המערער הוא בעל אזרחות אמריקאית והינו תושב ארה"ב מזה כ - 11 שנים. לטענתו, אין לו כל נכסים או עיסוקים בארץ ומזה שנים רבות מרכז חייו הוא בארה"ב. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב יציאה מהארץ של תושב חוץ: נתוני רקע ועובדות: 1. בפניי ערעור על החלטות כב' הרשמת ס' גץ-אופיר מיום 21.11.11, מיום 27.11.11 ומיום 27.11.11 אשר לפיהם נדחו בקשותיו של המערער לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ, אלא אם ימלא המערער אחר התנאים לתשלום סך של 10,000 ₪ ע"ח החוב והמצאת 3 ערבים טובים כאמור בסעיפים 1ה' וסעיף 2 להחלטת כב' הרשמת מיום 24.11.11. ערעור באותו נושא בשל צו עיכוב יציאה מן הארץ, הגיש המערער על החלטה של כב' הרשמת ר' באום, מיום 23.11.11 ובו קבעה כב' הרשמת כי עיכוב היציאה יבוטל כנגד הפקדת סכום החוב או יפקיד ערבות בנקאית בסכום זה. תיק שלישי (עש"א 54208-11-11) אף הוא בנוגע לעיכוב יציאתו של המערער מן הארץ נמחק לעל פי בקשת המערער אשר הודיע כי הגיע לכלל הסדר לביטול הצו עם המשיבה שם. ביום 5.12.11 מפאת דחיפות הנושא קיימתי דיון בשלוש הערעורים במאוחד. לאחר מכן ניתנה החלטה לפיו על המערער להפקיד ערובה בסך 4,000 ₪ בכל אחד מהתיקים ולאחר מכן תינתן החלטה או פסק דין. ביום 12.12.11, הגישו הצדדים בשני התיקים שנותרו הודעה מוסכמת כי המשיבים מוותרים על הפקדת הערובה ועל כן עת ליתן פסק דין בערעורים הנזכרים. (עש"א 54147-11-11 פרגון נ' קאופמן ו - עש"א 54208-11-11 פרגון נ' דן קאופמן ואח' (שני התיקים האחרונים יכונו יחדיו להלן: "קאופמן"). 2. המערער הציג מסמכים לפיהם הוא היה אזרח ותושב ישראלי אשר החליט בשנת 2000 להגר ולהשתקע בארצות הברית דרך קבע. בשנת 2004 התחתן המערער עם אשתו שהנה ילידת ואזרחית ארה"ב ולזוג נולדו שני ילדים. במשך השנים עבד המערער למחייתו ולפרנסת משפחתו בארה"ב וכך גם אשתו. המערער הוא בעל אזרחות אמריקאית והינו תושב ארה"ב מזה כ - 11 שנים. לטענתו, אין לו כל נכסים או עיסוקים בארץ ומזה שנים רבות מרכז חייו הוא בארה"ב. המערער אף רכש בית בארה"ב עליו הוא משלם משכנתא בגובה של 300,000$. עוד טען כי לאחר שעזב את הארץ התברר לו כי גיסו לשעבר, מר אסף ועקנין (שהתייצב מיוזמתו ונכח בדיון שהתקיים - ראו; פרוטוקול מיום 5.12.11), נטל ממנו ללא רשותו או ידיעתו, פנקס צ'קים ופיזר ממנו צ'קים לצדדי ג', כולל המשיבים, אגב זיוף חתימתו של המערער על השקים אשר חוללו. לטענתו לאחר שעזב את הארץ לצמיתות נפתחו נגדו תיק הוצל"פ רבים בגין הצ'קים שזויפו, לרבות תיקי ההוצל"פ נשוא הערעור. סה"כ סכום החובות המצטבר בכל תיקי ההוצל"פ הפתוחים כנגד המערער מסתכם בסך של 300,000 ₪. 3. תיקי ההוצל"פ נפתחו כאמור לטענת המערער כאשר היה כבר בחו"ל. למרות האמור, באופן תמוהה, בתיקי ההוצל"פ שנתפתחו לא הוגשו התנגדויות לביצוע שטר וכן לא הוגשו תלונות במשטרה בגין מעשי הזיוף, ופיזור השיקים כנטען ע"י המערער. לטענתו נובע הדבר בשל יחסי הקרבה המשפחתית בינו לבין גיסו לשעבר. מר ועקנין ניסה בעבר לנהל מו"מ עם הזוכים בתיקי ההוצל"פ, לרבות תיקי ההוצל"פ נשוא הערעור, אך בסופו של דבר המו"מ לא צלח ורוב התיקים לרבות התיקים נשוא הערעור לא נסגרו. 4. בחודש נובמבר 2011 הגיע המערער לביקור קצר בארץ יחד עם בני משפחתו, וזאת על מנת לבקר את אימו החולה בת ה - 76. לאחר שהגיע לארץ גילה מערער כי הוצאו כנגדו מספר צווי עיכוב יציאה מהארץ בתיקי ההוצל"פ נשוא הערעור. המערער פנה בבקשה דחופה לביטול צווי העיכוב. ביום 24.11.11 כב' הרשמת תמי לוי יטח דחתה את בקשת המערער בתיק הוצל"פ 02-22538-03 וקבעה כי התנאי לביטול צו עיכוב היציאה יהיה הפקדת מלוא החוב בתיק ההוצל"פ או המצאת ערב. ביום 27.11.11 הערעור בגין תיק זה נמחק כאמור. כב' הרשמת סיגלית גץ - אופיר דחתה את הבקשה בתיק הוצל"פ 02-13154-03-9 וקבעה כי התנאי לביטול צו עיכוב היציאה יהיה תשלום של 10,000 ש" על חשבון החוב בנוסף לחתימת ערבים על מלוא יתרת החוב. ביום 21.11.11 כב' הרשמת רויטל באום הורתה בתיק הוצל"פ 02-21822-04-9 על צו עיכוב יציאה מהארץ אשר יבוטל אם יפקיד המערער את סכום החוב במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית. לנוכח צווי העיכוב הנזכרים עוכב המערער מלצאת את הארץ במועד הטיסה שהיה קבוע (26.11.11) ובצר לו נאלץ להיפרד ממשפחתו, אשתו ושני ילדיו, אשר שבו לארה"ב. לאור האמור הגיש המערער את הערעורים שבפני. טענות המערער 5. לטענת המערער על צווי עיכוב היציאה מהארץ להתבטל שכן אין כל הצדקה להותירם על כנם, שעה שמדובר בחייב שהנו תושב חוץ אשר עזב את הארץ לפני שנים רבות ואין לו כל רכוש או נכסים בארץ. המערער ממשיך וטוען כי מעולם לא קיבל את האזהרה בתיקי ההוצל"פ שכן לא בוצעה מסירה כדין. בנוסף לא בוצעה מסירה כדין של צווי עיכוב היציאה מהארץ וכל ההליכים המבצעים שננקטו כנגדו אינם כדין. זאת ועוד בכוונת המערער להגיש התנגדויות לביצוע שטר (בנוסף לבקשות להארכת מועד) משום שלטענתו הוא אינו בעל החוב האמיתי של המשיבים אלא גיסו לשעבר. לטענתו, כב' הרשמות התעלמו לחלוטין מהעובדה כי מדובר בתושב חוץ אשר מרכז חייו בחו"ל והתעלמו מהלכות בית המשפט העליון בעניין. אין חולק כי הזכות לצאת את גבולות המדינה הוכרה כזכות יסוד, ואף במיוחד לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. יש הבחנה ברורה בפסיקה בין עיכוב יציאה מהארץ של אזרח המדינה לבין עיכוב יציאה של תושב חוץ אף אם יש לו אזרחות כפולה. ההלכה היא לא לעכב יציאה מהארץ של תושב חוץ אשר מרכז חייו בחו"ל, שם ביתו ופרנסתו, ואין לו בארץ נכסים או מקור הכנסה אשר ממנו יוכל לפרוע את החוב. לפיכך ממילא לא תצמח למשיבים תועלת אמיתית במניעת יציאתו של המערער את הארץ. המערער ממשיך וטוען כי חלק מצווי עיכוב היציאה ניתנו לפני יותר משנה ועל כן תוקפם פקע. לטענתו כב' הרשמת אשר ראתה לנכון להוציא צו עדכני וחדש שוב לא התייחסה לנסיבות הספציפיות בעניינו ולהיותו של המערער תושב חוץ. טענות קאופמן 6. לטענת קאופמן החלטות כב' הרשמות בדין יסודן ועולה מהן כי קיים חשש של ממש כי המערער מנסה לחמוק מנושיו וכי אינו מנסה להציע כלל כל הסדר לתשלום החובות. באשר לטענותיו של המערער בנוגע לחובות עצמם, טענות אלו ראוי כי יועלו במסגרת הגשת התנגדויות לביצוע השטרות ולא כעת, למעלה משבע שנים לאחר פתיחת התיקים. תדפיס הכניסות והיציאות של המבקש מהארץ מלמדות כי המבקש שהה בארץ בשנים האחרונות, ולו לפרקי זמן קצרים, וכי הייתה בידו ההזדמנות לפנות בבקשות מתאימות להעלאת טענותיו בנוגע לזיוף חתימות, או כל טענה אחרת בנוגע לעצם יצירת החובות. טענותיו של המבקש כי מדובר בקרוב משפחתו ועל כן לא פעל כנגדו אינה מעניינים של הנושים. האם מבקש המערער כי הנושים ייטלו על עצמם את השלכות הקשר המשפחתי בינו לבין האדם אשר לשיטתו יצר את החובות?. גם לגישת קאופמן, המערער ידע על החובות בהיקף של למעלה מ - 300,000 ₪ אשר נוצרו בסמיכות מועדים. המערער ידע על כמות ההמחאות שפוזרו, אשר עתידות להפוך לתיקי הוצל"פ, שכן חזרו ללא כיסויי מספיק, ועל כן ברח מהארץ. יתר על כן, תדפיס הכניסות והיציאות מהארץ של המערער מראה כי בתחילה יצא מהארץ למשך שבועות ספורים ואף ימים בודדים בכל פעם. בחודש מרץ 2003, חודש אחד לאחר חילול ההמחאות נסע המערער "לפתע" למשך שנים ופעל למקם את חייו במדינה זרה. המערער לא היה תושב זר ומרכז חייו לא היה בחו"ל טרם יצירת החובות. ההמחאות חוללו אף לפני שהמערער עזב את הארץ, ולא כפי שטען. לא זו אף זאת, גם לו שהה המערער בחו"ל, הרי שבא כוחו ניהל בשמו מו"מ לסיום התיקים בפשרה ועל כן ברור כי לו היו ממש בטענות הזיוף אותן העלה, הוא היה פועל להעלאתן בפני הערכאות המוסמכות. לבסוף נטען, כי המערער הוא עדיין אזרח ישראלי ואין לו כל מניעה לעבוד ולהשתכר להשבת חובותיו אשר נוצרו בזמן היותו תושב ישראלי. לאחר שיסדיר חובותיו, יהיה חופשי לנוע כראות עיניו. דיון 7. ערעורים אלו שלפניי נסובו למעשה על אופן הפעלת שיקול הדעת שנתון היה לכב' הרשמות בעריכת האיזונים הנדרשים בין אינטרס המשיבים מחד להגן על קניינם לבין אינטרס המערער מאידך להגן על זכותו הבסיסית לחופש התנועה והעיסוק. עיינתי בשני הערעורים שבפניי ובטענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטות כב' הרשמות. באשר למחלוקת שעלה בדיון בשאלה אם רשאי היה המערער להגיש ערעור בזכות או היה עליו להגיש בר"ע, סבורני כי מבחינה דיונית, הדין עם המערער ולנוכח הרחבת הנושאים שבגדרם ניתן להגיש ערעור בזכות על החלטות רשם, כפי שנקבע בתיקון מספר 29 לחוק ההוצאה לפועל, רשאי הנפגע מצו עיכוב יציאה מן הארץ להגיש ערעור בזכות על ההחלטה. ולגופו של עניין; חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הגבירה את הצורך לבחון בקשות לעיכוב יציאה מהארץ באופן אשר לוקח בחשבון את חשיבותה של זכותו של אדם לצאת מן הארץ בתור זכות חוקתית. אך יחד עם זאת, אין לשכוח כי כנגד זכות זו עומדת זכותו הקניינית של הזוכה לקבל את שנפסק לטובתו וכן אינטרס הציבור בכך שפסקי הדין של בית המשפט יכובדו ויוצאו לפועל (ראה: רע"א 1667/07 ציון דדון נ' רפא"ל, תק-על 2007(2), 3512 , 3514 (2007)). 8. צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד תושב חוץ יינתן רק במקרה נדיר, והוא כאשר קיימות נסיבות כבדות משקל השקולות כנגד העובדה שמדובר בתושב חוץ (ראה: רע"א 7208/93 וייסגלס נ' וייסגלס פ"ד מח(4) 529). לא נוהגים לעכב יציאת תושב זר כאשר מרכז חייו בחו"ל ושם גם מצוי מקור פרנסתו. אולם עובדה זו בלבד שהאדם הוא תושב חוץ איננה שוללת כשלעצמה את הסמכות לעכב את יציאתו מן הארץ (ראה: ד. בר - אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות [מהדורה שביעית 2009, עדכון מס' 3 - יולי 2011], עמ' 515). 9. ומן הכלל אל הפרט; בענייננו קבעה כב' הרשמת ס' גץ אופיר והדבר לא נסתר ע"י המערער כי החובות נוצרו בטרם היגר המערער לארה"ב, בהיותו אזרח ותושב ישראל. בנסיבות המקרה שלפני לא ניתן לקבל את טענת המערער לפיה חל עליו דין תושב חוץ. המערער הוא אזרח ישראלי וכאזרח ישראלי אין דינו כדין תושב חוץ עובר אורח בארץ. מבלי להיכנס לשאלה האם החובות נוצרו על ידי המערער או האם אכן הייתה מסכת של זיוף צ'קים ע"י גיסו של המערער, שהרי המערער לא יזם כל הליכים משפטיים להוכיח טענות אלו בערכאה המתאימה, הרי שאם תתקבל טענת המבקש, שלא ניתן לעכב את יציאתו מן הארץ, בכל מקרה שאזרח ישראלי, העלול להיות מחויב בגין התחייבות שהתחייב בארץ, יבקש לעזוב את הארץ, כשאין לו נכסים בה להבטחת חובו, לא ניתן יהיה למנוע סיכול האפשרות של בצוע פסק הדין דבר שאיננו מידתי כלפי נושי החייב (ראה: רע"א 909/90  אמנון בן יהודה נ' ליסקו חברה להחכרת ציוד בע"מ (תק-על 90(1)151):- וכן ראה: תא"ק (שלום ת"א) 36343-12-09 בנק הפועלים בע"מ נ' לי רון אלקס, תק-של 2010(1), 94642 (2010)). 10. המערער טען כי אין לו מקורות הכנסה בישראל וגם מבחינת רמת השתכרותו והכנסותיו בארה"ב הוא איננו יכול לפרוע את התשלומים שהושתו עליו כתנאי לביטול צווי עיכוב היציאה מן הארץ. דומה כי אין לקבל טענותיו גם בעניין זה. המערער אף הגיש בקשה מלווה בתצהיר בה ביקש לפטור אותו מהפקדת ערובה בתיקי הערעור. בדיון שנערך למעשה נדחתה בקשת המערער לפטור או להפחית את גובה העירבון וכל זאת לאחר שהתברר כי המערער הגיע לארץ עם אשתו ושני ילדיו, וכך עשה כמידי שנתיים מאז שנת 2000. בנוסף המערער טען כי גם הוא וגם אשתו מתפרנסים כשכירים והינם הבעלים של נכס בארה"ב השווה לפחות 300,000$ שרובו נרכש מהלוואה מובטחת במשכנתא והיא ההוצאות החודשיות להחזר ההלוואה מגיעות לסך של 1,900 דולר לחודש. וכי הוא ואשתו משתכרים ביחד כ-4,000 דולר לחודש. לפיכך לא ברור כיצד עובדות אלה מתיישבות עם ניסיונו של המבקש להציג עצמו כמי שידו אינה משגת הפקדה של סכום עירבון בסך 4,000 ₪ בכל אחד מתיקי הערעור והדבר מטיל גם צל על דיוק העובדות שמסר המערער כפי שפרטה אחת לאחד כב' הרשמת ס' גץ-אופיר בהחלטותיה נשוא הערעור. 11. בשקלול זכותו של המערער לתנועה חופשית עומדות זכויות המשיבים אשר הינן שוות ערך במעמדן, (ע"א 2493/10 סבטלנה לבדב נ' עו"ד רונן בנדל ואח' (פס"ד חדש החוזר על העקרון הנזכר, מיום 30.11.11), כאשר נסיבות העניין מטות את הכף לטובת זכותם של המשיבים אשר ממתינים למעלה משבע שנים לגביית החוב. במקרה שלפניי, המערער כלל אינו מציע להסדיר את חובותיו, מתנער מהם לאורך שנים ואף לא עושה דבר על מנת לפתור את העניין. מתדפיס הכניסות והיציאות מהארץ עולה כי המערער הגיע לארץ מספר פעמים בשנים האחרונות ואף עוכב לפחות פעם אחת בגין חובותיו מלצאת את הארץ ויציאתו התאפשרה רק לאחר ששילם את החוב נשוא התיק שעיכב את יציאתו (עמ' 3 סיפא לפרוטוקול מיום 5.12.11 שנרשם בדיון המאוחד, בעש"א 54079-11-11), אולם לא טרח כלל לטפל בעניין חובותיו, לא טרח להגיש התנגדות לביצוע ואף לא טרח להגיש כל תלונה במשטרה בנוגע לזיוף. על רקע זה בדין נדחו טענות המערער בתיקי ההוצל"פ וטענותיו לעניין יצירת החוב, אי ידיעתו וכד' נתגלו כלא מהימנות בלשון המעטה (ראו החלטה מיום 24.11.11 ומיום 27.11.11 של כב' הרשמת ס' גץ-אופיר). המערער הטוען לזיוף חתימותיו לא טרח ולא הגיש בקשות/תובענות לביהמ"ש המוסמך בעניין זה. כמו כן לא הגיש כל תלונה במשטרה או התנגדות לביצוע השטרות על אף שהעניין הודע לו כבר מנסיעה קודמת בו עוכבה יציאתו. 12. בהתחשב בכלל הנסיבות שפורטו בדין קבעו כב' הרשמות כי יציאתו מן הארץ של המערער ללא ספק תמנע או תכביד על האפשרות לגבות את החוב. לפיכך יש לקבוע כי כב' הרשמות קיימו איזון נאות בין הזכויות האינטרסים הרלבנטיים בהחלטתן להוציא צווי עיכוב יציאה חדשים, ולהציב תנאים לבטול הצווים שכבר הוצאו כנגד המערער רק בהתקיים התנאים שנקבעו בהחלטותיהן נשוא הערעורים שבפניי. לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטות הרשמות. הערעורים בתיקים 54079-11-11 ו - 54208-11-11 נדחים. לנוכח הסכמה הצדדים בדבר ביטול חובת הפקדת הערובה, אינני עושה צו להוצאות. עיכוב יציאה מהארץתושב חוץ