קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על התנאים לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ: לפניי בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש - החייב (להלן: "המבקש") על החלטתו של כב' הרשם צחי אלמוג מיום 27.07.11 בה נקבע כי הצו לעיכוב יציאה מן הארץ שניתן במעמד צד אחד ביום 07.09.11 יבוטל בכפוף לתנאים שיפורטו להלן. המבקש טוען כי התנאים נוקשים מידי וגב' ענת ברק בן שם (להלן:"המשיבה") טוענת כי התנאים אינם מספיקים ומבקשת להקשיחם. רקע 1. ביום 21.10.1998 פתחה המשיבה נגד המבקש את תיק ההוצל"פ שמספרו 26-10825-98-3, לביצוע שיק ע"ס 150,000$ (להלן: "תיק ההוצל"פ"). סכום החוב המעודכן נכון למועד זה בתיק ההוצל"פ עומד בסך מעל מיליון ₪. ביום 27.01.1999 ניתן לראשונה בתיק ההוצל"פ צו לעיכוב יציאתו של המבקש מן הארץ וזאת עוד בטרם מתן אזהרה. 2. ביום 01.02.1999 בוטל הצו בהתאם להסדר הדיוני בין הצדדים וההליך המשפטי המשיך להתקיים עד שניתן נגד המבקש פסק דין ביום 25.12.05 ע"י כב' השופט צבי דותן לאחר שהמבקש נבדק בבדיקת פוליגרף וגירסתו בקשר לנסיבות הוצאת השיק התבררו כשקריות. ביום 07.09.11 הוצא צו עיכוב יציאה נשוא הדיון בפניי. המבקש הגיש בקשה לבטל את הצו ביום 19.07.11. 3. ביום 24.07.11 התקיים דיון ארוך וממצה בפני כב' הרשם צחי אלמוג. ביום 27.07.11 נתן כב' הרשם החלטה ארוכה ומנומקת שבסופה נקבע כי החייב יוכל לצאת מן הארץ אם יעמוד בתנאים שנקבעו שם, דהיינו: הצו יבוטל בכפוף לתשלום 10,000$ על חשבון החוב הפסוק ובכפוף לכך שהחייב ימציא שלושה ערבים, שאין להם תיקים בהוצל"פ ואשר כל אחד מהם משתכר לפחות 7,000 ₪ נטו בחודש לחילופין ימציא החייב ערבות בנקאית בלתי מותנית בסך 50,000$ או הפקדת מזומן. 4. ביום 31.07.11 הוגש ערעור דחוף עם בקשה לקיימו בפגרה כשלטענת המבקש הדחיפות נובעת מהעובדה שיציאתו מן הארץ מעוכבת מזה כשבועיים והוא חייב לחזור לארה"ב על פי דרישת שלטונות ההגירה בכדי שבקשתו לקבל אזרחות אמריקאית תחת הגרין-כארד שברשותו, לא תסוכל. התיק נקבע לדיון בפניי ליום 11/8/011. 5. ביום 02.08.11 הגישה המשיבה ערעור מצידה על תנאי הערבות הקלים לדעתה שהושתו על החייב. תיק זה נקבע לדיון בפני כב' השופטת פינצ'וק. באותו היום הגיש ב"כ המשיבה בקשה לאחד את הדיונים בין שני התיקים ובהחלטתה מיום 10.08.11 הורתה סגנית הנשיאה כב' השופטת גרוסמן על איחוד הדיונים בפניי. ביום 11.08.11 התקיים הדיון בפניי בו חידדו ב"כ הצדדים את טענותיהם. 6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהגישו הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשות להידחות ואין מקום למתן רשות ערעור בשני התיקים. טענות הצדדים 7. ב"כ המבקש המלומד טוען כי טעה הרשם כאשר דחה את בקשתו לביטול צו עיכוב היציאה הן בקשר לטענות המקדמיות של המערער בדבר היעדר מסירת אזהרה ובדבר קבלת הצו שלא כדין והן לגופו של עניין שעה שקיבל את טענת המערער על כי הוא תושב חוץ אך התנה את ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ כנגדו, בתשלום כספי גבוה המעקר את ההחלטה. המבקש טוען כי מרכז חייו בארה"ב, שם התגורר משנת 1975 וניהל שם עסק בתחום הנדל"ן, וכי הוא תושב חוץ שמרכז חייו ומקור פרנסתו הינם בחו"ל, ועל כן יש לאפשר לו לחזור למקום מושבו. בהקשר זה מציין המבקש כי ההלכה הפסוקה קובעת כי עיכוב יציאה נגד תושב חוץ יינתן רק במקרים נדירים, כאשר קיימות נסיבות כבדות משקל השקולות כנגד העובדה שמדובר בתושב חוץ, וככלל אין למנוע ממנו לשוב למקום מושבו. עוד טוען המבקש כי נכון למועד הגשת הרע"צ הוא אינו מנהל עסקים בישראל, וכי הדרך היחידה שבה הוא יכול לחזור לעמוד על רגליו ולפרוע את חובו היא לשוב למקום מושבו שנמצא בארה"ב. לטענתו, לאור התמורות הכלכלית בארה"ב הוא חי בצמצום רב, הכנסותיו החודשיות הן בין 4,000$ ל-6,000$ כאשר יש לו הפסדים רשומים של מיליוני דולרים בארה"ב. לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו זכות התנועה בכלל והזכות לצאת מן הארץ בפרט היא זכות יסוד חוקתית, הגוברת על זכות הקניין של המשיבה. עוד טוען החייב כי טעה הרשם בהתעלם מכך שהחייב הינו תושב חוץ שאין לו כל הכנסה ונכסים בישראל ועל כן אין ביכולתו לעמוד בשום צו תשלומים. 8. ב"כ המשיבה המלומד טוען כי החלטת רשם ההוצל"פ וניתוחו המשפטי בדין יסודם אך מסקנתו הקלה בצורה לא שקולה עם המבקש ומאפשרת לו להתחמק מתשלום החוב הפסוק. לטענתו, המבקש הפגין זלזול בהחלטות בית המשפט וההוצל"פ. למול חופש התנועה של החייב עומדת זכות קניינית לקבל את הסכום שנפסק, והאינטרס הציבורי שפסקי דין יכובדו ויוצאו לפועל. המשיבה טוענת כי החייב הוא אזרח ישראלי שניהל עסקים בישראל, וככזה התחייב בהתחייבות נשוא שיק שהוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ, כאשר התנגדות החייב לביצוע השטר נדחתה בסופו של יום. כן טוען ב"כ המשיבה כי אין די בתנאים אותם קבע הרשם בכדי להבטיח חוב העולה על 2,000,000 ₪ וכי קיים חשש ממשי שהחייב ינצל את התנאים המקילים ויחמוק מהארץ והפעם לבלי שוב. עוד טוען ב"כ המשיבה, כי אמנם נקבע כי יציאתו של תושב חוץ תעוכב רק במקרים נדירים ויוצאי דופן (רע"א 7208/93 וייסגלס נ' וייסגלס פ"ד מח(4) 529), אולם באותו מקרה דובר על תושב חוץ שאין לו קשר עם ישראל, בניגוד למבקש דכאן, וכי פסק הדין בעניין וייסגלס ניתן לפני תיקון סעיף 14 לחוק ההוצל"פ, הקובע כי רשם ההוצל"פ רשאי לעכב את יציאתו של חייב מן הארץ אם קיים יסוד סביר להניח שהחייב עומד לצאת מהארץ בלי לפרוע את החוב או להבטיח את פירעונו. דיון והכרעה 9. המבקש ומעמדו כ"תושב חוץ" החייב הינו אזרח ישראלי שחי מעל ל-35 שנים בארה"ב, ילדיו נולדו שם והוא עובד שם בתחום הנדל"ן. בחקירת פני כב' הרשם צחי אלמוג העיד המבקש (פרוטוקול מיום 24.07.11 בעמוד 2): "ש. אתה אזרח ישראל ותושב ארה"ב? ת. נכון אני לא אזרח אמריקאי יש לי גרין-כארד. ש. יש לך מספר גרין כארד? ת. כן. אני מציג תעודה שמספרה איי-3709905 שהוצאה במקור באוגוסט 81. בהחלטתו בבקשה קבע כב' הרשם צחי אלמוג: "..יש להחיל על המקרה את הקריטריונים שמחילה הפסיקה על "תושב חוץ" בכל הקשור למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ..". ככלל יציאתו של תושב חוץ תעוכב רק במקרים נדירים ויוצאי דופן כפי שנפסק רע"א 7208/93 וייסגלס נ' וייסגלס פ"ד מח(4) 529. עם זאת כב' השופט ס' ג'ובראן כתב בהחלטתו מיום 03.06.07 רע"א 1667/07 ציון דדון נ' רפא"ל : "אמנם נקבע כי אין לעכב את יציאתו של תושב חוץ מהארץ אלא במקרים יוצאי דופן (בר"ע 7208/93 וייסגלס נ' וייסגלס פ"ד מח(4) 529). אולם יש לזכור כי באותו מקרה דובר בתושב חוץ שאין לו קשר עם ישראל, בעוד שהחייב בענייננו הוא אזרח ישראלי אשר ניהל בעבר עסקים בישראל, ואף מנהל כיום הליך משפטי כנגד רפא"ל בארץ. בנסיבות אלה צדק ראש ההוצל"פ בהעדיפו את זכותה של הזוכה על פני זכותו של החייב, ולא נמצא מקום להתערב בכך. " 10. איזון בין הזכויות והאינטרסים למבקש נפגעת זכות התנועה, אך כנגדה עומדת זכות הקניין של המשיבה שגם היא זכות יסוד חוקתית, וכן האינטרס הציבורי לכיבוד פסקי דין וקיומם. לעניין זה נכתב בספרו של ד' בר-אופיר, הליכים והלכות, עמ' 378, כדלהלן: "סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל קובע כי ראש ההוצל"פ מוסמך להוציא כנגד חייב צו עיכוב יציאה מן הארץ כאשר הוא עומד לעזוב את הארץ, בכדי לסכל הליכים המתנהלים נגדו או בכדי להימנע מביצועו של פסק דין. לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם חירותו יש לפרש סעיף זה מתוך זיקה לחוק היסוד ולחשיבות הטמונה בזכותו של אדם לצאת מן הארץ בתור זכות חוקתית. אך יחד עם זאת אין לשכוח כי כנגד זכות זו עומדת זכותו הקניינית של הזוכה לקבל את מה שנפסק לטובתו, ויחד עם זאת עומד גם אינטרס הציבור שפסקי דין של בתי המשפט יכובדו ויוצאו לפועל." בנסיבות המקרה דנן, אני סבור כי הרשם קיים איזון נאות בין הזכויות האינטרסים הרלבנטיים בהחלטתו שלא לבטל את הצו שהוצא כנגד המבקש אלא בהתקיים התנאים שהציב. בהקשר זה מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבה המלומד לפיה חלק מפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ המבקש המלומד אינם רלוונטיים מפני שניתנו ע"פ תקנות סדר הדין האזרחי כאשר האדם הוא בבחינת נתבע ולא בבחינת חייב בתיק הוצל"פ. יתירה מזו מקובלת עליי גם טענת ב"כ המשיבה המלומד על כי המערער נתן שיקים ללא כיסוי לאזרחים ישראלים וכאשר מגיע מועד הפרעון ובית המשפט בישראל נתן החלטות בעניין, לא ניתן לומר בפשטות כי למבקש אין נכסים רשומים בישראל ובכך להיפטר מכל חובה שבדין. עם זאת, הערעור שהגישה המשיבה הפך לתיאורתי שעה שהמבקש יצא מן הארץ על פי התנאים שהציב כב' הרשם, מה גם שאינני סבור שתנאים אלו היו בלתי סבירים עד כי יש להתערב בשיקול דעתו ובהתרשמותו הישירה מהעדים שהופיעו בפניו ובמסמכים שהוגשו. 11. ב"כ המשיב המלומד הפנה אותי להחלטתו של כב' השופט ת' אור ברע"א 2773/95 עתי"ם סוכנות החדשות הישראלית נ' שמואל שמואלי (להלן:"מקרה שמואלי"). לדידו שם המדובר באותן נסיבות בדיוק, דהיינו המדובר בחייב תושב ארה"ב ואזרח ישראל אשר מרכז חייו בארה"ב, שם מקום עבודתו ואין לו עיסוקים או נכסים בישראל, אשר הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ וכשהגיע ארצה לביקור ביטל בית המשפט את צו עיכוב היציאה, ללא דרישת כל ערבויות שהן. 12. סבורני שעל אף שקיים דמיון רב בין מקרה שמואלי לבין המקרה שנדון בפני, ניתן לאבחן את המקרה ולהגיע לתוצאה שונה. ראשית, יש לזכור שההחלטה במקרה שמואלי ניתנה לפני תיקונו של סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל בתיקון מספר 29 משנת 2008, כאשר המחוקק הבהיר כי לאחר התיקון אין דרישה להברחת נכסים בדווקא בעוד שבמקרה שמואלי התייחס כב' השופט ת' אור במפורש לעניין זה: "בנסיבות אלה, נראה לי שצדק ראש ההוצאה לפעול כשהגיע למסקנה שאין לעכב את יציאתו של המשיב מן הארץ. כשאין בעיכוב היציאה מהארץ לסייע בגביית החוב, וכל כולו מיועד להפעיל לחץ על החייב תושב החוץ, אשר אין לו נכסים בארץ ואין לייחס לו שהוא מתכוון להבריח נכסים - אין להצדיקו.-(ההדגשה ע"י מ.ק) 13. חובת כיבוד אב ומצוות ביקור חולים לדידי קיים הבדל נוסף ועקרוני בין המקרים: בעוד שבמקרה שמואלי חזר החייב לביקור קצר אצל אביו החולה שאושפז הרי שבמקרה דנן הגיע החייב לחגוג את חתונת בתו. סבורני שבעניין זה יש מקום לבדוק את המשמעויות השונות של ארועים אלו בעם היהודי ולפנות למקורות מים חיים של המשפט העברי. הפנייה לעקרונות מהמשפט העברי הינה, הן מתוך חוק יסודות המשפט, התש"מ - 1980 המפנה לעקרונות הצדק, המוסר והשלום של מורשת ישראל והן באמצעות ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית עפ"י חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכפי שציין כב' הנשיא אהרון ברק בספרו "שופט בחברה דמוקרטית" (עמ' 290): "ערכי היסוד של המשפט העברי מעצבים את דמותנו כעם וכמדינה. בהם באים לידי ביטוי היותנו לא רק מדינה דמוקרטית אלא גם מדינה יהודית. ערכי יסוד אלה הם חלק מערכי היסוד של משפטנו. יושם נא אל לב: הפנייה לערכי היסוד של המשפט העברי אינה פנייה אל משפט משווה. זו פנייה אל משפט ישראל. זו פניית חובה. הפנייה אינה אל כל ערכיו של המשפט העברי. הפנייה היא לאותם ערכים המהווים חלק ממשפט המדינה". ערכי התום לב, ערכי הצדק, היושר וההגינות, הם ערכים המהווים חלק ממשפט המדינה וניתן לשאוב מהמשפט העברי הדרכה כיצד לנהוג על פיהם. במקורותינו חשיבות רבה וידועה למצוות כיבוד הורים, בהיותה הדיבר החמישי בעשרת הדיברות: "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָך"" (שמות כ' י"ב). וכך נפסק בקיצור שולחן ערוך (רבי שלמה גנצפריד זצ"ל, מאה 19): "צריך לזהר מאד בכבוד אביו ואמו ובמוראם, שהשוה אותן הכתוב לכבודו ולמוראו, יתברך שמו. כתיב, כבד את-אביך ואת-אמך. וכתיב, כבד את-ה' מהונך. באביו ואמו כתיב, איש אמו ואביו תיראו. וכתיב, את-ה' אלהיך תירא. כדרך שצוה על כבוד שמו הגדול ומוראו, כן צוה על כבודם ומוראם. שלשה שתפין הם באדם, הקדוש-ברוך-הוא ואביו ואמו. - איש מזריע לבן שבו, אשה מזרעת אדם שבו, והקדוש-ברוך הוא נופח בו נשמה, מראה עין, ושמיעת אזן, ודבור בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אומר הקדוש-ברוך-הוא, מעלה אני עליכם, כאלו דרתי ביניהם וכבדוני". המשנה מדגישה (מסכת כריתות ו' ט') שמעמדו של האב קודם למעמדה של האם וכבודו קודם לכבודה: "האב קודם לאם בכל מקום; יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם--תלמוד לומר "איש אימו ואביו תיראו" (ויקרא יט, ג), מלמד ששניהם שקולין. אבל אמרו חכמים, האב קודם לאם בכל מקום, מפני שהוא ואימו חייבין בכבוד אביו." וכן ידוע הסיפור המובא בתלמוד הבבלי (במסכת קידושין דף לא, א.): "בעו מיניה מרב עולא: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון, ודמא בן נתינה שמו. פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא שכר, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו. אמר רב יהודה אמר שמואל: שאלו את רבי אליעזר: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו. בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר, ורב כהנא מתני: בשמונים ריבוא, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו. לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו, שנולדה לו פרה אדומה בעדרו. נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם: יודע אני בכם, שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא." ואם לא דיי בכך יש ערך גדול לביקור חולים עד כי נאמר במקורותינו (תלמוד בבלי, סדר נשים, מסכת נדרים, דף לט עמ' ב.) כי מצוות ביקור חולים מקילה על צערו של החולה: "כל המבקר חולה - נוטל אחד משישים בצערו" וכך אומר רבי עקיבא (שם בדף מ, עמ' א'): "כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים (=רוצח)".  14. כך שניתן אף לומר שהמבקר את אביו חולה חייב במצווה כפולה ומכופלת ומגיע ארצה בנסיבות טרגיות ובלתי צפויות ואין זה הוגן וסביר במדינה יהודית ודמוקטרית לנצל זאת בכדי ללחוץ עליו לפרוע חובו. אך במקרה דנן ניתן להבין את הנושה המתוסכל שמנסה שנים רבות ללא הועיל לגבות את חובו ונאלץ לבהות בבעל חובו מגיע ארצה לחגיגת חתונת ביתו. הנושה עומד חסר אונים אל מול הטענה שלתובע מצד אחד אין נכסים בישראל ומנגד הוא מגיע ארצה לחגוג. בעוד שבמקרה שמואלי כאשר מגיע אדם ואפילו הוא בעל חוב לבקר את אביו החולה הרי שאין כאן התרסה כנגד הנושה ובנקל ניתן להבין את פסיקת בית המשפט העליון כי עיכובו של חייב כזה בארץ מהווה הפעלת לחץ שאין להצדיקה. 15. יתירה מזו, כפי שהסתבר בפתח הדיון, הצו של כב' הרשם היה אפקטיבי ו"פתאום נמצאו" חמישים אלף דולאר בכדי לאפשר למבקש לממש את ה"חלום" שלו ולהפוך ממחזיק גרין כארד לאזרח ארה"ב. ב"כ המבקש המלומד ציין שאם הצו אינו חוקי, לאפקטיביות שלו אין כל משמעות, שכן יתכן ואם היו הנושים נוקטים בצעדים אי חוקיים, כגון שליחת "גובים אלימים", גם היו "מוצאים כסף" מהמבקש, אך במדינת חוק אנו גרים ומדיניות שיפוטית ראויה צריכה להביא לביטול הצו והחזר ההערבות שהופקדה. לדידי, ראשית, כב' הרשם אלמוג ציין בהחלטתו בבהירות רבה שהכשלים הטכניים שבבקשה לצו לא הופכים אותו לאי חוקי, וההני מאמץ את קביעותיו. שנית, סבורני שדווקא מדיניות שיפוטית ראויה לא יכולה להיענות למבוקש, לבטל מעיקרו את הצו, לבטל את התנאים שקבע כב' הרשם, להחזיר את הכסף לחייב ולהותיר את הנושה בפני שוקת שבורה, תוך פגיעה באמון במערכת המשפט וביכולתה לממש פסקי הדין שיוצאים תחת ידה. ביטול החלטת הרשם והחזר הערבויות היא זו שתעביר מסר ועידוד לנושה - בפעם הבאה שיגיע החייב לביקור בארץ - לפנות לאותם גורמים שציין ב"כ המבקש המלומד, בכדי להגיע לתוצאה אפקטיבית. 15. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעורים והחלטת הרשם בדבר התנאים לביטולו של צו עיכוב היציאה יעמודו על כנם. משדחיתי את שני הערעורים, אין צו להוצאות. עיכוב יציאה מהארץערעורצווים