיתקבל בשתי התביעות לא יכול לעלות על השווי המקורי של המקרקעין הרלוונטיים, וגם משכך יש חשיבות לברר תחילה את הערר שבו תבחן שאלת הפיצוי של המקרקעין ש'נפגעו כתוצאה מתכנית' - שינוי היעוד במקרה זה (סעיף 197 לחוק) ולאחר מכן יקבע שיעור הפיצויים בהליך דנן 'עבור הפקעה' שיחושב כבר על יסוד ערכם של המקרקעין אחרי שינוי היעוד' (דברי השופט שמגר). 19. מכאן שאין הגשת תובענה בעילה אחת מונעת או חוסמת את דרכו של בעל מקרקעין להגיש תובענה בעילה השניה (ואף במקביל), וכל תביעה תוגש לערכאה הרלוונטית לחוק שמכוחו קמה העילה- ובודאי אין לדבר על סילוק התובענה על הסף באיזו מבין העילות שנטענו על ידי המבקשות. אלא שלענין אופן עריכת חישוב הפיצויים, הרי העילה השניה (ההפקעה) - היא השלב השני, תלויה ונגזרת למעשה מקיומו של השלב הראשון (הערכת שווי המקרקעין לאחר שינוי הייעוד). לשון אחרת, כדי שניתן יהיה לקבוע את שוויי הפיצוי בגין ההפקעה, כפי שעותר המשיב לעשות בתובענה דנן, יש תחילה לדעת מה שווי המקרקעין לאחר שינוי הייעוד בעקבות השינוי בתכנית, כפי שגם נקבע בפסיקה והובא לעיל. משכך נראה כי אין לקיים בירור בהליך דנן במקביל להליך הערר- אלא להמתין עד סיום ההליכים שם. 20. לציין כי המשיבים טענו במרבית התביעות כי המבקשות מושתקות מלטעון להעמדת התביעות עד לבירור ההליך האחר- הערר מאחר שהודיעו כי למשיבים לא נגרמו נזקים בשל שינוי ייעוד התוכנית; כן טענו המשיבים, כי לגבי הפיצויים בגין הפקעה אין מחלוקת - כפי שהודתה המבקשת 2 בהתייחס לאחת המשיבות (התובעת 28). אינני מקבלת טענות אלה של המשיבים. תחילה לציין כי גם אם אקבל את עמדת המשיבים כי המשיבות טענו שלא נגרם למשיבים נזק בשל שינוי הייעוד הרי שיש לתת את הדעת לכך שהמשיבים בעצמם אינם מסכימים עם עמדה זו של המבקשות ועל כן גם הגישו ערר על ההחלטה של המבקשות. ערר זה כאמור מתברר וטרם הוכרע, ולפיכך, לא ראיתי לדון בשאלת הפיצוי בטרם יוכרע הערר האמור. כך גם לגבי טענת המשיבים כי יש לפסוק להם לפחות את הפיצויים שאינם שנויים במחלוקת בגין הפקעה, אינה עולה בקנה אחד עם החלטת בית המשפט (כב' השופט זמיר) מיום 4.8.09. בהחלטה האמורה דחה בית המשפט את הטענה הזו של המשיבים, וקבע, בין היתר כי "...קיים היגיון דיוני רב בטענת הנתבעות בדבר העדר ההצדקה בהכרעה בתביעה הנוכחית, בטרם מוצו ההליכים על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה...על פני הדברים, הכרעה, אפילו חלקית, בהליך הנוכחי, בטרם מיצוי ההליכים המקבילים, ככל שעדיין מתנהלים, עלול להוביל לקושי בהערכת פיצויי ההפקעה או למצב של חוסר קוהרנטיות בסכום הפיצוי (כפל פיצוי או פיצוי בחסר)...ייתכן שגורם הזמן הוא הגורם העיקרי המונע, לפחות בשלב זה, קביעת סכום פיצוי מוסכם..." (עמ' 5 להחלטה). אף מדברים אלה שוכנעתי כי אין זה השלב בו ראוי לבחון את שאלת הפיצוי לו עותרים המשיבים כשהערר עדיין נדון וטרם הוכרע. דיון בשאלת הפיצוי בגין ההפקעה, במועד זה, עלול להביא לתוצאה שגויה שלא לומר לכפל הליכים. 21. אלא שכפי שציינתי לעיל לא ראיתי לסלק את התובענה על הסף, והדרך הנכונה לטעמי היא זו שהותוותה בפסיקה הנזכרת קרי, סוגית שיעור הפיצוי בגין ההפקעה תתברר לאחר הכרעה בנושא שווי המקרקעין לאחר שינוי הייעוד - נושא המתברר במסגרת הערר משכך ראוי להמתין עד להכרעה חלוטה בנושא שווי המקרקעין לאחר שינוי התכנית. 22. אשר על כן אני דוחה את עתירת המבקשות לסלק את התובענה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית; מחמת התיישנות ומחמת הליך תלוי ועומד - נדחית. אני נעתרת לעתירה החלופית של המבקשות ומורה על העמדת ההליכים נשוא התובענות המאוחדות דנן עד להכרעה בערר שהגישו המשיבים (יחד עם עוררים נוספים). בנסיבות העניין, ולאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות. דיוןערר