קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיקול מקרקעין שניתנו במתנה: פתח דבר מונחת בפני בקשה למתן פסק דין הצהרתי, שבו יוצהר, כי עיקול אשר נרשם לטובת המשיבה על זכויות המשיבים הפורמאליים 2-3 (להלן - ההורים) בדירת מגורים ברחוב רפאל הכהן 1/20, לוד והידועה כחלקה 70/20 בגוש 5382 (להלן - הדירה) הוטל ונרשם שלא כדין, ועל כן יש למחקו מפנקסי רישום המקרקעין. כמו כן מבוקש מתן צו האוסר על המשיבה לנקוט בהליכים עפ"י פקודת המיסים (גביה) (להלן - הפקודה) למכירת הדירה בגין חוב, שחבים ההורים למשיבה. טענות המבקשים המבקשים הינם המחזיקים הבלעדיים בדירה ומי שזכאים להירשם כבעליה בחלקים שווים ביניהם. ביום 2.1.08 העבירו ההורים ללא תמורה את מלוא זכויותיהם בדירה לילדיהם, המבקשים. העיסקה דווחה למס שבח ביום 11.2.08. ביום 7.10.08 הטילה המשיבה עיקול על הדירה (להלן - העיקול) וזאת מכח הוראות הפקודה בגין חוב, שחבים ההורים למשיבה. בנסיבות אלו הוטל העיקול לאחר שהמבקשים כבר רכשו את זכויות הבעלות בדירה. העיקול מונע מהמבקשים לרשום בלשכת רישום המקרקעין זכויותיהם בדירה, והדבר מסב למבקשים נזק כספי. טענות המשיבה נכון ליום 27.5.09 עמד חובם של ההורים למשיבה על סך של 353,402 ₪, וזאת בגין אי תשלום ארנונה ו/או מים. לשם גביית חוב זה הוטל העיקול. לא הוצג בפני המשיבה בטרם הוטל העיקול הסכם כלשהו בנוגע לעיסקת המתנה במסגרתה העבירו ההורים למבקשים את זכויותיהם בדירה. כמו כן, לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין לפני הטלת העיקול הערת אזהרה על זכויות המבקשים בדירה. המשיבה נקטה בהליכים שונים לגביית חובם של ההורים, ואף ניתנו נגד ההורים פסקי דין ונפתחו ארבעה תיקי הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו. מאמצי הגביה העלו חרס, והחוב לא נפרע. לפיכך, ולאחר איתור נכסי ההורים, הוטל עיקול על הזכויות בדירה. אי רישום הערת אזהרה אודות העברת הזכויות בדירה למבקשים במשך חודשים ארוכים מלמד, שעיסקת המתנה נגועה בחוסר תום לב, ומהווה הברחת נכסים או עיסקה פיקטיבית. בנסיבות הענין עיסקת המתנה בטלה, ולכל הפחות, גוברת זכותה של המשיבה מכח העיקול על פני זכותם של המבקשים. דיון והכרעה הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, ולפיה ויתרו על חקירת המצהירים, כאשר פסק הדין יינתן על סמך המצוי בתיק בית המשפט. אי תחולת הילכת אהרונוב המשיבה איננה חולקת על כך, שביום 2.1.08, יותר מעשרה חודשים לפני הטלת העיקול, נחתמו על ידי ההורים ועל ידי המבקשים תצהירי העברה ללא תמורה, כאשר לפי האמור בהם הועברו זכויות ההורים בדירה למבקשים ללא תמורה. המשיבה גם איננה חולקת על כך, שעיסקת המתנה דווחה לרשויות המס ביום 11.2.08. מאידך, המבקשים אינם חולקים על הטענה, כי לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה בנוגע לעיסקת המתנה, לא לפני הטלת העיקול ואף לא לאחר מכן. זאת ועוד, לא מצאתי, כי המבקשים או ההורים חולקים על קיומו של החוב הנטען, שלשם גבייתו הוטל העיקול, חוב המסתכם במאות אלפי ש"ח. במצב דברים זה, כאשר עיסקת המתנה לא הושלמה ברישום, ומדובר בהתחייבות לתת מתנה בלבד, כאשר לגביה אף לא נרשמה הערת אזהרה, יש לבחון את השאלה, האם זכות המשיבה מכח העיקול שהטילה גוברת על זכות המבקשים, או שמא גוברת זכותם של המבקשים. בע"א 11502/05, לאניאדו ואח' נ' הולנד ישראל בע"מ ואח' (טרם פורסם), , נדון מקרה בו נעשתה עסקת מתנה, אך העיסקה לא הושלמה ברישום, ואף לא נרשמה הערת אזהרה אודות אותה עיסקת מתנה, שנידונה שם. בהמשך נרשם עיקול על זכויות נותן המתנה. נאמר שם בפסק הדין: " נדון איפוא בליבת הערעור, הלא היא השאלה אם הלכת אהרונוב כוחה יפה גם בהתחייבות לתת מתנה, כטענת המערערים, או שמא מתיחסת היא דווקא להתחייבות לעיסקה במקרקעין כנגד תמורה, לאמור עיסקת מכר ... תמצית ההלכה שנתחדשה בעניין אהרונוב הינה כדלהלן: משנערך הסכם ובו התחייבות של בעל מקרקעין להעביר זכויותיו לקונה, קמה לקונה זכות 'מעין קנינית' במקרקעין מיד עם היווצר ההתחייבות. זאת גם בטרם נרשמה העיסקה וגם בטרם נרשמה הערת אזהרה. זכות מעין קניינית זאת אינה מותנית בתשלום התמורה המוסכם בפועל על ידי הקונה. בהיות זכותו זו של הקונה 'מעין קניינית', גוברת היא על זכותו של נושהו של המוכר שנרשם לזכותו עיקול על הנכס, זאת מתוך כך שהעיקול מעצם טיבו אינו משקף זכות קניינית בנכס אלא 'זכות דיונית' שכל כוחה במניעת בעל הזכויות הרשום מביצוע עסקאות בהן. ... אכן, הלכת אהרונוב הכירה בקיומן של זכויות 'מעין קניניות' הנוצרות בידי קונה מקרקעין מכוח ההסכם שערך עם המוכר לרכישתן. גם אצל מקבל מתנה, מכוח התחייבות לתת מתנה נוצרות 'מעין זכויות מעין קניניות' שכאלה - אולם אלו שבריריות ובלתי מגובשות לאין ערוך מאלו שבידי הקונה בעיסקת המכר, ומשקלן לעומתן - כמצוטט לעיל - 'כמשקל נוצה'. ... דברים אלה שאמרנו, מן הדין שיקרינו גם על סוגית היחס וסדרי העדיפות שבין מקבל המתנה לבין נושהו של הנותן שנרשם לזכותו עיקול על נכס המתנה. לנושה שכזה אין מכוח העיקול זכות קניינית בנכס המעוקל, אולם זכותו על פי דין למנוע בעד החייב - באמצעות העיקול - מלהעביר את הנכס לאחר, למנוע את הברחתו, ובסופו של יום להפרע את חוב הנשיה על דרך מימושו של הנכס שעוקל. זכויותיו אלה של הנושה יוצרות גם הן אינטרס של הסתמכות מצידו. הסתמכות זו כמובן גוברת שעה שמקבל המתנה (או נותנה) נמנעו מרישום הערת אזהרה בגין אותה המתנה. ... לאמור, נקודת המוצא בתחרות זו תהיה בהעדפת הנושה על פני מקבל המתנה. אולם, פתוחה תהיה הדרך בפני מקבל ההתחייבות למתנה לנסות ולהוכיח כי עניינו הקונקרטי נמנה על אותם החריגים שבהם במאזן הציפיות המוגנות שלו ושל הנושה - תיטה הכף להעדפת עניינו.   ראש וראשון לאלה יהיה בהוכחת תום הלב של נותן המתנה ונסיבות נתינתה ובהפרכת והסרת כל ספק סביר שמא נועדה אותה המתנה להברחת הנכס מנושיו או למטרה בלתי ראויה אחרת.   כל אלה ייבדקו ויבחנו במסגרתו של שיקול הדעת השיפוטי בהתייחס לכל מקרה לגופו ולנסיבותיו". הדברים סוכמו בקצרה בה"פ(חי')09-03-12603, חזן נ' מכון התערובת אסם הגליל ואח' (טרם פורסם) : "אכן, הנסיבות בענייננו דומות לאלו בע"א 189/95 (אהרונוב) ואולם ההלכה שנקבעה שם, ולפיה כאשר מוכר מתחייב להקנות זכות בעלות במקרקעין לקונה, משתכללת אצל הקונה זכות 'מעין קניינית' הפועלת כלפי צדדי ג', סוייגה בע"א 1516/99 לוי נ. חיג'אזי (פסק דין מיום 4.7.01) ובהמשך בע"א 11502/05 לניאדו ואח' נ. הולנד ישראל בע"מ ואח' (פסק דין מיום 24.2.08), שם נקבע כי כנקודת מוצא בתחרות שבין מקבל מתנה ו/או מקבל נכס ללא תמורה (כפי שקיבלה המבקשת), לבין נושה, תהיה עדיפה זכותו של הנושה על פני זו של מקבל המתנה. אמנם בפני מקבל המתנה פתוחה הדרך להוכיח כי עניינו נמנה על החריגים לכלל הנ"ל ואולם, במקרה שכזה עליו להוכיח, בין היתר: 'א. את תום ליבו של נותן המתנה. ב. את נסיבות נתינתה. ג. הסרת כל ספק שמא המתנה ניתנה על מנת להבריח את הנכס מנושיו...". אכן בע"א 8630/08, בנק אגוד לישראל בע"מ נ' צרפתי (טרם פורסם) סוייגה ההלכה שנקבע בע"א 11502/05 הנ"ל, ונקבע כי לא תחול במקרה בו נרשמה הערת אזהרה בדבר עיסקת המתנה, כאשר אז תחול הילכת אהרונוב ולא תגבר זכותו של המעקל המאוחר יותר, גם אם עסקת המתנה לא הושלמה ברישום. סייג זה איננו נוגע למקרה שבפנינו, היות שבמקרה דנן לא נרשמה טרם הטלת העיקול הערת אזהרה אודות עסקת המתנה, כאמור לעיל. עפ"י ההלכה שנקבעה בע"א 11502/05 הנ"ל ולנוכח העובדה, כי המדובר במקרה דנן בעסקת מתנה, שלא הושלמה ברישום, ואף לא נרשמה לגביה הערת אזהרה, לא תחול במקרה זה הילכת אהרונוב, וזכות המשיבה מכח העיקול תגבר על זכות המבקשים מכח עסקת המתנה. זאת כל עוד לא יוכיחו המבקשים את תום ליבם של ההורים בהענקת הזכויות בדירה למבקשים ואת נסיבות ההענקה זו תוך הסרת ספק כלשהו בנוגע לרצון ההורים להבריח נכסיהם מהמשיבה כמניע להענקת הזכויות בדירה למבקשים. בתצהיר התומך בכתב התובענה לא נמצא דבר בנוגע לנסיבות העברת הזכויות בדירה מההורים למבקשים. אף לא הוגש תצהיר כלשהו מטעם ההורים, המפרט נסיבות ביצוע העברת הזכויות. יתירה מכך, המבקשים לא הכחישו דבר קיומו של חוב ההורים למשיבה, וכי ההורים ידעו על קיומו של החוב בזמן החתימה על תצהירי העברת הזכויות בדירה. בנסיבות אלו, יש לקבוע, כי המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם, ולא הוכיחו את תום ליבם של ההורים בכל הנוגע להעברת זכויותיהם בדירה למבקשים, וממילא לא הסירו את הספק העולה, שמא העברת הזכויות נועדה להברחת הנכס מידי המשיבה. לפיכך יש לקבוע, כי במקרה זה גוברת זכות המשיבה מכח העיקול על פני זכותם של המבקשים. הטלת העיקול במסגרת הליכים מנהליים באשר לטענה האחרת הנזכרת בכתב סיכום טענות המבקשים, כי המשיבה מנועה היתה מלנקוט הליכי גביה מנהליים נגד ההורים משנקטה קודם לכן בהליכים משפטיים, דין הטענה להידחות. יצויין, כי טענה זו לא בא זכרה בכתב התובענה, והיא הועלתה לראשונה בכתב סיכום טענות המבקשים. לגופה של הטענה, העובדה כי המשיבה הטילה את העיקול במסגרת הליכים מנהליים בהתאם להוראות הפקודה מצביעה על כך שהמשיבה נחושה בדעתה לגבות את החוב המגיע לה בכל דרך חוקית אפשרית. בעצם העובדה, שהעירייה נקטה בהליכי גביה מנהליים בצד הליכי הגבייה המשפטיים אין כדי לשנות דבר בנסיבות המקרה דנן. אכן המבקשים הפנו בכתב סיכום טענותיהם למספר פסקי דין, שבהם נמתחה ביקורת לגבי אופן התנהלות שכזה מצידה של רשות מקומית, כאשר הרשות "מזגזגת" בין הליכים גביה מנהליים ובין הליכי גביה משפטיים. לעניין זה ראה במיוחד עת"מ(ת"א)1224/05, גריסרו נ' עיריית תל-אביב (טרם פורסם) . אלא שבכל אותן אסמכתאות נדונו מקרים בהם מערער החייב עצמו על עצם זכותה העקרונית של הרשות לגבות ממנו את החוב. במקרה דנן לא כך הם פני הדברים. המבקשים אינם מערערים על עצם קיומו של חוב ההורים למשיבה ועל זכותה של המשיבה לגבות חוב זה. המבקשים גם אינם מכחישים טענת המשיבה, כי קיימים פסקי דין חלוטים בנוגע לחוב זה, וזאת מהמקרה שנדון בפס"ד גריסרו הנ"ל. כל שנטען על ידם בעניין זה הוא, כי המשיבה מנועה מלבצע פעולות גביה ביחס לדירה. משאין חולק על עצם קיומו של החוב ועל זכותה העקרונית של המשיבה לגבותו, אין לקבוע, כי המשיבה היתה מנועה מלהטיל העיקול על הזכויות בדירה במסגרת הליכים מנהליים עפ"י הוראות הפקודה. יתירה מכך, מסופקני, האם יכולה טענה זו להישמע בכלל מפיהם של המבקשים, שקיבלו מהוריהם ללא תמורה את הזכויות בדירה, כאשר תלויים ועומדים הליכים נגד ההורים לגביית חוב שחבים ההורים למשיבה, וההורים מודעים לקיומו של החוב ולקיומם של ההליכים. שתיקתם של ההורים לכל אורך ניהול ההליכים בתיק, יש בה כדי להעיד על ויתור מצידם - כחייבים - מלהעלות כל טענה בדבר חוקיות ותקינות הליכי הגביה, אשר ננקטו על ידי המשיבה. סיכום: לנוכח האמור לעיל, התובענה נדחית. המבקשים, ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות המשיבה וכן בשכר טרחת עורך דינה בסך 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מקרקעיןמתנהעיקול