קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דחיית הסדר טיעון בבית המשפט לתעבורה: 1. בפני ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בצפת, אשר דחה הסדר טיעון, אליו הגיעו הצדדים וגזר על המערערת עונשים חמורים מאלו שסוכמו במסגרת ההסדר. 2. נגד המערערת הוגש כתב אישום, אשר ייחס לה נהיגה בשכרות, לאחר שבבדיקה שנערכה לה נמצא כי ריכוז האלכוהול לליטר אוויר נשוף, היה 765 מיקרו גרם. 3. בתחילה כפרה המערערת בביצוע העבירה ונקבע מועד לשמיעת ההוכחות. במועד זה, לא הייתה התייצבות מטעם המערערת עקב מחלתה, אך באי כח הצדדים הודיעו לבית המשפט, כי הושג ביניהם הסדר טיעון, שלפיו תודה המערערת בעובדות כתב האישום ובביצוע העבירה שיוחסה לה ותורשע. הסדר הטיעון כלל גם הסכמה לגבי העונשים שיוטלו על המערערת, ולפיו, יוטלו על המערערת 24 חודשי פסילה בפועל (ללא ניכוי פסילה מנהלית), 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 1,000 ₪. באותו מעמד לא הוסברו הנימוקים שהביאו את הצדדים להגיע להסדר זה. 4. לבקשת ב"כ המערערת נדחה הדיון לטיעון לעונש, ולשם התייצבותה של המערערת. 5. לאחר מס' דחיות (אחת מהן בשל אי התייצבות המערערת והאחרות בשל אילוצי בית המשפט), התקיימה ביום 28/08/11 ישיבה לטיעונים לעונש, בפני מותב חדש, שאליה התייצב מטעם המאשימה גם תובע אחר מזה שהצהיר בפני בית המשפט קמא על ההסדר. 6. ב"כ המאשימה פתח והסביר כי הוצג בעבר הסדר בפני בית המשפט, ומאחר ומדובר בהתחייבות שלטונית וחרף עברה של המערערת, הוא מכבד את ההסדר, אף שאין לו תרשומת בתיק לגבי ההסדר ונימוקיו. 7. הסנגור מצידו טען ועתר אף הוא לכיבוד ההסדר. לשאלת בית המשפט מה היו נימוקיו של ההסדר, פירט הסנגור מה הם הקשיים הראייתיים. 8. בעקבות טיעון זה, ביקש התובע להציג בפני בית המשפט שני מסמכים מתוך תיק החקירה: דו"ח המאפיינים ונסיבות המקרה. 9. בגזר הדין קבע בית המשפט קמא, כי המערערת נהגה ברכב כשבגופה מצוי אלכוהול בריכוז של 765 מיקרו גרם לליטר אוויר נשוף. "הנאשמת נתפסה על ידי המשטרה באופן יזום עקב דיווח על "נהגת שנוסעת בזיגזג ונכנסה במעקה בטיחות" (ראה דו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות שהוגש בהסכמה, ת/2)". בית המשפט קמא הוסיף כי לא נשמעו בפניו טיעונים של ממש באשר לנימוקי ההסדר, וכי לעמדתו ההסדר הינו שגוי. בהתחשב בחומרת העבירה, מדיניות הענישה ועברה התעבורתי של המערערת, דן אותה בית המשפט קמא ל-36 חודשי פסילה בפועל, 6 חודשי פסילה על תנאי, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 1,000 ₪. 10. בהודעת הערעור העלה ב"כ המערערת טענות באשר לפגמים שנפלו בהליך, בפרט העובדה שהמערערת לא הוזהרה בשום שלב, בנוגע לאפשרות שבית המשפט לא יכבד את ההסדר, הסתמכותו של בית המשפט קמא על ראיות לא קבילות שהוצגו בפניו, ראיות חלקיות, ואי קבלת ההסדר חרף הסבריו של הסניגור כי ההסדר הושג בשל קושי ראייתי. עוד הוסיף ב"כ המערערת, כי העונש המוסכם איננו חורג מן הענישה הסבירה, בהתחשב בכך שהצדדים הסכימו על פסילה לתקופה המינימאלית הקבועה בחוק. בתגובה לעמדת המשיבה בערעור, הפנה ב"כ המערערת להנחיות בעניין זה, הלוקחות בחשבון את אינטרס ההסתמכות של הנאשם. 11. ב"כ המשיבה ביקש להגן על פסק דינו של בית המשפט קמא, מנימוקיו של בית המשפט. ב"כ המשיבה איננו רואה כל קושי בכך שבית המשפט קמא התייחס לנסיבות הכוללות של המקרה, עליהן למד מתוך המסמכים שהוצגו לעיונו. לא למותר לציין, כי גם בעת הדיון בערעור לא ידע ב"כ המשיבה להסביר מה היו הנימוקים שהביאו את התביעה להגיע להסדר עם המערערת. ב"כ המשיבה מודע לכך שהמערערת לא הוזהרה ולא הובהר לה כי בית המשפט איננו כפוף להסדר הטיעון, אולם הוא סבור כי אין בכך כדי להשליך על קבלת הערעור. כמו כן, הוא סבור, כי אין דופי בעמדת המשיבה בערעור, בשים לב לנהלים אליהם הפנה ב"כ המערערת. 12. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי יש ממש בערעור זה. 13. המערערת הודתה בעובדות כתב האישום (ובאילו בלבד), במסגרת הסדר טיעון, שכלל הסכמה לגבי העונשים שיוטלו עליה. 14. בעת שהודיעו הצדדים על ההסדר, הם לא נימקו את עמדתם, והמערערת לא הוזהרה כי בית המשפט איננו כפוף להסדר. 15. בשלב הטיעון לעונש, מסיבות הכרוכות בהתנהלות התביעה, לא ידע התובע להסביר את נימוקי ההסדר, אין פירוש הדבר כי לא היו נימוקים להסדר שהושג בין הצדדים. חזקה על המשיבה כי פעלה בדרך ראויה, שעה שנציגה, שהופיע לישיבת ההוכחות והכיר את חומר הראיות, הסכים להגביל את טיעוניו לעונש, כפי שהוצהר בפני בית המשפט באותה עת. 16. כפי שהובהר לעיל, המערערת לא הועמדה על האפשרות כי בית המשפט ידחה את ההסדר אף לא בעת הטיעונים לעונש, חרף עמדתו המהוססת של התובע, אשר טען בלשון רפה, לאימוץ ההסדר. 17. משלא היה בידיעתו של התובע קיומו של ההסדר ונימוקיו, הדרך הראויה הייתה לדרוש מאת התובע כי יבדוק ויודיע לבית המשפט, האם קושי ראייתי הוא שעמד מאחורי השגת ההסדר או לכל הפחות, ראוי היה לאפשר למערערת אם רצונה בכך, לחזור בה מן ההודיה, לאחר שזו ויתרה על ניהול ההליך בעקבות השגת ההסדר. 18. עוד אעיר, כי אמנם צדק בית המשפט קמא בכך שעמד על כך שנימוקי ההסדר יפורטו בפניו, יחד עם זאת, לא היה כל מקום לקבל מן הצדדים ראיות חלקיות, שאינן מפריכות את טענת הסנגור, כי קיים קושי ראייתי, ולהסתמך עליהן בגזר הדין, כל שכן, כאשר מדובר בעדות מפי השמועה, אשר נכללה בדו"ח שהוגש לבית המשפט קמא, בתום טיעוני הצדדים. 19. בית המשפט קמא ציין אמנם, כי הדו"ח הוגש בהסכמה, אך למען הדיוק, בפני בית המשפט קמא לא נוהלו הוכחות, לבקשתו, הוצג בפניו חומר ראיות חלקי, מבלי שלסנגור ניתנה אפשרות להתייחס אליו וללא הסכמה לתוכנו. 20. בנסיבות אלה, לא היה מקום לזקוף לחובת המערערת עובדות שלא נכללו בכתב האישום ובהן לא הודתה. 21. העונשים שסוכמו בין הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, הם אכן מקלים במידה רבה עם המערערת, בשים לב לכך שבעברה ביצעה עבירה דומה, פחותה בחומרתה, של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, יחד עם זאת, בהנחה שלא נסתרה, כי ההסדר הושג בשל קשיים ראיתיים, היה על בית המשפט לכבדו, והנימוק כי מדובר בהסדר שגוי איננו יכול לעמוד. 22. בדנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ. פרץ (להלן: "דנ"פ פרץ") נדונו השיקולים הרלבנטיים לקביעת עמדתה של התביעה בערעור, ביחס להסדר טיעון שנדחה בערכאה הדיונית. בית המשפט העליון עמד שם על היסודות למחויבות התביעה כלפי נאשם, עימו הושג הסדר, ונקבע כי היסוד הראשון הוא חובתה של התביעה להשתדל ולשכנע את בית המשפט בערכאה הדיונית לאמץ את ההסדר. בענייננו, לא פעלה כך התביעה, כאשר כבר בטיעוני נציגה, הביעה ספקות והסתייגות מן ההסדר, במקום לערוך בירור מה הניע את התובע להגיע להסדר, לאחר שזה משום מה, לא פירט את עצם קיומו של ההסדר ונימוקיו ברישומי התיק. 23. עוד נקבע בדנ"פ פרץ דלעיל, כי חלה על התביעה חובת הגינות כללית כלפי הנאשם ומחובה זו נגזרת חובתה להתחשב באינטרס הציפיה שלו. "מנגד הנאשם מוותר בהסדר הטיעון על זכותו לניהול ההליך הפלילי עד תומו, על כל המשמעויות הנלוות לכך. אין חולק, כי כאשר מתגבש הסדר טיעון, יוצרת התביעה מצג כלפי הנאשם שההסדר מקובל עליה, ביסודו של מצג זה עומד טעם מהותי שכן משהסכימה התביעה להסדר טיעון חזקה עליה שהיא שקלה את ההסדר והיא מאמינה כי הוא מאוזן וראוי. התנהלות זו יוצרת ציפיה אצל הנאשם שהתביעה תעמוד מאחורי ההסדר שקיבלה על עצמה ותפעל כמיטב יכולתה, במסגרת המגבלות החלות עליה, להביא להגשמתו של ההסדר". 24. ברי, כי חלופי תובעים איננה עילה לפתיחת ההסדר מחדש, בפרט שהתובע איננו בוחן ואיננו בודק מה היו שיקולי קודמיו. 25. מעקרונות אלו, נגזרו גם הכללים להתנהלות התביעה בעת ערעור על גזר דין שלא אימץ את הסדר הטיעון. בעניין זה נאמר בדנ"פ פרץ דלעיל, כך: "אמנם, בדרך העניינים הרגילה, התביעה אינה מתחייבת להגן על ההסדר בערכאת הערעור ולפיכך לא קם לנאשם אינטרס הסתמכות מוגן בדין. עם זאת, לנוכח המצג שהתביעה הציגה בפני הנאשם, ולנוכח הטעם המהותי העומד ביסודו, נדרשת התביעה לבחון בכובד ראש אם יש מקום לשינוי עמדתה בשלב הערעור. חובת ההגינות שחבה התביעה כלפי הנאשם מחייבת אותה לבחון את השיקולים השונים באופן מעמיק ביותר בטרם תשנה את עמדתה; בין שיקולים עליה ליתן משקל גם למצג שהציגה בפני הנאשם בדבר אמונתה בהסדר, לציפיה שהתעוררה אצלו עקב כך, ולמידת הוויתור שוויתר הנאשם בעריכת ההסדר. אכן, כפי שפורט לעיל, על התביעה להודיע לנאשם כי היא אינה מתחייבת לפעול לאימוצו של הסדר טיעון בערכאת הערעור אם זה יימצא בלתי ראוי על ידי בית המשפט הגוזר את הדין. למרות זאת, חרף האזהרה מראש, אין ניתן להתעלם מתקוותו וציפיתו של הנאשם, כי התביעה תמשיך לתמוך בהסדר שהושג עימו, גם אם ההסדר נדחה".   ... "ודוק: כבר אמרנו שביקורתו של בית המשפט שגזר את הדין אינה מחייבת בהכרח שינוי בעמדת התביעה. כאשר התביעה פועלת בעריכת ההסדר בתום לב, ומשיקולים ענייניים ומקצועיים, עליה לתת להסדר משקל רב. עם זאת, נוכח ביקורתו של בית המשפט חייבת התביעה לבחון מחדש אם אמנם נפל פגם מהותי בשיקול דעתה בעת עריכת הסדר הטיעון. בבחינה כזו עלולה התביעה לגלות כי אכן, אף ששיקוליה היו בתום לב וטעמיה היו ענייניים, היא טעתה טעות משמעותית בכך שנתנה משקל יתר לשיקול מסוים, העדיפה באופן מוטעה שיקול אחד על פני שיקול אחר, או לא נתנה ביטוי לשיקול רלוונטי לעונש - ובכך לא קיימה בעמדתה את נוסחת האיזון". 26. התביעה, אם כך, מחויבת לבחון את עמדתה, לאחר שניתן גזר דין הדוחה את ההסדר, והיא איננה מחויבת להגן על ההסדר. עם זאת, עליה לפרט בפני ערכאת הערעור את הנימוקים שהביאו אותה להגיע להסדר מלכתחילה ואת הנימוקים להסתייגותה מן ההסדר. (סעיף 34 לפסק הדין בדנ"פ פרץ). 27. נימוק נוסף שעל התביעה לשקול בשלב זה הוא האם הוזהר הנאשם מפני כך שהתביעה לא מחויבת להגן על ההסדר בפני ערכאת הערעור, בהתאם להנחיות התביעה. העדר אזהרה זו, איננו מחייבת את התביעה להגן על ההסדר, אך הוא כשלעצמו שיקול נכבד שעל התביעה לשקול בטרם תחליט אם לחזור בה מעמדתה ביחס להסדר (ראה סעיף 34 לדנ"פ פרץ דלעיל). 28. במקרה הנוכחי, אין ספק, כי המשיבה, בשלב הדיון בערעור, לא בחנה כלל מה היו השיקולים שהביאו להשגת ההסדר מלכתחילה, לא ניתן משקל כלשהו לאינטרס הציפייה של המערערת, המשיבה לא נתנה כל משקל לכך שהמערערת לא הוזהרה כי בית המשפט בערכאה הדיונית איננו מחויב להסדר הטיעון ולא לכך שהמערערת לא הועמדה על כך שהמשיבה איננה מחויבת להתמיד בעמדתה גם בערכאת הערעור. 29. אין בפני שום הסבר מדוע שינתה התביעה עמדתה, שכן כל הנימוקים בהם היא מצדדת כיום, ידועים היו למי שערך את ההסדר בעת שנערך וחזקה עליו כי הכיר גם את ראיות התביעה וטיעוני הסנגור באשר לחולשתן, מה שלא ניתן לומר, לכאורה, על מי שייצג את התביעה בשלבים מאוחרים יותר, על כל פנים, אין טיעון מפורט מפי נציגי המשיבה, לגבי כך. 30. באשר לשיקולים המאפשרים לתביעה להשתחרר מהסדר טיעון, אל מול אינטרס הציפיה של הנאשם (בענייננו מדובר אף באינטרס ההסתמכות), ראה בג"צ 492/11 טורק נ. פרקליט המדינה, . 31. בראיה הכוללת של השיקולים דלעיל, והואיל והסטייה ממדיניות הענישה ביחס לעבירה בה הורשעה המערערת, איננה קיצונית במידה המצדיקה דחיית ההסדר, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל. 32. גזר הדין של בית המשפט קמא יבוטל ובמקומו יוטלו עליה העונשים הבאים: א. 24 חודשי פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה. ב. 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא תעבור את העבירה בה הורשעה, או עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים או עבירה של נהיגה בזמן פסילה. ג. 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא תעבור בתקופה זו, את העבירה בה הורשעה, או עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה. ד. קנס בסך 1,000 ₪ או 90 ימי מאסר כנגדם. הקנס ישולם ב-5 תשלומים, חודשיים, שווים ורצופים, כפי שנקבע בגזר הדין של בית המשפט קמא. אי תשלום אחד השיעורים במועד, יעמיד את מלוא הקנס לפירעון מיידי. משפט פלילימשפט תעבורההסדר טיעון (עסקת טיעון)ערעור