קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על גובה הפיצויים בגין מוות בתאונת דרכים: השופטת ש' וסרקרוג, ס' נשיאה: 1. הערעור הוא על פסק הדין שניתן ביום 30/6/2009 על ידי בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט רמזי חדיד) בת"א 23138-00, לפיו חויבו המערערים בערעור העיקרי (להלן: חב' אליהו או המבטחת או המערערת) לשלם למשיבים בערעור העיקרי (להלן: המשיבים) פיצוי בגין נזקי גוף בסך של 271,962 ש"ח, בצירוף 13% שכ"ט עו"ד, וכן השבת הוצאות משוערכים למועד ההשבה. המחלוקת נוגעת לגובה הפיצוי שנפסק בתביעת אלמנתו ועזבונו של המנוח נסים שמיר ז"ל, יליד דצמבר 1941 (להלן: המנוח), שנהרג בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד), ביום 3/9/99. תביעת הפיצויים כמו גם הערעור שכנגד, הוגשו על ידי עיזבון המנוח באמצעות אלמנת המנוח ועזבונו (הגב' מלכה שמיר ושלושת ילדיו הבגירים) וכן על ידי אלמנת המנוח, ילידת 1948, כתובעת נוספת. הרקע ופסק הדין של הערכאה הדיונית: 2. עובר למועד התאונה היו למנוח ולאלמנתו מספר מקורות הכנסה. סכומי ההכנסה נקבעו על ידי בית משפט השלום, נכון למועד מתן פסק הדין בערכאה הדיונית (30/6/09): - המנוח עבד בחב' סופר גז והכנסתו החודשית ברוטו לעבר עמדה על 9,101 ש"ח; - כמו כן עבד המנוח בצה"ל בתפקיד מחסנאי, יצא לפנסיה וקיבל גמלה חודשית בגין עבודה זו בסך של 5,183 ש"ח. - בנוסף, מאחר שהמנוח הוכר נכה צה"ל ונקבעה לו נכות צמיתה של 36%, קיבל המנוח גמלת נכות חודשית בסך של 1,735 ש"ח. בהתחשב בכלל הכנסות המנוח ובהטבות שקיבל לרבות הנחות, הועמדה הכנסת המנוח ערב פטירתו, בערכי ברוטו על סך של 16,019 ש"ח לחודש. בית משפט השלום הפחית שיעור של 25% מס והעמיד את ההכנסה החודשית נטו, ערב פטירתו של המנוח, על סך של 12,014 ש"ח. 3. להכנסות המנוח צירף ביהמ"ש את הכנסות האלמנה אשר התפרנסה למחייתה בחב' "כוכב הקור" בע"מ, והכנסתה ברוטו הועמדה על סך 2,460 ש"ח לחודש. בנוגע לשיעור המס המתחייב בניכויו, אם בכלל, משכרה, אימץ בימ"ש השלום את עמדת חב' אליהו, ולאור גובה ההכנסה לא ניכתה המערערת מס מאותו שכר. 4. בית משפט השלום העמיד איפוא את ההכנסה נטו של שני בני הזוג הנ"ל, על סכום של 14,474 ש"ח, ומאחר שמדובר בתביעת עיזבון, וכדי לחשב את ידת המנוח בקופה המשותפת, חילק את ההכנסה המשותפת של בני הזוג ב-4 ידות (ידה למנוח, ידה לאלמנת המנוח, ידה למשק הבית, וידה נוספת אחת בשל היות התביעה תביעת עיזבון, להבדיל מתביעת תלויים). 5. לצורך קביעת הפסדי העיזבון, בדק בית המשפט את הכנסות האלמנה לאחר התאונה וקבע כי: הכנסת האלמנה מעבודה לא השתנתה 2,460 ש"ח; גם לאחר פטירת המנוח ממשיכה האלמנה לקבל פנסיה מצה"ל, אך סכום נמוך מזה שהיה זכאי לו המנוח בחייו. סכום פנסיה מצה"ל הועמד על סך של 2,820 ש"ח; כמו כן קיבלה האלמנה פנסיה מקרן מקפת בסכום חודשי משוערך של 1,811 ש"ח; בעקבות פטירת המנוח, החלה האלמנה לקבל קצבת שארים מהמל"ל 1,863 ש"ח; סכום כולל שהגיע לסך של 8,954 ש"ח בית משפט השלום הגיע למסקנה כי נזקיה של האלמנה מגיעים להפסד חודשי של 1,902 ש"ח ובסה"כ עבור 9 שנים, 205,416 ש"ח ומאותו סכום הפחית ביהמ"ש מענק מקצין התגמולים בסך של 46,975 ש"ח, כך שההפסד בשנים האבודות במהלך 9 שנים ממועד אירוע התאונה הגיע ל-158,441 ש"ח. חישוב נוסף נעשה לתקופה מגיל 67 ועד לתום תוחלת חייו של המנוח (עד גיל 81). להפרשי נזקים הוסיף בית המשפט סכום מוסכם בגין נזק לא ממוני של כאב וסבל בסך של 37,500 ש"ח; הוצאות קבורה בסך של 12,000 ש"ח ואובדן שירותי הבעל בסך של 25,000 ש"ח. על בסיס האמור, חייב את המערערים כאמור, לשלם למשיבים פיצוי נוסף לאחר ניכוי תגמולי המל"ל בסך של 271,962 ש"ח. טענות בעלי הדין: 6. בעלי הדין טענו כנגד החישוב שנעשה על ידי בית משפט קמא. המערערת ביקשה לתקן טעות קולמוס, בכך שלא בוצעו ניכויים בתקופה שמאז הגיע המנוח לגיל 67 ועד תוחלת חייו אלמלא התאונה, בנוגע לידת הקיום של המנוח, קרי; הפחתת שיעור ידת הקיום של המנוח לכל אותה תקופה, כך שיתרת הפיצוי המגיעה למשיבים צריכה הייתה לעמוד על סכום שאינו עולה על 22,871 ש"ח. בנוסף לבקשה לתיקון טעות קולמוס, טענו המערערים כי על בית המשפט היה לחלט את ידת הקיום של המנוח, מהקופה המשותפת, בתקופה השנייה, ולכן בסופו של דבר שומת הנזקים הכוללת אמורה להימצא ביתרה שלילית. לפיכך, לעמדת המערערים, יש לבטל את פסק הדין של בימ"ש קמא ולקבוע כי החיוב על פי פסק הדין יעמוד על 22,871 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ. 7. בערעור שכנגד טענו המשיבים כי הם קופחו בדרך התחשיב שבוצע ע"י ביהמ"ש, וזאת על בסיס כמה טעמים: לא היה מקום להפחית מקצבת הנכות מס בשיעור של 25%, מאחר שקצבת הנכות המשולמת ע"י קצין תגמולים אינה חייבת במס, והדבר עולה מתלושי שכר והקצבה שהוגשו לבית המשפט - ההפחתה האמורה מגיעה לסכום חודשי של 433.75 ש"ח לחודש; לא היה מקום שלא לחשב ריבית למחצית התקופה בקביעת פיצויי הנזיקין לעבר. לכן, היה מקום לקבוע את הכנסות המנוח נטו על סכום של 12,448 ש"ח. עוד טענו המשיבים כנגד סכומי הניכויים שהוזכרו בחוות הדעת האקטואריות שהוגשו מטעם של המערערים, ואשר לעמדת המשיבים הם מבוססים על נתונים שגויים. יש עוד להזכיר, כי המשיבים תבעו להכיר להם בקצבת זקנה כהכנסה נוספת, וזאת תוך הפנייה להלכת ניסן (ע"א 9209/03 עזבון המנוח ניסן יניב ז"ל נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, , ניתן ביום 16/11/08. להלן:הלכת ניסן). בנוגע לתקופה השנייה, טוענים המשיבים כי טעה בית משפט השלום במקדם ההיוון, כי לא התחשב בגיל הפרישה של האישה, ועוד נטען כי אין מקום לנכות את קצבת השאירים או להתעלם מקצבת זקנה, וזאת לאור הלכת ניסן לפיה קצבת הזקנה מהווה חלק מהכנסות האדם לעת זקנה. לכן לעמדתם, יש לחשבה ולקחתה בחשבון לצורך הכנסה. 8. במהלך הדיונים בפנינו, מוקדו המחלוקות ונותרו נושאים לברור (ראה הפרוטוקול וההחלטה מיום 8/7/2010). ההתייחסות של הצדדים הייתה מעבר לאמור, ובסופו של דבר הוגשו גם חוות דעת אקטואריות מטעמם של המשיבים. בית המשפט נדרש לדיון נוסף בפני ההרכב. משלא הגיעו הצדדים להסדר, יש ליתן פסק דין. דיון ומסקנות: 9. נקודת המוצא היא כי נכון היה לחשב את נזקי העיזבון מלכתחילה על פי שיטת הידות, וזאת בהעדר נסיבות המצדיקות לערוך חישוב אחר (ע"א 144/00 עיזבון המנוח מיכאל איטנגר ז"ל נ' החב' לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד מח(4) 486, 539-538). על הלכה זו חזר ביהמ"ש בע"א 10990/05 (פינס נ' הראל חב' לביטוח בע"מ, תק-על 2006(2) 199). שיטת הידות יש בה כדי ליישם בהעדר ראיות אחרות, חזקה עובדתית המושתת על ניסיון החיים, בדבר אורח חיים של משפחה ממוצעת. מכאן, שכאשר מדובר בתביעת עיזבון, בשאלת חישוב הפיצויים בגין הפסדי שכר ב"שנים האבודות", יש לקבוע את הפיצוי לפי שיטת הידות הכוללת את ידת המנוח, ידת בן הזוג, ידת תלוי ולהן יש להוסיף את ידת משק הבית וידת החיסכון (ראה גם ע"א 4431/05 "המגן" חב' לביטוח בע"מ נ' צרור, פ"ד סא(2) 771). לאור האמור לעיל, אין מקום עוד לבסס את חישוב הנזק על דרך החישוב של בית משפט קמא, והחישוב ייעשה על פי שיטת הידות, על פי הממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית בנוגע לכושר השתכרותם של המנוח והאלמנה. למעשה, בנושא דרך עריכת החישובים לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי אכן כך יש לערוך את החישובים. 10. חישוב הנזק ייעשה על פי הנתונים שנקבעו על ידי בית משפט השלום כאמור, נכון למועד מתן פסק הדין בערכאה הדיונית, וככל שניתן שלא בהסתמך על חוות הדעת האקטואריות, אשר לגביהן העלה כל אחד מבעלי הדין הערות בקשר לנתונים שעמדו בבסיס אותה חוות דעת. ועוד, מאחר שמדובר בתביעת עיזבון וחוות הדעת שהוגשו מטעם שי ספיר מהוונות עד למועד סוף תוחלת חייה של האלמנה, נראה כי אלה אינן יכולות לשמש בסיס לחישובי הניכויים כאשר מדובר בתביעת עיזבון, שלגביו המרכיב הקובע הוא תוחלת חייו של המנוח - או אז למעשה "נפסק" ההפסד. נוסיף עוד, שבהסתמך על העקרונות של הלכת הניכוי שנקבעו בע"א 2739/06 עזבון המנוח דוביצקי ז"ל נ' רזקאללה (ניתן ביום 1/6/08), אין לנכות מרכיב המגיע לתלויים שאינו חופף לתביעת העיזבון, מאחר שמדובר בראשי נזק שאינם "בתחום החפיפה" שבין שני סוגי התביעות - תביעת עיזבון ותביעת התלויים. לכן, ככל שיהיה מדובר בראשי נזק המצויים מחוץ לתחום החפיפה שבין התביעות, אלו לא ינוכו אלא יפסקו הן לתלויים והן לעיזבון, לפי העניין. על-פי עקרונות של דיני הנזיקין - הגשמת עקרון השבת המצב לקדמותו - הפיצוי הכולל שיפסק לתלויים ולעיזבון צריך לבטא הן את ההפסד התמיכה והן את הפסד החיסכון (שם, סעיפים 15-16 לפסה"ד). עוד נדגיש, כפי שאכן הוסכם על ידי הצדדים, שיש לנכות מצד אחד גמלת השאירים, ולעניין זה אין מחלקות בין הצדדים לגובה הניכוי (377,107 ש"ח), אך יש גם להוסיף את קצבת הזקנה, וזאת לאור הלכת ניסן (ע"א 9209/03 עיזבון המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ), , שם נקבע כי קצבת זקנה של ניזוק - אובדן הקצבה בשל עוולה הוא נזק בר פיצוי והוא מצוי בגדר תביעת עיזבונו של ניזוק, אשר נפטר כתוצאה ממעשה העוולה. הגם שלא הייתה תביעה לקצבה זו במסגרת התביעה בבית משפט השלום, נתבעה הקצבה במסגרת הערעור על ידי המשיבים, ויש מקום להורות על פיצוי גם בנוגע לאובדן קצבה זו. לעניין תחולתה של הלכה (הנושא עלה בנוגע לתחולתה של הלכת אטינגר) על תובענות על פי חוק הפלת"ד בתיקים שטרם ניתן בהם פסק דין חלוט , יש להפנות לפס"ד עיזבון המנוח עבד אלחמיד, שהוזכר בפס"ד ניסן (רע"א 8925/04) . התוצאה מן האמור שיש להוסיף לסכום הפיצויים את הסכום המהוון של הקצבה שנשללה מן הניזוק, והיגיון זה של דברים חל גם בנוגע לקצבת הזקנה. בהתייחס לגובה הקצבה, יילקח הסכום החודשי בחשבון במסגרת התחשיב שיופרט בהמשך. 11. המנוח, יליד 1941; נפגע בתאונת דרכים ביום 3/9/99. 11.1. לעניין הכנסתו עובר למועד התאונה, ועל פי הממצאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום, נכון למועד מתן פסה"ד בבימ"ש השלום (30/6/09) - ואין בדעתנו להתערב באלה - יש לקבוע את הסכומים הבאים (ברוטו): הכנסת המנוח מחב' סופרגז (בתוספת הצמדה לאותו מועד) 9,101 ₪ הכנסה כגמלאי של צה"ל 5,183 ₪ סה"כ 14,284 ₪ (ברוטו) לאחר הפחתת מס ובלבד שזו אינה עולה על 25% מההכנסה (סע' 4(א)(2) לחוק הפלת"ד מתקבל סכום נטו של 12,182 ₪ בנושא זה יש להעיר, כי אין לנכות שיעור מס של 25% מכלל סכום הפיצוי - מדובר בשיעור מס שולי, אלא באופן הדרגתי, מה שמביא לתוצאה שונה בנושא זה, ממה שצויין בתחשיבים המעודכנים שהוגשו מטעם המשיבים. על סכום זה יש להוסיף קצבת נכות בגובה של 1,735 ₪ שקיבל המערער לאחר שהוכר כנכה צה"ל. את סכום קצבת הנכות יש להוסיף להכנסתו של המנוח בערכי "ברוטו", ללא הפחתת מס בהסתמך על סע' 9(5)(א)(א) לפקודת מס הכנסה, הפוטר מקבל קצבה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] מחיוב במס לגבי הקצבה שמשולמת לו. לפיכך, כלל הכנסותיו של המנוח עובר למועד פטירתו משוערכים למועד מתן פסק הדין בבית משפט השלום עמדו על (12,182 + 1,735) 13,917 ₪. ידת המנוח בהכנסתו עומדת לפיכך על סך של 3,479 ₪. 11.2. לעניין "הכנסתו" של המנוח לאחר הגיעו לגיל 67, ועל פי ממצאי בית משפט קמא יש לקבוע את הסכומים להלן: קצבת זקנה 1,820 ש"ח גמלת צה"ל 5,183 ש"ח הכנסה מקרן מקפת 2,227 ש"ח סה"כ 9,230 ₪ מסכום זה יש לנכות מס הכנסה בשיעור של 23% - הוא שיעור המס השולי החל על ההכנסה נכון למועד קביעת הפיצויים. סכום הפחתת המס עומד איפוא על 797 ₪. בניכוי מס של 23% מגיע הסכום ל - 8,433 ₪. בתוספת גמלת נכות פטורה ממס 1,735 ש"ח סך הכנסות המנוח לאחר גיל 67 10,168 ₪ ידת המנוח בהכנסתו לאחר גיל 67 עומדת לפיכך על סך של 2,542 ₪. הפסדי העזבון לעבר: 12. א. הפסדי העיזבון לעבר עד הגיע המנוח לגיל 67 (עד ל- 12/2008 - מה שמאריך את תקופת מספר החודשים שציינה באת-כוח המשיבים ב-3 חודשים): הכנסת המנוח בניכוי ידת המנוח: (3,479 - 13,917) 10,438 ש"ח * 112 חודשים = 1,169,056 ₪. ב. הפסדי העיזבון לעבר מיום הגיע המנוח לגיל 67 ועד ליום מתן פסק הדין בבית משפט קמא (30/6/09): הכנסת המנוח בניכוי ידת המנוח: (2,542 - 10,168) 7,626 * 6 חודשים = 45,756 ₪. סה"כ 1,214,812 ₪ (1,169,056 + 45,756). 12.1. מסכום זה יש לנכות את חסכון ידת המנוח מהכנסת האלמנה (2,460 : 4*118 חודשים (מיום התאונה ועד מועד מתן פסק הדין בבית משפט קמא) = 72,570 ₪. סה"כ (72,570 - 1,214,812)= 1,142,242 ₪. 12.2. יש לקבל טענת המשיבים (סע' 5ג' להודעת הערעור שכנגד) כי היה מקום להוסיף ריבית על תשלומי העבר, ואולם זאת בתנאי כפי שטען ב"כ המערערים, שהוספת הריבית תעשה באופן הדדי גם בנוגע לניכויים המתחייבים לעבר. בתוספת ריבית מאמצע התקופה עד ליום מתן פסק הדין בבית משפט השלום (237,621 ש"ח), מגיע הפיצוי לעיזבון לעבר לסך של 1,379,863 ₪. הפסדי העיזבון לעתיד: 13. בהתייחס להפסדים עד לסוף תוחלת חייו של המנוח (81), יש לחשב את הסכומים בהתייחס למועד בו מגיעה האלמנה לגיל פרישתה (שנת 2015), או אז תחול ירידה בהכנסתה, וסכום חסכון ידת המנוח בהכנסת האלמנה ישתנה. לצורך החישוב יש איפוא לקבוע את הסכומים האלה: סך הכנסות המנוח לעתיד 10,168 ₪ ידת המנוח בהכנסתו עומדת לפיכך על סך של 2,542 ₪. עד הגיע האלמנה האלמנה לגיל פרישתה (67) נקבע שכרה כאמור על 2,460 ₪. ידת המנוח בהכנסת האלמנה בתקופה זו עומדת על 615 ₪. מיום הגיע האלמנה לגיל פרישה (שנת 2015), בהתאם לסיכומי המשיבים בערכאה קמא לא צברה האלמנה פנסיה משלה (סע' 4ד' לסיכומים) והכנסתה תעמוד על קצבת הזיקנה לה תהיה זכאית, סך של 1,820 ₪. נתון זה הוצג על-ידי המשיבים בהשלמה לעיקרי הטיעון (עמ' 7) וב"כ המערערת לא חלק עליו. לפיכך יש לקבוע כי יש לחשב את גובה הכנסת האלמנה לאחר הגיעה לגיל 67 לפי סך של 1,820 ₪. ידת המנוח בהכנסת האלמנה לתקופה זו עומדת על 455 ₪. 13.1. הפסדי העזבון לעתיד עד מועד הגיע האלמנה לגיל 67 (שנת 2015): שכר המנוח בניכוי ידת המנוח מהכנסתו ובניכוי חסכון ידת המנוח מהכנסת האלמנה (615 - 2,542 - 10,168) = 7,011* 70.7860 (מקדם היוון מיום מתן פסק הדין בבית משפט השלום עד שנת 2015) = 496,281 ₪ (במעוגל). 13.2. הפסדי העזבון לעתיד מיום הגיע האלמנה לגיל 67 ועד תוחלת חייו של המנוח (גיל 81 - שנת 2022): שכר המנוח בניכויי דת המנוח מהכנסתו ובניכוי חסכון ידת המנוח מהכנסת האלמנה לאחר הגיעה לגיל פרישה (455 - 2,542 - 10,168)= 7,171 * 75.6813 (מקדם היוון משנת 2015 עד הגיע המנוח לתוחלת חיים) * 0.8375 (מקדם היוון משנת 2015 עד ליום מתן פסק הדין בבית משפט השלום) = 454,520 ₪ (במעוגל). סך כל הפסדי העזבון לעתיד: 950,801 ₪. 14. בית משפט קמא קבע הפסדים נוספים, עליהם לא היו הצדדים חלוקים: הוצאות קבורה 12,000 ₪; כאב וסבל 37,500 ₪ ואובדן שירותים 25,000 ₪. כאמור, הגם שמדובר בתביעת עזבון, אין לנכות מהפיצוי לעזבון, את הפיצויים שנפסקו למשיבים במעמדם כתלויים, שאינם חופפים להפסדי תמיכה, כדוגמת אובדן שירותים (ע"א 4431/05 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' צרור, פ"ד סא(2) 771, 791; ע"א 2739/06 עזבון המנוח דוביצקי ולדימיר ז"ל נ' רזקאללה. ניתן ביום 1/6/08). 15. סך הנזק: לעבר - 1,379,863 לעתיד - 950,801 הוצאות קבורה - 12,000 כאב וסבל - 37,500 אובדן שירותי בעל - 25,000 סה"כ - 2,405,164 16. בנוגע לניכויים כפי שהובהר, יש מצד אחד לערוך אותם עד לסוף תוחלת המנוח בהיות התביעה תביעת עזבון, וכמו כן יש להוסיף ריבית על אותם ניכויים ששולמו בפועל בעבר. סך הניכויים: קצבת שאירים של המל"ל 377,103* (*עפ"י חוו"ד האקטואר ספיר מיום 17/7/08 בתיק המוצגים מטעם המערערים; ולא כפי שנרשם בהשלמה לעיקרי טיעון מטעם המשיבים) מקפת לעבר (1,811 ₪ * 118 חודשים) 213,698 בתוספת ריבית על תשלומי העבר 44,433 מקפת לעתיד (1,811* 133.0744) 240,998 גמלת צה"ל לעבר (2,820 * 118 חודשים) 332,760 בתוספת ריבית על תשלומי העבר 69,189 גמלת צה"ל לעתיד (2,820 * 133.0744) 375,269 מענק משרד הביטחון 46,975 סה"כ ניכויים 1,700,425 את סך הניכויים (1,700,425 ₪) יש להפחית מסך הפיצוי שחושב (2,405,164 ₪) והתוצאה היא איפוא כי על המערערת להוסיף ולשלם למשיבים סך של 704,739 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין בבית משפט השלום. התוצאה המוצעת: 17. אשר על כן לאור התוצאה אליה הגעתי, יש לדחות את הערעור העיקרי ולקבל את הערעור שכנגד. על המערערים - בערעור העיקרי - ביחד ולחוד, לשלם למשיבים - בערעור העיקרי - ביחד, סכום של 704,739 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין של בית משפט שלום (30/6/2009). על הסכום ייווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% כחוק וכן להשיב הוצאות משוערכים למועד ההשבה בפועל. הסכומים המפורטים לעיל, הם במקום הסכומים הנקובים בפסק דינו של בית משפט השלום. ככל ששולמו כספים למשיבים על סמך פסק הדין של בית משפט השלום, יקוזזו אלה מהסכום הפסוק בפסק דין זה. המערערת תשלם הוצאות בערעור בסך של 20,000 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום. הפיקדון שהופקד על ידי המערערות, אם הופקד, יוחזר כנגד הודעה של באת כוח המשיבים בדבר תשלום ההוצאות. הפיקדון שהופקד, אם הופקד על ידי המשיבים, יוחזר למשיבים באמצעות בא-כוחם. ש' וסרקרוג, שופטתס' נשיאה השופט י' כהן: אני מסכים. י' כהן, שופט השופט ר' שפירא: אני מסכים. ר' שפירא, שופט הוחלט כאמור בסעיף 17 לפסק-דינה של כבוד ס' הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג. פיצוייםמוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםערעורמקרי מוות