##בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר קיבל ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל לסגור תיק הוצאה לפועל## ##סוג ההליך: ##בקשת רשות ערעור ##הערכאה עליה מערערים:## בית המשפט המחוזי בחיפה ##מספר התיק שבו ניתנה ההחלטה שעליה מוגש הערעור:## רע"א ______ ##תאריך מתן ההחלטה שעליה מוגש הערעור:## 18.1.11 ו-25.1.11 ##המועד שבו הומצאה ההחלטה נשוא הערעור: ## [תאריך] ##המותב המוסמך לדון בערעור:## בית המשפט העליון ##סכום אגרת בית המשפט: ## [___ ש"ח] ##סכום הערובה:## [___ ש"ח] ##האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין בקשר לאותה מסכת עובדתית: ##לא ##המועד האחרון להגשת הערעור: ## [תאריך] ##א. הסעד שניתן או שהתבקש ולא ניתן בהחלטה שעליה מבקשים רשות לערער. ## 1. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור שהוגש בפניו, ביטל את החלטות רשם ההוצאה לפועל מיום 18.1.11 ומיום 25.1.11, והורה כי תיק ההוצאה לפועל לא ייסגר וכי הזוכים רשאים להמשיך בהליכי הגבייה כסדרם. כמו כן, הורה בית המשפט המחוזי כי רשם ההוצאה לפועל ידון בבקשת החייבים מיום 21.12.10 כבקשה בטענת "פרעתי" ויכריע בה. 2. המבקשים עותרים לקבלת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, לבטל את פסק דינו, ולהותיר על כנן את החלטות רשם ההוצאה לפועל בדבר סגירת תיק ההוצאה לפועל, או לחילופין, להחזיר את הדיון לרשם ההוצאה לפועל על מנת שיבחן מחדש את סמכותו לדון בהסכם המאוחר, תוך מתן הנחיות ברורות באשר לפרשנותו. ##ב. עיקרי ההחלטה שעליה מבוקש לערער. ## 3. בית המשפט המחוזי קבע כי רשם ההוצאה לפועל שגה בקביעתו כי ההסכם המאוחר שנחתם בין הצדדים שינה את פסק הדין באופן כה קיצוני, עד כי פסק הדין חדל מלהתקיים, וכי אין זה מסמכותו לדון בשאלת קיומו או הפרתו של ההסכם. 4. בית המשפט המחוזי קבע כי ההסכם אינו משנה את פסק הדין באופן מהותי, אינו בא תחתיו ומחליף אותו, ובוודאי אינו קובע כי פסק הדין חדל מלהתקיים, אלא מותיר אותו על כנו. 5. בית המשפט המחוזי קבע כי ההסכם קובע מנגנון לביצוע חלקו האופרטיבי של פסק הדין, וכי קציבת מועד לביצוע חלק זה אינה מהווה שינוי מהוראות פסק הדין אלא הסכמה בדבר אופן ביצועו. 6. בית המשפט המחוזי קבע כי ההסכם הינו הסכם פשוט, אשר הוראותיו ברורות, וכי הבקשה שהגישו החייבים ביום 21.12.10, בה טענו כי קיימו את הוראות ההסכם, הינה למעשה בקשה בטענת "פרעתי", אשר הנטל בה מוטל על החייבים וההכרעה בה מצויה בגדרי סמכותו של רשם ההוצאה לפועל. 7. בית המשפט המחוזי הדגיש את חשיבות הכרעת רשם ההוצאה לפועל בשאלת סמכותו העניינית, ואת ההשלכות מרחיקות הלכת של מסקנה לפיה פסק הדין חדל מלהתקיים, וקבע כי על רשם ההוצאה לפועל לנקוט משנה זהירות בהכרעה כאמור. ##ג. ואלו נימוקי הבקשה. ## ##טעות בקביעת סמכות רשם ההוצאה לפועל ## 8. בית המשפט קמא שגה בקביעתו כי רשם ההוצאה לפועל חרג מסמכותו כאשר קבע כי ההסכם המאוחר שינה את פסק הדין באופן המצדיק את סגירת תיק ההוצאה לפועל, שכן לרשם ההוצאה לפועל נתונה הסמכות לבחון את טיבם של הסכמים "מאוחרים" ואת נפקותם. 9. שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לדון בשאלת קיומו או הפרתו של ההסכם המאוחר, שכן הפסיקה קובעת כי רשם ההוצאה לפועל מוסמך לפרש הסכמים מאוחרים לצורך בחינת סמכותו. 10. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי ההסכם אינו משנה את פסק הדין באופן מהותי, שכן ההסכם קבע תנאים ומועדים חדשים ושונים מאלה שנקבעו בפסק הדין, ובכך יצר מציאות משפטית חדשה. 11. שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מהעובדה שההסכם המאוחר יצר מנגנון חדש לביצוע פסק הדין, אשר כלל ויתור על חלק מהחוב הכספי בתנאים מסוימים, ובכך שינה את מהות החיוב המקורי. 12. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי רשם ההוצאה לפועל אינו רשאי לשחרר עצמו מהחובה לדון בבקשה בטענת "פרעתי", שכן במקרים בהם ההסכם המאוחר משנה באופן מהותי את פסק הדין, רשם ההוצאה לפועל מוסמך להפנות את הצדדים לבית המשפט המוסמך. ##התעלמות משינוי מהותי בפסק הדין ## 13. שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי ההסכם המאוחר אינו משנה את פסק הדין באופן מהותי, שכן ההסכם כלל ויתור על חלק מהחוב הכספי בתנאים מסוימים, ובכך שינה את היקף החיוב המקורי. 14. בית המשפט קמא טעה בכך שלא נתן משקל מספק לעובדה שההסכם המאוחר קבע מועדים חדשים לביצוע פסק הדין, שכן שינוי מועדים אלו מהווה שינוי מהותי בתנאי הביצוע המקוריים. 15. שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מהתנאים הנוספים שנקבעו בהסכם המאוחר, כגון שמירה על הניקיון ותיקון נזקים, שכן תנאים אלו לא נכללו בפסק הדין המקורי ומהווים שינוי מהותי. 16. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי ההסכם אינו קובע שפסק הדין חדל מלהתקיים, שכן ויתור על חלק מהחוב הכספי בתנאים מסוימים, משמעו ביטול חלקי של פסק הדין. 17. שגה בית המשפט קמא כאשר לא בחן לעומק את ההשלכות של ההסכם המאוחר על מעמדו של פסק הדין, ובכך התעלם מהאפשרות שההסכם יצר מציאות משפטית חדשה המחייבת דיון בערכאה אחרת. ##טעות בפרשנות ההסכם המאוחר ## 18. שגה בית המשפט קמא בפרשנותו להסכם המאוחר, כאשר קבע כי הוא אינו משנה את פסק הדין באופן מהותי, שכן ההסכם כלל תנאים מפורשים לוויתור על חוב כספי וקביעת מועדים חדשים לביצוע. 19. בית המשפט קמא טעה בכך שלא נתן משקל מספק לסעיף 3 בהסכם, הקובע כי הזוכים יוותרו על החוב הכספי אם החייבים יבצעו את הריסת הקיר בתנאים מסוימים, שכן סעיף זה משנה את מהות החיוב הכספי. 20. שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מסעיף 5 בהסכם, הקובע כי אם החייבים לא יקיימו את התחייבויותיהם, הזוכים יהיו רשאים לפעול בתיק ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין, שכן סעיף זה מעיד על שינוי בתנאי הביצוע. 21. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי ההסכם הינו הסכם פשוט והוראותיו ברורות, שכן קיימת מחלוקת מהותית בין הצדדים באשר לפרשנותו ולהשלכותיו על פסק הדין. 22. שגה בית המשפט קמא כאשר לא איפשר לרשם ההוצאה לפועל לבחון את פרשנות ההסכם המאוחר, שכן הפסיקה קובעת כי רשם ההוצאה לפועל מוסמך לפרש הסכמים מאוחרים לצורך בחינת סמכותו. ##התעלמות מיוזמת רשם ההוצאה לפועל ## 23. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן משקל מספק לעובדה שרשם ההוצאה לפועל העלה את הטענה בדבר שינוי פסק הדין ביוזמתו, שכן הדבר מעיד על חשיבותה של הטענה ועל הצורך בבחינה מעמיקה. 24. בית המשפט קמא טעה בכך שלא התייחס לעובדה שרשם ההוצאה לפועל פעל מתוך זהירות ורצון לוודא את סמכותו העניינית, שכן זוהי חובתו של כל מותב שיפוטי. 25. שגה בית המשפט קמא כאשר ביטל את החלטות רשם ההוצאה לפועל, מבלי לתת משקל מספק לשיקולים שהנחו את הרשם בהחלטותיו, ובכך התעלם מההיגיון שמאחורי פעולותיו. 26. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי תוצאת הבחינה של רשם ההוצאה לפועל שגויה, שכן רשם ההוצאה לפועל פעל בהתאם להלכה הפסוקה המאפשרת לו לבחון את טיבם של הסכמים מאוחרים. 27. שגה בית המשפט קמא כאשר לא איפשר לרשם ההוצאה לפועל להשלים את בחינתו באשר לסמכותו, ובכך מנע דיון מעמיק ומקיף בסוגיה מורכבת זו. ##השלכות רוחב על מערכת ההוצאה לפועל ## 28. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן דעתו להשלכות הרוחב של החלטתו על מערכת ההוצאה לפועל, שכן ביטול החלטות רשם ההוצאה לפועל עלול ליצור עומס נוסף על בתי המשפט. 29. בית המשפט קמא טעה בכך שלא התייחס להשלכות המעשיות של החלטתו על זוכים אחרים, שכן הדבר עלול להוביל לפתיחת הליכים משפטיים חדשים במקרים דומים. 30. שגה בית המשפט קמא כאשר לא שקל את ההשלכות של החלטתו על יעילות הליכי ההוצאה לפועל, שכן הדבר עלול להאריך את משך הטיפול בתיקים ולפגוע ביכולת הגבייה. 31. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי רשם ההוצאה לפועל אינו רשאי לשחרר עצמו מהחובה לדון בבקשה בטענת "פרעתי", שכן במקרים מסוימים, הפניית הצדדים לבית המשפט המוסמך היא הפתרון היעיל והנכון ביותר. 32. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן משקל מספק לעומס האדיר המוטל על רשמי ההוצאה לפועל, ובכך התעלם מהצורך לאפשר להם להפנות תיקים מורכבים לערכאות המתאימות. ##התעלמות מהלכה פסוקה בעניין סמכות רשם ההוצאה לפועל ## 33. שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מההלכה הפסוקה הקובעת כי רשם ההוצאה לפועל מוסמך לבחון האם הסכם מאוחר ביטל את פסק הדין או בא במקומו, ובכך סטה מעקרונות יסוד בדיני הוצאה לפועל. 34. בית המשפט קמא טעה בכך שלא יישם נכונה את הקריטריונים שנקבעו בפסיקה לבחינת סמכותו של רשם ההוצאה לפועל לדון בהסכמים מאוחרים, ובכך הגיע למסקנה שגויה. 35. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן משקל מספק לפסיקה המאפשרת לרשם ההוצאה לפועל לפרש הסכמים מאוחרים, גם אם נדרשת מידה מסוימת של פרשנות, במסגרת הדיון בטענת "פרעתי". 36. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי ההסכם בענייננו אינו מצריך פרשנות משמעותית, שכן קיימת מחלוקת מהותית בין הצדדים באשר לפרשנותו ולהשלכותיו על פסק הדין. 37. שגה בית המשפט קמא כאשר לא התייחס לפסיקה המבחינה בין הסכם שנועד לביצוע פסק הדין לבין הסכם שמשנה אותו לחלוטין, ובכך לא יישם את ההלכה הפסוקה באופן מדויק. ##טעות בנטל ההוכחה בטענת "פרעתי" ## 38. שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי הנטל בבקשה בטענת "פרעתי" מוטל על החייבים, מבלי לבחון לעומק את השאלה האם ההסכם המאוחר שינה את פסק הדין באופן המצדיק העברת הנטל לזוכה. 39. בית המשפט קמא טעה בכך שלא נתן משקל מספק לעובדה כי אם פסק הדין חדל מלהתקיים, הרי שהנטל להוכיח את קיומו של החוב עובר לזוכה, ובכך פגע בזכויות המבקשים. 40. שגה בית המשפט קמא כאשר לא התייחס להשלכות של קביעתו על מעמדו של הזוכה, שכן הדבר עלול להוביל לפיחות משמעותי במעמדו ולחייב אותו בנקיטת הליכים משפטיים חדשים. 41. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי רשם ההוצאה לפועל אינו רשאי לשחרר עצמו מהחובה לדון בבקשה בטענת "פרעתי", שכן במקרים בהם ההסכם המאוחר משנה את פסק הדין, הדיון בטענה זו אינו בסמכותו. 42. שגה בית המשפט קמא כאשר לא בחן את השאלה האם ההסכם המאוחר ביטל את פסק הדין, שכן שאלה זו קריטית לקביעת נטל ההוכחה בטענת "פרעתי". ##התעלמות מההשלכות על הזוכה ## 43. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן דעתו להשלכות מרחיקות הלכת של החלטתו על הזוכים, שכן ביטול החלטות רשם ההוצאה לפועל עלול "לאיין" את הישגיהם הקודמים. 44. בית המשפט קמא טעה בכך שלא התייחס לעמל הרב שהשקיעו הזוכים בהשגת פסק הדין ובפתיחת הליכי ההוצאה לפועל, ובכך פגע בתחושת הצדק. 45. שגה בית המשפט קמא כאשר לא שקל את העובדה כי החלטתו מחייבת את הזוכים בנקיטת הליכים משפטיים חדשים, ובכך גורמת להם להוצאות נוספות ולעיכובים מיותרים. 46. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי רשם ההוצאה לפועל אינו רשאי לשחרר עצמו מהחובה לדון בבקשה בטענת "פרעתי", שכן במקרים מסוימים, הדבר עלול להוביל לעיוות דין כלפי הזוכים. 47. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן משקל מספק לעובדה כי החלטתו עלולה להוביל לפתיחתו של סבב התדיינות נוסף, ובכך להכביד על הזוכים ועל המערכת המשפטית. ##טעות בהערכת מורכבות ההסכם ## 48. שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי ההסכם המאוחר הינו הסכם פשוט והוראותיו ברורות, שכן קיימת מחלוקת מהותית בין הצדדים באשר לפרשנותו ולהשלכותיו על פסק הדין. 49. בית המשפט קמא טעה בכך שלא נתן משקל מספק לעובדה כי ההסכם כלל תנאים מורכבים לוויתור על חוב כספי וקביעת מועדים חדשים לביצוע, ובכך העריך בחסר את מורכבותו. 50. שגה בית המשפט קמא כאשר לא איפשר לרשם ההוצאה לפועל לבחון לעומק את מורכבות ההסכם המאוחר, שכן בחינה כזו חיונית לקביעת סמכותו העניינית. 51. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי אין צורך בפרשנות משמעותית של ההסכם, שכן קיימות שאלות מהותיות באשר לכוונת הצדדים ולהשלכות ההסכם על פסק הדין. 52. שגה בית המשפט קמא כאשר לא התייחס לעובדה כי המחלוקת בין הצדדים באשר להסכם המאוחר אינה רק עובדתית אלא גם משפטית, ובכך הצדיק דיון בערכאה מוסמכת. ##התעלמות מהצורך בזהירות יתרה ## 53. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן משקל מספק לצורך בזהירות יתרה בהכרעה באשר לסמכותו של רשם ההוצאה לפועל, שכן מדובר בהכרעה "מכוננת" בעלת השלכות מרחיקות לכת. 54. בית המשפט קמא טעה בכך שלא התייחס לעובדה כי הכרעה זו אינה עוד החלטה אחת מני רבות, אלא הכרעה חריגה ושונה באופייה מרובן המכריע של ההכרעות האחרות. 55. שגה בית המשפט קמא כאשר לא שקל את ההשלכות של החלטתו על מערכת היחסים בין הזוכה והחייב, ובכך התעלם מהצורך לשמור על יציבות וודאות משפטית. 56. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי רשם ההוצאה לפועל שגה בהחלטותיו, שכן רשם ההוצאה לפועל פעל מתוך זהירות ובהתאם להלכה הפסוקה. 57. שגה בית המשפט קמא כאשר לא איפשר לרשם ההוצאה לפועל לנקוט בזהירות המתבקשת בהכרעה כאמור, ובכך מנע דיון מעמיק ומקיף בסוגיה מורכבת זו. נוכח כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.רשםערעור על החלטת רשםערעורהוצאה לפועל