קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה: לפניי ערעור על החלטת כב' הרשם מרדכי בורשטיין מיום 27/9/2011, שלפיה נתקבלה בקשת המשיבה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה לאחר שנדחתה בקשת המערערת לפסילת מסמכים רפואיים שעל פיהם ניתנה ההחלטה. רקע כללי וטענות הצדדים המשיבה נפגעה בתאונת דרכים ביום 8/3/2009. ממקום התאונה פונתה המשיבה לבית החולים. לאחר בדיקה וטיפול בחדר המיון היא שוחררה לביתה בהמלצה למעקב רפואי ולמנוחה בת 3 ימים. לאחר התאונה טסה המשיבה לחופשה ארוכה בהודו למשך כשנה. לאחר חזרתה ארצה, פנתה המשיבה לטיפול רפואי אורטופדי, וכן לטיפול פסיכולוגי במרכז הישראלי לטיפול בפסיכו-טראומה (להלן : "המרכז הישראלי"). במסגרת הבקשה למינוי מומחים רפואיים, שצורפה לכתב התביעה, ביקשה המשיבה למנות מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה ובתחום הפסיכיאטריה. מאוחר יותר, במסגרת השלמת טענותיה לענין מינוי המומחים הרפואיים, ויתרה המשיבה (בהסתייגות מסוימת) על מינוי מומחה בתחום האורטופדיה, אך עמדה על בקשתה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה. לטענתה, בעקבות התאונה, היא החלה לסבול מחרדות ולחצים בעת הנהיגה; היא סיפרה על כך לראשונה לבא כוחה ובעקבות כך המליץ האחרון בפניה, לפנות לקבלת טיפול פסיכולוגי במרכז הישראלי, שם היא עברה טיפול בן 7 מפגשים, אשר נמשכו מ- 15/5/2011 עד 19/6/2011. לטענת המערערת, קיים קושי רב במהלך שלפיו ב"כ המשיבה הוא זה שהפנה את המשיבה לטיפול במרכז הישראלי, כאשר אותו מרכז מתקיים מבחינה כספית מהנפגעים המופנים אליו, ולכן יש לו במידה רבה אינטרס כלכלי. המערערת ממשיכה וטוענת כי, מכל מקום יש להתייחס למסמכים שנערכו על ידי המרכז הישראלי במשנה זהירות, וזאת בשים לב לכך שאין בתיעוד הרפואי תלונות נפשיות של המשיבה לפני הרופא שמטפל בה במסגרת קופת חולים, ובשים לב לכך שהפניה למרכז הישראלי באה זמן רב לאחר התאונה, על פי יוזמתו של בא כח המשיבה, וכן בשים לב לכך שאין תיעוד רפואי המעיד על המשך טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי של המשיבה בכל מסגרת שהיא. לטענת המערערת, צירופם של הנסיבות כאמור, מחייבות את פסילת המסמכים שנערכו על ידי המרכז הישראלי, הן לענין מתן החלטת המינוי והן לענין הגשתם למומחה מטעם בית המשפט. המערערת ממשיכה וטוענת כי גם לגופם, המסמכים שנערכו על ידי המרכז הישראלי אינם מצביעים על ראשית ראיה שמצדיקה מינוי רפואי בתחום הפסיכיאטרי. מנגד נטען על ידי ב"כ המשיבה, כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הטעם שעל פי הפסיקה, ניהול המשפט וסדרי הדין נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בעניינים מסוג זה, אלא במקרים חריגים. ב"כ המשיבה ממשיך וטוען כי הוא אכן המליץ למשיבה לפנות למרכז הישראלי לנוכח טענותיה בדבר מצוקה נפשית; מדובר בגוף בלתי תלוי; המסמכים שנערכו על ידי המרכז מבטאים תיעוד של פגישות טיפוליות לכל דבר וענין, ואינם מהווים חוות דעת פסולה; בתי המשפט דחו במספר מקרים טענות כנגד פסילת מסמכים דומים שנערכו על ידי המרכז הישראלי. בהחלטתו ציין כב' הרשם כי: אין לפסול מסמכים רפואיים על פי כותרתם בלבד אלא שיש לבחון כל מסמך לגופו; אין פסול בכך שהתובעת הופנתה על ידי בא כוחה למרכז הישראלי לאחר שהיא סיפרה לו על מצבה הנפשי; המרכז הישראלי הינו גוף בלתי תלוי והמסמכים שנערכו על ידו מתעדים מספר פגישות שנערכו עם המשיבה ולא פגישה בודדת שהיתה יכולה להצביע כביכול כי המסמך נערך שלא לצורך טיפול; המסמכים משקפים שלב טבעי של הטיפול בתובעת ומהווים חלק מההליך הטיפולי. כב' הרשם מצא כי המסמכים מראים ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות בתחום הפסיכיאטריה, ולפיכך החליט למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה ולהטיל את הוצאות המומחה על הנתבעת כמימון ביניים, בשים לב לעובדה שמדובר אך במומחה אחד, שמונה לבדיקת התובעת. הצדדים הסכימו כי פסק הדין בערעור יינתן על פי טיעון בכתב שנכלל בכתב הערעור ובתגובת המשיבה, כאמור בתקנה 448(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של כב' הרשם, ולפיכך דין הערעור להידחות. ראשית, מקובלת עלי טענת המשיבה שלפיה ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בהחלטה למינוי מומחה רפואי, אשר נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה, אלא במקרים חריגים. דברים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהחלטה שבה נעתרה הערכאה הראשונה לבקשת התובע למינוי מומחה רפואי. ראו: בר"ע (תל אביב) 2543/06 המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ נ' רוזנברג (ניתן ביום 24/5/2007); ראו גם: השופט א' ריבלין, תאונת הדרכים - סדר דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית (1959), עמ' 560. גם לעצם העניין, לא מצאתי סיבה מוצדקת להתערבות בהחלטתו של כב' הרשם. כידוע, על פי הפסיקה, ככלל , בית המשפט ינקוט גישה רחבה וליברלית, בבואו לבחון כשירותם של מסמכים שמותר להמציאם למומחה רפואי. הדברים אמורים במיוחד, כאשר מדובר בתחום הנפשי. ראו: רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד שמור, פ"ד מט (4), 865. עוד נקבע בפסיקה כי, אין לפסול מסמך רפואי אך משום שהוא נערך על ידי רופא אליו פנה התובע ביוזמתו באופן פרטי. ראו: פס"ד שמור הנ"ל בעמ' 872. העובדה שפנייתה של המשיבה למרכז הישראלי הייתה על עצת בא כוחה, אין בה אף היא, כשלעצמה, כדי להביא לפסילת המסמכים שנערכו על ידי המרכז הישראלי; הסברו של ב"כ המשיבה בעניין זה אפשרי ומסתבר, שכן, אין זה מן הנמנע שנפגע מסוים לא יהיה ער לליקוי מסוים שנגרם לו עקב התאונה ורק בעקבות תשאול נכון ומקצועי על ידי גורם מנוסה, הוא ידע לעמוד על ליקויו ועל קשר אפשרי בינו לבין התאונה. אומנם הדברים אינם פשוטים, ולכן נקבע בפסיקה כי על בית המשפט להתייחס למסמכים כאלה בזהירות, לנוכח כל נסיבות העניין, ולתת להם את משקלם הראוי לקראת ההכרעה בשאלה אם יש בהם להצדיק מינוי או אם האמור בהם זניח ובלתי רציני (פס"ד שמור הנ"ל, שם). יחד עם זאת, נקבע גם כי, יש לסמוך על ניסיונו ועל הידע המקצועי של המומחה שידע לבדוק למיין ולסנן את האינפורמציה הנמסרת לו, על סמך בדיקות שהוא עורך, על סמך החומר הרפואי שהוא מקבל ועל סמך ההתרשמות המקצועית שלו (ברע"א 3906/95 אמר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ פ"ד מט(3) 303, עמ' 308). בענייננו מהמסמכים שנערכו על ידי המרכז הישראלי עולה כי התובעת קיימה מספר מפגשים טיפוליים נפשיים. תיעוד זה מקים ראשית ראיה ברמה הנדרשת על פי הפסיקה, לצורך מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט (השוו רע"א 1338/90 שיק נגד מטלון פ"ד מד (2), 216, 219-220 (1990)). יש להניח שהמומחה הרפואי מטעם בית המשפט יהיה ער לקשיים שעליהם מצביע בא כח המערערת, ואשר באים לידי ביטוי אף במסגרת התיעוד שנערך על ידי המרכז הישראלי כפי שצוין בכתב הערעור של המערערת (סעיפים 12 - 15 לכתב הערעור). בנסיבות העניין אף מקובלת עלי קביעתו של כב' הרשם כי בנסיבות העניין ולנוכח העובדה שמונה מומחה אחד בלבד לבדיקת המשיבה, שהמערערת תשא בשכר המומחה, כמימון ביניים. לנוכח כל האמור, הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. התחום הנפשיפסיכיאטריהמומחהערעורמינוי מומחה