קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיקול ערבות לשחרור ממעצר: 1. השאלה שבמחלוקת בתובענה זו היא - האם כספים שהפקידו המבקשים בקופת ביהמ"ש, כערבון לשחרורו של המשיב 1 (להלן: "המשיב") ממעצר עד תום ההליכים, עברו לבעלותו של המשיב, או נותרו בבעלות המבקשים? 2. המבקשים 1-2 (להלן: "המבקשים") הינם הוריו של המשיב. המבקשת 3 היא אחותו של המשיב, והמבקש 4 הוא גיסו (בעלה של המבקשת 3). 3. נגד המשיב הוגש כתב אישום במסגרת ת.פ. 7128/08 בבימ"ש מחוזי בחיפה (להלן: "התיק הפלילי"). לאחר הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה (ב"ש 3324/08) למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. במסגרת בקשה זו, הוחלט על ידי ביהמ"ש ביום 21/8/08 לשחרר את המשיב למעצר בית בבית בן דודו בנהריה, בתנאים, שחלקם הוא כדלקמן: א. ערבון במזומן או בערבות בנקאית מצד המשיב בסך של 75,000 ₪, שלא יפר את תנאי מעצר הבית. ב. ערבון במזומן או בערבות בנקאית מצד המבקשת 2, אימו של המשיב, שאף אמורה היתה לשמש כמפקחת עליו בתקופת מעצר הבית, בסך של 40,000 ₪ - לקיום חובתה כמפקחת. 4. היות והמשיב לא היה יכול בכוחות עצמו להפקיד את הערבון במזומן שהוטל עליו, בשיעור של 75,000 ₪, הוא פנה לעזרת המבקשים, שבכוחות משותפים גייסו את הכספים, והפקידו בקופת ביהמ"ש המחוזי את הסך הנ"ל, בתוספת 40,000 ₪ הערבון במזומן של המפקחת (המשיבה 2), ובסה"כ סך של 115,000 ₪. 5. לבקשתם צירפו המבקשים אישורים המאמתים את התשלום כדלקמן: א. שיק בנקאי (נספח ד') ע"ס של 115,000 ₪ באמצעותו בוצעה ההפקדה, נכון לתאריך 21/8/08. ב. אישורים בנקאיים המלמדים על פתיחת פיקדון בשיעור של 100,529 ₪ מחשבון המבקשים 1-2 בבנק, ואישור בנקאי המלמד על הפקדת 15,000 ₪ מחשבון המבקשים 3-4 לחשבון המבקש 1 בבנק. אישור בנקאי המלמד על משיכת 115,000 מחשבון המבקשים 1-2 בבנק (סומנו ו'-ח'). 6. העולה מכל הנ"ל הוא, כי הערבון המזומן הכולל שהופקד בקופת ביהמ"ש המחוזי בחיפה, בשיעור של 115,000 ₪, בכדי לעמוד בתנאי השחרור של המשיב ולאפשר את שחרורו, מקורו בכספים של המבקשים. כך גם טענו המבקשים בתצהיריהם שהוגשו לביהמ"ש בנדון. 7. המשיב בכתב תשובתו ובתצהירו מיום 6/6/10, טען כי כספים אלה, בשיעור של 115,000 ₪, ניתנו לו במתנה גמורה ומוחלטת ע"י הוריו המבקשים 1-2, כחלק מפיצוי כספי בגין פינוי נגריה שהיתה בבעלותו במשך 15 שנים בחצרם (סעיף 8 לתצהיר). יחד עם זאת, בחקירתו על-ידי בישיבת יום 16/12/10, חזר בו למעשה המשיב מגירסה זו, וציין כדלקמן: א. הכספים ניתנו לו ע"י אביו שהלך לבנק והוציא אותם מחשבונו, על-פי בקשתו (עמ' 5 לפרוט' ש- 17-19); ב. הוא ביקש זאת מאביו כיון שהוא אבא שלו, שגם רצה לעזור לו (עמ' 6 לפרוט' ש' 1-7). 8. במילים אחרות, מודה המשיב כי הכספים שהופקדו בקופת ביהמ"ש המחוזי, מקורם בכספים שניתנו מחשבונם של הוריו, לנוכח בקשתו מהם לעזרה בגיוס הכספים הנדרשים. היינו, כספים אלה לא ניתנו לו בתמורה לויתורו על נגריה שהיתה בחצרם, כפי שטען בתצהירו. 9. לימים, נגזר דינו של המשיב למאסר, במסגרת התיק הפלילי, והוא החל לרצות את עונשו. דא-עקא, שלמשיב היה חוב למשיב 2, בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") בשיעור של כ- 165,000 ₪. הבנק עיקל את הכספים שהופקדו כאמור ע"י המבקשים, כערבון להבטחת תנאי שחרורו של המשיב, שכן לכאורה הם נרשמו על שמו של המשיב בתיק הפלילי (להלן: "העיקול"). במקביל הגיע המשיב להסכם עם הבנק כי תמורת תשלום סך של 95,000 ₪ (אותם התכוון הבנק לקחת בהסכמת המשיב, מכספי העיקול), יסולק חובו לבנק (ההסכם צורף כנספח א' לתצהירו של המשיב). 10. כשנודע הדבר למבקשים, הגישו גם הם בקשה לעיקול הכספים במסגרת תיק זה, שנעתרה גם היא. כיום מוטלים למעשה 2 עיקולים על כספי הערבון - עיקול הבנק ועיקול המבקשים. 11. לנוכח כל אלה, המחלוקת בין הצדדים היא - למי שייכים כספי הערבון, האם למבקשים או למשיב. 12. טוענים המבקשים כי הכספים היו ונשארו בבעלותם. הם הפקידו אותם במישרין בקופת ביהמ"ש, על-מנת שישמשו כערבון לתנאי השחרור של המשיב. הם הסכימו כי כספים אלה יחולטו רק אם יופרו תנאי השחרור. משנגזר דינו של המשיב במסגרת התיק הפלילי למאסר והוא החל לרצות את עונשו, תמו תנאי השחרור שלהבטחתם הופקד הערבון, והכספים צריכים לחזור לבעליהם, אשר היו, ונותרו, המבקשים. לחילופין טוענים המבקשים, כי 40,000 ₪ מתוך כספי הערבון, הופקדו ע"י המפקחת (המבקשת 2) להבטחת תנאי הפיקוח, כמפורט לעיל. כספים אלה בכל מקרה לא הועברו לבעלות המשיב אלא היו ונותרו בבעלות המפקחת, ונועדו להבטחת תנאי פיקוחה. משתמה תקופת פיקוחה (עם גזרת דינו של המשיב), דין כספים אלה לפחות להיות מוחזרים למבקשת 2, בהיותה הבעלים של הכספים. 13. מן העבר השני טוענים המשיבים, כי הפקדת הכספים על-ידי המבקשים לתיק הפלילי על-שמו של המשיב, ואפילו לשם הבטחת תנאי השחרור, כמוה כמתן הלוואה או מתנה למשיב, באופן שהבעלות בכספים עוברת לידי המשיב. משכך הם פני הדברים, הכספים הם בבעלותו של המשיב. היות וכספים אלה הוחזקו בידי צד ג' (קופת ביהמ"ש המחוזי), לא היתה כל מניעה להטיל עליהם עיקול ע"י הבנק. 14. משאלה פני הדברים, עולה כאמור השאלה אותה הצגנו בפתח דברינו, בסעיף 1 לעיל, האם כספים שהפקידו המבקשים כערבון לשחרורו של המשיב ממעצר עד תום ההליכים, עברו לבעלותו, או נותרו בבעלות המבקשים? הנפקא-מינה ברורה - ככל שהכספים עברו לבעלותו של המשיב, העיקול שהטיל הבנק הוא עיקול כדין, שכן הוטל על כספים שבבעלות המשיב. ככל שהכספים נותרו בבעלות המבקשים, העיקול שהוטל על כספים אלה ע"י הבנק אינו כדין ודינו להתבטל, שכן הוטל על כספים שאינם בבעלותו של המשיב, אלא של המבקשים. דיון והכרעה 15. סבורני כי לא יכולה להיות מחלוקת שכספי הערבון, במקורם, הם כספים שהיו בבעלות המבקשים (ולצורך הדיון לא חשובה החלוקה בין המבקשים עצמם, למרות שכפי שראינו לעיל, המבקשים עצמם מסכימים כי חלקם של המבקשים 1-2 הוא 100,000 ₪ ושל המבקשים 3-4 הוא 15,000 ₪). 16. כשהופקדו הכספים בקופת ביהמ"ש, הם הופקדו כערובה לתכלית מסויימת (שחרור עצור ממעצר) ולצורך קיום תנאים מוגדרים (תנאי שחרור). הערובה עומדת בתוקפה עד להגשמת התכלית שבשלה ניתנה. משהוגשמה התכלית ואין עילה לחילוט הערובה בשל הפרת תנאי מתנאי השחרור, על המדינה להחזיר את כספי הערבות למפקידיהם. לאורך כל התקופה, מעת ההפקדה ועד להחזרת הכספים, הכספים למעשה מוחזקים ע"י המדינה כנאמן הציבור (ראה לענין זה בש"פ 4972/07 עאטף פואז נ' מ"י. החלטת כב' השופטת פרוקצ'ה מיום 20/3/08). 17. אין מחלוקת כי כספים אלו הופקדו במישרין ע"י המבקשים לקופת ביהמ"ש, שלא דרך חשבון הבנק של המשיב. השאלה הנשאלת היא - האם בעצם ההפקדה התכוונו המבקשים להעביר את הבעלות בכספים (בין אם על דרך של הלוואה ובין אם על דרך של מתנה), למשיב? לטעמי התשובה שלילית ואנמק דברי להלן: א. המבקשים הפקידו את הכספים בקופת ביהמ"ש כערבון, בהתאם להחלטת ביהמ"ש בתיק הפלילי, על-מנת לאפשר את שחרורו של המשיב למעצר בית. לטעמי - המבקשים הפקידו הכספים כערבון, תוך שאינם מוותרים על בעלותם בכספים, תוך תקווה ואמונה כי כספים אלה בסופו של יום יוחזרו אליהם, משתסתיים התכלית שלשמה הופקדו, כפי שצויין לעיל תוך התייחסות לבש"פ 4972/07 (תכלית זו אמורה היתה להסתיים עם גזירת דינו של המשיב לזיכוי או למאסר, מבלי שהפר את תנאי השחרור). במסגרת הפקדה זו, תוך ידיעה מראש, הסכימו המבקשים כי כספים אלה עלולים להיות מחולטים רק במקרה אחד - הפרת תנאי השחרור של המשיב, כפי שנקבע במסגרת החלטת השחרור בב"ש 3324/08 (המוזכרת בסעיף 3 לעיל). רק במקרה כזה, של חילוט הערבון במסגרת התכלית שלשמה הוא ניתן, הסכימו המבקשים להעברת הבעלות בכספים לצד שלישי, אשר היא מדינת ישראל (המחלטת). בשום מקרה אחר, לא הסכימו המבקשים להעברת הבעלות בכספים לצד שלישי כלשהו, לרבות המשיב. עצם הפקדת הכספים כערבון בקופת ביהמ"ש, לא לימדה על הסכמה להעברת בעלות, אלא על הפקדת כספים אלו בנאמנות בידי המדינה, כנאמן הציבור, להבטחת התכלית שלשמה הופקדו כספי הערבון, כפי שציינה כב' השופטת פרוקצ'ה בבש"פ 4972/07 המאוזכר לעיל. ב. חיזוק למסקנתי הנ"ל מצאתי גם ברע"א 10720/07 ויקטור יונה נ' ס.א.ד.ר. חב' לעבודות בנין בע"מ ואח' (החלטתו של כב' השופט דנציגר מיום 8/3/09). שם במסגרת ההליך הנדון, הפקיד ויקטור יונה כספי ערבון בגזברות ביהמ"ש, להבטחת הוצאות המשיבים. בסופו של דבר נדחתה בקשת רשות הערעור, ללא חיוב בהוצאות, והכספים היו אמורים להיות לכאורה מוחזרים לידי מפקידיהם. כונס הנכסים שמונה על נכסיו של מר יונה, הגיש בקשה לביהמ"ש לשחרור כספי ערבון אלה לידיו. מר יונה התנגד, בין היתר בנימוק שכספים אלה אינם כספיו אלא כספי צד ג', חב' אשגר לבנייה בע"מ, שניתנו אך ורק לצורך הבטחת ההוצאות שבהן היה עשוי לחוב באותו הליך. לכן, כך טוען מר יונה, סמכותו של הכונס אינה חלה לגבי כספים אלה. כב' השופט דנציגר בהחלטתו קיבל טענה זו וציין כי יש צורך לברר מה מקור כספי הערבון. ככל שמדובר בכספים השייכים לצד ג', סמכותו של הכונס אינה חלה עליהם. ודוק - גם שם הכספים הופקדו בתיק המתנהל ע"ש מר ויקטור יונה, ולכן לכאורה, אם הייתי מאמץ את גירסת המשיבים כאן, היה ניתן לטעון כי כספים אלה, מעת שהופקדו בקופת ביהמ"ש ע"ש מר ויקטור יונה, הם בבעלותו (בין אם קיבל אותם כהלוואה מחב' אשגר חב' לבנייה בע"מ ובין אם קיבל אותם במתנה), ולכן הכונס היה יכול לשים ידו על כספים אלה. אלא רואים שאין כך הדבר, ואין להתעלם ממקור כספי הערבון. ככל שמקור הכספים אינו בחייב או בבעל הדין עצמו אלא בצד ג' (דוגמת המבקשים במקרה זה או חב' אשגר לבנייה בע"מ ברע"א 10720/07), לא ניתן לראות בעצם ההפקדה כעירבון, כויתור על הבעלות בכספים, אלא כהפקדה בנאמנות בידי המדינה, תוך ידיעה והסכמה מראש כי כספים אלה עלולים להיות מחולטים אם תתממש התכלית שלשמה הם הופקדו (במקרה דנן הפרת תנאי השחרור ובמקרה שם חיוב בהוצאות משפט). ג. סבורני גם שמסקנתי זו עולה בקנה אחד עם מדיניות ציבורית ומשפטית ראויה, כפי שגם רמזה עליה כב' השופטת פרוקצ'ה בבש"פ 4972/07 המוזכר לעיל (סעיף 24 להחלטה), וזאת לנוכח הספיקות הבאות: היעלה על הדעת כי מאן דהוא יסכים להפקיד כספים כערבון לאחר כחלק מתנאי שחרור, אם ידע מראש שגם אם הנאשם יקפיד על קיום תנאי שחרור, עשוי כספו שלא לחזור אליו?! האם במקרה כזה לא תהיה השפעה לרעה על אפשרות יכולתו של נאשם לגייס כסף אפילו מקרוביו לצורך שחרורו בערובה?! האם בכך אין בכדי להגביר את החשש שנאשם יתקשה לגייס כספי ערובה כאמור ויאלץ להישאר במעצר, ובכך תקופח זכותו הבסיסית לצאת לחופשי?! האם בכך לא נעודד בעקיפין הפרת תנאי שחרור על-ידי נאשם, שיאמר לעצמו כי אפשר שממילא כספי הערבות לא יוחזרו לערביו, אלא יעוקלו לטובת צד ג'?! כל אלה מלמדים אותי כי מדיניות ציבורית ומשפטית ראויה, צריכה לראות בהפקדת הכספים דוגמת כספי הערבון דנן, כהפקדה בנאמנות בידי המדינה, כנאמן הציבור ולתכלית מסויימת. כל זאת מבלי לוותר על הבעלות בכספים. משתמה התכלית, הכספים צריכים להיות מוחזרים למפקידיהם שנותרו בעליהם, ובמקרה דנן למבקשים. ד. כראייה לטענת המשיב כי הכספים עברו לבעלותו, צירף המשיב לסיכומיו חלק מהחלטת ביהמ"ש בתיק הפלילי שלו מתאריך 13/5/10, על-פיה מתוך הכספים האמורים, שהופקדו כאמור כערבון להבטחת תנאי שחרור, יועבר סך של 20,000 ₪ כפיצוי למתלוננת. לטענתו של המשיב, עצם הוראה זו של ביהמ"ש, מלמדת לכאורה כי גם הוא ראה את המשיב כבעלים של הכספים, שאחרת לא היה מורה להעביר מתוך כספי הערבון את הפיצוי למתלוננת, שהוטל על כתפי המשיב. סבורני שאין ממש בטענה זו של המשיב משני טעמים עיקריים: 1) ביהמ"ש שהורה על פיצוי המתלוננת מתוך כספי הערבון, לא נתן דעתו לשאלה מי הבעלים של הכספים, ויצא מנקודת הנחה כי כספים אלו שהופקדו בתיקו של המשיב, הם בבעלותו. לשון אחרת - שאלת הבעלות על הכספים לא התעוררה בתיק הפלילי בצורה פרטנית, כפי שהתעוררה בתובענה זו. 2) ביהמ"ש בתיק הפלילי, פסק, לטעמי, פיצוי למתלוננת מתוך כספי הערבון בניגוד להלכה הפסוקה, כפי שבאה לידי ביטוי בצורה ברורה וחד-משמעית בבש"פ 4972/07. שם התעוררה השאלה האם ניתן לפצות מתלונן מתוך כספי ערבון שניתן להבטחת תנאי שחרור (דוגמת המקרה דנן) , על אף שלכאורה תמה התכלית של כספי הערבון, שהרי נגזר דינו של הנאשם ללא הפרת תנאי השחרור. על כך השיבה כב' השופטת פרוקצ'ה בשלילה נחרצת, תוך הטחת ביקורת בפרקטיקה הנוהגת לפיה כספי ערבון המופקדים לצורך שחרור נאשם בערובה, מועברים במישרין לנפגע עבירה שזכה לפיצוי לפי גזר הדין. כפי שכבר ציינו לעיל, כב' השופטת פרוקצ'ה קבעה כי כספי הערבון מופקדים בידי המדינה כנאמן הציבור ולתכלית מסויימת. משתמה התכלית, כספים אלה צריכים להיות מוחזרים לנאשם או למפקיד הכספים (ככל שאינו הנאשם), ואין לגזור מהם פצוי למתלוננת. ראה החלטה דומה גם בב"ש (חיפה) 938/05 בדראן נ' מ"י, החלטתו של כב' השופט ג'רג'ורה מיום 17/5/05). על כן כאמור, בהחלטת ביהמ"ש בתיק הפלילי, על פיה תפוצה המתלוננת ב- 20,000 ₪ שילקחו מתוך כספי הערבון, אין כדי לתמוך בגירסת המשיבים לבעלותו של המשיב בכספי הערבון. 18. בכל מקרה ומהטעמים שפורטו בסעיף 17 לעיל, מתחזקת טענתם של המבקשים לפחות בכל הקשור לסך של 40,000 ₪, שהוטלו ככספי ערבון על המבקשת 2, להבטחת תנאי פיקוחה, כמפורט בסעיף 3(ג) לעיל. כספים אלה בכל מקרה לא הועברו למשיב, אלא הופקדו במישרין בקופת ביהמ"ש ע"י המבקשת 2 ככספי ערבון שלה, שהיו ונותרו בבעלותה. סוף דבר 19. משהגענו למסקנה לעיל כי כספי הערבון, בשיעור כולל של 115,000 ₪, היו ונותרו בבעלות המבקשים, ממילא יכולים אנו להצהיר, את שיתבקש מאיתנו בתובענה כדלקמן: א. העיקול שהטיל הבנק (הבנק), על כספי הערבון הנ"ל, במסגרת תיק הוצל"פ 12-08012-09-7 בלשכת ההוצל"פ בחדרה, הוטל על כספים שאינם בבעלותו של המשיב. על כן כאמור, העיקול אינו כדין ודינו להתבטל. ב. כספי הערבון הם בבעלותם של המבקשים, בחלקים כדלקמן: המבקשים 1-2 - 100,000 ₪; המבקשים 3-4 - 15,000 ₪; 20. המשיבים, יחד ולחוד, ישאו בהוצאות המבקשים בתובענה זו ובשכ"ט עורך-דינם, בשיעור כולל של 6,000 ₪, שישולמו תוך 21 ימים מהיום. לא ישולם הסכום במועדו, ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל. 21. הערבון במזומן בשיעור קרן של 5,000 ₪ שהופקד בתיק זה ע"י המבקש 1, בתמיכה בבקשת המבקשים לעיקול זמני על כספי הערבון, עפ"י החלטת כב' השופטת אסיף מיום 10/5/10, יוחזר לידי מבקש זה. מעצרשחרור ממעצרעיקולערבות