קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על גזר דין נהיגה בשכרות שהתקבל: 1. בפני ערעור על גזר הדין שניתן כנגד המערער בבית המשפט לתעבורה, בעקבות הרשעתו בעבירה של נהיגה בשכרות. ההליך בפני בית המשפט קמא: 2. המערער הודה בכך, שביום 25/04/09 בסמוך לשעה 01.30, נהג ברכב בשכרות ובבדיקה שנערכה לו נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף, עמד על 320 מיקרו גרם. 3. הודאת המערער בעובדות כתב האישום, ניתנה ביום 13/12/11 במסגרת הסדר טיעון, אשר כלל הסכמה לשליחתו לקבלת תסקיר שירות המבחן "אשר המלצותיו יחייבו את הצדדים". 4. ביום 20/09/11 לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, טענו הצדדים לעונש ובית המשפט (בהרכב שונה מזה שבפניו הוצג ההסדר), דן את המערער ל-24 חודשי פסילה בפועל, בניכוי תקופת הפסילה המנהלית, 3 חודשי פסילה על תנאי ו-5 חודשי מאסר על תנאי. 5. בכך, ללא ספק, דחה בית המשפט קמא את המלצת שירות המבחן, אשר קבע כי לפי התרשמותו מדובר בבחור שהינו "מלח הארץ", כישרוני, נעים הליכות, ורבלי, אנטליגנטי ובעל מוסר ואחריות רבה לעצמו ולסביבתו, ולכן המליץ לשקול הטלת של"צ בהיקף של 100 שעות. בהתחשב בהתרשמות החיובית מהמערער וההערכה כי הסיכוי להישנות העבירה הוא נמוך ולאור המתואר בתסקיר כולו, המליץ שירות המבחן להתחשב באורך תקופת הפסילה ולהטיל על המערער פסילה מינימאלית. 6. במועד הטיעונים לעונש, התייצב בפני בית המשפט קמא תובע אחר מזה שעימו סוכם ההסדר. מטיעוניו לעונש עולה, כי היה מודע להסדר הטיעון, יחד עם זאת, הציגו באופן שהוסכם כי התביעה לא תעתור לעונש מאסר על תנאי באם התסקיר יהא חיובי, ומסיבה זו הוא עותר בפני בית המשפט להטיל על המערער של"צ, פסילה על תנאי, קנס ופסילה בפועל. נציג התביעה ביקש לאזן אי הטלת מאסר מותנה על ידי הטלת פסילה בפועל לתקופה המינימאלית הקבועה בחוק וביקש לפרש כך את המלצת שירות המבחן. 7. לשאלת בית המשפט קמא, הסביר נציג התביעה מדוע הושג ההסדר, לטענתו, מן התרשומת הקיימת בתיק, עולה כי באת כח המערער הצביעה בפני ראש השלוחה הקודם על "נקודות מסוימות בראיות", אלה לא הצדיקו תיקון כתב האישום, אך הביאו להשגת ההסדר. בהמשך להסבר זה, הוסיף נציג התביעה, כי הוא איננו מבקש לסטות מן ההסדר, אלא לכבדו בכפוף להגבלות המשפטיות. 8. בטיעוניה לעונש הדגישה באת כוח המערער את התסקיר החיובי שהוגש ביחס למערער והפנתה להמלצותיו של שירות המבחן, המלצות שהצדדים הסכימו כי יחייבו אותם. עוד טענה כי עורך התסקיר לא השתמש במונח פסילה מינימאלית, במובנו בחוק, אלא הכוונה הייתה לתקופה קצרה יותר. 9. בית המשפט קמא עמד בגזר הדין בהרחבה על חומרת העבירה של נהיגה בשכרות, והסיכון הרב שיוצר נהג שיכור לעצמו ולסביבתו. בהתייחסו לנסיבותיו האישיות של המערער, קבע בית המשפט קמא, כי אלה אינן מצדיקות אבחנה בינו ובין נהגים אחרים, עליהם הוטלה פסילה לתקופה המינימאלית. 10. עוד נקבע בגזר הדין, כי לא הובאו בפני בית המשפט קמא הסברים של ממש להסדר הטיעון, לפיו הסכימה המאשימה מראש לקבל את המלצת שירות המבחן, תוך מתן בכורה לאינטרסים האישיים של הנאשם והתעלמות מהאינטרס הכללי, המחייב מאבק עיקש ובלתי מתפשר בתופעת הנהיגה בשכרות והקטל בדרכים. 11. בית המשפט קמא קבע, כי איננו מחויב להסדר הטיעון ולפיכך, גזר על המערער את העונשים, כמפורט לעיל. נימוקי הערעור: 12. בהודעת הערעור קובלת ב"כ המערער על כך שבית המשפט קמא אפשר לתובע לטעון בניגוד להסדר הטיעון שהושג עם קודמו, תוך הפנייתו של בית המשפט לפסקי דין בעניינם של נאשמים שדינם נגזר ללא קשר להסדר טיעון, או שתסקיר שירות המבחן לא בא בהמלצה לגביהם. 13. עוד נטען, כי שגה בית המשפט קמא, כאשר לא כיבד את הסדר הטיעון, בניגוד להלכה, ומבלי ליתן משקל לאינטרס הציפייה וההסתמכות של המערער, אשר הודה וויתר על זכותו לניהול ההליך. 14. ב"כ המערער הדגישה, כי ההסדר הושג בעקבות התדיינות עם ראש השלוחה דאז ועל רקע מה שנטען בפניו. 15. לטענת ב"כ המערער שגה בית המשפט קמא גם בכך שלא קיבל את המלצות שירות המבחן, בשל הנימוקים שפורטו שם ולא נתן משקל לכך שמדובר בצעיר, בן 26, סטודנט שנה ג' בלימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית, שירת 5 שנים בצבא, נטל חלק במלחמת לבנון השנייה, ועובד בהתנדבות כמדריך נוער בסיכון לשימוש בסמים, שהרישיון נחוץ לו לשם הגעה ללימודיו ולפעילותו ההתנדבותית. טיעוני המשיבה: 16. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לטענתו, אין בתסקיר כל המלצה לעניין אורך תקופת הפסילה, ולא בכדי, שכן קצין המבחן במהותו הוא מוסד הקשור לעונש המאסר ולא לרכיב הפסילה, בעניין זה, נקט התסקיר בלשון פסילה מינימאלית ולא הייתה כל סיבה שהתובע לא יעתור על בסיס כך לעונש הפסילה המינימאלי הקבוע בחוק. לעמדתו של ב"כ המשיבה, עונש הפסילה שהושת על המערער בסופו של דבר, הוא העונש המינימאלי הקבוע בפקודה והוא הולם את התנהגותו של נהג הנוהג בשכרות ומסכן את הסביבה. דיון ומסקנות: 17. אפתח בטיעון האחרון ואומר, כי העונשים שהוטלו על המערער בכללותם, אינם חורגים מן הענישה הראויה והמקובלת בעבירה מסוג זה; מדובר בעונש פסילה בפועל לתקופה המינימאלית הקבועה בפקודה, ולולא הנסיבות הכוללות של המקרה, ספק אם היה מקום להתערב בגזר הדין. 18. יחד עם זאת, המערער כאן הודה וויתר על זכותו לנהל את ההליך השיפוטי, תוך ציפייה והסתמכות על הסדר הטיעון שהושג בין באת כוחו ובין ראש השלוחה דאז, שהיה מוסמך לכל הדעות, להגיע עימו להסדר הטיעון. 19. ההסדר הושג לאחר שיג ושיח בין הצדדים, על רקע קשיים מסוימים בחומר הראיות, אשר לא פורטו בפני בית המשפט קמא, אולם גם מטיעוני התובע, שם ניתן להבין, כי טענות המערער באשר לראיות הביאו להסכמה להתחשב בו ולהקל בעונשו, על פי המלצות שירות המבחן. 20. לאחרונה התייחסתי לסיטואציה דומה בפסק הדין שניתן בעפ"ת 15780-10-11, פרייברגר נ. מדינת ישראל, . גם שם, עקב חלופי התובעים ותרשומת חלקית בתיק החקירה, לא עמד התובע בטיעוניו לעונש מאחורי הסדר הטיעון וטען בשפה רפה לאימוצו. הפניתי שם לפסק הדין שניתן בדנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ. פרץ, , והדברים יפים גם לענייננו: "בדנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ. פרץ (להלן: "דנ"פ פרץ") נדונו השיקולים הרלבנטיים לקביעת עמדתה של התביעה בערעור, ביחס להסדר טיעון שנדחה בערכאה הדיונית. בית המשפט העליון עמד שם על היסודות למחויבות התביעה כלפי נאשם, עימו הושג הסדר, ונקבע כי היסוד הראשון הוא חובתה של התביעה להשתדל ולשכנע את בית המשפט בערכאה הדיונית לאמץ את ההסדר. בענייננו, לא פעלה כך התביעה, כאשר כבר בטיעוני נציגה, הביעה ספקות והסתייגות מן ההסדר, במקום לערוך בירור מה הניע את התובע להגיע להסדר, לאחר שזה משום מה, לא פירט את עצם קיומו של ההסדר ונימוקיו ברישומי התיק.   עוד נקבע בדנ"פ פרץ דלעיל, כי חלה על התביעה חובת הגינות כללית כלפי הנאשם ומחובה זו נגזרת חובתה להתחשב באינטרס הציפיה שלו. "מנגד הנאשם מוותר בהסדר הטיעון על זכותו לניהול ההליך הפלילי עד תומו, על כל המשמעויות הנלוות לכך. אין חולק, כי כאשר מתגבש הסדר טיעון, יוצרת התביעה מצג כלפי הנאשם שההסדר מקובל עליה, ביסודו של מצג זה עומד טעם מהותי שכן משהסכימה התביעה להסדר טיעון חזקה עליה שהיא שקלה את ההסדר והיא מאמינה כי הוא מאוזן וראוי. התנהלות זו יוצרת ציפיה אצל הנאשם שהתביעה תעמוד מאחורי ההסדר שקיבלה על עצמה ותפעל כמיטב יכולתה, במסגרת המגבלות החלות עליה, להביא להגשמתו של ההסדר".   ברי, כי חלופי תובעים איננה עילה לפתיחת ההסדר מחדש, בפרט שהתובע איננו בוחן ואיננו בודק מה היו שיקולי קודמיו".   21. כך גם במקרה שלפני, הצגת ההסדר בפני בית המשפט קמא, כאילו כלל אך ורק הסכמה שלא לטעון למאסר על תנאי, איננה עולה בקנה אחד עם המוצהר בפרוטוקול. במאמר מוסגר יאמר, כי המערער צירף להודעת הערעור, תרשומת לגבי ההסדר כפי שנרשם בתיק החקירה, בחתימתו של ראש השלוחה דאז, (נספח ג'), ממנו ניתן ללמוד, כי ההסכמה כללה במפורש עונש פסילה נמוך מהפסילה המינימאלית. על כל פנים, אינני נותנת משקל למסמך זה, שכן בפרוטוקול הדיון בחרו הצדדים להודיע על ההסדר, כפי שהובא לעיל ולא במתכונת זו. 22. העובדה שהתובע המחליף לא ידע לפרט בפני בית המשפט קמא את נימוקיו להסדר הטיעון, איננה צריכה לפעול לחובת הנאשם. מן הראוי, כי נימוקי ההסדר ירשמו בפירוט, כך שהתובע הטוען בפני בית המשפט קמא והמחויב על פי ההגינות לנסות לשכנע את בית המשפט לאמץ את ההסדר, יוכל להסביר ולהראות, כי ההסדר הוא סביר ויש לקבלו. 23. מעבר לכך, כידוע, חזקה על המאשימה, כי היא שוקלת כראוי את השיקולים הנעוצים באינטרס הציבורי בעת שהיא עורכת הסדר טיעון עם הנאשם, ואין די בכך שהתובע לא ידע לפרט בפני בית המשפט קמא את הנימוקים להסדר בכדי להביא לדחייתו. ניתן גם היה לבקש מן התובע כי יבדוק, יברר ויסביר את הנימוקים להסדר, אם סבר כי התרשומת בתיק החקירה איננה מספקת תשובות הולמות. 24. המערער לא הועמד בשום שלב עד לגזר הדין על האפשרות, כי בית המשפט ידחה את ההסדר. הדבר לא הוסבר לו בעת שההסדר הוצג בפני בית המשפט קמא וגם לא במהלך טיעוני הצדדים לעונש. 25. באשר להתנהלות התביעה במסגרת ערעור על גזר דין שלא אימץ הסדר טיעון, נקבע בדנ"פ פרץ דלעיל, כי התביעה מחויבת לבחון עמדתה, היא איננה מחויבת להגן על ההסדר, אך עליה לפרט בפני ערכאת הערעור את הנימוקים שהביאו אותה להגיע להסדר מלכתחילה ואת הנימוקים להסתייגותה מן ההסדר. 26. אחד השיקולים שעל התביעה לשקול בעת שהיא מגבשת עמדתה בערעור, הינו השאלה האם הוזהר הנאשם כי התביעה איננה מחויבת להגן על ההסדר בערעור. כאן, כאמור, המערער לא הוזהר בשום שלב מפני האפשרות שהתביעה לא תגן על ההסדר או שבית המשפט לא יאמצו. 27. בטיעוני התביעה בפני לא שמעתי התייחסות לשיקולים שהניעו אותה להגיע להסדר מלכתחילה ולאלו שהניעו אותה לשנות את עמדתה, להגן על פסק הדין נשוא הערעור ולא לעמוד מאחורי ההסדר. 28. לטעמי, אין ספק, כי בית המשפט קמא סטה מן ההסדר, לא רק בכל הנוגע לעונש הפסילה בפועל, אלא גם באשר לעונש המאסר המותנה. בעניין זה, ב"כ המאשימה לא עתר להטלת עונש מאסר מותנה, אלא ביקש לאמץ את התסקיר שהמליץ על של"צ. בית המשפט קמא החליט חרף עמדת התביעה, להטיל מאסר מותנה ונמנע מהטלת של"צ. 29. בכל הנוגע לעונש הפסילה בפועל, גם כאן, נראים לי טיעוני ב"כ המערער מוצדקים. שירות המבחן הפליג בשבחי המערער, כישוריו ונתוניו האישיים החיוביים, ביקש להתחשב בו באורך תקופת הפסילה ולהטיל עליו פסילה מינימאלית, כשברור מן הנימוקים כי הכוונה לא הייתה למינוח המשפטי, אלא לתקופה קצרה ומינימאלית ככל שיראה נכון לבית המשפט. לפיכך, הדרישה להטיל עונש פסילה לתקופה המינימאלית הקבועה בפקודה והטלת עונש הפסילה המינימאלי אף הם נעשו תוך סטייה מן ההסדר. 30. ביקורתו של בית המשפט קמא כלפי המתווה שהוסכם במסגרת ההסדר הינה נכונה. אין זה ראוי כי התביעה תתחייב לקבל כל המלצה של שירות המבחן, מבלי לשקול אותה אל מול האינטרס הציבורי. הדברים נכונים בפרט כאשר החוק מחייב הטלת עונש פסילה מינימאלי, ממנו ניתן לסטות רק מטעמים שירשמו, וככלל, טעמים אלו אינם מתמצים באורח חיים נורמטיבי ועבר תעבורתי מקל. 31. יחד עם זאת, הואיל והושג הסדר במתווה כזה, ההסדר הודע לבית המשפט והמערער לא הוזהר כי בית המשפט עלול שלא לכבדו, והואיל ונימוקי ההסדר נעוצים, ככל הנראה,בקושי ראייתי, לא הייתה הצדקה להתעלם לחלוטין מן ההסדר, אשר מטרתו הייתה להביא להקלה בעונשו של המערער, באם התסקיר בעניינו יהא חיובי. 32. לאחר ששקלתי את מכלול הנימוקים דלעיל, אני מורה על קבלת הערעור, במובן זה, שעל המערער יוטלו 18 חודשי פסילה בפועל ( במקום 24 חודשי הפסילה שהוטלו בגזר הדין), עונש המאסר המותנה יבוטל ובמקומו יבצע המערער של"צ בהיקף של 100 שעות, על פי תוכנית שתוכן על ידי שירות המבחן ותועבר לאישור בית המשפט. מותר גזר הדין יעמוד על כנו. משפט פלילימשפט תעבורהשכרותערעור