קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור לעליון - עיכוב ביצוע פסק דין: מונחת לפני בקשתו של מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית משפט זה ביום 7.7.2011 בהליך שבכותרת (להלן: "פסק הדין") עד למתן הכרעה בערעור על פסק הדין שהוגש על ידי המינהל לבית המשפט העליון. בפסק הדין נקבע כי המשיב 1, הוא התובע בתובענה נושא פסק הדין, מר ויקטור עזרא (להלן: "עזרא") זכאי להירשם בספרי המינהל כבעל הזכות להירשם בספרי מרשם המקרקעין כחוכר של חלק בלתי מסויים בשיעור של 6.63% מחלקות 2 ו- 7 בגוש 7946 ושל חלקה 9 בגוש 7947 בשטח כולל של 27,518 מ"ר (להלן: "המקרקעין") לאחר שרישום החלקות בספרי מרשם המקרקעין יושלם. בנוסף נקבע בפסק הדין כי על המינהל לשלם לעזרא הוצאות משפט בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך של 40,000 ש"ח, וכן לשלם למשיבים 2 ו- 10, החברות ש.י.א ייזום ופיתוח בע"מ וסנאורה בע"מ (להלן ביחד: "שיא") ולמשיב 3, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 40,000 ש"ח. לאחר שעיינתי בבקשת המינהל, בתגובותיהם של עזרא, שיא והבנק לבקשה ובתשובת המינהל לתגובות אלה, וכן בהודעת הערעור שהוגשה על ידי המינהל לבית המשפט העליון אשר צורפה לתשובת המינהל - הגעתי לכלל מסקנה כי אין להעתר לבקשת המינהל לעיכוב ביצועו של פסק הדין, ואף לא לבקשתו החילופית של המינהל (כאמור בסעיף 26 בבקשתו) להורות על רישום הערה בספרי המינהל לפיה לא תעשה כל עסקה במקרקעין עד להכרעה בערעור. אפרט להלן את נימוקי להחלטתי זו. ככלל "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" [ההדגשה אינה במקור - ב.א.] (תקנה 466 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סד"א")). על אף הכלל האמור, תקנה 467 בתקנות סד"א קובעת כי "בית המשפט או הרשם שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור, או לתקופה קצרה מזו, אם הוגשה לו על כך בקשה בכל עת שלאחר ההחלטה ועד לגמר הדיון בערעור או בבקשת הרשות לערער, או עד תום המועד להגשתם". על פי ההלכה הפסוקה "בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע, על בית-המשפט להידרש לשני מבחנים מצטברים: ראשית, עליו לבחון את סיכויי הערעור, ואם ימצא כי הערעור אינו משולל יסוד, עליו לעבור לבחינת מאזן הנוחות של הצדדים, היינו הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו ובכלל זה לבחון עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה והערעור יתקבל... מאזן הנוחות הוא העיקר..." [ההפניות הוסרו, ההדגשות אינן במקור - ב.א.] (ע"א 10702/05 איתן ידיד לוי נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים, , 14.1.2007) בפסקה 7 בפסק הדין). בחינת סיכויי הערעור: עיון בבקשה לעיכוב ביצוע וכן בהודעת הערעור אשר צורפה לתשובת המינהל מעלה כי ערעורו של המינהל מבוסס במידה רבה על ההנחה לפיה הרישום בספרי המינהל לגבי זהות הזכאי להרשם במרשם המקרקעין כבעל זכות חכירה במקרקעין הינו יוצר זכויות, ומשכך - עד לרישומה של שיא בספרי המינהל לא היו בידה זכויות אשר היה באפשרותה להעבירן לעזרא. הנחה זו סותרת הלכה פסוקה של בית המשפט העליון לפיה "הרישום המתנהל במינהל אינו יוצר כשלעצמו זכויות קנייניות או גורע מהן" (רע"א 9552/06 סטרולוביץ נ' לזרוביץ (פורסם במאגרים משפטיים, , 25.5.2008) פסקה ט"ז בפסק הדין וכן ראו: ע"א 6529/96 טקסטיל ריינס בע"מ נ' רייך, פ"ד נג(2) 218, 226 (1999)). משכך, אני סבור כי סיכויי הערעור הנשענים בעקרם על הנחה אשר מצאתיה מוטעית מהנימוקים המפורטים בהרחבה בפסק הדין - אינם גבוהים. יתרה מכך: הנני סבור כי לנוכח האמור בפסקאות 35-38 בפסק הדין בדבר האופן בו על המינהל לנהוג בבואו להפעיל את כוחו השילטוני, הרי שסיכויי הערעור קלושים גם מסיבה זו. אני סבור כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הנוכחי, ולנוכח זכויותיהם של בני משפחת ליבוביץ במקרקעין עוד משנת 1938 (אשר קדמו לזכויות המינהל), המינהל העניק בשנת 1973 לח.ל.ב, כהגדרתה בפסק הדין, זכויות חכירה מיוחדות ונרחבות על פי חוזה פרטני אשר אינן דומות לזכויות החכירה המקובלת במינהל. המינהל לא הציג שום טעם מסחרי או טעם אחר לשלילת זכויות אלה מחליפיה של ח.ל.ב, ובהם גם עזרא. כפועל יוצא מכך אני סבור כי העובדה שתנאיו המיוחדים של חוזה החכירה הנ"ל עשויים להצמיח לחוכר יתרונות כלכליים בלתי מבוטלים, וכן העובדה כי המדובר בכספים שעשויים להגיע לסכומים עצומים (כטענת המינהל בסעיף 33 בהודעת הערעור) - אין פירושה כי המינהל יכול לנצל את כוחו השילטוני כבעל הקרקע, וכמי שמנהל מרשם לגבי חוכרים של קרקעות הנתונות לניהולו, לשם ביטול זכויות שהוקנו כדין לחוכרים אלה (או לבאים מכוחם), וזאת - אף אם הדבר נעשה באיצטלה של "טובת הציבור". אשר לבחינת מאזן הנוחות: המינהל מנסה לייחס לבקשתו נופך קניני, וטוען כי אם המינהל יזכה בערעור לאחר רישום זכויות החכירה של המקרקעין בספרי המינהל על שמו של עזרא (או על שם מי שרכש ממנו חלקים במקרקעין) "יהיה קושי אמיתי להשיב את המצב לקדמותו". דא עקא, כפי שמציינים בצדק הבנק ועזרא בתגובותיהם לבקשה, המינהל כלל אינו חולק כי מר עזרא זכאי להרשם בספרי המינהל כזכאי לזכות החכירה במקרקעין. כבר בשנת 2000 המינהל המציא למר עזרא טיוטת חוזה המתייחסת להעברת הזכויות אליו, והמחלוקת בין הצדדים נסבה סביב הסעיף בטיוטת החוזה שניסח המינהל לפיו במקרה של שינוי יעוד או שינוי ניצול עתידי של המקרקעין יהיה המינהל זכאי לגבות דמי חכירה חד פעמיים ושנתיים כפי שיקבעו על ידו. עולה אם כן כי המחלוקת האופרטיבית שבין הצדדים הינה בעיקרה מחלוקת לגבי חיוב עתידי. בעוד שעל פי גירסת המנהל חוכר המקרקעין ידרש לשלם לו תשלום נוסף במקרה של שינוי היעוד או שינוי הניצול של המקרקעין על פי תוכנית בנין עיר שתאושר בעתיד, הרי שעזרא והבנק סבורים כי חוכר המקרקעין יהא פטור מלשלם למינהל תשלום נוסף כלשהו בגין כך. מדברים אלה מתברר כי בקשתו של המינהל הינה, דה פאקטו, בקשה למנוע את רישומו בספרי המינהל של מי שרכש כדין את הזכות להרשם כחוכר של המקרקעין עוד לפני כשני עשורי שנים (ועל כך המינהל אינו חולק), וזאת - לנוכח מחלוקת עתידית בדבר סכומים שיתכן שהמינהל יהיה זכאי לגבותם מחוכר המקרקעין במקרה של שינוי תוכנית המתאר החלה על המקרקעין והגשת בקשה לבניה על המקרקעין לפי יעודם החדש או שיעור ניצולם החדש. יודגש כי בשלב זה, בטרם שונה יעודו או ניצולו של המגרש, ובטרם הגיש עזרא (או מי שבא מכוחו) בקשה לבנות על המקרקעין לפי היעוד החדש או לפי שיעור ניצול חדש של זכויות הבניה שיתכן ותאושרה בעתיד לגבי המקרקעין (ודי אם יצויין כי לא נטען ואף לא הוכח כי אלה אושרו), לא ישתנה לרעה מצבו של המינהל עקב ביצוע פסק הדין הנוגע לרישומו של עזרא (ושל הבאים מכוחו) בספרי המינהל. לא זו אף זו: המינהל טוען כי רישומו של התובע ושל הבאים מכוחו יצור קושי בהשבת המצב לקדמותו. דא עקא, שהמינהל לא מבהיר כלל ועיקר מה ימנע את תיקון הרישום לשכשידרש לעשות כן. תמה אני האם אותו מצב קודם אליו מכוון המינהל מתייחס לרישומה של שיא בספרי המינהל כזכאית להרשם כחוכרת של המקרקעין (כפי שהמצב היום), שכן אין חולק שלשיא אין זכות במקרקעין, היא כלל אינה טוענת לזכות כזו, ורצונה הוא שרישום זכויותיה במקרקעין בספרי המינהל ימחק ויועבר על שם עזרא בהתאם להתחייבות שהתחייבה בה כלפי עזרא עוד בשנת 1990. מפסק הדין עולה כי מר עזרא מוכן לחתום עם המינהל על חוזה בנוסח הדומה לנוסחו של החוזה המשולש שנחתם בין המינהל, ח.ל.ב וש.י.א בשנת 1992 למעט האמור בסעיפים 5 ו- 6 באותו חוזה משולש. מדוע אם כן, לא יחתום המינהל עם עזרא (ועם הבאים מכוחו) על חוזה בנוסח המוסכם על ידי עזרא, כפי שהוא זכאי לו על פי פסק הדין, ובמקרה שבית המשפט שלערעור יפסוק אחרת יחתם עם מר עזרא (ועם הבאים מכוחו או חליפיהם) מסמך לתיקון חוזה החכירה או חוזה חדש שישקף את פסיקתו בערעור של בית המשפט העליון. אני סבור כי במידה שיתקבל ערעורו של המינהל אזי תיקון תנאי החכירה (או חתימה על הסכם חכירה חדש) של מי שיהיה רשום באותו מועד בספרי המינהל כבעל הזכות להרשם כחוכר המקרקעין יהווה השבת המצב לקדמותו באופן שהמינהל לא יפגע מיישומו המלא של פסק הדין כבר בעת הזו. לנוכח דברים אלו, ובהתחשב בהסכמתו של המינהל לכך שמר עזרא הינו הזכאי להרשם בספריו כבעל זכות החכירה במקרקעין (בכפוף לתנאים אותם דורש המינהל), תמוהה בעיני בקשתו החלופית של המינהל למנוע ממר עזרא (או לבאים מכוחו) לעשות דיספוזיציה בקרקע אשר הוא רכש בה כדין זכויות. המינהל לא הבהיר, ולו ברמז, מדוע הוא סבור שבשל הסכסוך עם מר עזרא על קיומו של תנאי מסויים בחוזה החכירה יש למנוע ממר עזרא למכור את הזכויות שבבעלותו, שעל עיקרן אין כלל מחלוקת, עד למתן פסק הדין בערעור שהוגש על ידי המינהל. לא למותר לציין כי בבקשתו ובתשובתו המינהל מתעלם לחלוטין מהנזקים שיגרמו למשיבים לנוכח עיכוב הביצוע של פסק הדין, לרבות הנזקים שיגרמו להם כתוצאה ממניעת האפשרות לעריכת דיספוזיציה במקרקעין. אני סבור כי השארת הרישום בספרי המינהל על שם שיא אשר אף לטענתה אין לה יותר זכאות במקרקעין, והמשך שירבובה של שיא אל תוך המחלוקת שבין המינהל לעזרא תוך התעלמות אף מכך שתלויים ועומדים בבתי המשפט הליכים נוספים כנגד מר עזרא אשר ההכרעה בהם תלויה ברישומו של עזרא ושל הבאים מכוחו בספרי המינהל כזכאים לזכויות החכירה במקרקעין - גורמת למשיבים נזקים אשר מן הראוי לצמצמם. עיכוב ביצוע החיוב הכספי בפסק הדין: כידוע "רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע בדבר קיומו של נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש" [ההדגשה אינה במקור - ב.א.] (ע"א 10223/04 אוחנה חברה לאחזקות תיירות ותעשייה בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים, , 24.1.2005 ) בפסקה 10 בפסק הדין). בבקשתו לעיכוב ביצוע המינהל לא התייחס כלל לעיכוב ביצועו של הרכיב הכספי שבפסק הדין (ראו: פסקה 7 בתגובת עזרא, המבוא לתגובת הבנק ופסקה 3(ג) בתגובת שיא), ומכל מקום - המינהל לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי במקרה של תשלום סכומי ההוצאות שנפסקו לחובתו לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו במקרה שיתקבל ערעורו. לנוכח כל האמור לעיל הנני דוחה בזאת את בקשת המינהל לעיכוב ביצועו של פסק הדין, וכן את בקשתו החלופית לרישום הערה האוסרת על דיספוזיציה במקרקעין. ביצוע פסק דיןערעור לעליוןעיכוב ביצועערעור