קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על בקשה לפטור מאגרת בית משפט: ערעור על החלטת כב' הרשם מ' בר-עם מיום 6.07.11 בת"א 35275-10-10 במסגרתה דחה את בקשת המערערים לפטור מאגרת המשפט בתביעה שהגישו כנגד המשיבה. הרקע לערעור וטענות הצדדים 1. כנגד המערערים הוגש כתב אישום המייחס להם מעורבות ברצח, והם נעצרו עד לתום משפטם. בחלוף כשנתיים וחצי ממעצרם ולאחר קיום למעלה מ-50 ישיבות, בסיום פרשת ההוכחות והסיכומים, חזרה בה המשיבה מהאישום והמערערים זוכו בדינם ושוחררו. בנסיבות אלו, הגישו המערערים את תביעתם כנגד המשיבה בה טענו כי מעצרם נגרם בשל רשלנות נציגי המשיבה, שוטרים חוקרים וגורמי התביעה. תחילה הם בקשו לשום את אגרת המשפט בהתאם לתביעה לנזקי גוף, אך לאחר שבהחלטה מיום 30.05.11 הורה כב' הרשם על תשלום אגרת המשפט בהתאם לסכום התביעה ולא כתביעה לנזקי גוף, עתרו המערערים בבקשה לפוטרם מהתשלום בשל מצבם הכלכלי הדחוק. המשיבה התנגדה לבקשה הן בטענה כי המערערים לא עמדו בנטל להוכיח העדר יכולת כלכלית, והן בטענה כי סיכויי המערערים לזכות בתביעתם נמוכים והסכום הנתבע על ידם מופרז ואינו נתמך בראיות כלשהן. 2. בהחלטתו קבע כב' הרשם כי המערערים לא העמידו תשתית מספקת להוכיח את טענתם בדבר חוסר יכולתם הכלכלית לשאת בתשלום האגרה. המערערים לא פירטו בתצהיריהם את מקורות הכנסתם בששת החודשים שקדמו לבקשה כנדרש בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות"), ולא פרשו תמונה מלאה על מצבם הכלכלי, לרבות לעניין ניסיונם להיעזר בקרוביהם. כב' הרשם הוסיף וקבע כי עיון בכתב התביעה על נספחיו מלמד כי סיכויי המערערים לזכות בתביעתם אינם נחזים להיות גבוהים, וזאת, נוכח ההלכה הנוהגת בפסיקת פיצויים לנאשמים שזוכו מהאשמה שיוחסה להם. מה גם, שהפיצוי הנתבע בסך של מיליוני שקלים הינו מופרז ומוגזם על פניו ולא הובאה כל ראיה שיש בה ולו לכאורה, לבסס את שיעורו. 3. בערעורם טענו המערערים כי כב' הרשם טעה בקביעתו כי לא הוכחה חוסר יכולתם הכלכלית, בקביעתו כי התביעה אינה מגלה עילה וסיכויי זכייתם נמוכים, ובקביעתו כי לא הובאה כל ראיה שיש בה לבסס ולו לכאורה את גובה הפיצוי הנתבע. בעניין יכולתם הכלכלית טענו המערערים כי הם הציגו תמונה מלאה של מצבם. מערערים 1 ו-3 נמצאים בבתי כלא מזה מספר חודשים, דבר הידוע למשיבה, וממילא לא היה צורך ובנסיבות אלו לא היה מקום לדחות את בקשתם בשל העדר פירוט הכנסותיהם בששת החודשים האחרונים. 4. באשר לסיכויי תביעתם נטען כי אלו גבוהים וכב' הרשם דחה אותם ללא כל בסיס עובדתי ומשפטי. המערערים הצביעו על כך שכתב האישום שהוגש נגדם היה מבוסס בעיקרו על שני עדים, האחד עד מדינה מר מוחמד אברגית, והשני מר חוסין כוואזבה אשר באחת מהודעותיו שהחלה במסדר זיהוי, זיהה כביכול את המערערים כמי שהיו עם שלושת הנאשמים האחרים שהואשמו בכתב האישום יחד עם המערערים. מר כוואזבה הורשע בתיק נפרד שהוגש נגדו בגין אירוע הרצח. לא זו בלבד שהממצאים שהמשיבה ביקשה לקבוע נסתרו מעדותו של עד המדינה אלא שהתובע עצמו אמר במסגרת הדיון שעדותו של עד המדינה אינה הגיונית ואין לו שום בעיה שבית המשפט לא יתן את אמונו בעד זה. באשר לעדותו של מר כוואזבה נטען כי במהלך חקירתו של חוקר המשטרה על דוכן העדים בבית המשפט התברר כי בניהול החקירה היו ליקויים רציניים ביותר וחשד כבד לשיבוש הליכי משפט ו/או בידוי ראיות. בנסיבות אלו, לא ניתן היה לתת משקל לזיהוי של מר כוואבזה במסגרת מסדר הזיהוי, זיהוי שהיה למעשה הראייה העיקרית בתיק. על כן, לכל הפחות משנתגלו הליקויים בעריכת המסדר היה על המשיבה לחזור בה מהאישום כלפי המערערים. המשיבה גם התרשלה בכך שבחרה להגיש תמליל חלקי של אותו מסדר זיהוי. תמליל השיחה המקדימה בין מר כוואזבה וחוקר המשטרה טרם כניסתם לחדר בו בוצע המסדר, מלמד כי מדובר היה במסדר זיהוי "מבושל" שנועד להצמיח ראיות יש מאין. מר כוואזבה והחוקר שהו ביחד במשך חמש שעות ועשרים דקות עובר לעריכת המסדר. ואולם, מלבד 40-30 דקות של המסדר עצמו ו-15-10 דקות נוספות, אין כל תיעוד למה שארע בין השניים במשך הזמן הזה. דבריו של חוסין אודות שני המערערים הנוספים לא תועדו. חוקר המשטרה טען בחקירתו כי עובר למסדר הזיהוי לא דיבר כלל עם חוסין אודות המסדר, ורק לאחר שהושמעה לו הקלטת שתיעדה את השיחה המקדימה הוא שינה את גרסתו ואמר כי לא הכחיש קיום שיחה על מסדר הזיהוי מחוץ לחדר. בד בבד, הוא נתן לדבריו הנשמעים בקלטת פרשנות בלתי הגיונית כדי לנסות ולשנות את העולה מהקלטת לפיה הוא אמר למר כוואזבה כי "עוד מעט אני אראה לך את התמונות פעם נוספת". 5. המערערים הוסיפו כי מארג הראיות שהיו בתיק, ואף עוד לפני חקירת העדים, מצביע על רשלנות חמורה של המשיבה בהחלטתה על הגשת כתב האישום כנגדם. כך, למשל, למשיבה לא היה חיזוק ראייתי משמעותי הנדרש לשם הרשעה לפי עדות עד מדינה ושותף לדבר העבירה שהוא גם עד עוין וחרף זאת היא בחרה לנהל את ההליך כנגדם. גם הסתירות בגרסאותיו של מר כוואזבה והקשיים בעדותו של עד המדינה ומניעיו בהפללת המערערים, לא נשקלו כיאות על ידי המשיבה. המשיבה גם לא בדקה כיאות את טענת האליבי של המערערים ולא נתנה לטענתם את המשקל המתאים. 6. באשר לגובה הפיצוי הנתבע, טענו המערערים כי לאחר שכב' הרשם נתן את החלטתו הם העמידו את תביעתם על סך של מיליון שקלים לכל אחד מהם, ופיצוי בסדר גודל שכזה לאדם שחירותו נשללה ממנו במשך שנתיים וחצי על לא עוול בכפו הוא סביר ביותר. 7. מטבעם של דברים, המשיבה תמכה את טיעוניה בהחלטת כב' הרשם. לדבריה, המערערים לא פרשו תמונה מלאה בנוגע למצבם הכלכלי. מערער 1 לא התיחס בתצהירו למצב רכושו ולא צרף אישור המוסד לביטוח לאומי התומך בטענתו כי עובר למאסרו קיבל הבטחת הכנסה בסך של 1,400 ₪ לחודש. מערער 2 לא התייחס אף הוא בתצהירו למצב רכושו והיא הצביעה על כך שבניגוד לאמור בתביעתו כי הוריו אשר עודם חושדים בו כי רצח את אחיו, אינם מכירים בו כבן משפחה ונמנעים מליצור עמו קשר, בתצהיר הנסמך לבקשתו לפטור מאגרה טען כי רוב הזמן הוא אוכל אצל אביו אשר גם מסייע לו בתשלום שכר דירה. מתצהירו זה גם עולה כי הוא למעשה נסמך על שולחן אביו ומשכך היה עליו לצרף גם את פירוט מצבו הכלכלי של אביו ואת מאמציו לגייס כסף לתשלום האגרה מקרוביו, והוא לא עשה כן. מערער 3 לא ציין בתצהירו כי הוא נמצא בכלא ומשכך המשיבה לא יכולה הייתה לדעת על כך. מערער 3 גם לא צרף אישור מבנק הדואר המאשש את טענתו כי חשבונו שם אינו פעיל. המשיבה ציינה כי הנטל להוכחת העדר יכולת כלכלית רובץ לפתחם של המערערעים אשר לא הביאו להוכחת טענותיהם ולוּ ראשית ראיה. 8. באשר לעילת התביעה נטען כי בצדק קבע כב' הרשם כי תביעתם של המערערים אינה מגלה עילה, שכן אין די בזיכויים של המערערים כשלעצמו כדי לבסס טענת רשלנות מצד המשיבה. המשיבה הצביעה על כך שמעצרם של המערערים הוארך מספר פעמים הן על ידי בית משפט זה (כב' השופטים ע' חבש ונ' סולברג), ואושר על ידי בית המשפט העליון ובכלל זה לאחר סיום פרשת התביעה וסיום פרשת ההגנה. חלק מהארכות המעצר נעשו בהכסמת המערערים או חלקם. מכאן שלטענת המשיבה, המסקנה כי היו ראיות לכאורה שהצדיקו את הגשת כתב האישום ואת מעצר המערערים עד תום ההליכים, וסיכויי תביעתם של המערערעים קלושים. העובדה כי המערערים בחרו שלא להגיש את תביעתם לפי סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") במסגרת ההליך הפלילי, מלמדת אף היא כי הם מודעים לסיכויים הקלושים של תביעתם להתקבל על ידי המותב אשר שמע את מכלול הראיות בתיק הפלילי. 9. על כל אלו נטען כי גם סכום התביעה המופרז מצדיק את דחיית הבקשה לפטור מאגרה, אשר במסגרתה לא פרטו המערערים כיצד הגיעו לסכום הפיצוי הנטען על ידם, שלטענת המשיבה הוא מופרז ומוגזם. דיון והכרעה 10. לפי תקנה 14(ג) לתקנות נדרשת התקיימותם של שני תנאים מצטברים לקבלת פטור מתשלום האגרה. א) העדר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה. ב) התרשמות בית המשפט כי ההליך מגלה עילה. גם בהתמלא שני התנאים, עדיין ההכרעה נתונה לשיקול דעת בית המשפט (תקנה 14(ג) סיפא). 11. על המבקש פטור מאגרת משפט לתמוך את בקשתו בתיעוד בדבר חוסר יכולתו הכלכלית לשלם את האגרה ואין די באמירות בעלמא (בשג"צ 6088/09 שריאר נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [14.12.09]). הנטל להוכחת שני התנאים רובץ על שכמו של מבקש הפטור, ובעל דין המבקש שיינתן לו פטור מאגרה חייב להוכיח כי אין ביכולתו לשלם את האגרה הקבועה בתקנות. לצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי, והתקנות מחייבות את המבקש ליתן פרטים על רכושו ועל הכנסתו בששת החדשים האחרונים שקדמו לבקשה (תקנה 14(א) לתקנות). בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להדחות מטעם זה בלבד (וראה לשם דוגמא, בש"א 128/89 (ע"א 229/899 מצא נ' מצא, פורסם במאגרים [29.05.89]). 12. עיון בתצהירי המערערים ובנספחיהם מלמד כי גם אם התמונה שנפרשה בהם הייתה יכולה להיות מלאה יותר ומגובה במסמכים נוספים על אלו שהוגשו, נדמה כי הם הניחו תשתית ראייתית מספקת שיש בה כדי להגיע למסקנה בדבר אי יכולתם הכלכלית לשלם את אגרת המשפט. מערער 1 עצור עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו בשל הסעת שב"חים החל מחודש ינואר 2011, ובצדק נטען כי די בעובדה זו כדי ללמד על העדר הכנסה בששת החודשים האחרונים. מערער זה גם הצהיר כי לא עבד כלל מיום מעצרו בגין הרצח בחודש יוני 2009, והדעת נותנת כי יש ממש בטענות המערערים כי מאז שחרורם מהמעצר הממושך טרם עלה בידם למצוא מקום עבודה, בין היתר בשל חששם של המעסיקים השונים להעסיק אנשים שהיו חשודים ברצח. למערער 1 גם חובות כבדים. גם מערער 2 הצהיר על העדר הכנסה מאז שחרורו מהמעצר וכן על חובות גבוהים בגין ארנונה, דוחות תעבורה ומזונות. טענותניו אלו כמו גם טענתו בדבר קשייו לשלם שכר דירה לוו במסמכים. איני סבור כי העובדה שמערער זה הצהיר כי בשל העובדה כי אין לו כסף הוא "רוב הזמן אוכל אצל אבא", הופכת אותו ל"סמוך על שולחן אביו", מקום בו הוא אינו מתגורר בבית אביו כי אם בבית משלו. בהקשר זה יצוין כי בהתאם לתקנות (החדשות) משנת 2007, לעניין בחינת יכולתו הכלכלית של מבקש פטור מאגרה, יתחשב בית המשפט "ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד". עיון בתצהירו של מערער 3 מלמד כי הוא זכאי לקבלת קצבת נכות מהמל"ל אך הוא אינו מקבלהּ בשל קיזוז חוב מזונות בסך של 180,000 ₪. מערער זה גם נתון במאסר ופשיטא כי אין לו הכנסות מעבודה בתקופה זו. 13. ובאשר לסיכויי המערערים לזכות בתביעתם. אין חולק כי אין די בזיכויים של המערערים כשלעצמו כדי להקים להם עילת תביעה כנגד המשיבה (רע"פ 920/11 קפויה נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [26.07.11]; ע"פ 4466/98 דבש נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 73; ע"פ 2366/03 עסאף נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [1.12.04]). גם זיכוי, או ביטול כתב אישום בהסכמת התובע והנאשם לפני הכרעת הדין, אינם מצדיקים, כשלעצמם, פסיקת הוצאות הגנה, לא בהליך פלילי לפי סעיף 80 לחוק העונשין ולא בהליך אזרחי לפי דיני הנזיקין. זיכוי מוחלט של נאשם לא מלמד כשלעצמו כי לא היה יסוד לכאורי להאשמה בעת הגשת כתב האישום, כמו גם בשלבים מתקדמים של המשפט. ההכרעה בשאלה האם המשיבה התרשלה בהגשת כתב אישום כנגד נאשם תעשה, כמו בכל בחינה של רשלנות, לא תעשה ב"חכמה שלאחר מעשה" בהתאם לנתונים שנתבררו רק לאחר מעשה ולא היו בגדר הציפייה הסבירה ולא יכלו להתברר בעת המעשה על יסוד הפעלת אמצעים סבירים, אלא רק בהתאם לנתונים שהיו ידועים או היו צריכים להיות ידועים לנוגע בדבר בשעת מעשה (ראו ע"א 3580/06 עזבון המנוח חגי יוסף ז"ל נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [21.03.11]; ע"א 3889/00 לרנר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 304, 317; ע"פ 486/88 אנקונינה נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד מד(2) 353, 379). 14. המבחן להשתת הוצאות ההגנה על כתפי המשיבה לפי סעיף 80 לחוק העונשין ובדומה לכך גם בתביעת רשלנות המוגשת לפי דיני הנזיקין בשל כתב אישום שהסתיים בזיכוי (ע"פ 4466/98 בעניין דבש, בעמ' 90; ע"פ 1767/94 יוסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נג (1) 505; ע"א 3580/06 בעניין עזבון המנוח חגי יוסף), , הוא מבחן אוביקטיבי של סבירות ביחס לאופן ניהול החקירה, הליכי ההעמדה לדין וניהול ההליך גופו (ע"פ 6721/01 עזאם נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נז(3) 73, 79), ומתן תשובה לשאלה האם תובע סביר היה מגיש כתב אישום בהינתן התשתית הראייתית כפי שהייתה לפני המשיבה עובר להגשת כתב האישום ולא לאחר שנתבררו העובדות כהוייתן לפני בית המשפט לאחר שמיעת הראיות (ע"פ 1109/09 שיבלי נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [4.01.10] ע"פ 303/02 חמדאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2) 550). שאלה זו יש לשאול ביחס לכל שלב משלבי ההליך הפלילי, האם חוקר משטרה או תובע פלילי סביר היה נוהג כפי שהגורם המוסמך בפועל נהג בשלב הרלוונטי להליך הפלילי (ע"פ 1767/94 בעניין יוסף, בעמ' 519). אם הגיע בית המשפט למסקנה כי המשטרה והתביעה נהגו בזהירות ובסבירות ראויה, לא קיימת עילת תביעה ברשלנות, גם כאשר הנאשם יצא בסופו של יום זכאי בדינו. 15. במסגרת השיקולים לקביעת סטנדרט ההתרשלות במקרים שכאלו, יש ליתן את הדעת - בדומה לפסיקת פיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין - לאיזון שבין האינטרס הציבורי באכיפת הדין ושלא להביא לרפיון ידיהם של הגורמים המופקדים על העמדת עבריינים לדין (ע"א 3580/06 בעניין עזבון המנוח חגי יוסף; ע"פ 11024/02 מנצור נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 436, 443), לבין חובת ההקפדה המוגברת על זכויות הנחקר או הנאשם, ונקיטת זהירות מיוחדת מפני פעולות להפללת אדם שלא היה מעורב בפלילים. חובה הכוללת בחובה בחינה קפדנית של הראיות שנאספו במהלך חקירה כדי לקבוע אם יש מקום לשלילת חירותו של האדם במעצר; אם יש מקום להגשת אישום נגדו; ואם ראוי לנהל הליך פלילי בבית משפט נגדו (ע"פ 6621/01 בדליאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 870, 882). על רקע הפגיעה החמורה הצפויה לאדם מניהול הליך פלילי נגדו, על התביעה להשתכנע כי חומר הראיות שנאסף מצדיק ניהול משפט נגדו, ועליה לפעול בסבירות ובתום-לב, ולהפעיל את כוחותיה הנרחבים בזהירות הראויה. 16. אכן, במקרה של נאשם שהיה עצור עד תום משפטו, יש גם להביא בחשבון את העובדה ששאלת קיומן של ראיות לכאורה בנקודת הזמן הרלוונטית להכרעה בשאלת הרשלנות, עברה בחינה משפטית על ידי בית המשפט שדן בסוגיית המעצר, וככל שלנאשם היו טענות באשר לקיומן של ראיות לכאורה כנגדו, היה עליו להעלותן אז. ברם, לא זו בלבד שסעיף 80 לחוק העונשין הכיר במפורש בזכות לקבלת פיצוי על מעצר במקרה של זיכוי או ביטול אישום, אלא שבמקרה זה טענתם העיקרית של המערערים היא לקיומה של ראייה שלא עמדה בצורה מפורשת בפני הערכאות השונות שדנו בהארכת מעצרם. תמלול השיחה של חוקר המשטרה עם העד מר כוואבזה לפני מסדר הזיהוי והדברים שנאמרו בה, התחדשו למשיבה, לפי דבריה שלה, במהלך המשפט בלבד, אף שהקלטת הייתה ברשותה. המשיבה בתשובתה לערעור זה לא טענה דבר כנגד טענה זו. בטיעוניה הכלליים בדבר אי פסיקת פיצוי בשל זיכוי נאשם כלשעצמו, אין בהם כדי לתת מענה למכלול טענותיהם של המערערים בנסיבות מקרה זה. וודאי, אין בהם לתת מענה לטענה בדבר רשלנות גורמי התביעה בכל הנוגע לעולה מתוכן השיחה של חוקר המשטרה עם העד מר כוואבזה עובר למסדר הזיהוי, כשכאמור, המשיבה הודתה כי ללא מסדר הזיהוי לא הייתה מגישה כתב אישום, והיא הודתה כי הדברים שנאמרו בשיחה המוקלטת התחדשו לה במהלך המשפט, על אף שכאמור, מדובר בחומר שהיה בידה. אכן, גם בכך כשלעצמו, אין בכדי להביא בהכרח לקביעה כי המשיבה התרשלה בהגשת כתב האישום כנגד המערערים. ברם, בנסיבות אלו, לא ניתן לומר כי אין בטענות המערערים כדי לבסס עילת תביעה. ההלכה היא, כי המבקש פטור מאגרת משפט אינו צריך להוכיח את תביעתו בשלב זה ודי כי יצביע על סיכוי לזכות בה, ושנימוקיו אינם מופרכים מעיקרם (רע"א 321/07 רבינוב-גושן נ' עו"ד יורם אבי-גיא, פורסם במאגרים [21.08.07]; בש"א 329/90 אברך נ' גרונר, פ"ד מד (2) 383). לאור האמור, המערערים עמדו במבחן זה. 17. בשולי עניין זה יצוין כי אין בעובדה שהמערערים לא בחרו בהליך הפלילי לפי סעיף 80 לחוק העונשין כדי ללמד דבר אודות סיכויי תביעתם. סעיף 80 לחוק העונשין מהווה מתכונת דיונית מקוצרת לבירור שאלת זכאותו של נאשם לפיצוי על מעצרו ולשיפויו בגין הוצאות הגנתו. בד בבד, לאור מתכונתו המיוחדת והמקוצרת, הוא אינו מעמיד לרשות הנאשם את ההזדמנות הראויה - העומדת לרשותו בהליך של תובענה אזרחית - לבירור שלם ומקיף של זכאותו לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו עקב האשמתו ומעצרו. מטעם זה נפסק כי אין בקביעות שנעשו במסגרתו כדי להקים השתק פלוגתא ביחס להליכים אחרים, ובכלל זה תביעת נזיקין בגין רשלנות כלפי גורמי החקירה והתביעה (ע"א 3580/06 בעניין עזבון המנוח חגי יוסף; רע"א 4528/06 ברנס נ' סנ"צ (בדימוס) מרכוס, פורסם במאגרים [18.05.09]). יש גם לזכור כי שיעור הפיצוי אותו ניתן לפסוק לפי סעיף 80 לחוק העונשין מוגבל לסכומי מקסימום בתקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב-1982, והוא מוגבל להוצאות ההגנה של הנאשם ולפיצוי בשל מעצרו או מאסרו, ואינו כולל נזקים אחרים, גם אם אלה נגרמו לו (ע"פ 1767/94 יוסף נ' מדינת ישראל, בעמ' 519). משכך, פשיטא כי אין בעובדה שהמערערים בחרו שלא לפעול לפי סעיף 80 לחוק העונשין, כדי ללמד דבר על זכותם לפיצוי בעילת הרשלנות על פי דיני הנזיקין הכלליים. 18. ובאשר לסכום התביעה. אכן, גם בהנחה כי העובדות המצוינות בכתב התביעה מקימות למערערים עילת תביעה כנגד המשיבה, על המערערים להצביע על סיכוייהם גם באשר לגובה הסעד הנתבע, שכן תכלית הדרישה לתשלום אגרת בית המשפט נועדה לא רק לממן את השירות המשפטי, אלא גם למנוע ניצול לרעה של ההליך המשפטי בדרך של הגשת תביעות מוגזמות או מנופחות (ראו בש"א (מחוזי-י-ם) 7028/07 סם מרית נ' מדינת אוקראינה, פורסם במאגרים [21.11.07]; בש"א (מחוזי-חי') 13593/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ, פורסם במאגרים [26.01.02]). בית המשפט אף ציין כי כאשר מדובר בסכומים גבוהים מאוד, על בית המשפט לנקוט זהירות יתרה במתן פטור מאגרה, ובמסגרת בחינת סיכויי התביעה עליו לבחון גם את הסיכויים לנוכח סכום התביעה (רע"א 430/07 סם מרית נ' מדינת אוקראינה, פורסם במאגרים [26.08.07]; בש"א (מחוזי-חי') 5619/06 מריאנה אבו נסרה נ' נתיבי תבואות בע"מ, פורסם במאגרים [30.11.06]). 19. אכן, המערערים לא סמכו את טענותיהם באשר לגובה הפיצוי הנתבע על ידיהם בראיות מוצקות, גם לא לנזק המיוחד הנטען על ידם. מבלי לקבוע מסמרות בדבר גם נדמה כי הסך הנתבע על ידם - מיליון שקלים לכל אחד ואחד - הוא בנסיבות העניין סכום גבוה. ואולם, כאמור, בשלב זה אין המבקש צריך להוכיח את תביעתו ודי בכך שיצביע על סיכוייו לזכות בסעד הנתבע על ידו. בנסיבות העניין, בו המערערים היו עצורים במשך כשנתיים וחצי, אם תוכח טענתם כי המשיבה התרשלה בתפקידה וגרמה למעצרם לשווא, גם אם כאמור, נראה כי מדובר באומדן פיצויים גבוה, לא ניתן לומר בשלב הזה כי הסכום הנתבע על ידי המערערים - הכולל את נזקיהם הממוניים בפגיעה בהכנסותיהם בעבר ולעתיד ואת נזקיהם הבלתי ממוניים בפגיעה בחירותם - הוא סכום מוגזם ומופרז לחלוטין. גם קשה בשלב הזה לערוך אומדנה מדויקת, אך נדמה כי אין לחסום את המערערים להגיש את תביעתם גם על הסכום הגבוה האמור, בשל חסרון כיס. סופו של יום אפוא, הערעור מתקבל, והמערערים פטורים מתשלום אגרת המשפט בתביעה שהגישו. אין צו להוצאות. פטור מאגרהאגרת בית משפטערעוראגרה