קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על אישור ביצוע הרחבות בבית משותף: 1. בפנינו שני ערעורים ששמיעתם אוחדה, אשר הוגשו על ידי מר אורי זינגר וגב' דפנה זינגר (להלן: "זינגר") ועל ידי מר דוד חדד ומר אפי חוגי (להלן: "חדד") על פסק דינה של כב' המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה, הגב' צפורה פיגנבוים (להלן: "המפקחת") מיום 15/08/10 בתיק 251/09. 2. הצדדים להליך זה הינם, כל אחד בנפרד, בעלי דירה בבית המשותף בשדרות הנשיא 79 חיפה, הידוע גם כחלקה 240 בגוש 10812. זינגר הינם בעלי הדירה בקומת הקרקע, ואילו חדד רכשו לאחרונה את הדירה בקומה הראשונה, שהינה הקומה העליונה. 3. בסמוך לאחר שחדד קיבלו חזקה בדירה והחלו בביצוע שינויים ברכוש המשותף, עתרו זינגר לסעד שיאסור על חדד ביצוע עבודות בנייה ו/או הריסה ברכוש המשותף, וכן צו שיחייבם לפרק בנייה שכבר נעשתה ברכוש המשותף ללא הסכמתם של זינגר. בפרט התנגדו זינגר לתוכניותיהם של חדד להרחבת הדירה, הכוללות הרחבת הדירה במפלס הקומה מעל סלון זינגר, תוך פירוק גג הסלון, בניית מרפסת במפלס הקומה ובניית חדר נוסף על גג הבניין, שהגישה אליו הינה מדירת חדד. בנימוק ההתנגדות נטען על ידי זינגר, כי בעבר בוצעו בדירת חדד הרחבות וכי ההרחבות שמבקשים חדד לבצע אינן באות בגדר הרחבה דומה, במשמעות סעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"). 4. במסגרת הגנתם, טענו חדד שכל פעילויותיהם ברכוש המשותף הצטמצמו ליציקת בטון במתחם המהווה מעבר משותף, שיש בה כדי לשדרג את מתחם המעבר ולשוות לבית מראה ראוי, שעה שלטענתם השתלטו זינגר על הרכוש המשותף, נהגו בו מנהג בעלים ומנעו מהם שימוש סביר, כמפורט גם בתביעה שכנגד שהוגשה על ידי חדד בפני המפקחת על רישום המקרקעין. בהקשר זה טענו חדד, כי גג המחפה על תוספת בנייה שביצעו זינגר, הותקן גבוה יותר ממפלס התקרה של יתרת דירתם של זינגר על המעטפת החיצונית של דירת חדד, באופן שאינו מאפשר לחדד לבצע תוספת בנייה דומה לזו שנעשתה על ידי זינגר. כן נטען על ידי חדד כי זינגר תפשו חזקה במובלעת של החצר, הנתונה בין המבנה לבין הצמדה של חדד, וכן במקלט הבית, וכי יש להורות על סילוק ידם מהשטחים האמורים. 5. בפסק דינה של המפקחת נקבע כי המובלעת של החצר, בשטח של כ-8 מ"ר, הנתונה בין המבנה לבין הרצועה הקיצונית שהינה בבעלות חדד על פי תשריט רישום הבית, הינה נתונה לבעלות זינגר ושומטת את הקרקע מתחת לתביעת חדד להורות על סילוק ידם של זינגר מהמובלעת. באשר להרחבות המתוכננות על ידי חדד, קבעה המפקחת כי כל ההרחבה המתוכננת על ידי חדד הינה הרחבה דומה במשמעות סעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין, והינה מסוג הרחבה דומה להרחבות שביצעו זינגר בדירתם. המפקחת ציינה בפסק דינה כי דירת זינגר הורחבה, וכך גם דירת חדד. ההרחבה המתוכננת על ידי חדד מיועדת למגורים, כמו גם ההרחבות שבוצעו עד כה בבית המשותף. משההרחבה הנוספת נועדה לאפשר ניצול שטחים, שההפרעה שהם גורמים לרכוש המשותף אינה שונה באופן מהותי, ובהיעדר חוסר פרופורציה בין הרחבה אחת לשנייה, ראתה המפקחת בהרחבות המתוכננות על ידי חדד משום הרחבה דומה במשמעות סעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין. המפקחת אף סברה כי מימוש זכות ההרחבה של חדד עולה גם בקנה אחד עם מטרות החקיקה, שביקשה להקל עם בעלי הדירות ולאפשר להם מימוש זכויות בנייה מרגע שמימוש דומה, ולא בהכרח זהה, בוצע על ידי בעל דירה אחרת. באשר לקירוי השיפועי בדירת זינגר, קבעה המפקחת כי קמה לחדד הזכות שהקירוי יפולס ולא יחרוג מגובה דירתם של זינגר, וזאת בהיעדר זכות קנויה מצד זינגר לחרוג אל מעבר למעטפת הדירה שמעליהם, ולאור שינוי הנסיבות וזכותם של חדד להרחיב את דירתם, המצדיק שינוי מציאות זו. כן ציינה המפקחת את הסכמת חדד לצקת על חשבונם את התקרה החדשה. המפקחת ציינה כי הבקשה להיתר של חדד מדגימה תוכנית, ולפיה תיבננה מדרגות כניסה נוספות לדירתם, תוואי שיוביל לחלק החצר המוצמד לדירתם, וכן בניית יציאה אל יתרת גג הבית מהחדר הנוסף שיקימו חדד על גבי המפלס שמעל לדירתם. המפקחת קבעה בפסק דינה כי לא עומדת לחדד הזכות לבצע בנייה זו. בנימוקיה ציינה המפקחת, כי בניית פתח כניסה מדירה אינו חלק מהרחבת דירה, ועל כן, בנסיבות העניין, בהיעדר זכות מצד חדד וכאשר המדרגות נצפות מפתחי דירת זינגר, ובאופן שיש בהם שינוי המראה הארכיטקטוני של הבית המשותף, לא ניתן להצדיק את התכנון האמור. באשר לבניית היציאה אל יתרת גג הבית מהחדר הנוסף שיקימו חדד, ציינה המפקחת כי השימוש שמבקשים חדד לבצע בגג אינו עומד בקנה אחד עם השימוש ברכוש המשותף, אלא כמותו כתפיסה ייחודית של הרכוש המשותף, ועל כן נדרשת הסכמה מלאה של כל בעלי הרכוש המשותף. לפיכך, ראתה המפקחת לקבוע כי זכותם של חדד להרחיב את דירתם תסויג, לרבות בניית חדר על הגג, באופן שלא תתאפשר בנייה שתכשיר יציאה אל מפלסי הגג ו/או יציאה נוספת אל החצר המוצמדת לדירתם. 6. הצדדים מיאנו להשלים עם פסק דינה של המפקחת. הערעור שהוגש על ידי זינגר מתמקד בהרחבות שהתירה המפקחת לחדד לבצע ודן בפרשנות הראויה שיש ליתן לסעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין. בהקשר זה נטען על ידי זינגר, כי בדירת חדד בוצעו בעבר הרחבות, שעה שבדירתם התמצו ההרחבות בסגירת שתי מרפסות בלבד. זינגר הוסיפו וטענו כי אין להתיר לחדד לבצע את ההרחבות המתוכננות, משאלה אינן מהוות הרחבה דומה להרחבה שבוצעה על ידם. לטענתם, גישתה הפרשנית של המפקחת לעניין משמעויות המונח הרחבה דומה, המבוססת על הפונקציונאליות של ההרחבה כלשונה, אינה נכונה ואף מרוקנת מתוכן את הוראת סעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין, שכן מלכתחילה כל הרחבה בדירה נועדה לשם מגורים. השינוי הקיים בין ההרחבות, ובפרט בנייתו של חדר נוסף במפלס מעל לדירת זינגר, מחייבת, לטענת זינגר, את התערבות ביהמ"ש בסוגיה. 7. חדד טענו מאידך, כי גישתה ופרשנותה של המפקחת מתיישבת עם נוסח הוראת סעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין ועם הפסיקה, ואין מקום אפוא להתערב בקביעתה. 8. בערעור שהוגש על ידי חדד, חלקו חדד על קביעת המפקחת, לפיה המובלעת בשטח החצר, הנתונה בין המבנה לבין הרצועה הקיצונית שהינה בבעלות חדד על פי תשריט רישום הבית, הינה בבעלות זינגר, על רקע היעדר רישום הצמדה לדירת זינגר בנסח רישום המקרקעין. כן טענו חדד כנגד קביעת המפקחת, אשר אסרה על חדד לבנות מדרגות כניסה נוספות לדירתם היורדות לחצר הצמודה לדירתם. 9. זינגר טענו כי יש להורות על דחיית ערעורם של חדד. בתשובת זינגר לערעור חדד, ציינו זינגר כי הכרעתה של המפקחת מבוססת על תשריט הבית המשותף ומבוססת על מספר נימוקים, שכל אחד בפני עצמו, ובפרט במצטבר, מובילים למסקנה חד משמעית, לפיה כוונת הסימון "א" על גבי שטח המחלוקת בתשריט הבית המשותף מחייבת את שיוכו לדירה מספר "א", שהינה דירת זינגר, ועל כן יש לדחות את ערעורם של חדד, אשר אינו מתיישב עם הגיונו של הצו ותשריט הבית המשותף. 10. סבורים אנו כי קביעותיה של המפקחת, בכל הנוגע לקירוי השיפועי בדירת זינגר, לבעלות זינגר במובלעת שבחצר, לאיסור בניית מדרגות כניסה נוספות לדירת חדד ו/או ביחס לבניית יציאה אל יתרת הגג מהחדר, שביקשו חדד להקים על המפלס שמעל לדירתם, מבוססות היטב על התשתית הראייתית, כפי שהונחה בפניה, לרבות המוצגים השונים שהציגו הצדדים בפנינו, ומסקנותיה נגזרות מהראיות שהובאו בפנייה, מנומקות היטב ומבוססות על אדני החוק וההיגיון, ולא הונחה בפנינו עילה להתערב בהן. 11. המחלוקת היחידה, המחייבת התייחסות בערעורים שהוגשו על ידי הצדדים, מתמקדת בהרחבות שהתירה המפקחת לחדד לבצע בדירתם. מפסק דינה של המפקחת עולה, כי למעשה התירה המפקחת לחדד לבצע הרחבות, הכוללות הרחבת דירתם במפלס הקומה מעל סלון זינגר, בניית מרפסת במפלס הקומה וכן בניית חדר נוסף מעל למפלס דירת חדד על גג הבניין. בנסיבות העניין, אין מחלוקת כי בדירת זינגר בוצעו הרחבות קודמות, ואשר במסגרתם ביצעו זינגר קירוי לשתי מרפסות בדירתם. 12. המפקחת העדיפה בפסק דינה את פרשנותם של חדד למשמעות המונח "הרחבה דומה", כמשמעה בסעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין, והתירה את ההרחבות שביקשו חדד לבצע, תוך שדחתה את טענת זינגר, לפיה ההרחבות שבדעת חדד לבצע שונות במהותן מאלה שבוצעו על ידי זינגר על דרך קירוי שתי מרפסות. המפקחת הבהירה עמדתה בציינה כדלקמן: "דירת זינגר הורחבה, כך גם דירת חדד. האחרונים מבקשים להרחיב עוד את דירתם במסגרת אחוזי הבנייה הנתונים בדין. ההרחבה המתוכננת מיועדת למגורים, כמו גם ההרחבות שכבר בוצעו בבית המשותף. מימוש זכות ההרחבה של חדד גם עולה לדעתי בקנה אחד עם מטרת החקיקה שביקשה להקל עם בעלי דירות ולאפשר להם מימוש זכויות בנייה מרגע שמימוש דומה, ולא בהכרח זהה, בוצע על ידי בעלי דירה אחרת". מפסק דינה של המפקחת עולה, אפוא, כי מקום שביצעו דיירים הרחבה בדירתם, מימוש זכות ההרחבה של דיירים אחרים במסגרת אחוזי הבנייה הנתונים להם נבחנת בעיקר על רקע ייעודה של ההרחבה המתוכננת, וככל שיעודה מגורים תוכשר ההרחבה, מרגע שמימוש דומה, ולא בהכרח זהה, בוצע על ידי בעלי דירה אחרת. 13. הערעור שהוגש על ידי זינגר מתייחס במהותו לקביעת המפקחת לעניין פרשנות סעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין. על פי לשון סעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין: "בעל דירה שהורחבה ייראה כמי שהסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת באותו בניין". הוראת סעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין נוספה בגדר תיקון מס' 18 לחוק המקרקעין, שנועד לאפשר לבעלי דירות בבית משותף להפקיע חלק מהרכוש המשותף, לצורך העברתו לדירה נתונה ולאפשר הרחבתה. בעוד שעד לתיקון מס' 18 נדרשה הסכמת כלל הדיירים כדי לבצע הצמדה כזו (ראה: ע"א 239/79, ישראל גלבורט נ' הממונה על המרשם, פ"ד לד(2), 807, ורע"א 259/99, חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' ציפורה סופיוב, פ"ד נה(3), 385), הרי תיקון מס' 18 מבטא מדיניות חקיקתית, החותרת לבטא את הצרכים של כלל בעלי הדירות להרחבת דירותיהם לצרכי מגורים ולשם פיתרון של מצוקות הדייר, תוך הפחתת זכותו של המיעוט לנהוג בשרירות בקניין ולבצע שינויים המטיבים עם הכלל. לשם כך, נקבע בסעיף 71א לחוק המקרקעין, כי לבעלי רוב מיוחד בבית המשותף יהא כוח להחליט על הצמדת חלקים מהרכוש המשותף לדירה מסוימת "לשם בנייה שמטרתה הרחבת אותה דירה". מכוח עיקרון זה ובהמשך לאותה מגמה, נחקק גם סעיף 71ב(ג), הקובע כי בעל דירה אשר הורחבה ייחשב כמסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת בבניין. 14. מן האמור עולה אפוא, כי לא נדרשת הסכמה פורמאלית מפורשת לעניין ההרחבה, ודי בכך שדירה הורחבה כדי שבעליה "ייראה כמי שהסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת בבניין". עצם העובדה שחדד רכשו זכויות בדירה אחרי שזינגר הרחיבו את דירתם, כמו גם העובדה שדירת חדד הורחבה בעבר, כנטען, אין בה כדי להמעיט מזכויותיהם של חדד לעניין הרחבת דירתם. 15. מכאן, שהשאלה המהותית לענייננו היא, אם אמנם ההרחבות שבוצעו בעבר בדירת זינגר הינן באופן שבו ניתן לקבוע כי ההרחבה שמבקשים חדד לבצע הינה "הרחבה דומה", במשמעות סעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין. 16. אחד הקריטריונים שנבחן, בנסיבות בהן מבקש בעל דירה לבצע הרחבה דומה בדירתו, מבוסס על השטח הנוסף שבו מבקש בעל הדירה להרחיב דירתו. נדרשת פרופורציה מסוימת, ואם כי לא זהות, בין שטח ההרחבה המבוקש והרחבות קודמות שביצע בעל דירה אחרת בבניין. כך, לא מתקבל על הדעת שמקום שדייר הרחיב דירתו במספר מטרים ספורים, תאושר הרחבה המשתרעת על עשרות מטרים כ"הרחבה דומה". עם זאת, משנקט המחוקק במונח "הרחבה דומה", ברור הדבר מאליו כי אין לפרש את המונח "הרחבה דומה" על בסיס קריטריון בלעדי זה של שטח שנוסף לדירה, שכן אילו לכך התכוון המחוקק, היה קובע במפורש כי יראו את בעל הדירה שהרחיב דירתו כמסכים להרחבה בשטח ו/או בשיעור דומה, וכאמור, הגדרה זו לא נקבעה בתיקון מס' 18 לחוק המקרקעין. לפיכך, הגם שלא ניתן להתעלם מקריטריון השטח שנוסף, אין זה יכול לשמש כקריטריון בלעדי. 17. עצם העובדה שהרחבה שמבקש דייר לבצע ייעודה למגורים, כמו גם ההרחבה שבוצעה על ידי דיירים נוספים בבניין, אין די בה כדי לעמוד בהוראת סעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין באשר כל בניית הרחבה המבוצעת בדירה, בין אם מדובר במרפסת, בניצול שטח חדר מדרגות, מחסן ועוד, נועדה בסופו של דבר להרחבת שטח המגורים. יוצא אפוא, כי מידת הדמיון או השוני בין ההרחבות אינה יכולה להיגזר מעצם ייעודם למגורים. 18. משראה המחוקק לקבוע בסעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין כי מי שכבר הרחיב דירתו הרחבה דומה, ייראה כמי שנתן הסכמתו להרחבה, וזאת על מנת לסכל אפשרות שבעל דירה שנהנה בעבר מהרחבת דירתו, ימנע ביצוע הרחבת דירה אחרת באותו בניין, יש לפרש את המונח "הרחבה דומה" כהרחבה מסוג דומה. בהקשר זה, ובמכלול הפרמטרים הנתונים, סבורים אנו כי יש לבחון, בין היתר, את היקף הניצול או הפגיעה ברכוש המשותף שנעשה על ידי בעלי הדירות, וככל שיש בהרחבה המבוקשת משום ניצול או פגיעה גדולה ברכוש המשותף, העולה באורח ניכר על זו שנעשתה על ידי שאר בעלי הדירות בבניין, אין מקום להכשירה. ברוח זו, נקבע בע"א 3235/02, אביב דוד ואח' נ' גדולטר בכבוד רונית (פרסום נבו), 02/03/03, כדלקמן: "מקובלת עלינו הפרשנות לפיה 'הרחבה דומה' כמשמעה בסע' 71ב(ג) לחוק המקרקעין, הינה הרחבה מסוג דומה - כך בד"כ הרחבת דירה ע"י סגירת מרפסת טומנת בחובה הסכמה קונסטרוקטיבית לסגירת מרפסות ע"י בעלי הדירות האחרים באותו בנין אף אם אין שטחן של המפרסות זהה בגדלו. דא עקא, מי שסגר מרפסת לא רואים אותו כמסכים להגדלת דירת שכנו ע"ח חדר המדרגות אף אם שטח ההרחבה הינו זהה. הרחבה דומה נועדה לאפשר ניצול שטחים שההפרעה שהם גורמים לרכוש המשותף אינה שונה באופן מהותי". 19. לאור האמור, סבורים אנו כי אין מניעה להכשיר את פסק דינה של המפקחת לעניין זכותם של חדד להרחיב את דירתם, על דרך הרחבת הדירה במפלס הקומה מעל לסלון משפחת זינגר ובניית המרפסת בקומת דירתם. הרחבות אלה דומות במהותן להרחבות שביצעו זינגר בדירתם. ההרחבות אינן חורגות בסדר גודל מההרחבות שביצעו זינגר ואף אין בהרחבה זו, כמו ההרחבות שביצעו זינגר בדירתם, כדי לפגוע בזכות הקניין ברכוש המשותף של מי מדיירי הבניין. במאמר מוסגר נציין, כי זינגר אמנם טענו בדיון שהתקיים בפנינו, כי המרפסת שמבקשים חדד להקים במפלס דירתם חורגת מקו הבניין, טענה שהוכחשה על ידי חדד, ואולם טענה זו לא נטענה ככזו על ידם בערעור ובעיקרי הטיעון ואף לא בכתבי הטענות שהוגשו בפני המפקחת והועלתה כאמור לראשונה בדיון שבפנינו. על כן, לא ניתן להיזקק לטענה, ואולם יצוין כי אף למשמע טענות זינגר, המדובר בחריגה מינימאלית מקו הבניין, שאין בה כדי לפגוע בשימושם או בהנאתם של זינגר מדירתם וכדי למנוע את בניית המרפסת. מאידך, ועל רקע הפרשנות הראויה למונח "הרחבה דומה", לא ניתן להכשיר את בניית החדר שביקשו חדד לבצע על גג דירתם וברכוש המשותף. הרחבת דירה באמצעות קירוי מרפסות, טומנת בחובה הסכמה קונסטרוקטיבית לסגירת מרפסות על ידי בעלי דירות אחרים באותו בניין, ואולם מי שסגר מרפסת לא ניתן לראותו כמסכים להגדלת דירת שכנו, תוך שימוש בגג הבית המשותף לצורך בניית חדר נוסף. בניית חדר על גג הבית המשותף, יש בה כדי לגרום לשינוי ארכיטקטוני וויזואלי של הבניין, שעה שלחזותו של בניין יש ערך וזכאים בעלי הדירות בבניין להבטיח שמירת ערך זה. יתר על כן, בבניית חדר על גג הבית המשותף, יש גם פגיעה באפשרות ניצול הרכוש המשותף, בין היתר, לצורך חיזוק הבניין בפני רעידות אדמה לפי תמ"א 38, באשר בניית חדר על גג הבניין תסכל ההשתתפות במסגרת תוכנית זו. ועוד, יש במתן היתר לבנייה האמורה משום מימוש מפלה של זכויות לבנייה נוספת על גג הבית. 20. לנוכח כל האמור, אנו מורים על דחיית הערעור שהגישו חדד וכן על דחיית הערעור שהגישו זינגר בחלקו, למעט ביחס לקביעת המפקחת לעניין זכותם של חדד לבנות על גג הבניין. לאור התוצאה האמורה, יישא כל צד בהוצאותיו. הפיקדון שהופקד בכל אחד מן הערעורים, אם הופקד, יוחזר למפקיד באמצעות ב"כ. ערעורבתים משותפים