קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור המדינה על ביטול כתב אישום: ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט אורי בן-דור) ב-ת"פ 3680/09 מיום 4.4.11, במסגרתו ביטל בית המשפט את כתב האישום שהוגש נגד המשיבים מחמת הגנה מן הצדק. בבית משפט השלום הואשמו המשיבים בעבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בכך שביום 11.3.09 בעת שיידו אבנים לעבר מכוניות חולפות בכביש והתבקשו על ידי שוטר ושוטרת שהגיעו למקום לחדול, קראו לעברם קריאות גנאי ודחפו אותם. כאשר קראו השוטרים לתגבורת, תפסו המשיבים אבנים והחלו לרוץ לכיוון המכוניות החולפות במטרה להמשיך ביידוי האבנים. למקום הגיעה תגבורת, אשר סייעה במעצר המשיבים, שהשתוללו ובעטו בשוטרים תוך כדי אמירת קללות. בהמשך, כאשר הובאו לתחנת המשטרה, דחף המשיב 1 את אחד השוטרים, קילל אותו ואף נגח בו. בבית משפט קמא טענו המשיבים להגנה מן הצדק על יסוד סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בשל אכיפה בררנית בכך שהמשיבים הועמדו לדין בגין תקיפת שוטרים אך תלונותיהם בגין האלימות שהופעלה כלפיהם על ידי השוטרים כלל לא נבדקו. בית המשפט סבר שאין זה הוגן להגיש כתב אישום נגד אזרחים על יסוד טענת השוטרים כי תקפו אותם, בעוד שטענת הנאשמים כי השוטרים נהגו כלפיהם באלימות כלל לא נחקרה ונקבע, כי התיק נגד השוטרים ייסגר ללא חקירה משיקולים של עניין ציבורי. לדברי בית המשפט, "הגעתי למסקנה כי אין זה צודק להעמיד את האזרח לדין בטענה שהוא תקף את השוטר ואת העניין לא חוקרים כדי לבחון האם השוטר תקף את האזרח". לפיכך, החליט לקבל את הטענה ולבטל את כתב האישום. לפנינו ערעור המדינה על ההחלטה לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. לפני שנדון בטענות הצדדים לפנינו, נפרוש את העובדות הנדרשות לעניין. המשיבים נעצרו ביום 11.3.09 ובמסגרת חקירתם במשטרה טענו, כי הופעלה כלפיהם אלימות על ידי השוטרים. חומר החקירה הועבר ביום 22.4.09 למח"ש, כמקובל במקרים אלה. ביום 3.5.09 שלחה מח"ש הזמנה למשיבים לפנות לאחד ממשרדיה הסמוכים למקום מגוריהם על מנת להגיש תלונה. במכתבים צוין, כי אם לא תוגש תלונה רשמית או לא תימסר תגובה תוך 30 יום, ייגנז החומר המצוי במח"ש ללא טיפול נוסף. המשיבים לא הגיעו למסירת תלונה. ביום 26.8.09 הוגש כתב אישום נגד המשיבים לאחר שהתובעת המשטרתית ערכה בירור במח"ש, במסגרתו נמסר לה כי לא הוגשה תלונה. בירור זה נעשה במסגרת נוהל "אישור שפיטה", לפיו במצב של תלונות הדדיות בין שוטר לבין אזרח, יועבר החומר למח"ש לשם גיבוש ההחלטה אם לפתוח בחקירה נגד השוטר בגין אותו אירוע, ועד לקבלת החלטה יושהה הטיפול בעניינו של האזרח. זאת, כדי שאם יימצא שהשוטר ביצע עבירה ויש עניין לציבור בפתיחה בחקירה, תינתן קדימות לטיפולה של מח"ש על פני הטיפול בעניינו של האזרח, אשר יושהה כאמור. לאחר שהתברר כי מח"ש החליטה שלא לפתוח בחקירה בשל כך שהמשיבים לא הגיעו למסור תלונה, נסללה הדרך להגשת כתב האישום. לאחר הגשת כתב האישום, ביום 27.1.10, הגיש המשיב 1 תלונה במשרדי מח"ש. תלונתו נבדקה, ובמכתב מיום 11.2.10 שהופנה לשני המשיבים נאמר, כי לאחר שקילת מכלול הנסיבות הרלוונטיות, הגיעה מח"ש למסקנה, "כי לא יהיה זה נכון לפתוח בחקירה פלילית במקרה זה, וזאת מטעמים הנוגעים לבחינת העניין הציבורי הכולל בחקירת התיק". לפיכך, הוחלט שלא לפתוח בחקירה. עוד נאמר במכתב, כי אם ייקבעו בסיום ההליך המשפטי שנפתח נגד המשיבים ממצאים לחובת השוטרים, אשר יצדיקו ניהול חקירה נגדם, ניתן יהיה לחדש את הפנייה למח"ש. בשולי המכתב הופנו המשיבים להגשת ערר תוך 30 יום באמצעות מח"ש. המשיב 1 ערר על החלטת מח"ש ביום 12.9.10, ובתשובה מיום 16.2.11 הודע לו, כי הערר לא יטופל ולא יועבר למחלקת העררים בפרקליטות המדינה בשל כך שהוגש באיחור ובשיהוי ניכר. בערעור לפנינו טוענת המערערת, כי מח"ש פעלה במסגרת סמכויותיה ובהתאם לנהלים המחייבים, ולכן לא היה מקום בנסיבות העניין לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק מהטעם של אכיפה בררנית. בהקשר זה נטען, כי אף אם סבר בית המשפט כי נפלו ליקויים בהליך הדיון בתלונת המשיבים, התרופה לכך לא הייתה צריכה להיות ביטול כתב האישום אלא הפנייתם של המשיבים להליך של ביקורת מינהלית. במקרה דנן לא נפל פגם בהחלטת מח"ש לתת קדימות לבירור כתב האישום, ובוודאי לא ניתן לדבר בנסיבות העניין על החלטה שנתקבלה מתוך מניע פסול או בשרירות, שהרי, כאמור, אילו היה מתברר בהליך הפלילי כי יש יסוד לתלונה נגד השוטרים, זו הייתה נחקרת בהמשך, בשלב השני. המשיבים טוענים, כי יש לקיים את החלטת בית משפט קמא מטעמיה. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים בערעור, אנו מחליטים לקבלו. בהקשר זה, אנו רואים את מצב הדברים עין בעין עם בתי המשפט שלפניהם הובאו נתונים עובדתיים דומים בעבר (ראו, למשל, ע"פ 10726-01-11 מדינת ישראל נ' קנדרו, מיום 24.3.11; ע"פ 2658-06-11 מדינת ישראל נ' טלקר מיום 13.9.11). לטעמנו, אין בפנינו מצב של אכיפה בררנית המצדיק ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. להלן נפרט עמדתנו. המשיבים אכן התלוננו על הפעלת אלימות נגדם בעת מסירת הודעותיהם במשטרה, שנגבו בסמוך לאחר האירועים מושא כתב האישום, והודעותיהם הועברו לטיפולה של מח"ש כנדרש. ואולם, איננו סבורים כי בכך הונח יסוד מספיק לפתיחה בחקירה במשמעות שמייחסים לה המשיבים, היינו גביית הודעות השוטרים ועדים נוספים. מקובלת עלינו התיזה שהובאה מפי ב"כ המערערת, כי למח"ש שיקול דעת להחליט בדבר אופן החקירה עת מתקבלת בידיה תלונה ראשונית בדבר הפעלת אלימות, הגלומה בהודעה שנגבתה מחשוד אשר נחשד בעבירות אלימות נגד שוטרים. על פי שיקול דעת זה רשאית מח"ש להחליט שהפעולה הראשונה במסגרת החקירה היא הזמנת המתלונן למסירת הודעה מפורטת במח"ש. אך ברור הוא, כי אין דומה הודעה הנגבית מחשוד ביחס לאירועים בהם הוא נחשד, שבמסגרתה הוא מלין על כי הוכה על ידי שוטרים, להודעה שתכלית גבייתה בירור האשמתו שלו כלפי השוטרים. לפיכך, איננו רואים כל פסול בהזמנת המשיבים למח"ש לשם מסירת גרסתם לאירוע. כאמור, המשיבים לא התייצבו במשרדי מח"ש למסירת תלונותיהם. לדבריהם, ההזמנות לא הגיעו לידיהם, ואולם לא בכך העניין. בנסיבות שנוצרו, לנוכח חומר החקירה שהיה בידיה מזה ובהיעדר התייצבות המשיבים למסירת גרסתם מזה, רשאית הייתה מח"ש להגיע למסקנה המגולמת במכתבים מיום 11.2.10, כי בנסיבות העניין אין מקום לפתוח בחקירה נגד השוטרים. נעיר, כי השימוש שנעשה במכתבים במונח "העניין הציבורי" כעילה לאי פתיחה בחקירה איננו מוצלח, שהרי קיים עניין ציבורי מובהק בבירור תלונות של אזרחים על אלימות שהופעלה כלפיהם על ידי המשטרה. ואולם, תוכנו של המכתב מעיד על כך שבמצב הדברים אותה עת לא נמצאה הצדקה לפתוח בחקירה נגד השוטרים. נדגיש, כי אין המדובר במכתב האומר שהתיק נסגר מחוסר עניין לציבור, כפי שנטען על ידי המשיבים. כמו כן, במסגרת אותו מכתב הוזמנו המשיבים לחדש את התלונה אם בסיום ההליך המשפטי ייקבעו ממצאים לחובת השוטרים הנילונים. כאמור, המשיבים בחרו שלא לערור על החלטה זו, ורק המשיב 1 עשה כן באיחור ניכר. איננו סבורים, כי החלטת מח"ש שלא להעביר את הערר שהוגש באיחור ובשיהוי ניכר לפרקליטות המדינה, המעוגנת בהוראות פרקליטות המדינה, יכולה להוות בסיס לטענת האכיפה הבררנית שבפי המשיבים ופתוחה היתה הדרך בפניהם להשיג עליה במסגרת אחרת. במצב הדברים שנוצר, הונח לפתחו של בית משפט קמא כתב אישום אשר ייחס למשיבים אלימות כלפי שוטרים. לעומת זאת, תלונתם של המשיבים טופלה על פי הנהלים ולא הגיעה לכלל מיצוי, באותו שלב, במסגרת סמכותה של מח"ש, בין היתר בשל אי שיתוף הפעולה של המשיבים. לטעמנו, תיאור הדברים בפסק הדין של בית משפט קמא באופן סימטרי, לפיו תלונת השוטרים מתבררת בעוד שתלונת האזרח אינה מתבררת הוא פשטני ואינו מדויק. כפי שתואר לעיל, תלונתם הראשונית של המשיבים התבררה על פי הנהלים הנוהגים במח"ש, ובשלב בו הוגש כתב האישום לא היה כל פגם בהגשתו. זאת, הן על פי נוהל "אישור שפיטה" והן לגופו של עניין. משהוגש כתב האישום והחל הדיון בבית המשפט בתיק הפלילי, לא היה בכך כשלעצמו כדי להצדיק פתיחה מחדש של ההליך במח"ש, במקביל להליך המשפטי. משנפתח ההליך המשפטי, שומא היה על בית המשפט לנהלו עד תום, וככל שהיה מתברר בעת שמיעת הראיות כי השוטרים הפעילו אלימות נגד המשיבים, ניתן היה לחדש את החקירה בתלונת המשיבים לאחר מכן. נזכיר, כי החלטת בית המשפט התקבלה ללא שמיעת ראיות ובטרם הוחל בדיון המשפטי גופו, רק על יסוד הטענה בדבר היעדר הדדיות בחקירת התלונות כביכול. במצב הדברים שנוצר, לא בוררו נסיבות האירוע כלל, ולא ניתן כיום לדעת מי נקט באלימות - האם אלה המשיבים או שמא השוטרים. לסיכום, אנו סבורים, כי משהונח כתב האישום לפני בית משפט קמא ומשהוכח כי המערערת פעלה על פי סדרי עבודתה בלא שנפלו בכך פגמים, היה על בית המשפט להמשיך בבירור כתב האישום. גם לגופו של עניין אנו סבורים, כי אין יתרון בבירור מקביל של אירוע אלים הן על ידי מח"ש והן על ידי בית המשפט בו זמנית. ההיפך הוא הנכון. נוהל "אישור שפיטה" בא למנוע מצבים מעין אלה וקובע, כאמור, קדימות לבירור תלונת האזרח נגד השוטר. זאת נעשה בענייננו כפי שביארנו לעיל. משנמנעו המשיבים להתייצב למסירת תלונה במח"ש, תהא הסיבה לכך אשר תהא, ומשנמצא על ידי מח"ש כי בנסיבות העניין, על יסוד החומר שהיה מונח לפניה, כי אין מקום להמשך בבירור אחר, נפתחה הדרך לנקיטה בהליך פלילי נגד המשיבים. משהוחל במסלול זה, היה מקום לקיים את בחינת העובדות באירוע גופו במסגרתו, בבית המשפט, תוך שמירה על האפשרות לשוב להליך במח"ש אם יהיה צורך בכך לאחר שיתבררו נסיבות העניין. זו היתה גם מסקנת בית המשפט גם בע"פ (י-ם) 2139/08 מדינת ישראל נ' סנדור (מיום 1.6.08), אליו הפנו ב"כ המשיבים. על יסוד כל האמור לעיל, אנו מחליטים לקבל את הערעור. החלטתו של בית משפט קמא לבטל את כתב האישום מבוטלת, והתיק יוחזר אליו לשם המשך הדיון בכתב האישום מהמקום בו הופסק. משפט פליליביטול כתב אישוםערעור