קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עסקת ניכיון שיקים: 1. בפני תביעה שטרית שתחילתה בלשכת ההוצל"פ בתיקים 07-00650-01-1 ו - 07-00684-01-6-1. בשני תיקים אלה הוגשו לביצוע סדרה של שיקים בסכום כולל של 280,000 ₪. זמני הפירעון של השיקים הינם במועדים שונים במהלך החודשים 3-4/01 (ת/10). השטרות משוכים ע"י הנתבע לפקודת התובע. 2. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטרות בה טען, כי ב-4/00 נקלע לקשיים כספיים עקב מצוקה בענף התיירות, תחום עיסוקו. הוא נדרש ע"י פקיד הבנק להפקיד בדחיפות סך 20,000 ₪, שאם לא כן הבנק ינקוט נגדו בהליכים משפטיים, לרבות צעדים למימוש נכסיו. בצר לו פנה למלווים בשוק האפור, אשר הלוו לו כספים בריבית רצחנית, כלשונו. אחד מאותם מלווים, הינו התובע. בפועל, לווה מהתובע סכום נמוך, אשר צמח באופן רצחני, אך בשל הריבית הבלתי חוקית בה חוייב ע"י התובע. הסכום אותו לווה, נשא ריבית בשיעור 10% לחודש, כאשר את הקרן בצירוף הריבית אמור היה להחזיר ב-4 תשלומים באותו חודש. בסוף החודש, היות ולא יכול היה לעמוד בתשלומים, "הולוותה" לו הקרן בצירוף הריבית, כאשר הסכום נושא פעם נוספת אותה ריבית. את "ההלוואה" הנוספת היה עליו לשלם תוך חודש, וחוזר חלילה. משמעות הדבר ששילם ריבית בשיעור מאות אחוזים לשנה. ההלוואה מקורה בהלוואה חוץ בנקאית כמשמעותה בחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג-1993 (להלן: "החוק") וניתנה לנתבע בניגוד להוראות החוק. 3. בדונו בהתנגדות לביצוע השטרות, קיבל כב' הרשם י. איסמעאיל את טענת התובע, לפיה החוק אינו חל, הואיל ולא נערך הסכם הלוואה בכתב, וההתנגדות נדחתה. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 2020/02. בפסק דינו מיום 6/8/02, ביטל ביהמ"ש את החלטת כב' הרשם וקיבל את ההתנגדות. 4. בתצהירו ת/2 הציג התובע את גירסתו, לפיה הוא מנהל עסק לנכיון שיקים מזה שנים רבות וכי הנתבע נהג לנכות אצלו שיקים, החל משנת 2000. כעקרון, העמלה שהוא גובה, הינה בשיעור יחסי לסכום השיק. בדר"כ העמלה עומדת על 1%. הנתבע נהג להגיע אליו עם שיקים משוכים על ידו לתאריכים דחויים, מוסר לו את השיקים ומקבל תמורתם מזומנים או שיקים במזומן, בניכוי העמלה. בגין כל שיק, ניכה את העמלה בנפרד והוציא חשבונית מס/קבלה בהתאם (ת/6, ת/7 ו-ת/8). בהמשך מפרט התובע סידרה של שיקים אותם קיבל מהנתבע, ומוסר את מספר השיק וסכום העמלה שניכה. כך לדוגמא: "בגין שיק מס' 2885 ניכיתי עמלה בסך 100 ₪. העתק חשבונית מס/קבלה מצ"ב ומסומן א/1". וכך הלאה ביחס ל-36 שיקים. לדבריו, הנתבע נהג לנכות אצלו כספים (צ"ל - שיקים) עד חודש 2/01. אז הטמין לתובע מלכודת, בכך שניכה אצלו שיקים בהיקף גדול וקיבל תמורתם כספים במזומן. השיקים שנוכו היו לתאריכים מעותדים מיום 21/3/01 ועד 23/4/01. בדיעבד התברר לתובע, כי הנתבע נהג לבצע נכיון שיקים אצל שלושה חלפנים נוספים, וזאת במטרה לעשות "עוקץ" ולנשל את התובע מהכספים המגיעים לו. הנתבע נתן לתובע שיקים וקיבל תמורתם, בידיעה שהוא אינו מתכוון לכבד אותם. הנתבע תכנן מראש למכור לתובע שיקים שאינם שווים כלום, וגם תכנן לסחוט ממנו ויתור על חלק מהכספים המגיעים לתובע ממנו, בתמורה לתשלום חלק מהחוב. הנתבע הוציא ממנו כספים במרמה מתוך כוונה שלא להחזירם. בתחילת חודש מרץ 2001 פנה אליו הנתבע וביקש לנכות שיקים נוספים, ואולם לאור הסכומים הגדולים שהצטברו, חשש התובע לנכות לנתבע שיקים נוספים והתנה את המשך העסקים עם הנתבע בפרעון השיקים נשוא התביעה (ת/10). בסך הכל ניכה לנתבע עשרות שיקים שכולם כובדו, למעט השיקים נשוא התיק. לאחר שסורבו השיקים הראשונים, פה לנתבע והודיע לו על חילולם. הנתבע הרגיע אותו באומרו, שהשיקים חוללו מפאת בעיות בבנק והבטיח שיסדיר את הבעיות תוך מספר ימים. הוא הציע לחתום בפני עו"ד על תצהיר פריסת החוב לתשלומים שבועיים, וכך חתם על הצהרה (נספח ג' ל-ת/2), לסלק את החוב בסך 280,000 ₪ בפריסה שבועית של 4 תשלומים. הסכום האמור מהווה סכום כל השקים נשוא התביעה ו-3 שיקים נוספים בסך 10,000 ₪ כ"א, שלא הופקדו על ידי התובע בחשבון הבנק ולכן לא כלולים בבקשות הביצוע. הנתבע הפר התחייבותו ולא שילם תשלום כלשהו ע"ח החוב. טענת הנתבע, כי קיבל הלוואה בסך 20,000 ₪ בלבד הינה טענה שיקרית, כך גם טענתו שהשיקים ניתנו על ידו כתוצאה של כפיה ועושק. הנתבע קיבל את כל הסכומים הרשומים בשיקים בניכוי עמלת הנכיון. 5. התובע הציג בנוסף פנקסי שיקים למשמרת ת/3, ת/4 ו-ת/5 וכן פנקסי חשבוניות ת/6, ת/7 ו-ת/8. כמו כן, הציג רשימות שיקים (ת/9) ובהן פירוט סכומי שיקים, תאריך השיק, מס' השיק, סכום העמלה ומספר החשבוניות בגין העמלה. 6. כנגד גירסה זו של התובע, הנתבע מציג את גירסתו ב-נ/3. כפי שמסר בתצהירו בבקשת הרשות להתגונן, בשנת 2000, הוא נקלע לקשיים כספים בשל מצוקה בענף התיירות. מהבנק נמסר לו, כי אם לא יפקיד בדחיפות 20,000 ₪ ינקטו נגדו הליכים משפטיים, לרבות צעדים למימוש נכסיו. בצר לו, פנה לתובע אשר עיסוקו במתן הלוואות בשוק האפור. הוא לווה מהתובע סכומים בין 5,000 ₪ ל-10,000 ₪ בכל פעם. סכום ההלוואה המקורית צמח בצורה רצחנית, אך ורק בשל הריבית הבלתי חוקית אותה נדרש לשלם לתובע. כל הלוואה שקיבל נשאה ריבית בשיעור 10% לחודש. את הקרן בצירוף הריבית אמור היה להחזיר ב-4 תשלומים באותו חודש. בסוף החודש, משלא הצליח להחזיר את ההלוואה, קיבל כביכול הלוואה נוספת, שכללה את הקרן + הריבית וחוזר חלילה. את כל הכספים שקיבל מהתובע הפקיד בחשבונו בבנק. כל תקופת ההלוואות היתה כשנה מחודש 4/00 ועד 3/01. התובע קיבל מהנתבע במהלך התקופה, 251 שיקים בסכום כולל של 1,628,000 ₪, רובם נפרעו בסכום כולל של 1,417,400 ₪. 7. הנתבע הציג את חוות דעתו של רו"ח אבי לוגסי (נ/1), אשר נערכה בשנת 2001, והכוללת הלוואות שקיבל הנתבע ממספר מלווים ובכללם התובע. חוות דעתו נתבקשה ביחס ל-5 תיקי הוצל"פ שנפתחו נגד הנתבע ובכללם שני תיקי ההוצל"פ נשוא התביעה. על פי חוות הדעת, שיעור ריבית של 10% לחודש כאשר את הקרן בצירוף הריבית יש להחזיר ב-4 תשלומים באותו חודש, משמעו ריבית שנתית בשיעור 493%. סכומי הכסף שקיבל הנתבע במהלך התקופה שבין 1/4/00 ועד 29/3/01 מכלל המלווים הסתכמו ב-4,093,455 ₪. מנגד, סכומי הכסף והשיקים הנגדיים ששילם הנתבע באותה תקופה הסתכמו בסך 4,211,995 ₪. הריבית ששילם התובע מסתכמת בסך 118,540 ₪. ריבית זו מהווה ריבית חריגה מהמקובל בשוק. בחוות הדעת אין הפרדה בין הכספים שהנתבע קיבל מהתובע לבין אלו שקיבל ממלווים אחרים, ולא ניתן לדלות ממנה מהו הסכום שהנתבע קיבל מהתובע. נערכה ע"י המומחה טבלה בו פורטו התשלומים ששולמו על ידי הנתבע לתובע בסך 1,417,400 ₪ בתקופה שבין 1/3/00 ועד 31/3/01. 8. לטענת התובע, אין להחיל על המקרה הנדון את הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, שכן אין המדובר בהלוואה, אלא בנכיון שיקים. השיקים נמסרו ע"י הנתבע באופן עצמאי, כל שיק בנפרד וכנגד קבלת תמורתו בניכוי עמלה. אין בידי לקבל טענה זו. נכיון שיקים הינו במהותו הלוואה, גם כאשר מדובר בשיק בודד. אדם המבקש לעשות נכיון לשיק, פונה למי שעיסוקו בכך, מקבל ממנו סכום כסף ומוסר תמורתו שיק דחוי, בסכום העולה על הסכום המתקבל. בין אם השיק משוך ע"י צד שלישי ובין אם הוא משוך ע"י מי שמוסר אותו, הפער בין הסכומים הינו למעשה סכום הריבית שגובה "המלווה". לפיכך, עסקת נכיון היא הסכם הלוואה, אשר בהינתנה ע"י מי שאינו בנק, כפוף לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. 9. למעשה, אין מחלוקת שהוראות החוק לא קויימו ע"י התובע. לא נערך הסכם בכתב ולא קויימה חובת הגילוי. אי קיום חובת הגילוי, מחיל את הוראות סעיפים 12(ב) ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, שעניינם אי קיום חובת תום הלב במשא ומתן והטעיה. "הטעיה" מוגדרת, לרבות אי גילויין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או פי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן. מסלול חלופי נקבע בסעיף 9 לחוק. סעיף 9 (א) קובע: "ראה בית המשפט בתובענה בקשר לחוזה הלוואה, כי החוזה או תנאי בו אינם מתאימים להוראות סעיפים 5, 6 או 7 או כי המלווה לא גילה גילוי מלא של הפרטים המהותיים לחוזה ההלוואה, יורה בית המשפט.... לבטל החוזה או את התנאי או לשנותו, הכל במידה הנדרשת כדי להתאימו לדרישות החוק ולפי הענין". סעיף 9 (ב) מסמיך את בית המשפט, אפוא, להתאים את שיעור העלות הממשית של האשראי ואת שיעור ריבית הפיגורים לשיעורים המירביים המותרים על פי החוק, או לקבוע שיעור נמוך יותר, לצוות על השבה של כל סכום שקיבל המלווה מן הלווה שלא בהתאם להוראות החוק, לחייב את המלווה בהוצאות שנגרמו ללווה וליתן כל הוראה אחרת שתיראה צודקת בנסיבות הענין. מכאן שאי קיום חובת הגילוי והעדר עריכת הסכם בכתב, אינו מביא בהכרח לביטול ההסכם. במקרה הנדון נראה לי נכון לבחור במסלול השני שקבע המחוקק בסעיף 9 ולבחון את תנאי ההלוואות שניתנו לנתבע לגופן. 10. גירסתו העובדתית של הנתבע הינה ב-3 מישורים: א. הוא שילם לתובע בגין הכספים שקיבל ממנו 10% ריבית חודשית. ב. החוב כלפי התובע הצטבר לסכומים אדירים בשל כך שקיבל כביכול הלוואות נוספות, בכל פעם שלא הצליח להחזיר הלוואה קודמת, הלוואות אשר כללו את סכום הקרן + הריבית וכך חוזר חלילה. בפועל לא קיבל את כל הכספים בגינם הצטבר החוב. ג. ב-4/00 נקלע למצוקה כלכלית קשה ונדרש להפקיד בחשבונו בבנק 20,000 ₪ כדי למנוע נקיטת הליכים נגדו ע"י הבנק וכדי לכסות סכום זה פנה למלווים בשוק האפור ובכללם התובע, וכך נקלע לסחרור המתואר על ידו. התובע טען כזכור, כי גבה מהנתבע 1% לערך, וכי הנתבע קיבל ממנו את כל הכספים בגינם ניתנו לו השיקים, לרבות השיקים נשוא התביעה. 11. מחוות הדעת שהוצגה ע"י הנתבע, עולים נתונים אשר מפריכים את גירסת הנתבע. אבהיר דבריי: א. משמעות גירסת הנתבע, לפיה שילם 10% ריבית לחודש כאשר את הקרן בצירוף הריבית יש להחזיר ב-4 תשלומים באותו חודש הינה, כי שילם לתובע ריבית שנתית בשיעור 493% - לא פחות. בפועל, הנתבע קיבל במשך שנה אחת מ-5 מלווים ובכללם התובע, סכום של 4,093,455 ₪ ושילם באותה תקופה סכום של 4,211,995 ₪ - לא פחות. ההפרש בין השניים בסך 118,540 ₪, מהווה סכום הריבית הכולל ששילם תמורת הכספים שקיבל בפועל מ- 5 מלווים. אין בחוות נתון המתייחס לסכום הכולל שקיבל הנתבע מהתובע, אך יש נתון לפיו הנתבע שילם לתובע סכום כולל של 1,417,400 ₪. אם טענתו נכונה, לפיה על כל שיק שנתן, קיבל 90%, אזי היה צריך לקבל מהתובע סך 1,275,660 ₪. ההפרש בין השניים הינו 141,740 ₪, סכום הריבית. נתון זה אינו מתיישב עם הנתון, לפיו שילם ל- 5 מלווים סכום כולל של 118,540 ₪ בגין ריבית. מכאן מתבקשת המסקנה, שהנתבע לא שילם 10% ריבית על כל שיק שנתן לתובע, אלא ריבית נמוכה עשרת מונים. ב. העובדה שקיבל בפועל מכלל המלווים סכום כולל של 4,093,455 ₪ ושילם סכום כולל של 4,211,995 ₪, מפריכה את גירסתו, לפיה החוב הגיע לסכומי עתק, בגלל מיחזור ההלוואות, שמשמעו, כי לא קיבל בפועל את כל הכספים בגינם מסר שיקים. התובע אמנם שילם סכום עתק של מעל 4 מליון ₪ במשך שנה אחת, אך גם קיבל באותה תקופה ממש במקביל, סכום עתק של למעלה מ-4 מילון ₪. ג. הנתבע טוען כל ההסתבכות בשוק האפור נבעה ממצוקה כספית, וכי נדרש להפקיד מיידית בחשבון הבנק סך 20,000 ₪. אני מתקשה לקבל גירסה זו. מדפי הבנק שצורפו לחוות הדעת עולה, כי קיבל מהבנק מסגרת אשראי של 60,000 ₪ וחרג ממנה בתקופה הרלוונטית בכ-20,000 ₪. לא נטען כי הבנק נקט נגד הנתבע בצעדים כלשהם, נוכח חריגה זו. הנתבע לא הוכרז כלקוח מוגבל, לא הוצג ולו מסמך אחד המעיד על מצוקה כלכלית של ממש. לדברי הנתבע, היה עליו לגייס 20,000 ₪. הוא ניהל באותה תקופה מסעדה וחדרי אירוח. האם סכום כזה, מצדיק פניה ל-5 מלווים בשוק האפור ? לאיזו מטרה קיבל מאותם מלווים 4 מליון ₪ ? אני מתרשמת, שהנתבע לא חשף בפני בית המשפט את כל התמונה, שכן גירסתו מעוררת תהיות קשות, בדבר תום ליבו. סבירה הרבה יותר גירסת התובע, לפיה ניכה מכל שיק כ-1%. ואולם, גם אילו קיבלתי גירסה זו, מדובר בריבית חודשית של 1%. נכיון השיקים נעשה על ידי התובע לתקופות קצרות של כחודש ימים. 12. היה נכון במקרה זה להתאים את הריבית להוראות החוק, אך לא הוצגה חוות דעת נגדית, המעידה על הריבית השנתית שגבה התובע. לא מן הנמנע, שלא ניתן היה להציג חוות דעת, הואיל ואין בידי התובע אסמכתאות בדבר הכספים ששילם, ואשר ככל הנראה שולמו במזומן. בנוסף, התובע ניהל רישום של השיקים שקיבל לפי מועד הפרעון ולא לפי מועד קבלת השיק. לפיכך לא ניתן לקבוע לאיזה פרק זמן בוצע הנכיון ביחס לכל שיק. 13. לאור כל האמור, יש לקבוע כי התובע הפר את הוראות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות וכפועל יוצא, דין התביעה להדחות וכך אני מורה. תיקי ההוצאה לפועל כמפורט בסעיף 1 לעיל יסגרו. כל צד ישא בהוצאותיו. שיקיםניכיון שיקים