סמכותו של בית משפט של ערעור לדון בהשגות מי מהצדדים ביחס להחלטה אחרת של הערכאה הדיונית, נקבעה בסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984, כדלקמן: "52. (ב) החלטה אחרת של בית משפט שלום בענין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי. רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה." כאמור בסעיף זה, השגה על החלטה אחרת צריכה את רשותו של בית המשפט של ערעור, וזו תינתן רק כאשר סבור בית המשפט שהמתנה עד למתן פסק הדין הסופי וערעור על ההחלטה האחרת במסגרתו תשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה. בתחילה נוסחו של סעיף 52 לחוק ההתיישנות הותיר שיקול דעת רחב יותר לבית המשפט, אולם בתיקון 52 לחוק בתי המשפט (ס"ח תשס"ח מס' 2169 מיום 27.7.2008 עמ' 668) צומצם שיקול הדעת. בהחלטתו ברע"א (חי') 3600/08 שמא סלמאן נ' סולל בונה בנין ותשתית בע"מ (8.12.2008), התייחס כב' השופט י' עמית לתיקון 52 לחוק בתי המשפט וציין: "תכלית התיקון היא לצמצם את האפשרות להגיש בקשת רשות לערער על החלטות אחרות, מאחר שהדבר גורם בדרך כלל לפיצול הדיון, להשהייתו ולסיבוכו, לעומת המקרים בהם יש בבקשה כזו כדי להכריע את תוצאת פסק הדין - ראה דברי ההסבר להצעת החוק, פורסם בהצ"ח ממשלה 341 התשס"ח-2007 בעמ' 214." (שם, פסקה 4). עוד טרם התיקון דן בית המשפט העליון (כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין) במסגרת החלטתו ברע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חיים. בשיקולים אותם על בית המשפט הדן בבקשת רשות הערעור לשקול, וקבע כך: "אכן, ככל שהחלטת הביניים היא בעלת השפעה מכריעה יותר על זכויות הצדדים או על אופן ניהול הדיון בערכאה הדיונית, כך שיהיה קשה יותר להשיב את המצב לקדמותו אם יתברר בשלב מאוחר יותר שההחלטה היתה שגויה, ייטה בית המשפט שלא לדחות את הבירור לשלב הערעור על פסק-הדין (שני, במאמרו הנ"ל, בעמ' 104). ודוק: כל החלטת ביניים היא בעלת חשיבות מסוימת והשפעה כלשהי על ההליך ועל מי מבעלי-הדין. החשש מפני גילוי מאוחר של דבר הטעות קיים תמיד. אולם, כאמור, חשש זה אין משמעותו כי כל בקשת רשות ערעור המוגשת לבית המשפט מצדיקה, מניה וביה, בדיקה 'ערעורית' של החלטת הביניים לגופה. ברגיל ובאופן טיפוסי, הנטייה להתיר את הערעור המיידי תתגבר ככל שהחלטת-הביניים היא בעלת אופי בלתי-הדיר (למשל, החלטות בנושא סעד זמני או חיסיון), או שהיא בעלת השפעה מכרעת על עצם קיומו של ההליך, על מתכונת הדיון ועל זכויות הצדדים (למשל,  החלטות בנושאי-סף מסוימים). לעניין זה, אין בית המשפט מוגבל לרשימה סגורה וממצה של החלטות (השוו לדין הנוהג ביחס לבקשות רשות ערעור מנהליות - סעיף 12 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, וכן, ביחס לסדרי הדין האזרחיים, ההצעה של 'ועדת אור' הכלולה בדין וחשבון הועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל (התשנ"ז) 109-107). לבית המשפט נתון שיקול הדעת לבדוק ולהכריע אם חשיבותה של ההחלטה והנזק שעלול להיגרם לצדדים עקב דחיית הבירור הם כאלה שמצדיקים הפעלת מיידית של מנגנון הביקורת הערעורית (ראו גם ע"א 226/65 אליהו נ' עזרא, פ"ד יט(3) 571, 573 (1965))." (שם, פסקה 4). דברים אלו עולים בקנה אחד עם התיקון לחוק, כדברי בית המשפט העליון (כב' השופט ח' מלצר) ברע"א 4382/08 הועדה המקומית לתכנון ולבניה "דרום השרון" נ' ד"ר מיכל רוטשילד (גוטסמן) (30.4.09), כדלקמן: "כב' המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין הציג בפרשת אלוש הנ"ל את השיקולים השונים הרלבנטיים לסוגיה הנדונה והבהיר כי אמות המידה מתבססות - דרך כלל - על מידת הדירותה של ההחלטה, נשוא הבקשה, ומידת השפעתה על ההליך, על מתכונת הדיון ועל זכויות הצדדים. הוראת סעיף 41 לחוק, לאחר תיקונה בתיקון 52 לחוק, עודה משקפת עקרונית את אמות המידה הללו, וקובעת - הפעם סטטוטורית - את התנאים שקיומם נדרש לשם בחינת ההצדקה למתן רשות ערעור. על כך מעיר ד"ר שלמה לוין בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד (מהדורה שניה, 2008), כדלקמן: 'אין אנו סבורים שהתיקון שינה באופן משמעותי את ההלכות הקיימות; עם זאת יש בו הדגמה של הכלל שמי שמבקש לערער על "החלטה אחרת" מוטל עליו נטל השכנוע להראות שיש צידוק לדבר. ודוק: העובדה שבקשת רשות לערער נדחתה איננה מהווה מעשה בית דין ואף לא השתק פלוגתה; כל תוצאתה של דחיית הבקשה היא קביעה שאין עילה מספקת ליתן למבקש רשות לערער, והוא - בין אם נדחתה בקשת הרשות לערער לגופו של הענין ובין אם לאו' (שם, בעמ' 209 - 210)." (שם, פסקה 11). כן ראו רע"א 3876/08 פנט נ' פקיד שומה תל-אביב יפו. החלטה אחרת (ערעור)ערעורחוק בתי המשפט