קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על הפסקת מסגרת אשראי: זהו ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א - 1981 (להלן : "החוק"). הערעור נסב על שלושה שיקים אשר המערערת טוענת כי אין להביאם במנין השיקים אשר סורבו על ידי המשיב בחשבונה. שלושת השיקים נשוא הערעור הינם האחרונים ברשימה הכוללת עשרה שיקים אשר סורבו על ידי המשיב ואשר צורפה לערעור (נספח א'). 3. המערערת רשומה כבעלים של החשבון. לטענתה, בעלה המנוח הפעיל עסק לממכר בגדים, עד לפטירתו היה שנים ארוכות חולה מאוד, בשל נכותו קיבל רשיון להפעלת דוכן, עסק ממנו התפרנסו כל בני הבית, והופעל על ידי ילדיו בשל נכותו המלאה, והחשבון, מטעמי נוחות, נפתח על שם המערערת, בידיעת ובהסכמת הבנק. נטען כי הבנק ידע היטב את העובדות האמורות, וכי הבנק, לא אחת, אישר חריגות בחשבון שכן המנהל הקודם הכיר היטב את משפחת המערערת, ואת מצבו הרפואי הקשה של המנוח, והתיר להם, מעת לעת חריגות בחשבון, ולא אחת בכדי לרכוש ציוד רפואי למנוח. נטען כי הבנק ידע היטב כי מדובר בחשבון עסקי לכל דבר וענין. המנוח נפטר בתאריך 29.4.2009 ומתעודה רפואית אשר הוגשה עולה מצבו הרפואי הקשה אשר קדם לכך, לאחר שאושפז מ - 2.4.2009. 4. לטענת המערערת, עם אשפוזו של המנוח סעדוהו בני משפחתו יומם וליל, ובמשך תקופה זו שארכה כחודש, פעל העסק ימים בודדים, תזרים המזומנים של העסק נפגע והכנסותיו פחתו. נטען כי באותה עת הוחלף מנהל הבנק, ועם פטירת המנוח פנה בנה של המערערת למנהל החדש וביקש הגדלה של מסגרת האשראי, שכן צפה כי העסק יקלע לקשיים גדולים יותר בימי האבל, ובנוסף ציין בפני מנהל הבנק כי המנהל הקודם אישר את החריגה בחשבון וכי הוא מכר את ביתו ועתיד לקבל כספים אשר יופקדו לכיסוי החוב. מנהל הבנק סירב לבקשה זו. נטען כי נוצר פיגור משמעותי בהכנסות במשך שבעת ימי האבל ולמרות מאמצי בנה של המערערת החזיר הבנק את שלושת השיקים האמורים אשר הגבילו את החשבון. שלושת השיקים נשוא הערעור סורבו בתאריכים והינם בסכומים כמפורט להלן: שיק ע"ס 1,065 ש"ח - 2.4.2009. שיק ע"ס 3,000 ש"ח - 15.5.2009. שיק ע"ס 2,400 ש"ח - 31.5.2009. 5. המערערת טוענת כי יש לבטל את הגבלת החשבון לאור התנהלות המשיב, נוכח המצב הקשה אליו נקלעה המערערת ונוכח הנסיבות המצערות האמורות, וכי לא נשלחה התראה למערערת. 6. המשיב טוען כי השיקים נשוא הערעור סורבו הואיל ולא היתה יתרה מספקת בחשבון, כי מסגרת האשראי המאושרת בחשבון במועד סירובם של שלושת השיקים נשוא הערעור עמדה על סך 5,000 ש"ח, וכי מסגרת אשראי זו אמורה היתה להיות בתוקף עד ליום 1.7.2009, אולם בשל כניסת ההגבלה לתוקף ביום 17.6.2009, בוטלה המסגרת באופן חד צדדי על ידי המשיב. לטענת המשיב, מאז כניסת ההגבלה לתוקף ועד שניתן צו המניעה הזמני (הצו ניתן ביום 28.6.2009) סורבו בחשבון 5 שיקים נוספים - שלושה מחוסר כיסוי מספיק ושניים מכח סעיף 5 (א) לחוק הקובע כי המשיבה מנועה מלפרוע שיק הנמשך בחשבון מוגבל, וכן לאחר כניסת צו המניעה לתוקף סורב שיק נוסף מהטעם של חוסר כיסוי מספיק. השיקים הנוספים האמורים מפורטים כולם בטבלה אשר בסעיף 7 לתגובת המשיב לערעור. לאור סירוב השיקים הנוספים, טוען המשיב כי יש למחוק את הערעור על הסף, שכן ממילא לא יסייע הערעור למערערת שכן סורבו שיקים נוספים בחשבון לאחר מתן הודעת ההגבלה, כך שממילא ההגבלה לא תוסר, וההליך כולו מתייתר. לגופו של ענין נטען כי לאור מסגרת האשראי של 5,000 ש"ח, אילו היה הבנק מכבד את השיקים נשוא הערעור היתה יתרת החובה עולה על מסגרת האשראי, וכי אין מחלוקת כי מנהל הבנק סירב להגדלת מסגרת האשראי. המשיב טוען כי לא היה למערערת יסוד להניח כי השיקים יכובדו ולא היה הסכם עם הבנק כי השיקים יפרעו גם אם אין יתרה מספקת בחשבון, וכי סירוב השיקים נעשה כדין. עוד צויין על ידי המשיב כי המערערת הוכרזה בעבר כלקוח מוגבל מתוקף הגבלה אשר הוטלה עליה בעבר על ידי בנק אחר, וכי ההגבלה הנוכחית משמעותה הכרזתה של המערערת כלקוח מוגבל חמור. בדיונים התברר כי ניתנו מסגרות אשראי זמניות מעבר לסך 5,000 ₪ האמורים, כמפורט להלן. 7. המערערת הגישה את הערעור כשהיא אינה מיוצגת, ורק במהלך הדיונים החלה להיות מיוצגת על ידי עורך דין. 8. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי במסמכים אשר הוגשו, והתרשמתי מהעדים אשר העידו בפני, באתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור, ולבטל את הבאת שלושת השיקים נשוא הערעור במנין השיקים המסורבים. ביחס לשיקים הנוספים אשר סורבו לאחר ההגבלה, הרי שביחס לסירוב הראשון שבהם מיום 7.6.2009 אין להביאו במנין מהנימוקים ביחס לשלושת השיקים נשוא ערעור זה, כפי שיפורטו להלן וביחס לאחרים, המפורטים בטבלה אשר צורפה לתשובת המשיב לערעור, הרי שסירובם נובע מההגבלה ומביטול מסגרת האשראי בעקבותיה, וממילא אם לא היו שלושת השיקים נשוא הערעור מסורבים, הרי שלא היתה מוטלת הגבלה ולא היתה מבוטלת מסגרת האשראי, ולכן גם את כל אלו אין להביא במנין השיקים. מכאן שיש להורות כי גם כל שאר השיקים בטבלה אשר בסעיף 7 לתשובה לערעור אינם צריכים לבוא במנין השיקים המסורבים. ער אני לכך שהערעור נסב על שלושה שיקים בלבד, ואולם בנסיבות הענין, בהם הודעת ההגבלה לא כללה את השיקים הנוספים, והם נוספו בעקבות הודעת ההגבלה, וכי המחלוקת בדיונים לגופו של ענין התייחסה גם אליהם, אני מוצא לנכון ליתן סעד גם ביחס אליהם. 9. מהנימוקים דלעיל ביחס לשיקים הנוספים, מעבר לשלושת השיקים נשוא הערעור, אין להיעתר לבקשה למחיקה על הסף של הערעור. השיקים הנוספים, סירובם והנימוקים לסירובם, כרוכים ושלובים בתוצאה ביחס לשלושת השיקים נשוא הערעור שבפני. ברי כי אלמלא סירובם של שלושה אלו, לא היה סירוב של האחרים, ומכאן שההכרעה בענין השלושה מובילה לתוצאה דומה ביחס לאחרים. 10. מהשתלשלות העניינים אשר הוכחה בפני, ביחס לאופן ניהול החשבון והעמדת מסגרות אשראי עולה כי לחשבון זה היתה, בזמנים הרלוונטיים לשיקים נשוא הערעור, מסגרת אשראי קבועה בסך 5,000 ש"ח. זאת מתאריך 21.12.2008, והיא אמורה היתה להיות בתוקף עד לתאריך 1.7.2009. 11. עיון בתדפיס החשבון (מע/1) מראה על יתרות חובה גבוהות כדלקמן : 23.3.2009 - 17,114 ש"ח בחובה. (לאחר כיבוד שיק על סך 2,000 ש"ח). באותו יום מופקד סך במזומן של 7,500 ש"ח, ומכובד שיק נוסף בסך 2,840 ש"ח והיתרה עומדת על סך 12,454 ש"ח. 24.3.2009 - 13,454 ש"ח בחובה - לאחר כיבוד שיק ע"ס 1,000 ש"ח. 29.3.2009 - 9,154 ש"ח בחובה - לאחר כיבוד שלושה שיקים בסך כולל של 3,500 ש"ח. 30.3.2009 - 9,054 ש"ח בחובה - לאחר כיבוד שיק ע"ס 1,500 ש"ח. 31.3.2009 - 10,554 ש"ח בחובה - לאחר כיבוד שיק ע"ס 1,500 ש"ח. 1.4.2009 - 8,672 ש"ח בחובה. 2.4.2009 13,353 ש"ח בחובה לאחר חיוב החשבון בשלושה שיקים - 1,548 ש"ח, 3,000 ש"ח ו- 1,065 ש"ח. השיק האחרון ע"ס 1,065 ש"ח הינו שיק אשר לבסוף סורב והוא הראשון מבין שלושת השיקים נשוא הערעור. לאחר שזוכה החשבון בסכום השיק ע"ס 1,065 ש"ח אשר סורב, ניתן לראות הפקדת מזומן בסך 6,000 ש"ח ואז הופקד שיק זה שוב וכובד, וכן הופקד שיק נוסף ע"ס 2,200 ש"ח וגם הוא כובד, כך שבתאריך 5.4.2009 לאחר כיבוד השיק הנוסף כאמור עמד החשבון ביתרת חובה של 10,653 ש"ח. השיק הבא אשר סורב היה בתאריך 15.5.2009 - אלמלא סורב היה החשבון ביתרת חובה של 6,886 ש"ח (דהיינו 1,886 ש"ח חריגה מהמסגרת). בין סירוב השיק מיום 2.4.2009 לסירוב השיק מיום 15.5.2009 ניתן לראות כמה כיבודי שיקים אשר מבוצעים כאשר החשבון ביתרת חובה החורגת מהמסגרת של 5,000 ש"ח. ראה שיק ע"ס 2,500 ש"ח ושיק ע"ס 800 ש"ח מיום 6.4.2009 אשר כובדו והביאו את החשבון ליתרת חובה בסך 11,271 ש"ח. יצויין כי יומיים לאחר מכן היתה העברה של 15,000 ש"ח לזכות החשבון. ויודגש - יומיים לאחר מכן. כן ראה שני שיקים ע"ס 1,100 ש"ח כל אחד אשר כובדו והביאו את החשבון ליתרת חובה של 7,292 ש"ח ביום 13.4.2009. יצויין כי בין לבין היו הפקדות וחיובים שונים. עד לסירוב השיק השלישי נשוא הערעור, ביום 31.5.2009, קיים שיק נוסף אשר כובד על ידי הבנק ואשר לאחר כיבודו היתה חריגה אל מעבר למסגרת האשראי של 5,000 ש"ח. כך, בתאריך 22.5.2009 כובד שיק ע"ס 2,504 ש"ח אשר הביא את החשבון ליתרת חובה של 6,575 ₪. 12. התמונה העובדתית העולה מהאמור לעיל הינה כי מספר רב של פעמים הבנק מכבד שיקים למרות חריגות ממסגרת האשראי, חריגות אשר בחלקן הינן חריגות משמעותיות, עד ללמעלה מכפליים המסגרת. שלושת השיקים נשוא הערעור נמוכים בחלקם בסכומיהם מחלק מהשיקים האחרים אשר כובדו, ויתירה מכך, החריגה אליה הם מביאים נמוכה בחלקה מהחריגה אליה הביאו שיקים אחרים אשר כובדו. זאת ועוד, עיון בתדפיסי החשבון מביא למסקנה ברורה כי לא רק בשל משיכת שיקים הגיע החשבון מפעם לפעם לחריגות ממסגרת האשראי, אלא גם בשל הוראות קבע שלא סורבו ופעולות שונות בחשבון. 13. הבנק הגיש תצהיר של המנהל החדש של הסניף. הסברו היה כי היו העמדות של אשראי חד צדדי על ידי הבנק בחודשים האחרונים שלפני ההגבלה. נטען על ידו כי מסגרות האשראי הזמניות נועדו לגשר על בקשות אד הוק של לקוח. מנהל הסניף מעיד כי : "מסגרת האשראי הזמנית ניתנה ב - 15-16 למרץ עד 14 לאפריל עד 13,000 ש"ח, זה כולל את המסגרת השוטף" (פרו' עמ' 4 שו' 19-20). המנהל מעיד : "היו העמדות של אשראי חד צדדי בחודשים האחרונים שלפני ההגבלה". הלקוח דיבר על מקור סילוק ודאי לימים הקרובים כפי שאכן רואים בדפים שהוא הפקיד" (פרו' עמ' 4 שו' 25-26). העד אומר כי "מסגרות אשראי חד צדדיות הועמדו רק במקרה שהלקוח בא ומפקיד כסף באותו יום, משמע חריגה של יום" (פרו' עמ' 5 שו' 16-17). לא ברור כיצד אמירה זו מתיישבת עם כך שאשראי זמני הועמד למשך כמעט חודש כפי האמור לעיל. העד מעיד (בעמ' 5 שו' 1-4) כי אין בידיו "כרגע נתונים ספציפיים לגבי העמדות אשראי חד צדדי ונימוקיהם בחשבון הנ"ל" ומוסיף "שלא לגבי כל הפעמים אוכל לתת הסבר מדוייק ובדוק וזו מהסיבה שלפעמים זה אשראי ליום יומיים". התבקשו מסמכים מהבנק ובארבעה מהם נחזו אשראים לפרקי זמן קצרים וזאת בסכומים של עד 5,000 ש"ח. 14. העיד בפני מי שעבד בבנק בתקופת ניהול החשבון והכיר אותו ואת בעלת החשבון, כאשר ההחלטות לגבי סירוב או אישור של שיקים היו שלו מתחילת 2009 (פרו' עמ' 5 שו' 23-24). העד מעיד כי החשבון התנהל בחריגות (פרו' עמ' 5 שו' 22). גם עד זה מתייחס להעמדת מסגרת אשראי לפרקי זמן קצרים, ומעיד כי קיימת מסגרת שוטפת והועמדו מסגרות חד צדדיות לזמנים מוגבלים. 15. עיון בדפי החשבון מביא למסקנה כי העמדת אשראי זמני, אשר הבנק מכנה אשראי חד צדדי, לפרקי זמן קצרים, היה בחשבון זה ענין שבשיגרה, שאם לא כן, אין כל הסבר לכיבוד שיקים, הוראות קבע ופעולות נוספות, משך חודשים, בחריגה, ולעיתים חריגה משמעותית, ממסגרת האשראי המקורית של 5,000 ש"ח. 16. ניתן לומר כי מתן אשראי חורג, בצורה של מסגרת אשראי חד צדדית לימים ספורים או מסגרת אשראי זמנית החורגת מהמסגרת השוטפת לפרקי זמן ארוכים יותר, היה ענין שבשגרה, ונעשה פעמים רבות בחשבון זה. למעשה, בפרקי הזמן אשר ביחס אליהם הובאו מסמכים היה המצב של חריגה מהמסגרת של 5,000 ₪ המצב השכיח אשר נהג ברוב הזמן. בפועל האשראי אשר נתן הבנק בשיגרה ובאופן כמעט קבוע היה גבוה מהמסגרת. זאת בין בדרך של העמדת מסגרות אשראי זמניות ובין ללא העמדתן, תוך שהבנק מכבד צורות שונות של חיובים בחשבון דוגמת שיקים והוראות קבע. במצב דברים זה גם על הפסקת אותם אישורים לחריגות ממסגרת האשראי השוטפת, יש להחיל את הפסיקה הקובעת כי אין להפסיק מסגרת אשראי באופן שרירותי, וגם עליה יש להחיל את עקרונות תום הלב. 17. חובת תום הלב, והחובה להימנע מפעולות שרירותיות, מוטלת על בנק גם בפעולותיו להפסקת מסגרת אשראי, ותהיה זו מסגרת אשראי "פורמאלית" או מסגרת אשראי הנוהגת בפועל. חובת תום הלב המוטלת על בנק משתרעת לכל תחומי פעילותו. מתן מסגרת האשראי הינו אכן ענין שבשיקול דעת הבנק על פי נסיבותיו של כל לקוח, יכולת ההחזר ושיקולים נוספים אשר הינם שיקולי הבנק עצמו. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם ממצב בו התנהגות בפועל, משך פרק זמן, יצרה למעשה מסגרת אשראי חריגה בפועל, באופן היוצר באופן אובייקטיבי ציפייה סבירה להמשכה של המסגרת. אין לומר כי מכח חובת תום הלב הבנק אינו רשאי להפסיק מסגרת אשראי, אולם הדבר צריך להיעשות בסבירות ובכפוף לעקרון תום הלב. להחלת עקרון תום הלב גם בהפסקת מסגרת אשראי ראה נרקיס ומור, חובות החלות על הבנקים, כרך א' עמ' 143-144 : "... בכל פעם בו הבנק שוקל מחדש אם להפסיק את מסגרת האשראי אם לאו - עליו לעשות זאת בצורה סבירה ולא באופן שרירותי. כלומר יש להחיל את עקרונות תום הלב בבדיקת מעשיו של הבנק". ראה ה.פ. (מחוזי חיפה) עיסמי נ' בנק לאומי (לא פורסם, 1998) שם נקבע ביחס לסעיף המאפשר הפסקת מתן אשראי ללא הודעה מוקדמת :   "ברם, למרות נוסחו הגורף של הסעיף האמור, אין המשיב רשאי לעשות בו שימוש בכל עת שימצא לנכון, ללא כל הצדקה, ובניגוד להסכם שנעשה עם הלקוח - המבקש, ימים ספורים קודם לכן. ואם יעשה כן, בנסיבות כאמור, הרי שיהיה מקום לראות בהתנהגותו משום התנהגות חסרת תום לב שתזכה את הלקוח, לפחות במתן רשות להתגונן כנגד התביעה, אם לא יותר מכך."   18. במצב הדברים המתואר לעיל, היה כדי להביא להנחה סבירה כי הבנק יאפשר חריגה אשר תאפשר כיבוד שלושת השיקים נשוא הערעור ויעמיד מסגרות אשראי זמניות לצורך זה, בפרט כאשר מדובר בשיקים בסכומים נמוכים מחלק מהשיקים האחרים ובחריגות נמוכות מחריגות אחרות. בנסיבות אלו, סבירה בעיני הסתמכות המערערת על ההתנהלות אשר הפכה לנוהג ביחסיה עם הבנק. זאת בפרט כאשר ידוע לבנק ולפועלים מטעמו כי אין מדובר בחשבון פרטי אישי אלא בחשבון עסקי בו מנוהל העסק של המנוח באמצעות ילדיו. המערערת מעידה כי כאשר קמה מהשבעה ידעה על קיומם של מספר שיקים שצריכים לצאת. במצב זה בו ידועים לבנק כל הנתונים האמורים, וכענין שבשיגרה היו ניתנות מסגרות אשראי גדולות יותר, רשאית היתה המערערת להסתמך על הנוהג אשר נוצר. 19. סעיף 10 (א) (3) לחוק קובע : "(א) לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה: ... (3) ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו". 20. "יסוד סביר להניח" אין ענינו בהנחה סובייקטיבית גרידא של הלקוח. ההנחה האמורה צריכה להישען גם על אלמנטים אובייקטיבים אשר יהפכוה לסבירה. לצורך החלת סעיף 10 (א) (3) לחוק לא די בעצם ההנחה של לקוח כי שיק לא יסורב. הנחה זו צריכה לעמוד במבחן הסבירות, דהיינו כי גם במבחן אובייקטיבי. 21. בעניננו, מכלול הנסיבות המתואר לעיל מביא למסקנה, בהסתמך על התנהלות הצדדים בעבר, כי למערערת היה יסוד סביר להניח כי שלושת שיקים אלו יפרעו על ידי הבנק באמצעות העמדת מסגרת אשראי זמנית קצרת מועד, כפי שנעשה בשיגרה קודם לכן. לא הוכח בפני על ידי הבנק קיומן של נסיבות מיוחדות וחריגות במקרים קודמים של העמדת מסגרות אשראי זמניות, ואשר לא התקיימו בענינם של שלושת השיקים נשוא ערעור זה. טענות העדים, המנהל הנוכחי, והעובד אשר עבד בתקופה הרלוונטית בסניף, לא התייחסו באופן פרטני להעמדת מסגרות האשראי הזמניות, אלא ציינו באופן כללי כי הן מועמדות כנגד "מידע בדוק על כסף שצריך להיכנס, למשל צ'ק דחוי" (פרו' עמ' 5 שו' 6). אכן סביר כי כך נהגו במרבית המקרים, אולם אין בפני ראיה כי בכל הפעמים הועמד אשראי רק כתוצאה ממידע כאמור. יודגש כי החריגה אשר היתה נוצרת כתוצאה משלושת השיקים האמורים הינה נמוכה מחלק מחריגות אחרות, וכי מדובר, באופן יחסי להתנהלות החשבון, בחריגה לא משמעותית. עובדה זו מחזקת את היות הציפיה לכיבוד השיקים, ציפיה סבירה. 22. מכל האמור אני קובע כי הוכח בפני התקיימות התנאי האמור בסעיף 10 (א) (3) לחוק, על כי היה למערערת יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את שלושת השיקים נשוא ערעור זה, מכח הסכם איתו. ההתנהלות האמורה יש בה כדי ליצור הסכם מכללא, לפחות לכך שהפסקת העמדת האשראי הנוסף תיעשה שלא באופן מיידי וחד צדדי, אלא באופן סביר המאפשר כיבוד התחייבויות אשר ניתנו בהסתמך על האשראי מחד, ומנגד תוך שמירה על האינטרס של הבנק שלא להיחשף לסיכון גבוה מדי. כאמור השיקים האמורים היו בסכומים נמוכים באופן יחסי להתנהלות החשבון, ואין מדובר בסיטואציה של סיכון לא סביר לבנק. 23. לפיכך אני מורה כי שלושת השיקים נשוא ערעור זה לא יובאו במנין השיקים אשר סורבו כמפורט ברשימת השיקים נספח א' לערעור. מהנימוקים המפורטים לעיל אני מורה כי גם את השיקים הנוספים אשר סורבו, ואשר מפורטים בטבלה אשר בסעיף 7 לתגובת המשיב לערעור, אין להביא במניין השיקים המסורבים לצורך ההגבלה. 24. המשיב ישא בהוצאות המבקשת בסך 1,500 ש"ח. אשראיערעור