בשנת 2005 תוקן חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס - 2000 (תיקון תשס"ה) על דרך הוספת הוראת סעיף 26 לתוספת הראשונה- "26. הטבות וסיוע לנכים ולמשפחות חיילים שנספו במערכה- (1) החלטה של רשות בעניני הטבות וסיוע הניתנים מכוח נוהלי אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון. כותרת הסעיף מעידה על ד' אמותיה של ההוראה - הטבות וסיוע הניתנים לנכים, קרי; למי שהוכר כ"נכה" ומכוח מעמד זה זכאי לזכויות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: "החוק") ולהטבות וסיוע מכוח נוהלי אגף השיקום. עניינה של ההוראה בקביעת האינסטנציה בפניה ניתן להשיג על אותן החלטות הניתנות בעניינו של נכה ביחס להטבות וסיוע, אשר מקורן בנוהלי אגף השיקום (להבדיל מזכויות על פי החוק), החלטות אשר קודם לתיקון חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס - 2000 והוספת הוראת סעיף 26(1) לתוספת היו נתונות לביקורת בג"צ. לשון החוק, אשר דומה כי נהירה היא ואינה מצריכה פרשנות, משקפת את כוונת המחוקק, כפי שמוצאת ביטוייה בדברי ההסבר להצעת החוק- "מוצע להוסיף עניינים נוספים אשר החלטות הרשות בגדרם יהיו נתונות לביקורת שיפוטית בדרך של עתירה לפני בית המשפט לענינים מינהליים: (א) אגף השיקום במשרד הביטחון - החלטות אגף השיקום במשרד הביטחון בענין הטבות לנכים שבטיפולו, מכוח נוהלי אגף השיקום, נדונות כיום בבג"צ. מוצע להכפיף החלטות אלו לביקורת שיפוטית של בית המשפט לענינים מינהליים" המחוקק ביקש לקבוע את בית המשפט לענינים מינהליים כערכאה השיפוטית המוסמכת לביקורת על החלטות אגף השיקום בענין הטבות לנכים שבטיפולו תחת בג"צ, כל זאת כשלב נוסף בתהליך העברתם של "חטיבות עניינים מינהליים לסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים", תהליך עליו עמד בית המשפט בענין ע"א 9379/03 צ'רני נ' מדינת ישראל. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת אגף השיקום במשרד הביטחון: עסקינן בבקשה שהגיש המשיב לדחיית הערעור על הסף מהטעם כי ועדת הערעורים נעדרת סמכות ענינית וזו מסורה לבית המשפט לענינים מינהליים מכוח הוראת סעיף 26(1) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס - 2000. העובדות הצריכות להכרעה 1. ביום 1.11.81 הגיש המערער תביעה להכרת זכות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: "החוק"), בה ביקש לקבוע כי לקה במחלת האפילפסיה "תוך ועקב" שירותו הצבאי, בהיותו שוחר בפנימייה הצבאית בצריפין (להלן: "התביעה") (מסמך 1 בתיק הרפואי). 2. תביעת המערער נדחתה בהחלטת המשיב מיום 7.4.83 הן מן הטעם כי אין לראות בשרות בפנימייה הצבאית משום "שירות צבאי" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק והן לגופה, זאת משלא נמצא קשר סיבתי רפואי בין תנאי השירות בפנימייה ובין פרוץ המחלה (מסמך 19 בתיק הרפואי). 3. המערער לא הסכין עם החלטה זו של המשיב ובערעור שהגיש נדרשה ועדת הערעורים בראשות כב' השופט צ'רנובילסקי (ז"ל) להכריע בשני הטעמים לדחיית התביעה. 3.1 בהתייחס לטעם הראשון לדחיית התביעה, קרי; אי קיומה של זכות להגיש תביעה על פי החוק, קבעה הועדה בהחלטת ביניים מיום 7.2.86 "כי המערער זכאי להגיש תביעה לקצין התגמולים, למרות שבתקופה הקובעת להיווצרות המחלה לגירסתו, היה שוחר בפנימיה צבאית ולא נכנס במסגרת ההגדרות של הזכאים לתבוע לפי חוק הנכים", זאת משזכאותו "נובעת מנספח 46 לפקודות מטכ"ל, ס' 2 (א) המאפשר לשוחר שנחבל בתקופת למודיו, להגיש תביעה עפ"י חוק הנכים" (ראה פסק הדין בע.א. 194/87 - מסמך 8 בתיק הרפואי). 3.2 בהתייחס לטעם השני לדחיית התביעה, אישרה הועדה את קביעת המשיב, אשר סמך על חוות דעתו של דר' גולדהמר ודחתה את הערעור לגופו (ראה החלטה בע.נ. 360/83 - מסמך 11 בתיק הרפואי). 4. המערער לא השלים עם החלטת ועדת הערעורים וערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי נדחה לגופו לאחר שבית המשפט לא מצא להתערב בקביעותיה העובדתיות של ועדת הערעורים, כמו גם בהחלטתה להעדיף את חוות דעתו של דר' גולדהמר על פני חוות דעתו של דר' שקד (ראה פסק הדין בע.א. 194/87 - מסמך 8 בתיק הרפואי). 4.1 ראוי לציון, כי בית המשפט המחוזי לא מצא לאפשר לב"כ המשיב "להעלות שוב את הטענה המקדמית של חוסר סמכות ענינית בשל היות המערער שוחר בעת הארוע ולא זכאי עפ"י חוק הנכים", אותה טענת סף המעוגנת ברישא להחלטת המשיב מיום 7.4.83, אשר נדחתה על ידי ועדת הערעורים בהחלטת הביניים, והחליט לדון ולהחליט בערעור לגופו של ענין - "… אין אנו נדרשים לבחון שאלה חשובה זו כפי שהיא עולה גם מטענת ב"כ המשיב, זאת משום שלאחר שניתנה החלטת הביניים האמורה, ביום 7.2.86 לא ראה המשיב לנכון להגיש לגביה בקשת רשות להגשת ערעור, ורק היום תקופה של כשנה מאוחר יותר, יחד עם הערעור לגופו מעלה הוא גם טענה זו" (ע.א. 194/87 - מסמך 8 בתיק הרפואי) 5. ביום 1.6.05 פנה המערער למשיב בבקשה "לעיון מחדש" בתביעתו, בקשה הנסמכת, בין היתר, על חוות דעת רפואית מיום 26.5.05, ערוכה על ידי פרופ' קורצ'ין (ראה מסמך 125 בתיק הרפואי). 6. בקשתו של המערער נדחתה על ידי המשיב בהחלטתו מיום 6.11.05 הן מן הטעם ש"חוק הנכים לא חל על שוחרים" והן מן הטעם ש"בהתאם להוראות משרד הביטחון מספר 3201 שוחר זכאי להכרה לפנים משורת הדין לפיצויים או זכויות לשיקום רק במקרה של חבלה בתקופת ועקב לימודיו", זאת להבדיל מנכות בגין מחלה (מסמך 126 בתיק הרפואי). 7. על החלטה זו של המשיב הגיש המערער ערעור אשר נדון בפנינו (ענ 181/05) . המשיב עתר לדחיית הערעור על הסף מחמת העדר סמכות ענינית לדון בו (בש"א 2004/06) . בהחלטה מיום 3.10.06 דחינו את בקשת המשיב והורינו לו "לבחון את בקשתו של המערער מיום 1.6.05 "לעיון מחדש" בתביעתו בראי הוראת סעיף 35(א) לחוק" (מסמך 131 בתיק הרפואי). 8. ערעור שהגיש המשיב על החלטתנו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (ע"א 4245-08-07) בפסק דין מיום 15.4.08 (ראה מסמך 139 בתיק הרפואי) והמשיב נדרש לדיון בבקשת המערער "לעיון מחדש" ומצא לדחותה לגופה בהחלטתו מיום 21.12.08 תוך קביעה כי מחלת האפילפסיה, בה חלה המערער, הינה "כתוצאה ממום מלידה במבנה המוח ללא קשר עם מחלת החום בה לקה" (מסמך 171 בתיק הרפואי). 9. על החלטה זו הוגש הערעור שבפנינו, במסגרתו שב המשיב ועתר לדחייתו על הסף מחמת העדר סמכות ענינית להידרש לו. גדר המחלוקת בבסיס בקשה זו שבפנינו לדחיית הערעור על הסף מונחת הטענה לפיה הסמכות לדון בערעור מסורה לבית המשפט לענינים מינהליים מכוח הוראת סעיף 26(1) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעינינים מינהליים , התש"ס - 2000 (להלן: "התוספת"). דיון והכרעה 1. בשנת 2005 תוקן חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס - 2000 (תיקון תשס"ה) על דרך הוספת הוראת סעיף 26 לתוספת הראשונה- "26. הטבות וסיוע לנכים ולמשפחות חיילים שנספו במערכה- (1) החלטה של רשות בעניני הטבות וסיוע הניתנים מכוח נוהלי אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון. 2. כותרת הסעיף מעידה על ד' אמותיה של ההוראה - הטבות וסיוע הניתנים לנכים, קרי; למי שהוכר כ"נכה" ומכוח מעמד זה זכאי לזכויות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: "החוק") ולהטבות וסיוע מכוח נוהלי אגף השיקום. 3. עניינה של ההוראה בקביעת האינסטנציה בפניה ניתן להשיג על אותן החלטות הניתנות בעניינו של נכה ביחס להטבות וסיוע, אשר מקורן בנוהלי אגף השיקום (להבדיל מזכויות על פי החוק), החלטות אשר קודם לתיקון חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס - 2000 והוספת הוראת סעיף 26(1) לתוספת היו נתונות לביקורת בג"צ. 4. לשון החוק, אשר דומה כי נהירה היא ואינה מצריכה פרשנות, משקפת את כוונת המחוקק, כפי שמוצאת ביטוייה בדברי ההסבר להצעת החוק- "מוצע להוסיף עניינים נוספים אשר החלטות הרשות בגדרם יהיו נתונות לביקורת שיפוטית בדרך של עתירה לפני בית המשפט לענינים מינהליים: (א) אגף השיקום במשרד הביטחון - החלטות אגף השיקום במשרד הביטחון בענין הטבות לנכים שבטיפולו, מכוח נוהלי אגף השיקום, נדונות כיום בבג"צ. מוצע להכפיף החלטות אלו לביקורת שיפוטית של בית המשפט לענינים מינהליים" (הצעות חוק 77 תשס"ד עמ' 298) (ההדגשה שלי - ש.י.) 5. עינינו הרואות כי המחוקק ביקש לקבוע את בית המשפט לענינים מינהליים כערכאה השיפוטית המוסמכת לביקורת על החלטות אגף השיקום בענין הטבות לנכים שבטיפולו תחת בג"צ, כל זאת כשלב נוסף בתהליך העברתם של "חטיבות עניינים מינהליים לסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים", תהליך עליו עמד בית המשפט בענין ע"א 9379/03 צ'רני נ' מדינת ישראל, . 6. החלטת המשיב נשוא הערעור שבפנינו אינה בענין הטבות וסיוע לנכה מכוח נוהלי משרד הביטחון. עניינה בעצם ההכרה במערער כ"נכה" ומשכך אין הוראת סעיף 26(1) לתוספת חלה. לשון אחר- המערער טרם הוכר כ"נכה" וממילא אינו זכאי לזכויות על פי החוק ולהטבות וסיוע מכוח נוהלי משרד הביטחון. עניינו מצוי בשלב הראשוני של בירור עצם זכאותו להכרה כ"נכה" על פי החוק והחלטת המשיב נשוא הערעור בפנינו עניינה בכך. 7. אמות המידה להכרה בשוחר כ"נכה" קבועות אומנם בנוהלי משרד הביטחון אך בעובדה זו כשלעצמה אין, לדידנו, כדי לבסס את הקביעה בדבר תחולתה של הוראת סעיף 26(1) לתוספת על החלטה הניתנת בענין זה. עניינה של הוראת סעיף 26(1) לתוספת על פי לשונה ובשים לב לכוונת המחוקק אך באותן החלטות הניתנות בעניינו של מי שהוכר כנכה ואין היא חלה בשלב הטרומי של עצם ההכרה, ענין אשר נתון לסמכות ועדת הערעורים ונדון בפניה לאורך השנים, עובר לחקיקת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים ולאחריו. סוף דבר נוכח קביעתנו לעיל מורים אנו על דחיית הבקשה באופן שהערעור על החלטת המשיב מיום 21.12.08 ידון לגופו בפנינו. המשיב ישא בהוצאות המערער ובשכר טרחת עו"ד בבקשה זו בסך כולל של 5,000 ₪. החלטה בדבר סדרי הדין בערעור תינתן בנפרד. צבאערעוראגף השיקום