קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב הליכים עקב הליך בוררות תלוי ועומד: לפני בקשת חברת רסקו והעמותה למען החבר הוותיק במודיעים לעיכוב ההליכים בתיק זה, על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, עקב קיומו של הליך תלוי ועומד בבוררות המתנהל בין הצדדים במשך שלוש השנים האחרונות לפני כב' הבורר השופט (בדימוס) יעקב שמעוני. העובדות הנחוצות לעניין 1. בשנת 1992 נחתם הסכם בקשר עם הקמת בית אבות המצוי בשטח השיפוט של המועצה האזורית חבל מודיעין (המועצה). הצדדים לחוזה 1992 היו המועצה, העמותה למען החבר הוותיק במודיעין ("העמותה") והתובעת 1, שנשלטה על ידי יהודי אמריקאי בשם לאופולד שיף, אשר נפטר בשנת 2004. בשנת 1995 נחתם הסכם נוסף שהיווה מכשיר לביצועו של חוזה 1992, לפי חוזה 1995 נטלה על עצמה רסקו חברה לחקלאות התיישבות ועירונית בע"מ ("רסקו"), לבנות את בית האבות (הצדדים לחוזה 1995 הם רסקו, העמותה והתובעת). רסקו החלה בבניה, הספיקה לבנות שלושה בניינים וחדלה כליל מביצוע עבודות כלשהן בפרויקט משנת 1999. אין מחלוקת כי מזה עשר שנים לא מבוצעות כל עבודות בפרויקט והוא עומד כאבן שאין לה הופכין. בשלהי שנת 2004 הודיעה רסקו לצדדים האחרים שהיא מבטלת את החוזה עימם. בחודש מאי 2005, הודיעה גם העמותה לשיף שהיא מבטלת את החוזים הנ"ל עימה. בשנת 2004 ביקשה רסקו מבית המשפט המחוזי בתל אביב למנות בורר יחיד אשר יכריע בכל המחלוקות בין הצדדים. שיף התנגדה אולם כב' השופטת ברון הורתה על מינוי בורר יחיד להכרעה בכל המחלוקות בין הצדדים וקבעה בהחלטתה מיום 18.9.06 כדלקמן: "ברוח ההסכמה שבין הצדדים בסעיף 17 להסכם הבניה, סבורתני כאמור כי יש למנות בורר יחיד במטרה להביא את המחלוקות שבין הצדדים לידי גמר והכרעה, אחרי שנים כה רבות שפרויקט בניה בעל היקף נרחב והשלכות כספיות וציבוריות משמעותיות עומד כאבן שאין לה הופכין" (ה"פ 989/04 בש"א 11536/06). ערעור על החלטה זו נדחה. מכוח החלטה זו נמשכת בוררות במשך שלוש שנים, ובה לטענת הנתבעות, שתי השאלות המרכזיות השנויות במחלוקת בבוררות הן אלה: א. האם צודקות רסקו והעמותה בטענתן כי שיף הפרה את החוזים עימן; ב. בהנחה ששיף אכן הפרה את החוזים - מה הסעדים שזכאיות להן רסקו והעמותה נגד שיף. שלושה חודשים לאחר מכן הגישה שיף לבית משפט נכבד זה את התובענה דנא. הבקשות לעיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות 2. למעשה הבקשות שהוגשו בעניין זה לא נדונו לגופן. בהחלטתי מיום 24.8.10 התייחסתי לעובדה שבמהלך הדיונים האחרונים העלו הנתבעים את נושא קיומו של הליך בוררות וקיומן של בקשות תלויות ועומדות לעיכוב ההליכים עקב הליך הבוררות. באחת מן הבקשות בנושא הבורות (בש"א 658/06) ניתנה ביום 2.3.06 החלטה על ידי כב' השופטת מ' שידלובסקי-אור בה נקבע כדלקמן: "נראה לכאורה, כי הסכסוך בין התובעת 1 לבין נתבעת 7 (המבקשת כאן) נכלל בבוררות עליה החליט בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ע' ברון) בה"פ 989/04 ביום 23.9.05. יחד עם זאת, ולאור העובדה שהוגשה רע"א 10134/05 לבית המשפט העליון, שעניינה, בין היתר, ביטול החלטת בית המשפט המחוזי, נראה כי אין טעם להוסיף ולהכביר החלטות עד מתן החלטה או פסק דין ברע"א (10134/05). אשר על כן, אין מקום להחליט בשלב זה בבקשת המבקשת לעיכוב הליכים נגדה. לאור התוצאה בהחלטת בית המשפט העליון, תוכל המבקשת להחליט האם יש מקום ליתן החלטה זו בבקשה זו, ותוכל לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה". (שם, שם). כן ציינתי בהחלטתי שעד כה לא נטען כי הליך הבוררות בוטל, ומכאן שאין מקום לשנות את החלטת כב' השופטת שידלובסקי. לפיכך,קבעתי שסוגיה זו תידון בשלב ההוכחות, וכך נעשה. בע"א 312/56 אברהם קרבס נ' סולומון אברמוביץ, פ"ד יב 115, נקבע כי סעיף בוררות הנכלל בהסכם עומד בעינו ומחייב כל זמן שלא בוטל ע"י הצדדים לו, וכל עוד לא הושגה המטרה שלשמה נערך ההסכם. 3. פירוט ממצה של מערכת ההסכמים וההליכים בין הצדדים באה לידי ביטוי אף בהליך אחר בין הצדדים,בהפ"ב (מרכז) 21736-12-09 שיף נ' רסקו (4/8/10) (כב' השופט ב' ארנון). שיף ביקשה לבטל את פסק הבוררות החלקי שיצא מלפני כב' הבורר, השופט (בדימוס) יעקב שמעוני, מיום 8.12.09 (ראו שם, 3, 4). כן מתייחס השופט ארנון להחלטתה של כב' השופטת ברון כאמור לעיל. אין ספק כי יש קשר בין ההסכם משנת 1992 לבין זה משנת 1995, העוסקים באותו מתחם. עו"ד יונגר, ב"כ התובעות, מפנה בסיכומי התשובה (שחרגו מעבר לכל יחס ראוי לסיכומי תשובה ואשר חובקים 30 עמודים!) ומציין כי אף הבורר התייחס לקורלציה בין ההסכמים, ואולם הוא ציין בהחלטתו מיום 2.4.08 כי ההסכם משנת 1992 יכול להיות נדון בבוררות באופן נגרר להסכם 1995 ולא באופן עצמאי. מכאן שאם הצדדים לבוררות מתייחסים כך להסכמים, הרי שהבורר בסופו של יום אמור להחליט אם מה מידת הקורלציה, והתוצאה תהא בהתאם. אילו היה לפנינו פסק בורר סופי בנדון, הרי שייתכן שהתוצאה היתה שונה, ואולם הבורר טרם נתן הפסק. אף האמור בפסקאות 83, 84 בסיכומי התשובה של התובעות, דהיינו כי סמכותו של הבורר איננה יכולה להשתרע במקביל לסמכות בית המשפט, אינו מועיל שכן כלל זה יחול רק אם הנתבע לא ביקש לעכב את ההליכים בשל תניית בוררות, מה שאין כן במקרה דנן (ראו סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך א, 491; ע"א 308/85 שטרית נ' כפר שאול - מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מא(1) 742, (1987)). 4. משהגישו הנתבעים,בזמנו, בקשות לעיכוב ההליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, היה עליהם להוכיח שהם מוכנים לעשות כל הנחוץ והדרוש לקיום הבוררות. וכבר נקבע כי על מבקש העיכוב להביא ראיה לכך (רע"א 254/88 מדגרות הוד לבן נ' הודייה, מושב עובדים והתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד לט(2) 417, 420, וכן אוטולנגי, כרך א, שם בעמ' 265), שהרי: "אין צורך לומר, שהעלאת הבקשה רק בסיכומים בכתב של הליך ביטול צו מניעה הינה שלב מאוחר מידי, ובית המשפט לא ייעתר לבקשה" (אוטולנגי, שם, 277; וכן המ' (ב"ש) 2086/91 מקורות נ' עיריית באר-שבע, פ"מ תשנ"ב(3) 133); רע"א 4921/06 א.ע.נ. חברה לבנין ופיתוח בע"מ ואח' נ' דומין (15.8.06). את התנהגותו של מבקש עיכוב ההליכים והעברת הסכסוך לבוררות יש לפרש כך שיקוים ההסכם בדבר העברת הסכסוך שבין הצדדים לבוררות. (רע"א D8024/06 OLPHINE MARITIME LTD. נ' קרוז וורלד דיזנהויס בע"מ (2007)). 5. כך גם התנהלות הצדדים במשך השנים בין טרם החלו הליכי הבוררות ובמהלכם, מלמדת על הקורלציה בין ההסכמים, ולמעשה הסכמה לקיים בוררות בסכסוכים הנוגעים למעשה לאותה פרשייה בגין אותו מתחם מקרקעין, בין אם כמכר ובין אם נעשתה עסקת קומבינציה. התנהלות התובעים במהלך השנים האחרונות מעידה על כוונתם שלא לקיים את הליכי הבוררות בין בגין ההסכם משנת 1992 ובין זה משנת 1995, בנפרד או במאוחד או בכל אפשרות אחרת. 6. מר זכאי, שבשלב זה לא אתייחס לזיקתו לתובעות, הודה למעשה כי התנגד כבר בזמנו לסמכות הבורר י' לויט ובתשובה לשאלה בדיון כאן (21.12.10) נשאל והשיב כדלקמן: "ש. תאשר שבבוררות שהתקיימה אצל השופט ארבל אתה התנגדת לסמכותו? ת. מאותם הטעמים שהתנגדתי לסמכותו של לויט כבורר שלישי דן יחיד. גם ארבל אמר שלא רואה מקום להמשיך בניהול שלא על פי שטר הבוררות גם אם השופטת ברון סברה אחרת, הוא לא רואה לנכון להמשיך שלא על פי כתב המינוי. זה שלביא צרח ואמר שאני אמרתי, זה לא היה ככה. זו היתה עמדתי, זה יעוץ משפטי שקיבלתי. על שטר הבוררות הזה אני כן חתמתי" (פרו', 18). וכך אף לגבי הבורר הנוכחי, כב' השופט (בדימוס) י' שמעוני, נשאל והשיב: "ש. תאשר שלאחר תחילת הבוררות אצל כב' הבורר שמעוני הגשת בקשה לפסול אותו בנימוק שהוא מתפלל באותו בית כנסת שבו מתפלל בעל השליטה ברסקו. ת. כאשר היתה לי שיחה עם אריה רוזנברג ... ש. תאשר שהגשת בקשה לפסול את הבורר שמעוני ושהיא נדונה על ידי השופט ישעיה במחוזי בתל אביב? ת. שיף הגישה בקשה שהשופט שמעוני לא הכחיש אותה שהוא גר בשכנות לאייזנברג וזה נודע לי לאחר מכן. פניתי לשמעוני ואמרתי לו שעורך דין נכבד שלא רציתי לומר את שמו אמר לי שיש בזה טעם בפגם. אז הוא התחיל לשוחח איתי, הלכנו חזרנו, אמרתי לו שאני מרגיש לא נוח ושאתה חבר של אייזנברג. אמרתי איך אתה יכול לתת פסק דין נגד אייזנברג ואז הוא אמר לי שאני לא צודק, אני שומע בחפץ לב גם אותך וגם אותו, את כולם אשמע ואכריע על פי מיטב מצפוני והוא עמד איתן בדעתו. היה במשרד של יונגר עו"ד מאיר וסקר ומאיר אמר שאם לא יגישו בקשת פסילה ולא מיידית, יראו בזה כאילו הסכמה לזה שהוא שכן של אייזנברג. יש לכך הרבה משמעויות. שמעוני אמר לי שהוא לא כועס על זה". (פרו', 19). ובהמשך: "ש. תאשר שאתה עתרת להעברת שמעוני מתפקידו לאחר בקשת הפסילה ושבית המשפט דחה את בקשתך? ת. ברגע שנודע לנו שיש שתי החלטות סותרות שלביא המציא אותן, התכנסה ישיבה במשרד של יונגר. עיינתי בשתי ההחלטות, שתי החלטות מהותיות סותרות. לביא טען שההחלטה המאוחרת היא הנכונה או הראשונה והבורר סבר אחרת. לא היה מנוס על פי יועץ משפטי שקיבלתי, עורך הדין הזה כבר לא עובד אצל יונגר, וסקר אמר שאי אפשר לעבוד לסדר היום כשיש שתי החלטות סותרות, אז אמרתי שנעלה את הטענה בפני בית המשפט.בית המשפט לא קיבל את הטענה. הוא אמר שיכול להיות שתי החלטות סותרות. הוא קיבל את ההסבר שזה שימש טיוטא. זה מה שאני הבנתי" (פרו' 19) ברע"א 141/11 אלבקס וידאו בע"מ נ' Tyco Building Services Pte Ltd (17.02.11), דחה כב' השופט י' דנציגר את בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי אשר קבע אי אין הכרח שהסכם בוררות ייחתם על ידי הצדדים כתנאי לתקפותו, שכן אף שנדרש שההסכם יהיה בכתב (סעיף 1 לחוק הבוררות), יכול שהוא ישתכלל אף בהיעדר חתימה, אלא מתוך התנהגות. כך גם נאמר בהחלטה כדלקמן: "בהמשך לכך, דחה בית המשפט המחוזי את טענתה של אלבקס שהתבססה על סעיף 5(ג) לחוק הבוררות, ולפיה מתקיים בנסיבות העניין טעם מיוחד המצדיק שלא לעכב את ההליכים, תוך שבית המשפט המחוזי הפנה לפסיקתו של בית משפט זה ברע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל (לא פורסם, , 4.10.2009) וכן להחלטתי ברע"א 5036/10 רע"א 5036/10 דויטש נ' קליין (לא פורסם, , 10.10.2010) " (שם, פסקה 8). במקרה שלפניי למעשה היו שתי בוררויות, בשלב מסוים, כפי שהעיד מר זכאי: "ש. קודם לכן הסביר עורך דינך שהתפיסה שלך היתה שיש שתי בוררויות נפרדות, אחד על חוזה 92 ואחד על חוזה 95. זו עמדתכם? ת. התקיימו שתי בוררויות נפרדות. יש החלטות נפרדות לגבי שתי הבוררות. מדובר בשני הסכמים שונים. בשעתו השופטת גרסטל הציעה לאחד בין שני הבוררויות, העמותה המועצה ורסקו התנגדו, התכנסה מליאת המועצה הם הזמינו גם אותי וגם את עו"ד צביקה ניר, והמועצה החליטה שהיא לא רוצה לקשור בין ההסכם עם רסקו להסכם עם היזמת ושהיא רוצה לנהל שתי בוררויות. אני הייתי שם. ש. תראה לי מסמך על כך? ת. הייתי שם. מה אני צריך לבקש מסמך? יש את החלטת השופטת גרסטל. ש. על מה שסיפרת עכשיו על המועצה? ת. זה אצלך. לא לקחתי פרו' של מליאת המועצה. אני יודע מה השיב עו"ד של המועצה. ש. כששיף למדה על כך שלפי טענתך שהמועצה מתנגדת לבוררות אחת, מה עשיתם? ת. ניהלנו שני בוררויות שונות. ש. תראה לי מסמך אחד של הבוררות שאתה טוען שביררתם לפי חוזה 92? ת. מציג לך מסמכים רלוונטיים בכתב ידו של צביקה ניר, החלטה של השופטת גרסטל. יש עוד הרבה החלטות. ש. תאשר שמה שאתה קורא עכשיו בוררות זה לא בוררות לפי חוזה 92? ת. זה בוררות שהתנהלה לפני שטר הבוררות שקבוע בהסכם 92. ש. אני אומר לך שמה שאתה מכנה בוררות זה היה ניסיון להגיע לפשרה בהמשך להסכם שמכונה "הסכם העקרונות" מיוני 2003 ורק כדי לבדוק אם ניתן ליישם את הפשרה הזאת, מונו ה"בוררים" וטענתך כאילו מדובר בבוררות זבל"א לפני הסכם 92, אינה נכונה? ת. הפרשנות שלך היא בגדר שטות. אלא לא היו הדברים. אתה לא היית שם. מדובר בבוררות שהתנהלה בהתאם להחלטת השופטת גרסטל לאחר שכב' הבורר מאיר פז התפטר עקב איומים של המועצה והעמותה בנושא המשך כהונתו כבורר, מונה הבורר צביקה ניר כבורר חליף לצד בוררי הזבל"א מונה מכח הסכם הפשרה גם צוות היגוי שהיה צוות היגוי פריטטי אשר קיבל החלטות ברוב סוגיות שהיו במחלוקת, סוגיות שהצוות היגוי הזה שהיה מעין בוררות פריטטית לא הגיע בהם להכרעה הועברו לבוררי הזבל"א שליוו את הבוררות. כל זה מפורט גם בפסק בוררות של כב' השופט דן קרני" (פרו' 19). 7. בנוסף לכך די בתוכן העניינים של סיכומי הנתבעים בהליך הבוררות כדי להצביע על היקף הבוררות הנוגעים להסכמים הנ"ל. בהמשך התייחס מר זכאי לנושאי הבוררות, ואביא הדברים, באריכות מה, כדלקמן: "ש. האם נכון שיש מחלוקת בין הצדדים בבוררות ושאני חקרתי אותך בבוררות באריכות רבה על כך שלא היה דיווח לרשויות המס בקשר לחוזים הרלוונטיים? ת. הנושאים עלו. אם הבורר יידון בזה או לא יידון בזה, הוא יכריע. הוא העלה אותם. ש. תאשר לי שהעמותה טענה בפני הבורר כי טענה בקשר לשאלה כיצד נקבעה בי.אר. כמי שתבצע את התכנון ? ת. הרבה שאלות עלו בבוררות. עד לרגע זה לא הוכרע. ש. אני שואל אותך על טענות, לא על פסק בורר. ת. נושאים רבים, כל הנושאים האלה עלו בבוררות. עד לרגע זה לא הוכרע. הבורר שמעוני נתן לך הזדמנות, אמרת שתביא פסיקה, אם יש לו סמכות או לא. ש. תאשר לי שהעמותה טענה בבוררות שאתה הונית את שיף ואת המועצה עוד לפני החתימה ב-95? תאשר לי שנ/10, נ/12 שאתם הגשתם בבוררות הוצגו על ידכם בקשר לעניין הזה? ת. הבורר אמר שהוא לא דן במערכת היחסים שביני ובין שיף. אין לו סמכות כזו, למרות שביקשתם. ש. העמותה טענה שרימית את המועצה, לא רק את שיף. ת. זו טענה שרק אתה העלת. אני יכול לזייף חתימה של אישור של תב"ע? איזה דברים אלה? ש. תאשר לי שיש מחלוקת מרכזית בין הצדדים בבוררות מי הופקד על התכנון של הפרויקט, כאשר שיף טוענת שמי שהופקד זו חברה בשם בי.אר. והצדדים האחרים טוענים שזו רק שיף. ת. מרגע שנכנסת וביקשת לשנות חזית הועלו הטענות האלה. אם הוא דן בהם, עד כמה שאני שמעתי והבנתי הוא לא ידון בהם, אין לו סמכות לדון בהם. אין לו סמכויות כמו שופט. ש. תאשר לי בבקשה שבסעיף 3 לתצהיר שנחתם על ידך במרץ 2009 ואשר הוכתר בכותרת "תצהיר משלים" אתה טענת ששיף השלימה את כל מחויבויותיה בפרויקט עם החתימה על החוזה ב-95, ובזה היא מילאה אחר כל התחייבויותיה לפי חוזה 1992. ת. בכל התצהירים אני טענתי את זה. אני טוען את זה לאורך כל הדרך. הטענה הזאת עולה מההסכם ומכל כתבי הטענות של שיף. ש. תאשר לי ששיף טוענת בבוררות שנספח ט' הוא ערבות אוטונומית שרסקו נתנה לעמותה והעמותה הייתה צריכה להפעיל לפי טענת שיף ערבות זו. ת. מישור היחסים עם רסקו זו טענה שעולה מכוח הסכם 95. ש. נכון ששיף טוענת את זה בבוררות? ת. בהחלט. יש ערבות אוטונומית שרסקו נתנה לביצוע כל התחייבויותיה לפי הסכם 95 שמשמעותם הפטר מכל יתרת התחייבויות של שיף על פי הסכם 92. זו מחלוקת שנוגעת להסכם 95. ש. תאשר לי שיש מסמך שהוגש לבוררות סומן ת/108 נושא כותרת הסכם העקרונות מיום 8.6.2003 ושיש מחלוקת בין הצדדים בבוררות מדוע הוא לא בוצע. ת. ההסכם הזה הוא חלק מההחלטה של השופטת גרסטל. יש פה חותמת מקשרת.   עו"ד ולר: אני מבקש להגיש. בנ/1 נכתב כך (מצטט). אני אומר שזאת הייתה בוררות מאוד מוגבלת ואני מבקש להגיש את הסכם העקרונות.   הוגש וסומן נ/2.   עו"ד ולר: אני מבקש להגיש פרוטוקולים של דיוני הבוררות שבהם העד נחקר לגבי רשויות המס. זה מראה איך מנסים לגלגל לפתחו של בית המשפט כאן מחלוקת שנדונה במקום אחר.   ש. כבוד הבורר שאל אותך במהלך הבוררות עמ' 1911-1919 לפרוטוקול (מצטט). האם הנושא הזה עלה? ת. הנושא עלה בגלל שרסקו טענה בעניין" (פרו', 26). 8. מכל מקום, אם התובעות סוברות שהבורר שמעוני עצמו לא יכריע במחלוקות הנובעות משני ההסכמים אלא רק האחד לשיטתן, הרי שאין חשש שייגרם להן נזק כלשהו, ואם כן יכריע במחלוקות כנטען על ידי הנתבעים הרי שממילא יש מקום להיעתר לבקשה לעכב ההליכים. הנה כי כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי הליך הבוררות בשלב של מתן פסק בורר ולפיכך אף לא ייגרמו עיכובים מפן ציר הזמן. המגמה כיום הינה לעודד הליכי בוררות, ומכאן ההתערבות המועטה של בית המשפט העליון בסוגיה נשוא בקשה זו וכן בסוגיית ביטול פסק בורר. (ראו: נתן חורי נ' י.א.י.ה ניהול ואחזקות מאגרי דירות בע"מ (10.4.11); רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6)605 (2003); רע"א 9041/05 אמרי חיים עמותה רשומה נ' ויזל 30.1.00)). 9. כך גם סברה המלומדת ס' אוטולנגי ז"ל, בספרה בוררות-דין ונוהל (מהדורה רביעית-2005) בציינה: "בדרך כלל נוטה בית המשפט לעכב את ההליכים בתביעה שבפניו. עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש הדן בעניין, וביהמ"ש ישקול אם לסרב לבקשה, שכן המגמה היא שסכסוך אשר הוסכם למסרו לבוררות- באמת ידון בה. זו גם גישתם של בתי המשפט: 'הכל מסכימים כי הנטיה לעולם תהיה לכבד הסכם בוררות ולא לסכלו... "(שם, 283). לעניין השימוש ב"טעם המיוחד" התייחסתי אף אנוכי, בבש"א 2069/03 (ת.א. 5201/03), על ההחלטה הנ"ל הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 9652/04 הירשפלד נ' סודאי 21.3.05), וכב' השופט ס' ג'ובראן קובע, כי נטל השכנוע לקיומו של טעם מיוחד מוטל על כתפי התובע המתעלם מסעיף הבוררות, ומוסיף:  "על המבקש היה לשכנע את בית- המשפט, כי אמנם קיימות נסיבות מיוחדות, אשר בגינן יש להשאיר את התובענה בבירור בבית-המשפט ולא לעכב את ההליכים. המחוקק ראה בבוררות, מחוץ לכותלי בית-המשפט, דרך יעילה ליישוב סכסוכים בין בעלי-דין. לשם השגת תכלית זו נראה, כי התערבות יתר מצד בתי-המשפט, בהיעדר טעמים מיוחדים, הייתה מסכלת מגמה זו. לפיכך, נדרש טעם מיוחד, אשר יצדיק את בירור התביעה בבית-המשפט דווקא וימנע את הליך הבוררות, חרף קיומו של הסכם בוררות. בענייננו, לא עלה בידו של המבקש להראות טעם מיוחד המצדיק את השארת התובענה בבירורו של בית-המשפט". (שם, 3). התוצאה היא אפוא שהבקשה לעיכוב ההליכים בשל קיום הבוררות מתקבלת, וכך אני מורה. התובעות תשלמנה לנתבעת 4 (העמותה למען החבר הוותיק) ולנתבעת 6 (רסקו) סך של 12,000 ₪ לכל אחת, לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הנ"ל ריבית והצמדה מֵירבית כדין, עד לתשלום בפועל. עיכוב הליכיםיישוב סכסוכיםהליך תלוי ועומדבוררות