קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב הליכים בשל הליך פלילי: זהו ערעור, לאחר מתן רשות, על החלטת בית משפט השלום בחדרה (השופט א. קפלן) מיום 11.1.11. מתן פסק הדין התעכב מעבר להגשת הטיעונים הנוספים שהוגשו על ידי הצדדים לאחר הדיון ביום 17.3.11, עקב בקשה שהעלה המשיב בסוף טיעוניו הנוספים שהוגשו ביום 29.3.11, לאיסור פירסום ההליך. הבקשה הזו הועברה לתגובת המערערת. לאחר שהוגשה תגובת המערערת, ניתן מועד לתשובת המשיב על התגובה, אך זו לא הוגשה. הבקשה לאיסור פירסום שם המשיב אינה מנומקת, מלבד הטענה שהמערערת מבססת את ערעורה על ההליך הפלילי, ופירסומו של הליך זה בפסק הדין עלול לפגוע באופן חמור בפרטיות המשיב. כפי שציינה המערערת בתגובתה, ההליך הפלילי אינו נתון תחת צו איסור פירסום שם המשיב, וגם כתב התביעה בתיק העיקרי, שהוגש על ידי המשיב ומסתמך על ההליך הפלילי המנוהל נגדו, אינו נתון תחת צו איסור פירסום. המשיב גם לא פירט את הפגיעה האפשרית בפרטיותו, באופן המצדיק איסור פירסום שמו לפי סעיף 70 (ד) לחוק בתי המשפט התשמ"ד - 1984. בנסיבות אלה, אין טעם המצדיק איסור פירסום שם המשיב דווקא בהליך הערעור, לאחר שההליכים העיקריים חשופים לידיעת הציבור. לפיכך, אני דוחה את בקשת המשיב לאסור פירסום שמו. התביעה האזרחית העיקרית המתנהלת בפני בית משפט השלום, הוגשה לאחר תחילת ההליך הפלילי נגד המשיב, והיא תביעה המוגשת נגד המתלוננת נגדו בהליך הפלילי, המבוססת בעיקר על האמור בסעיף 27 בפרק א' לכתב התביעה: "כתוצאה מתלונת השווא של הנתבעת נגד התובע פגעה הנתבעת בשמו הטוב של התובע; הנתבעת גרמה נזקים חמורים לפרנסתו ולכושר השתכרותו של התובע; התובע הוטרד קשות על ידי הנתבעת ושלוחיה; הנתבעת פגעה בפרטיותו ובשלוות חייו של התובע; התובע הושפל בעיני הבריות ונעשה מטרה לבוז או ללעג מצד הבריות כתוצאה ממעשיה של הנתבעת; כמו כן נפגעו משרותיו הציבוריות של התובע; וכן התובע הוגבל במשלח ידו ובמקצועו; לתובע נגרמו, כתוצאה ממעשיה וממחדליה של הנתבעת נזקים לתקופה של שנים רבות ולמעשה עד למועד הגשת התביעה עדיין לא ניתן לגבש ולסכם סופית את כל נזקי התובע כתוצאה מעוולותיה של הנתבעת כלפיו". הנתבעת המערערת, סבורה שכל התביעה של המשיב מבוססת על טענה שמדובר בתלונת שווא של המערערת נגד המשיב, ואילו המשיב טוען שיש בתביעה בסיס נוסף על תלונת השווא הנטענת. אין צורך שאכריע בשאלה זו, אם המילים שבהם השתמש המשיב בתביעתו נושאות גם את המובן של תביעה בגין מעשים נוספים, במיוחד לאחר שהתביעה בשל פגיעה בפרטיות נמחקה. מעיון בעובדות הנטענות בכתב התביעה, עולה שככל האמור במשיב (שכן כתב התביעה כולל טענות למעשים של המערערת כלפי אחרים) הבסיס העיקרי של התביעה הוא הטענה שתלונת המערערת כנגד המשיב בגין איומים והטרדה באמצעות מתקן בזק, היא תלונת שווא. בנסיבות אלה, שבהם השאלה האם מדובר בתלונת שווא או בתלונת אמת היא עיקרו של ההליך הפלילי המנוהל נגד המשיב, אשר החל כמה שנים לפני הגשת התביעה, הוגשה בקשת המערערת לבית המשפט לעיכוב הליכים, סילוק עילה 3 על הסף, והארכת מועד להגשת כתב הגנה עד לאחר ההכרעה בבקשה לעיכוב הליכים. ביום 13.10.09 החליט בית משפט השלום (השופט א. קפלן): "בהעדר תגובת המשיב התובע לבקשה שלכאורה הומצאה לו כדין, נעתר לבקשה ומורה על מחיקת עילה 3 מכתב התביעה. המועד להגשת כתב הגנה מוארך כמבוקש עד לחלוף 30 יום מסיום ההליך הפלילי המתואר בבקשה". כעולה מטענות המשיב, וזו טענה העוברת כחוט השני בטענותיו, לטעמו החלטת בית משפט השלום לא היתה החלטה בבקשה לעיכוב הליכים, אלא החלטה בדבר המועד להגשת כתב הגנה. לכן, לטענתו, לא הגיש עליה בקשה לרשות ערעור, מאחר שצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט - 2009, שנכנס לתוקפו ביום 1.8.09, קובע שלא תינתן רשות ערעור על החלטות בענין שינוי מועדי הגשת כתב הגנה. אני דוחה טענה זו. לא הוגשה בפני בית המשפט כלל בקשה לדחיית מועד הגשת כתב הגנה, אלא רק כסעד זמני עד להכרעה בבקשה לעיכוב הליכים. הבקשה שעמדה בפני בית המשפט היא בקשה לעיכוב הליכים, ובה נתן את החלטתו. כדי שלא נראה את החלטתו כהחלטה בבקשה לעיכוב הליכים שעמדה בפניו, עלינו להניח, שבית המשפט החליט בבקשה שלא התבקש, ולא החליט בבקשה שהתבקש. זהו עיקום של הדברים. בית משפט השלום אמר במפורש שהוא נעתר לבקשה בהעדר תגובה, ולאחר מכן פירט את התוצאות: מחיקת עילה 3 ודחיית מועד הגשת כתב ההגנה. מן הראוי להפעיל את השכל הישר ולקבוע שהחלטתו של בית המשפט היתה בבקשה שעמדה בפניו. משמע, החלטתו של בית המשפט מיום 13.10.09 היתה החלטה בבקשה לעיכוב הליכים, ודחיית מועד הגשת כתב ההגנה לא היתה אלא התוצאה המעשית של קבלת הבקשה לעיכוב הליכים, שלא אמר בית המשפט שהוא נעתר. אם רצה המשיב, היה יכול לבקש רשות ערעור על ההחלטה לעיכוב הליכים, וצו בית המשפט לא היה מונע זאת ממנו. התיק האזרחי ישב איפוא במזכירות בית המשפט ללא כתב הגנה. בנסיבות אלה, קורה לעיתים שהמזכירות לא קוראת את ההחלטות בתיק ומוציאה, דרך שגרה, הודעות לפני מחיקה בשל חוסר מעש לפי תקנה 156. זו ההודעה שהוציא בית משפט השלום ביום 23.12.10. מפני המקום הרב שיוחד למסמך זה על ידי הצדדים, אביאו במלואו: "בפני כב' השופט אהוד קפלן החלטה בתיק לא הוגש כתב הגנה. התיק תלוי ועומד בביהמ"ש בחוסר מעש. בטרם תימחק התובענה, ניתנת לך אורכה עד 5.1.11 להסרת המחדל, על מנת לאפשר המשך הדיון בתובענה. אם עד תום המועד שנקבע לא יוסר המחדל, או לא יינתן טעם להנחת דעתו של ביהמ"ש מדוע לא למחוק את התובענה, תימחק התובענה מחוסר מעש, ללא הודעה נוספת. ניתנה היום 23. דצמבר 2001, בהעדר הצדדים. יסמין זמיר כספי, עו"ד - מנהלת מנ"ת" המשיב ראה ורואה בהחלטה זו החלטה של בית המשפט על הפסקת עיכוב ההליכים. זו אינה החלטה על הפסקת עיכוב הליכים. למרות שבית משפט השלום הכתיר את ההודעה בכותרת "החלטה" זו גם אינה החלטה של בית המשפט. למרות שנאמר שהמסמך נערך "בפני השופט אהוד קפלן", הוא אינו החלטה של השופט קפלן. כדי שתהא זו החלטה של השופט קפלן, השופט קפלן צריך לחתום עליה. אפילו נניח שהתכנסו השופט קפלן ועו"ד זמיר כספי לישיבה שבה נוסח מסמך זה, זו אינה החלטה של השופט קפלן אם הוא לא חתם עליה, כאמור בתקנה 90. לאמיתו של דבר זו הודעה לפי תקנה 156, המצטטת את נוסח התקנה, אבל אפילו נניח שזו החלטה, זו לכל היותר החלטה של מנהלת המנ"ת, שכל סמכויותיה ניתנו לה בתקנות בתי המשפט (מחלקה לניתוב תיקים בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה) התשס"ב - 2002. כפי שנקבע במפורש בתקנות אלה, אין לה סמכויות להחליט באשר למועדי הגשת כתבי טענות שנקבעו על ידי שופט. לכן לא ניתן היה להבין שזו החלטה על הפסקת עיכוב ההליכים שהוחלט על ידי השופט קפלן ביום 13.10.09. ניתן להבין מדוע חשב המשיב שמדובר בהחלטה של בית המשפט. אמנם תוכנו של המסמך מדבר בבירור על חוסר מעש ומתאים לאמור בתקנה 156, אבל מבחינת צורתו של המסמך, כאשר (כעולה מהעתק המסמך שצורף על ידי המשיב) החתימה מופיעה כריבוע שחור ולא ניתן לדעת שהיא חתומה על ידי עו"ד זמיר כספי, שאין לה סמכות להפסיק עיכוב הליכים, וכאשר כתוב בראשו של המסמך שהוא בפני השופט, וכותרתו "החלטה", יכול היה המשיב לחשוב שמדובר בהחלטה, ולא בהודעה לפי תקנה 156. כפי שציינה ב"כ המערערת, בבדיקה באתר בית המשפט, המסמך אינו רשום בתיקיית ההחלטות בתיק, אלא בתיקיית "הודעות מזכירות" שפרטיה הם "הודעת מזכירות מתאריך 23.12.10 שניתנה על ידי יסמין כספי זמיר". ואולם, מחשבה זו של המשיב היתה מובנת, עד אשר נטען שאין מדובר בהחלטה, בתגובת המערערת לבקשת המשיב שתפורט להלן, ולכל המאוחר בשעת הדיון בפני, כאשר הוצג בפני המשיב המסמך כשהחתימה אינה ריבוע שחור אלא חתימה ברורה של עו"ד זמיר כספי. למרות זאת, התעקש המשיב לטעון שמדבר בהחלטה של השופט קפלן, וביקש לחילופין לפנות לבית המשפט השלום ולברר האם זו החלטה של השופט קפלן. לא צריך לפנות ולברר. כאשר בית משפט נותן החלטה, צריך להיות ברור מתוכה שהיא החלטה של בית המשפט. לפיכך, אני קובע שהמסמך מיום 23.12.10 אינו החלטה על הפסקת עיכוב ההליכים אלא הודעה על מחיקה בשל חוסר מעש לפי תקנה 156. מתוך מחשבתו של המשיב, שעיכוב ההליכים הופסק, הגיש המשיב ביום 30.12.10 "בקשה למתן הוראות או לחילופין לפסק דין בהעדר הגנה", ובה טען שההליך הפלילי לא הסתיים והוא צפוי להסתיים בעוד שנים. בהסתמך על קביעת בית המשפט מיום 23.12.10, ביקש להורות על הגשת כתב הגנה כדי להמשיך את הדין בתובענה. המערערת התנגדה לכך, וטענה, כאמור, בין היתר, שבית המשפט לא החליט על הפסקת עיכוב ההליכים, אלא רק שלח הודעה לפי תקנה 156. בית המשפט (השופט א. קפלן) החליט ביום 11.1.11 כדלקמן: "לאור התמשכות ההליך הפלילי אין מקום להמתין לסיומו. כתב הגנה יוגש תוך 30 יום מהמצאת החלטה זו למשיבה". כפי שכבר קבעתי, אין זו החלטה על המועד להגשת כתב ההגנה. זו החלטה המפסיקה את עיכוב ההליכים, ותוצאתה הגשת כתב הגנה. לכן, אין היא כלולה בנושאים שעליהם לא תינתן רשות ערעור, ואכן ניתנה רשות ערעור ונשמע הערעור. אני מקבל את טענת המערערת, כי ההחלטה הזו, שעליה הוגש הערעור, אינה מנומקת דיה באופן המצדיק הפסקת עיכוב ההליכים. בית המשפט קמא לא נימק מדוע יש לשנות את ההחלטה הקודמת בדבר עיכוב הליכים, לא התייחס לשיקולים שיש לשקול בענין עיכוב הליכים, וגם הנימוק היחיד שציין, שהוא חלוף הזמן, אינו מתייחס לאשמה של צד כלשהוא. כפי שעולה מהבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא ומתגובת המערערת, לא נמסר לבית המשפט כל מידע בשאלה מי אחראי להתמשכות ההליכים בהליך הפלילי - האם ההליך מתמשך בשל בקשות המאשימה, בקשות הנאשם, או מסיבות אובייקטיביות. כל שצויין הוא חלוף הזמן שבו מתנהל ההליך. אני דוחה את הטענה שחלוף הזמן כשלעצמו מספיק על מנת להפסיק את עיכוב ההליכים. זהו שיקול שאין להתעלם ממנו, תוך הבאה בחשבון של האחראי להתמשכות ההליך, אבל אין הוא שיקול היכול לעמוד בפני עצמו. שיקולים חשובים יותר הם השיקולים התוכניים - האם יש להרשות ניהול הליך אזרחי המבוסס בעיקרו על טענה בדבר תלונת שווא, בעוד התלונה מתבררת בהליך פלילי? האם יש לנהל תביעה אזרחית נגד עדים בתיק הפלילי במהלך עדותם בשל עדותם? האם מן הראוי לחקור חקירה נגדית בתיק אזרחי עדה בתיק פלילי לפי שהיא משלימה עדותה בתיק הפלילי? האם מן הראוי לאפשר לנאשם בתיק פלילי לדרוש מסמכים ושאלונים במסגרת התיק האזרחי שאותם לא קיבל משום שלא היו חומר חקירה בהליך הפלילי? האם יש לשנות החלטה קודמת שהתקבלה בדבר עיכוב הליכים, ומה הגורם לשינוי ההחלטה, ועוד. בית המשפט קמא לא שקל שיקולים אלה. הוא הסתפק בנימוק של התמשכות ההליך, בלי להתייחס לאחראי לכך. זה אינו נימוק מספיק להפסקת עיכוב הליכים. לפיכך דין ההחלטה של בית המשפט קמא מיום 11.1.11 להתבטל. הצדדים ניסו לשכנע, כל אחד לשיטתו, בדבר ההחלטה הנכונה בשאלת עיכוב ההליכים. איני סבור שמן הראוי שאחליט בענין זה. מן הראוי שבית המשפט הדן בתביעה האזרחית יחליט בענין זה, לאחר שתוגש לו בקשה חדשה מטעם המשיב לשנות את ההחלטה הקודמת - בקשה שאינה מסתמכת על הטענה שכבר ניתנה החלטה על הפסקת עיכוב ההליכים. מן הסתם, יעלה המשיב את כל טיעוניו בפני בית המשפט הדן בתביעה האזרחית, ותינתן תשובת המערערת, ואולי אף תגובת המשיב, ולאחר שהנושא יטען כל צורכו, ייתן בית המשפט את החלטתו המנומקת אם יש להפסיק את עיכוב ההליכים. על כן, לא אקבע מסמרות בשאלה האמורה. כפי שנקבע ברע"א 210/03 Foundation Sansounimaille נ' עו"ד ישראל פרי, , כל מקרה נדון לפי נסיבותיו. ואולם, אין מדובר במקרה שבו מבקשים לנהל הליך אזרחי במקביל לניהול הפלילי, שבו יוכחו אותם דברים. גם אז יש שיקולים המצדיקים עיכוב הליכים, אבל דומה שהמקרה שבפני הוא אחר. כאשר בסיס התביעה האזרחית הוא שהתלונה, שהיא בסיס ההליך הפלילי, שקרית, מבחינה תוכנית מתחיל ההליך האזרחי לאחר ההליך הפלילי, כפי שהיה הדבר אם היתה מוגשת נגד קובל בקובלנה פלילית תביעה אזרחית בעוולת נגישה. זהו אחד השיקולים המרכזיים שעל בית המשפט להביא בחשבון, בצד השיקולים האחרים, כגון הצורך בשמיעת תיקים במהירות וביעילות, והאחריות להתמשכות ההליכים. להסיר ספק, אני דוחה את טענת המשיב, כאילו עיכוב הליכים משמעו קביעה שהמשיב מורשע בהליך הפלילי. ההיפך הוא הנכון. עיכוב הליכים אינו קביעה כלשהיא בשאלה זו, אלא המתנה לקביעה. דווקא הפסקת עיכוב ההליכים המבוססים על הטענה שמדובר בתלונת שווא יכולה להשתמע, כאילו החליט בית המשפט האזרחי כבר שהתלונה היא תלונת שווא. כאמור, דין הערעור להתקבל. המשיב ביקש, אם אקבל את הערעור, ליתן לו רשות ערעור לבית המשפט העליון. מאחר שהענין הנדון בערעור זה הוא ספציפי לנסיבות המקרה ומדובר ב"גלגול שלישי", על פי פסיקת בית המשפט העליון בבר"ע 82 / 103 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו (3) 123, אין מקום ליתן רשות ערעור במקרה זה, ועל כן אני דוחה את הבקשה. על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור, ומבטל את החלטת בית משפט השלום בחדרה (השופט א. קפלן) מיום 11.1.11. המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט בסך 6,000 ₪. עיכוב הליכיםמשפט פלילי