קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על חשבוניות פיקטיביות: 1. נימוקי הערעור הערעור הוגש על החלטת המשיב לפיה חייב את המערער בתשלום מס בסכום קרן של כ-713,000 ₪. המערער הגיש השגה על דרישת התשלום בגין חשבוניות לגביהן קבע המשיב כי אינן חשבוניות מס כדין, על פי הוראות חוק מס ערך מוסף תשל"ו - 1975 (להלן: "החוק"). נאמר כי המערער, אשר טען כי קיבל את המסמכים הנחזים להיות חשבוניות מאדם ששמו מוענה מחברון, לא הוכיח כל קשר ישיר או עקיף בין אותו מוענה לבין העוסקים נשוא המסמכים בגינם נוכה מס התשומות. לא נבדק קיומם של העוסקים ורישומם כעוסקים מורשים, שעה שרובם לא נרשמו כעוסקים מורשים בתאריכי החשבוניות וחלקם לא עוסקים בעבודות בנייה. בהודעת הערעור נאמר כי המערער הוא קבלן לעבודות בנייה ניקיון ושינוע. בשנות המס הרלוונטיות 2003-2006 התקשר עם אדם בשם מוענה, אשר היה לדברי המערער נציג של חברות כח אדם וזאת לצורך קבלת עובדים. המערער שילם לאותו אדם אחת לחודש את שכר העובדים כנגד חשבוניות, בצירוף אישור ניהול ספרים וניכוי מס במקור של אותן חברות אשר סיפקו את כח האדם. המערער התקשר עם מי שהציגו את עצמם כעוסקים מורשים, הנפיקו חשבוניות ומסרו כאמור אישורי ניהול ספרים וניכוי מס במקור. המערער היה סמוך ובטוח כי הוא מתקשר עם גופים אשר אושרו כעוסקים על ידי המשיב. גם אם מי מהעוסקים לא היה פעיל או לא דיווח, לא יכול היה המערער לדעת על כך ויש לראות בו כמי שיצא ידי חובתו ומעבר לכך. 2. תשובת המשיב המשיב חזר על האמור בהחלטה בהשגה. כמו כן, צויינו שמות העוסקים השונים שעל שמם הוצאו המסמכים הנחזים להיות חשבוניות. המשיב היפנה להוראות סעיף 38 לחוק. על יסוד בדיקה שנעשתה נמצא כי המסמכים הנחזים כחשבוניות לא הוצאו למערער כדין. יש לראות במסמכים ככסות לעבודה שלא בוצעה בפועל בין המערער לבין מוצאי המסמכים. גם אם בוצעו העבודות, הרי שלא בוצעו על ידי פועלים של מוציאי המסמכים ולכן אין בכך כדי להפוך את המסמכים לחשבוניות כדין. המסמכים אף לא ערוכים על פי התקנות ואין הם כוללים פירוט לפיו ניתן לבחון קיומה של עיסקה. אין למערער מסמכים או חוזים או פרטי חשבונות. המסמכים נרשמו בכתב ידו של המערער והתמורה שולמה במזומן. המערער לא דרש מאותה מוענה יפוי כח, לא נפגש עם בעלי החברות ואין לו צילום של תעודת זהות של מוענה. המשיב התייחס בנפרד לחברות השונות. המערער לא עמד במבחן האובייקטיבי אשר נקבע בפסיקה ונראה כי התקשרות עם מוצאי החשבוניות היתה מגמתית ולצורך כיסוי חשבונאי בלבד. המצאת אישורים בדבר ניכוי המס אין בהם כדי לעמוד במבחן האובייקטיבי כפי שנקבע בפסק דין מ.א.ל.ר.ז. 3. דיון והחלטה המערער איננו מיוצג וייצג את עצמו במהלך הדיון. לדברי המערער הוא דיסלקטי ולכן התבקשה על ידי ב"כ המשיב לעבור איתו על התצהיר מטעם המשיב ולחזור על הדברים שנאמרו שם. יש לציין כי התצהיר עצמו הועבר לידי בא כוחו הקודם של המערער. המבחן לבחינת היותם של מסמכים חשבוניות אשר הוצאו כדין הוא המבחן האובייקטיבי. בע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכנות בע"מ נ' מנהל מע"מ (להלן: "פסק דין מ.א.ל.ר.ז") חזר כב' הנשיא ברק על הקביעה כי המבחן הראוי לנקוט בשאלת היותה של חשבונית חשבונית כדין, הוא המבחן האובייקטיבי. התרת ניכוי מס תשומות על בסיס מבחן סובייקטיבי יכול לגרום לניכוי מס תשומות אף שלא שולם מס כזה בתור מס עסקאות. ניכוי מעין זה פותח פתח לרמאויות, כאשר נטרול הכשל באופן פשוט ויעיל נמצא בידי הנישומים. לכן, המבחן הראוי לכוון את התנהגות הנישומים לשם נטרול הכשל ולא לכיוון הרמאות הוא המבחן האובייקטיבי. (סעיף 24 לפסק הדין). עוד נקבע כי רק במקרים חריגים ניתן לאפשר לנישום לנכות מס תשומות אף אם החשבונית הוגשה שלא כדין מהבחינה האובייקטיבית. זאת למשל, אם הנישום יוכיח כי לא התרשל ונקט בכל האמצעים הסבירים על מנת לוודא כי החשבונית הוצאה כדין -לרבות אימות החשבונית וזהות העוסק. באותו מקרה, נקבע כי המערערת לא נכנסת לגדר החריג של המבחן האובייקטיבי, שכן נמנעה מלברר אודות החברות עימן סחרה אצל הרשויות המוסמכות ואף לא דרשה הצגת מסמכים רלוונטים כגון יפוי כח, אשר יכול היה לקשור בין האדם מולו פעלו לבין החברות שאותן התיימר לייצג. גם במקרה שבפניי אין כל מקום לומר כי יש לראות במערער כמי שנכנס בדרך כלשהי למסגרת החריג למבחן האובייקטיבי. במסגרת חקירתו הנגדית חזר ואישר המערער כי את כל החשבוניות הנושאות שמות של מספר חברות קיבל מאותו אדם בשם מוענה. המערער, גם לא ידע לומר בבירור מה שם משפחתו של אותו מוענה וגם אין לו צילום המערער אישר כי לא ביקש ממוענה מסמך כלשהו הקושר אותו לעוסקים שעל שמם הוצאו החשבוניות. משנשאל המערער האם לא היה לו מוזר כי אותו מוענה הביא לו חשבוניות של מספר רב של עוסקים, ענה כי מוענה מקושר עם הרבה חברות. המערער אישר כי הוא שילם במזומן, כי אין לו הסכם בכתב, וכי הקשר עם מוענה מסתכם בכך שהוא היה מתקשר למוענה ואומר לו שצריך פועלים, מוענה היה מספק לו את הפועלים ואת החשבוניות והחשבוניות נכתבו בכתב ידו. לדבריו, יש לו מנהל חשבונות וכאשר ביקש ממוענה אישור על ניהול ספרים וניכוי מס במקור, ביקש ממנהל החשבונות לבדוק והוא אמר שהכל תקין. מעדות זו עולה באופן חד משמעי כי המערער לא ביצע כל פעולת בדיקה על מנת לברר את קיומם של מוציאי החשבוניות לכאורה, כעוסקים המורשים להוציא חשבונית ואף לא בדק קשר כלשהו בין אותו מוענה לבין מוציאי החשבוניות, או את קיומו של יפוי כח מאותן חברות לכאורה לידי מוענה. לתצהירו של חיים בובליל מטעם המשיב צורפו הודעות שונות אשר עמדו כנגד עיניו בעת מתן ההחלטה בהשגה. באשר לחשבוניות א.א. חי כל עסק בע"מ - עולה כי תיק העוסק במע"מ נסגר עוד ב- 11/03 בעוד שהחשבוניות הוצאו לכאורה בין השנים 2004-2005. בעל המניות של אותה החברה הוא מר קוטינה לואי, אשר טען בהודעתו שהוא לא מכיר את המערער ולא את מוענה וכי החל מסוף שנת 2003 לא הפעיל כל חברה. באשר לחשבוניות חברת רצף מרצפות בע"מ - מסר אלאוברה, ממנהלי החברה, כי רצף לא עוסקת בבנייה אין לה פועלים וכי הוא לא מכיר את המערער. המשיב גבה הודעה מעליאן מוחמד אשר קנה כביכול את מניות החברה, מהודעתו עולה כי לא היו לו עובדים והוא לא חתם על יפוי כח. באשר לחברת אבו סאלח פאיז - התיק סגור במע"מ החל מיום 1.4.01. באשר לזעתרי מועאז בראכת - התיק סגור במע"מ החל מיום 1.5.03, בעוד שהחשבוניות הפיקטיביות הוצאו לאחר מכן בתקופה שבין 09/03 לבין 06/04. כמו כן, מחקירתו של בראכת עלה כי לאחר שסגר את תיקו במע"מ לא הוציא יותר חשבוניות מס ולא נתן רשות לאף אחד להוציא חשבוניות מס על שמו. באשר לחברת י.ל.י אבטחה ושירותים בע"מ - תיק העוסק סגור החל מיום 31.12.05 בעוד החשבוניות הוצאו בשנת 2006. באשר ללחמי מדובר במאפיה, כאשר המערער לא הראה כל קשר בין אותה חברה ובעלי המניות שלה לבין מוענה. באשר לחברת אלכסנדרה - תיק החברה סגור החל מיום 1.1.05 בעוד שחלק מהחשבוניות הוצאו בשנת 2006. מחקירת הבעלים של החברה עולה כי הוא לא נתן יפוי כח וכי חותמת החברה כללה את המילה בע"מ ואילו הלוגו של החשבוניות לא כלל את המילה בע"מ. באשר לחברת קורונל בע"מ תיק החברה סגור במע"מ החל מיום 31.12.03. באשר לחברת פרימון בע"מ מדובר בחברה שעוסקת בהובלות. באשר לעבאסי מחמד עלי, עולה מחקירת המשיב כי העוסק עסק בשירותי ניקיון ואין כל קשר בינו לבין מוענה. באשר לחברת קוקר הילה בע"מ, עולה מחקירת המשיב כי מספר ח.פ של החברה אשר היה רשום על החשבוניות הפיקטיביות השייך לחברה של קוד הילה, העוסקת במכירה קמעונאית של דלק. מכל האמור לעיל עולה כי לא הוכח קשר כלשהו בין מוסרי החשבוניות לבין מוענה, או התקשרות כלשהי בין המערער לבין מוצאי החשבוניות לכאורה. מסקנה זו עולה גם מעיון החשבוניות עצמם אשר נרשמו בכתב ידו של המערער. מדובר בחשבוניות אשר נאמר בהן באופן כללי "אספקת עובדים" או "פועלים" ללא ציון האתר וללא פירוט מספר העובדים. בפסק דין מ.א.ל.ר.ז הבהיר הנשיא ברק כי דרישת הפירוט בחשבוניות אינה דרישה טכנית בלבד אלא דרישה מהותית שכן עליה לשקף עיסקה אמיתית בין הצדדים. העדר כל פירוט בחשבוניות מונע את אותה בדיקה של אמיתות העיסקה. בהצגת אישור על ניהול ספרים וניכוי מס במקור אין כדי לעמוד במבחן האובייקטיבי. זאת במיוחד בנסיבות שתוארו לעיל, מהן עולה חד משמעית כי העסיקה האמיתית היחידה היתה בין המערער לבין אותו מוענה. התוצאה מכל האמור לעיל היא כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות וכי דין הערעור להידחות. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל. מיסיםעבירות מסחשבונית פיקטיביתערעורחשבונית