קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת לוח הזכויות: התובעים הגישו תביעה שכותרתה "ערעור על החלטת לוח הזכויות". בתביעתם טענו התובעים כי הם זכאים להרשם כבעלים של חלקה 23 בגוש 19789 מאדמות אבו סנאן (להלן "החלקה") וכי יש לבטל את רישומה על שם הנתבע מס' 1 , מינהל מקרקעי ישראל (להלן "המינהל"). התובעים הינם חלק מיורשי מחמד סלמאן הזימה ז"ל (להלן "המנוח"). יתר יורשי המנוח הצהירו כי התובעים הם הזכאים להרשם כבעלי הזכויות בחלקה ועל כן הוגשה התביעה על ידי התובעים בלבד. ביום 20.5.1947 נערך הסכם מכר בין פרחה בת יוסף הזימה (להלן "פרחה") ובין המנוח ובו התחייבה פרחה למכור למנוח : "את מלוא החלקה הידועה באיזור אלח'לה מאדמות כפר אבו סנאן ששטחה חמש דונם לערך הגובלת מצד מזרח ברכוש אסעיד הזימה וממערב בשיח' סלמאן ח'יר ומצפון במהנא יוסף משלב ומדרום במטע זיתים השייך לאסעיד הזימה" (להלן "הסכם המכר"). הליכי ההסדר של גוש 18789 החלו בשנת 1946. במסגרת הליכים אלה הגישה פרחה תזכורת תביעה ביחס לחלקות מס' זמני 10 ו- 12. הליכי ההסדר לא הסתיימו בתקופת המנדט וחודשו רק בשנת 1959. בתאריך 8.12.59 הגיש המנוח תזכורת תביעה ביחס לחלקה מס' זמני 10 בלבד, מכוח הסכם המכר בינו לבין פרחה. בתום הליכי ההסדר נרשמה חלקה מס' זמני 10 , מס' סופי 20 על שם המנוח. פרחה נפטרה בשנת 1949 ולא הותירה אחריה יורשים. חלקה מס' זמני 12 לא נתבעה במסגרת הליכי ההסדר ולפיכך נרשמה בסיומם על שם מדינת ישראל כחלקה מס' סופי 23. התובעים טענו כי מאז הסכם המכר החזיק המנוח, והם אחריו, הן בחלקה 20 והן בחלקה 23 וכי העובדה שחלקה 23 אינה רשומה על שם המנוח נודעה להם רק בשנת 2006, כאשר ביקשו לקבל היתר לבניה על החלקה. התובעים טענו כי היה על פקיד ההסדר - הנתבע מס' 2 - לבדוק גם מה דין יתרת השטח המופיע בהסכם המכר ומשלא עשה כן - מדובר בטעות סופר או בהשמטת סופר. לחילופין טענו התובעים כי רישום החלקה על שם המינהל הושג במרמה , משהוסתרה עובדת רישום תביעתו של המנוח גם ביחס לחלקה, קל וחומר כאשר מדובר באדם שלא ידע קרוא וכתוב. התובעים טענו כי עם חתימת הסכם המכר בא המנוח בנעליה של פרחה וזכותו בשטח שרכש באה לו עוד בטרם חודשו הליכי ההסדר ולכן חלה על פקיד ההסדר החובה לרשום את החלקה על שם המנוח, אפילו לא נתבעה על ידו . לטענת התובעים פרחה היתה רשומה כבעלת זכויות בחלקה 23 עוד קודם להליכי ההסדר ולכן יש באי הרישום על שם המנוח משום השמטה שלא כדין. כן נטען כי זיהוי חלקה 20 נעשה על ידי המנוח במשרדי פקיד ההסדר ולא בשטח עצמו. הנתבעים טענו כי התביעה התיישנה ו/או כי היא לוקה בשיהוי רב ודי בכך כדי להביא לדחייתה. הנתבעים טענו כי המועד להגשת ערעור על לוח הזכויות חלף זה מכבר ולתובעים אין עילת תביעה מכח סעיפים 92 - 95 לפקודת ההסדר, באשר אין מדובר בהשמטה (כאשר זכויותיה של פרחה לא היו רשומות במרשם קודם) ואין מדובר במרמה. הנתבעים טענו כי גבולות השטח הנרכש בהסכם המכר הם גבולות חלקה 20 , אשר נתבעה על ידי המנוח ונרשמה על שמו, ואין כל ראיה כי המנוח רכש שטח נוסף מעבר לשטח זה, שגבולותיו נתחמו במפורש בהסכם המכר. התובעים בעצמם הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם הנתבעים הוגשו 2 תעודות עובד ציבור של סגן פקיד ההסדר, מר לוי נזאר, שפירט את אופן התנהלות הליכי ההסדר. בהתאם למפת הקרוקי הוא העיד כי גבולות הממכר המתוארים בהסכם המכר תואמים בדיוק את גבולות חלקה 20 (מס' זמני 10) וכי אין רצף בין חלקה 20 לחלקה 23 ובינהן חלקה אחרת (בבעלות סעיד הזימה). מר נזאר אישר כי המנוח תבע את חלקה מס' זמני 10 כאשר בשלב ראשון נרשם שהוא תובע 4 דונם ולאחר מדידה הסתבר כי מדובר ב- 2,700 מ"ר כפי שנרשם בפועל. הוא אישר כי בהתאם לנספח לתזכורת התביעה נרשם שהמנוח מבקש מפקיד ההסדר לרשום את כל מה שרכש על פי ההסכם עם פרחה על שמו, וכי במפת הקרוקי ליד מקום הגוש רשום "אלחלא". הוא גם אישר כי סימון השטח הנתבע לא נעשה בפני המנוח בשטח אלא במשרד פקיד ההסדר, ורק אחר כך יצאו המודדים לשטח וסימנו את הגבולות. דיון: אין ספק כי המועד להגשת ערעור על לוח הזכויות חלף זה מכבר ולתובעים לא עומדת זכות ערעור על המרשם כאשר תביעתם הוגשה ביום 2.11.07 ולוח הזכויות פורסם בשנת 1959. גם אין ספק כי אין המדובר בטעות סופר או בהשמטה מהפנקס - ולא קמה לתובעים עילה בהתאם לסעיף 95(א) לפקודת ההסדר. לפיכך, כל שנותר לבחון הוא האם עומדות לתובעים העילות הקבועות בסעיף 93 לפקודת ההסדר. סעיף זה קובע כי: "שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, או שזכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או שנרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת שבית המשפט ראה לנכון. אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר". הנה כי כן, עומדות לתובעים בגדר סעיף זה שתי עילות - עילת המרמה ועילת ההשמטה מן הפנקס, כאשר אקדים ואומר כי עילת ההשמטה אינה חלה - פרחה הגישה אמנם תזכורת תביעה בקשר לחלקה מס' זמני מס' 12 ואולם היא מעולם לא היתה רשומה במרשם כבעלת זכויות ולפיכך אין לומר כי מדובר בהעתקת נתונים בלתי נכונה ו/או ברישום טכני שגוי (וראה פסק דינו של כבוד השופט י. עמית בת"א(חיפה) 369/04 זהרוי נ. אבו רומחין) . באשר לעילת המרמה - נטית הפסיקה היא להגביל את השימוש בסעיף זה למקרים נדירים ואולם במידה ובית המשפט משתכנע כי הרישום אינו משקף כשורה את זכויות הצדדים - יש להעדיף את "האמת" על פני "היציב" ( כבוד הנשיא שמגר בד"נ 28/84 זידאן נ. ע'דיר, פ"ד מה(4) 661). בנסיבות שבפני - אני סבורה כי זה המקרה הדורש התערבות. אין חולק כי המנוח רכש מפרחה 5 דונם - המהווים את חלקה מס' זמני 10 וחלקה מס' זמני 12 - דהיינו זכותו בחלקה - הוכחה . הוכחה זו מהווה שלב ראשון לחלותו של סעיף 93 . פרחה עצמה תבעה את שתי החלקות במסגרת הליכי ההסדר שהחלו בתקופת המנדט והמנוח, הגם שבתזכורת התביעה נרשם כי הוא תובע רק את חלקה מס' זמני 10 - תבע בנספח לתזכורת תביעה זו את כל השטח שרכש מפרחה - כ- 4 דונם. אין חולק כי המנוח היה אנלפבית ולא ברור מי מילא את תזכורת התביעה מטעם פקיד ההסדר - אך בשים לב לעובדה שציין בתזכורת התביעה כי הוא תובע את כל השטח שרכש, ולתזכורת התביעה צורף פרט לנספח גם הסכם הרכישה - היה מקום לערוך חקירה ודרישה ראויה יותר ולא להסתפק בציון שחלקה מס' זמני 12 לא נתבעה כלל בהסדר (שחודש לאחר קום המדינה). משרכש המנוח את זכויותיה של פרחה - הוא הפך חליפה ובא מכוחה (במיוחד לאחר שנפטרה) ומשהוגשה תזכורת תביעה בהסדר על ידי פרחה (ולו בתקופת המנדט) חלה על פקיד ההסדר חובה מוגברת לבדוק איזה שטח נרכש מפרחה ולמי עברו זכויותיה ולא היה מקום לציין כי לא הוגשה בקשר לחלקה מס' זמני 12 תזכורת תביעה (כשזו אכן הוגשה). וראוי להדגיש כי במפת הקרוקי אכן מצויינת פרחה כבעלת הזכויות בחלקה מס' זמני 12 ועל פי ההסכם שהוגש לפקיד ההסדר היא מכרה את כל זכויותיה בשטח זה. מר לוי נזאר פרט את אופן התנהלות הליכי ההסדר וב"כ המינהל טענה בהתאמה כי השטח הנתבע על ידי המנוח הוצג בפניו במהלך בדיקת הגבולות במסגרת הליך ההסדר - אך מדברי מר נזאר עצמו עלה כי במקרה זה הצגת הגבולות לא נעשתה בשטח, באופן שלא איפשר למנוח להתייחס לכך. מר נזאר לוי טען בתצהירו ובחקירתו כי הגבולות של חלקה מס' זמני 10 - שנרשמה בפועל על שם המנוח - תואמים את גבולות השטח שנרכש על ידי המנוח , כאמור בהסכם המכר, ואולם טענתו הוכחשה על ידי התובעים בתצהירם ועל פי נספח ז' לתצהיר התובעים ( קטע מלוח ההחלטות) החלקה מדרום לשטח הנרכש שבבעלות סעיד הזימה - הינו דרומי לחלקה מס' זמני 12 (חלקה מס' זמני 14) ולא חלקה מס' זמני 11 . באותו נספח מצויין כי חלקה מס' זמני 11 נרשמה על שם מדינת ישראל בניגוד לעדותו של מר נזאר לפיה החלקה נרשמה על שם סעיד הזימה , אך לא הובאה ראיה לטענתו זו - ועל המינהל נטל הראיה בענין זה (ודוק: התובעים , שהצהירו על גבולות השטח הנרכש התואם את השטח המוחזק על ידם, לטענתם, כלל לא נחקרו בענין זה) . כל אלה יש בהם כדי להצביע כי מדובר ברישום שנעשה במירמה . המינהל טען כי תביעת התובעים התיישנה ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה ואולם כפיש נקבע בע"א 3752/09 לוטפי סלים המאם ואח' נ. עזבון המנוח איברהים המאם ואח' (לא פורסם), , כאשר עילת התביעה היא מירמה , חלים כללי התיישנות מיוחדים , כאשר מרוץ ההתיישנות מתחיל מן המועד בו נודעו לתובע העובדות המהוות את התרמית, וזאת גם אם יכול היה לדעת אותן מוקדם יותר. בענייננו - לא נסתרה טענת התובעים לפיה דבר רישום החלקה על שם המינהל נודע להם רק בשנת 2006, כאשר ביקשו לקבל היתר בניה והוציאו נסח מקרקעין. טענתם זו מקבלת חיזוק משמעותי בעובדה שמאז רכישת החלקה הם מחזיקים אותה ומעבדים אותה (הגם שעובדה זו כשלעצמה - אין בה די להוכחת בעלות). בנסיבות אלה - ברי כי התביעה טרם התיישנה. המינהל הוסיף וטען כי גבולות חלקה מס' זמני 10 שנרשמו על שם המנוח תואמים את גבולות השטח שנרכש מפרחה ואולם, כאמור, הוכח ולא נסתר כי המנוח רכש את כל זכויות פרחה (ואלה כללו את שתי החלקות אפילו אין בינהן רצף) ואף הוכח כי תבע שטח של 4 דונם - ולא 2.7 דונם כפי שנרשם לבסוף. מכל האמור - אני מקבלת את התביעה ומורה כי יש לבטל את רישום חלקה 23 בגוש 18789 על שם מינהל מקרקעי ישראל ויש לרשמה על שם התובעים. הנתבעים ישלמו לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪. לוח הזכויות (במקרקעין)ערעור