בית המשפט ציין בפסיקתו לעניין עסקאות טיעון בישראל כי ככלל, מוחזקת התביעה, שקודם להתקשרות בהסדר טיעון, היא מפעילה שיקול דעת מקצועי ומתחשבת במכלול הנסיבות הרלוונטיות, תוך שקילה ואיזון בין מהות העבירה, חומרת הפגיעה בקורבן, רמת ענישה ראויה מצד אחד - ומצד שני עברו של הנאשם, מכלול נסיבותיו האישיות והתייחסותו למעשה הפלילי שעשה. לאחר שהצדדים מגיעים להסכם - להסדר הטיעון, מביא נציג המדינה לפני בית המשפט את ההנמקות שעמדו בבסיס הסכמתה לבוא לקראת הנאשם ומבקש לכבד את ההסדר. באופן טבעי מצטרפת ההגנה לעתירה לכבד את ההסדר ולא לחרוג ממנו לחומרה, תוך הדגשת הנסיבות המקלות. מן המפורסמות הוא שבתי משפט מכבדים הסדרי טיעון כאשר ב"כ הצדדים משכנעים אותו שההסדר מאזן בין האינטרסים הנוגדים, לכאורה, של כלל הציבור ושל הנאשם הספציפי, ראו לעניין זה פסקי דין עקביים החל מסוף שנות ה-60 וראשית שנות ה-70, בע"פ 532/71 בחמוצקי נ' מדינת ישראל, דרך ע"פ 6675/95 שילוח נ' מדנית ישראל, ד"נ 1312/93 פלדר נ' מדינת ישראל, ופסה"ד המסכם, ע"פ 1958/98 מיום 25.12.2002, שיצא מלפני בית המשפט העליון בהרכב מורחב של תשעה שופטים. מהאמור לעיל עולה, שהסדר טיעון איננו "סוף פסוק", שכן האחריות לעונש שנגזר על נאשם מוטלת על בית המשפט, שאיננו קשור בהסדר. בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו, תוך התייחסות לעקרונות כלליים, ובודק אם העונש המוצע תואם מדיניות ענישה ראויה, מהווה תגובה מתאימה לעבירות במקרה הספציפי שלפניו, ויש בו להשיג הרתעה אישית וכללית. משפט פליליהסדר טיעון (עסקת טיעון)