קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ענישה בגרימת תאונת דרכים קטלנית 1. ביום 2.8.09 נהג המערער במונית בכביש מס' 4 מכיוון דרום לכיוון צפון, סמוך לצומת הכניסה למפעל רפא"ל. אותה שעה חצה את הכביש במעבר חצייה המנוח משה גריסרו ז"ל, כאשר ברמזור דולק אור ירוק להולכי הרגל. לאחר שהמנוח הספיק לחצות כ- 1.30 מ' במעבר החצייה, פגע בו המערער עם המונית, לאחר שנכנס לצומת בניגוד לאור האדום ברמזור בכיוון נסיעתו. בכך, גרם המערער למותו של המנוח, מחמת שנהג במונית ללא תשומת לב לנעשה בדרך שלפניו, לא האט את מהירות נסיעת המונית, למרות האור האדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, לא עצר את המונית לפני מעבר חצייה, למרות שיכול היה להבחין בבירור במנוח ממרחק, אך לא הבחין בו מבעוד מועד ולכן נהג במונית בקלות ראש וחוסר זהירות ולא כפי שנהג מן הישוב היה נוהג בנסיבות המקרה. 2. על פי הסדר טיעון שהוגש לערכאה הראשונה (בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה, כב' השופט קרזבום, תיק מס' 1705-01-10), הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן שעיקרן פורט לעיל, והורשע לאחר מכן בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן: גרימת מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) וסעיפים 40 ו- 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה). בגזר הדין מיום 20.1.11 נגזרו על המערער עונשים אלה: 11 חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים שלא יעבור תוך 3 שנים את העבירה בה הורשע או עבירה על סעיף 298 לחוק או עבירה של נהיגה בזמן פסילה; פסילת רישיון הנהיגה לכל דרגה שהיא לתקופה של 10 שנים; פסילה מהחזיק ברישיון נהיגה D1 ו/או D3 לתקופה של 15 שנים, תוך ניכוי 90 ימי הפסילה המנהלית; פסילה מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור את העבירה בה הורשע או עבירה של נהיגה בזמן פסילה, וכן קנס בסך 5,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. 3. הערעור נסב על חומרת העונש בגזר הדין ועתירות המערער הן כי נעמיד את תקופת המאסר על 6 חודשים, כך שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות; נקצר את תקופת הפסילה של רישיון הנהיגה באופן משמעותי, וכן "להתיר למערער לנהוג בטרקטור כדי שיוכל לעבוד בעבודות פיתוח וחיצוב כדי לקיים את בני משפחתו." בדיון בפנינו הושם הדגש על העתירה הנוגעת לסיווג הפסילה, כך שיאופשר למערער לנהוג בטרקטור בתחומי היישוב ג'וליס, לצורך ביצוע עבודות חקלאיות, בלא שהוא מסיע על הטרקטור אדם אחר כלשהו, כך שהמערער, שאין לו מקצוע אחר פרט לעיסוקו כנהג מונית יוכל לפרנס את בני משפחתו בנהיגת הטרקטור כאמור. 4. טיעוני הצדדים באשר לעונש נשמעו בהרחבה בערכאה הראשונה (ר' עמ' 9-16 לפרוטוקול). כב' השופט קרזבום שמע את דבריהם של גיא גריסרו, בנו של המנוח, אשר הגיע למקום התאונה וראה את אביו מוטל על הכביש, וכן את דבריה של אשתו, הגב' גבריאלה גריסרו. עמד בפניו גיליון ההרשעות הקודמות של המערער בענייני תעבורה (ת/1) אשר כלל 24 הרשעות. הוגשה אסופת מסמכים (נ/1), הכוללת מכתבים מראשי העדה הדרוזית, מסמכים רפואיים ואישורים על מצבו הכלכלי של המערער, וכן עמד בפניו תסקיר של שירות המבחן לגבי המערער, מיום 6.1.11. בתסקיר מפורט כי אביו של המערער הוא נכה צה"ל בשיעור של 100% ולוקה מאוד בבריאותו. אימו עקרת בית וכל אחיו מנהלים אורח חיים נורמטיבי. המערער שירת בצבא שירות תקין בדרך כלל תוך שהתנהגותו מניחה את הדעת. הוא המפרנס היחיד של משפחתו בנהיגת מונית ובעבר גם הועסק כמלווה לנכה צה"ל מטעם חברה לכוח אדם, וכן כמאבטח. המערער רואה עצמו כאיש עבודה ומשפחה, שקט ובעל יחסים תקינים עם בני קהילתו. המערער הסביר לקצין המבחן כי נסע במהירות סבירה, אך תשומת ליבו הוסחה על ידי אחד מן הנוסעים במונית. הוא ניסה למנוע את התאונה, אך לא הצליח והיכרות מוקדמת בינו לבין המנוח, הפכה את התאונה לקשה יותר עבורו. חייו וחיי משפחתו "נעצרו" בגלל התאונה. הוא בוכה בלילות על מר גורלו שכן על פי דימויו העצמי הוא נהג זהיר ושומר חוק. יש בו מידה מסוימת של אמפטיה כלפי נפגעי העבירה והתאונה "היוותה שבר במהלך חייו והוא נתון היום במצב של חרדה מפני הבאות וחוסר אונים מול המציאות שהתהוותה." בשיחה עמו התרשם קצין המבחן כי מצוקתו של המערער מותאמת למצב הנוכחי ועל כן "אין אנו באים בהמלצה טיפולית, שכן לא זיהינו מוקד להתערבות טיפולית של שירותנו. אולם", כותב קצין המבחן, "במידה וייגזר דינו למאסר בפועל בין כותלי בית הסוהר, יש חשיבות להפנות תשומת הלב של שירות בתי הסוהר למצב המשברי בו הוא נתון, על מנת להעניק לו תמיכה וטיפול מתאים." 5. גזר דינה של הערכאה הראשונה מפורט ומנומק. בית המשפט קמא סוקר את כל הנתונים הצריכים לעניין; מפנה לפסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים תוך פירוט שיקולי הענישה במקרים מן הסוג דנן; שוקל את "קדושת החיים" שנגדעו ומציין כי "מידת רשלנותו של הנאשם במקרה זה הינה ממשית" וכי "מדובר ברשלנות גבוהה מצד הנאשם". כמו כן מתייחס כב' השופט קרזבום לתסקיר ולהערות קצין המבחן לגבי מצבו הנפשי של המערער ומציין כי הוא לוקח בחשבון לקולא את הודייתו ואת החרטה והצער הכנים אותם הביע המערער וכן את שאר הנסיבות האישיות. באשר להרשעות הקודמות נרשם בגזר הדין (עמ' 22): "הנאשם נוהג משנת 1998 ולחובתו 24 הרשעות קודמות מתוכן 3 הרשעות בגרימת תאונות דרכים בשנים 2,000, 2006 ו- 2009. כמו כן לנאשם הרשעות משמעותיות נוספות בעבירות של אי ציות לתמרות עצור, נהיגה במהירות הגבוהה ב- 40 קמ"ש מעל המותר, סטייה מנתיב נסיעה ועוד. עברו התעבורתי של הנאשם מכביד ותפיסתו את עצמו כנהג זהיר אינה מתיישבת עם גליון הרשעותיו התעבורתי. יצוין כי בשתיים מהתאונות בהן היה הנאשם מעורב, נהג במונית וברכב משא. העובדה שהנאשם הורשע בגרימת 3 תאונות דרכים על פני 9 שנים בלבד (לא כולל התאונה נשוא כתב האישום) מלמדת כי מדובר בנהג שיש להרחיקו מהכביש לתקופה ארוכה." לאחר שכל הנתונים עמדו בפני הערכאה הראשונה ונשקלו על ידה, נגזרו העונשים דלעיל, אשר לטענת המערער חמורים הם יתר על המידה וראוי להתערב בהם. 6. בטיעון בפנינו הסביר עו"ד כמאל כי הוא מודע לכך שתאונות הדרכים, ככלל, ובמיוחד הקטלניות שהן, מהוות "נושא די כאוב" וכי לכן בתי המשפט "מצווים לנקוט יד קשה כדי למנוע זאת". רכיבי העונש כולם יחד, במקרה דנן, מהווים עונש חמור ביותר זאת לאור העובדה כי המערער גדל במשפחה ערכית בעלת תרומה למדינה ואביו נכה בשיעור 100%. לא רק שנגזרה תקופת מאסר לא קצרה, אלא שגם הפסילה היא לתקופה ארוכה ביותר ופסילה זאת, במקרה דנן, מביאה לפגיעה קשה בפרנסתו של המערער, אשר משך "15 שנים לא יוכל לנהוג ברכב ציבורי שזה מקור הכנסתו והמקצוע היחידי שלו." בבית המשפט קמא ביקש עו"ד כמאל כי הפסילה תסווג אך טענה זאת לא התקבלה, ולטענתו ראוי שנקבלה בערכאת הערעור על מנת שהמערער יוכל לפרנס את בני משפחתו בנהיגת טרקטור לצורך ביצוע עבודות. המערער מסכים, לצורך זה, כי סיווג הפסילה יאפשר לו נהיגה בטרקטור רק בתחום יישובו, ג'וליס, בלא שהוא מסיע על הטרקטור אנשים אחרים. לטענת המשיבה אין להתערב בגזר הדין המפורט והמנומק. הרשלנות החמורה של המערער בגרימת התאונה, התוצאה הקטלנית וכן ההרשעות הקודמות - כל אלה, לטענת המשיבה - מצדיקים את הענישה שבגזר הדין ההולמת את המקרה. באת כוח המשיבה מתנגדת לסיווג הפסילה, כמוצע על ידי הסנגור המלומד, שהפנה אותנו לפסיקה לפיה אופשר סיווג זה על ידי הרשאה לנהוג במלגזה. היא טוענת כי בעוד שנהיגה במלגזה מוגבלת, מטבעה, לאזורים מסוימים תוך איסור כללי לנוע בדרכים, לא כך לגבי טרקטור אשר רשאי לנוע בדרכים בחופשיות ואף אם ישמש בעיקר לעבודות חקלאיות עדיין נדרש כי ינוע גם בדרכים לצורך ביצוען. 7. התאונה נגרמה במקרה דנן מחמת רשלנותו החמורה של המערער אשר נכנס אל תוך הצומת באור אדום ברמזור ופגע במנוח בעת שהלה חצה את הכביש במעבר חצייה על פי סימון ירוק ברמזור המאפשר לו לעשות זאת. נגרמה תוצאה קשה - קטילת חייו של המנוח. כל זה קרה לאחר שלחובת המערער נרשמו 24 הרשעות קודמות בתקופה שתחילתה בשנת 1997 וסיומה בשנת 2009. מבין ההרשעות הרבות יש להפנות לשני דיונים שהתנהלו בעניינו של המערער בבית המשפט לתעבורה: בתיק ת.ד. 31240/06 של בית משפט לתעבורה בחיפה דובר בעבירות שנעברו ביום 20.7.06 כאשר המערער נהג במהירות בלתי סבירה ומעל המותר, לא שם לב לדרך, לא שמר על רווח מתאים מרכב אחר, התנגש בו מאחורנית ואף סטה מהנתיב הנגדי והתנגש ברכב נוסף, וכתוצאה מזה נחבלו אחרים בגופם ונגרם נזק לרכוש. בתיק ת.ד. 107-07-09 של בית משפט לתעבורה בעכו דובר בעבירה מיום 9.5.09 כאשר המערער לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא שמר מרחק מן הרכב שלפניו, גרם להתנגשות בין כלי הרכב וחמישה בני אדם נחבלו בגופם ונזקקו לטיפול רפואי. על כך נפסל המערער ביום 24.6.10 מלנהוג ברכב משך חודש ימים ונגזרו עליו עונשים נוספים. 8. אין לקבל את טענת הסנגור המלומד כאילו ענישה מחמירה כלפי נהגים עבריינים היא חסרת תועלת במאבק בתאונות הדרכים. אמר על כך בית המשפט העליון מפי כב' השופטת פרוקצי'ה ברע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל, מיום 19.1.06: "בית משפט זה היתווה מזה שנים מדיניות ענישה מחמירה ביחס לעבירות נהיגה הכרוכות בתאונות קטלניות, בין בגדר הריגה ובין בגדר גרם מות ברשלנות. הוא דבק בגישה זו מתוך אמונה כי לנקיטת יד עונשית קשה ומחמירה ישנה השפעה מרתיעה על הנהגים בכביש, ויש בה כדי לקדם את הטמעתה של מודעות ציבורית בדבר החובה לשמור על כללי זהירות כדי להגן על חיי אדם ושלמות גופו. מדיניות ענישה זו בנויה על הנחה בדבר כוחו המרתיע של הדין הפלילי והענישה הפלילית גם בתחום זה, שהוא מישור בעל ייחוד מבחינת נסיבות העבריינות וזהותם של מבצעי העבירות. היא נועדה לתת ביטוי ולהדגיש הדגשה מיוחדת את ערך חיי האדם במשפט ובמסורת היהודית, ולערוב לכלל ולפרט כי המשפט ובתי המשפט יעשו כל שבידם על מנת לטעת בתרבות החברתית את ההערכה והכבוד הנדרשים לזולת ולחייו (רע"פ 262/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פד"י מה(2) 580; רע"פ 4484/92 סיריה נ' מדינת ישראל, פד"י מו(5) 176; רע"פ 2842/96 כחלון נ' מדינת ישראל ; ע"פ 8382/03 חילף נ' מדינת ישראל, פד"י נח(2) 139; ולאחרונה, ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל המתייחס למדיניות הענישה בעבירות הריגה במסגרת תאונה קטלנית). הענישה המחמירה בעבירות הנוגעות לתאונות קטלניות נשענת על ההנחה כי יש בהרתעה עונשית כדי לקדם את הפנמת הערכים החברתיים הנדרשים בהתייחסות לזולת, וכדי להרגיל לשמירה קפדנית יותר על כללי זהירות ומניעה בנהיגה על הכביש. בלא אימון בכוחה המרתיע של מדיניות הענישה, נשמט אמצעי חשוב שניתן בידי בית המשפט ככלי עזר רב-משקל במלחמה בתאונות הדרכים. בלא שימוש מושכל באמצעי זה לא יתרום בית המשפט את התרומה הנדרשת מצידו לשינוי הערכי הכולל האמור להתרחש בתחום קשה זה." ומפי כב' השופט אלון, בהסכמת המשנה לנשאה כב' השופט ריבלין וכב' השופט גרוניס, נפסק בע"פ 1688/07 מדינת ישראל נ' אלעוברה, מיום 17.7.07 כי: "בתי המשפט מחוייבים ומצווים להתריע ולהרתיע באמירה ברורה מפני החומרה והסכנה המופלגת הכרוכה בנהיגה, תוך התרשלות רבתי וממחיר הדמים הנורא הנגבה אגב כך. עברייני הדרכים באים ברגיל מרקע "נורמטיבי" ושיקולי השיקום נדחים דרך כלל בעניינם מפני אינטרס הציבור וההגנה על חייו וגופו בעת שנוסע הוא לתומו בדרכים או חוצה אותם רגלית. מידת העונש שנקבעה בגזר הדין קמא נמצאה בענייננו מחטיאה שיקול מרכזי זה שבקביעת עונשם של מורשעים בעבירות אלה על תוצאותיהם הנוראיות."   הדברים אמורים בעניין דנן הן לעניין תקופת המאסר בפועל שנגזרה על המערער והן לעניין פסילתו מנהיגה תוך סיווג הפסילה לרכב ציבורי בלבד.   לא מצאנו טעם ראוי לסיווג זה של הפסילה, שכן מסוכנותו של המערער בדרכים נודעת מעצם דרך נהיגתו, ויהיה הרכב שינהג בו אשר יהיה." 9. כאשר לוקחים נתונים אלה בחשבון נראית מסקנת הערכאה הראשונה באשר לרכיבי העונש השונים, הן לגבי המאסר והן לגבי הפסילה, כמסקנה מוצדקת וראויה, ההולמת את המקרה ואין אנו רואים להתערב בה. 10. באשר לסיווג הפסילה, כך שיותר למערער לנהוג בטרקטור: בית המשפט מוסמך לפסול את רישיון הנהיגה של הנהג העבריין, מכוח ההוראה שבסעיף 35 לפקודה. סעיף 36א רישא של הפקודה קובע כי "בית המשפט ... יטיל את הפסילה כאמור לגבי נהיגה ברכב מכל סוג שהוא". החריג נקבע בסיפא, ולפיו "רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות, שיפרש בפסק הדין, להורות כי הפסילה לא תחול לגבי נהיגת רכב מסוים, או לגבי סוג מסוים של רכב". הכלל הוא כי יש לפסול את רישיון הנהיגה של הנהג העבריין המסוכן לאחרים, במיוחד לאחר שקטל חיי אדם תוך רשלנות חמורה, פסילה בלתי מסווגת כך שתישמר האפקטיביות של הפסילה תוך הרחקת הנהג מן הכביש. רק במקרים חריגים ניתן לסווג את הפסילה תוך שמירת העיקרון כי לא ייפגע ביטחונם של המשתמשים בכביש ובאופן שלא יהא בסיווג כדי לרוקן מעבר למינימום ההכרחי, את הפסילה מתוכנה. ראה דיון נרחב של בית המשפט העליון באשר לשיקולים בעת פסילת הרישיון וסיווגו: ע"פ 186/84 מדינת ישראל נ' שקולניק, פ"ד לט(2) 505 (1985). באחד המקרים דובר בחבר קיבוץ שעבד בנהיגת רכב לצורך הטמנת אשפה במסגרת הקיבוץ וכל חפצו היה להמשיך בעיסוקו זה. בית משפט השלום בעכו הרשיע אותו בגרימת מוות ברשלנות ובאי האטה לפני מעבר חצייה והטיל עליו פסילת הרישיון למשך 7 שנים, תוך סיווג הפסילה כך שהוא יוכל להמשיך ולנהוג בטרקטור שלא על כביש עירוני או בין עירוני. בית משפט זה (ע"פ 708/96, מיום 5.3.97) קיבל את ערעורה של המדינה, ביטל את הסיווג, בין היתר, מחמת שסבר כי "אין לכחד קיומה של סכנה להולכי רגל העוברים בדרכי השדה או במשק". בפני כב' הנשיא ברק עמדה לדיון בקשת רשות ערעור על החלטה זאת אשר נדחתה, בין היתר "בשל חומרת העבירות ונסיבות העניין והן בשל היעדר הנמקה לעניין סיווג הפסילה בבית משפט השלום". הבקשה נדחתה גם "על יסוד טעמיו של בית המשפט המחוזי לגופו של עניין." (רע"פ 2867/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, מיום 19.6.97). במקרה אחר דן בית המשפט העליון בעניינו של נהג מקצועי שהואשם בגרימת מוות ברשלנות ורישיון הנהיגה שלו נשלל למשך 90 ימים על ידי קצין משטרה ובית המשפט התבקש להאריך את הפסילה עד תום ההליכים המשפטיים לפי סעיף 47(ט) לפקודה. בערכאה הדיונית הוארכה הפסילה, תוך דחיית בקשתו של הנהג לסיווג הפסילה למשאית בלבד שכן, כך סבר בית המשפט לתעבורה, "יש לאיין את מסוכנותו של העורר באופן גורף" וכן "משום שלא ניתן לומר כי רשלנותו הלכאורית (של הנהג) מיוחסת אך לנהיגתו על משאית ומתפוגגת בעת נהיגתו ברכב פרטי." בית המשפט המחוזי דחה את הערר על החלטה זאת והעניין בא לדיון בפני כב' השופט ד' חשין בבית המשפט העליון (בש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל, מיום 7.11.06). הנהג ביקש לסווג את הפסילה, אך בקשתו נדחתה. אמר כב' השופט חשין: "שקלתי את בקשתו החלופית של העורר, לסווג את הפסילה באופן שתחול אך ורק על רכב משא ולאפשר לו לנהוג ברכב פרטי, אך לא ראיתי אפשרות להיעתר לה. אמנם, במקרים המתאימים, רשאי בית-המשפט לקבוע כי הפסילה תחול על נהיגת רכב מסוים, כגון רכב כבד או ציבורי, אם למשל הנהג אינו עומד בנורמות המחייבות נהג רכב מיוחד כזה, אך לא תחול על נהיגת רכב פרטי שהנהג הנכשל יורשה לנהוג בו (ראו ע"פ 77/84 מדינת ישראל נ' שקולניק, פ"ד לט(2) 505, מפי השופט לוין). ואולם, ... שעה שמדובר ברשלנות שהיא תולדה של חוסר הזהירות של הנהג ושל אי-צפיית הנולד, הרי שאין נפקא מינה מהו סוג הרכב עליו ינהג. לעניין זה, יש לאבחן את פסק-הדין אליו הפנה ב"כ העורר (ע"פ (ת"א) 365/94 איזנפיש נ' מדינת ישראל, שניתן ביום 15.4.1994), בגדרו נקבע, במסגרת ערעור על פסק-דין, כי העונש של צו פסילת רישיון הנהיגה שנגזר על נהג משאית, שהורשע בגרימת מותה של הולכת רגל שחצתה את הצומת במעבר חצייה, יחול על משאית בלבד. ואולם, לא זו בלבד שמדובר היה שם בערעור על פסילת רישיון נהיגה כעונש לאחר הרשעה, אלא שבמקרה שנדון שם, נקבע מפורשות כי הולכת הרגל נהגה ברשלנות כשחצתה את מעבר החצייה כאשר הרמזור המיועד להולכי רגל האיר באדום, וכשעברה בצמוד לרכב הגבוה. במקרה שלפניי, לעומת זאת, התרשלותו של העורר החלה עוד בטרם חצתה המנוחה את מעבר החצייה באור הירוק, שעה שעצר עם חלקה הקדמי של המשאית מעל מעבר החצייה באפן שחסם את דרכם של הולכי הרגל, ורשלנותו נמשכה כאמור גם לאחר מכן. בנסיבות אלה, לא השתכנעתי כי יש לסווג את הפסילה לרכב משא בלבד."   ראה גם את הציטוט דלעיל מע"פ 1688/07 הנ"ל וכן ר' ע"פ (מחוזי חיפה) 2773/07 בת מאיר נ' מדינת ישראל, מיום 7.2.08. שם דובר בנהגת אשר ביקשה לסווג את עונש הפסילה כך שיאופשר לה להשתמש ברישיונה בימים ובשעות קצובות לצורך פרנסתה ופרנסת ילדיה הסמוכים על שולחה. הוחלט כי "היעתרות לבקשה זו (הבקשה לסווג את הפסילה) יהא בה כדי לרוקן מתוכן את משמעות עונש הפסילה". במקרה אחר ע"פ (מחוזי חיפה) 256/08 אייל נ' מדינת ישראל, מיום 8.1.09 ביקש הנהג כי יאופשר לו לנהוג בטרקטור, אך נפסק כי "סיווג רישיון הנהיגה של המערער יפגום במידה רבה באפקטיביות של העונש, ואין הצדקה להיעתרותנו לכך." 11. הופנינו לשני מקרים בהם סווגה הפסילה. ברע"פ 5826/07 צ'אושו נ' מדינת ישראל, מיום 8.7.07 דובר בפסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 10 שנים, כך ששלוש שנות הפסילה הראשונות יחולו על נהיגת כל כלי רכב וביתר התקופה אופשר לנהוג בטרקטור. בע"פ 783/07 עתאבה נ' מדינת ישראל, מיום 23.9.07 דובר בנהג שנפסל מהחזיק רישיון נהיגה למשך 12 שנים. הוא נקלע למשבר נפשי וטען, כמו במקרה שבפנינו, כי אין לו כל מקצוע זולת הנהיגה. הוא ביקש כי תקופת הפסילה תקוצר וכן כי יותר לו לנהוג במלגזה "על מנת לאפשר לו לנהוג למחייתו בשטחים סגורים כגון מפעלים ומשטחי עבודה". באותה פרשה הסכימה המדינה לבקשה הנוגעת למלגזה ועל כן נפסק כי "נוכח הסכמת המדינה... מתקבל הערעור אך במובן זה שפסילת הרישיון תסויג, כך שיותר למערער להחזיק ברשיון דרגה 1 המתיר לו לנהוג במלגזה שמשקלה אינו עולה על 20 טון. דומה", הוסיף בית המשפט העליון, "כי בכך נוצר איזון ראוי בין הצורך בענישה ובין נסיבותיו האישיות של המערער אשר מהן אין להתעלם על מנת שיאופשר לו לאחר ריצוי עונשו להתפרנס ולהביא טרף לביתו." 12. להבדיל ממלגזה, נראה לנו כי סיווג הפסילה לעניין טרקטור בעייתי הרבה יותר. הפעלת מלגזה יוצרת סיכון תחבורתי קטן מהרבה מזה של נסיעה בטרקטור שכן אין היא משמשת לנסיעה בכביש אלא לעבודות שינוע בתחומי מפעלים ומגרשים מתוחמים והיא רשאית לנוע בכביש רק על פי הרשאה מיוחדת, מוגבלת בזמן ובמקום. הטרקטור, לעומת זאת, מהווה כלי רכב הרשאי לנוע בכביש, אם לצורך נסיעה והובלה ואם כדי להגיע למקומות עבודה, הן עבודה חקלאית והן אחרת. כמו כן, לא השתכנענו כי במקרה דנן לא יוכל המערער להתפרנס, בתקופת הפסילה, מעבודות שונות שאינן כרוכות בנהיגה ברכב. בעבר כבר עבד כמאבטח וכן בליווי של נכים. בריאותו תקינה ואין הוא סובל ממגבלה פיזית מיוחדת. 13. לאור כל האמור, אנו מחליטים לדחות את הערעור. משפט פליליתאונת דרכים