קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על תשלום אגרת בית משפט: 1. הערעור הוא על החלטת רשמת בית משפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת תמר נתנאל-שרון, כרשמת) מיום 2/11/2009, שניתנה בתיק ה"פ 16325-08-09, שם הורה בית המשפט כי האגרה המתחייבת בהליך היא על-פי תקנה 3 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (פרט 10 שבתוספת) (להלן: תקנות האגרות), המפרט הליכים שרואים את שוויים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף. בהסתמך על האמור, אישר בית המשפט כי סכום האגרה ששולם בסך 1,029 ש"ח, הוא מלוא האגרה המתחייבת, ודחה טענת המערערים כי על המשיבים להוסיף ולשלם אגרה מתחייבת לפי סעד כספי בשווי של 46 מיליון ש"ח. 2. על פי כתב התביעה עתרו המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים) למתן פסק דין הצהרתי לפיו נכרת חוזה מכר בינם לבין המערערים בנוגע למקרקעין היודעים כגוש 1021 חלקות 9-8, בפרדס חנה ובכלל זה המרכז המסחרי המצוי שם לרבות הבניין המצוי שם (להלן: המקרקעין) וכי אלה נמכרו למשיבים בתמורה ל- 56 מיליון ש"ח, ולכן זכאים הם להירשם כבעלי המקרקעין. לחלופין, נתבקש סעד הצהרתי לפיו יוצהר כי המערערים ניהלו משא ומתן עם המשיבים ביחס לאותם מקרקעין בחוסר תום לב, וכי על בית המשפט ליתן צו שיורה למערערים לשוב ולנהל עמם משא ומתן ולהביא לסיומו, בנוגע לאותם מקרקעין, והכול בתום לב. 3. המערערים טענו בפני כבוד השופטת נתנאל-שרון, כרשמת, כי על המשיבים לשלם אגרה בהליך לפי שווי של 46 מיליון ש"ח, וזאת מאחר שניתן לכמת את שוויו של החוזה. לעומתם טענו המשיבים כי מדובר בסעד הצהרתי או לכל היותר לצו עשה, אשר אינו מחייב תשלום אגרה מעבר לזו ששולמה בפועל. המדינה שנתבקשה להגיב בנושא האגרות, באותו הליך בפני כבוד השופטת נתנאל-שרון, לא הגישה תגובתה במועד. 4. בהחלטה שניתנה על ידי כבוד השופטת נתנאל-שרון ביום 2/11/09, נקבע כי האגרה משולמת על פי הסעד לו עותרים בעלי הדין. במקרה של התובענה דנן, מדובר בסעד הצהרתי ולכן בדין גבה בית המשפט אגרה לפי תקנה 3 לתקנות האגרות. 5. בערעור, חוזרים המערערים וטוענים כי הסעד המבוקש במהותו אינו הצהרתי בלבד, אלא הוא סעד כספי במהותו, וכי אין ללמוד על מהות הסעד מכוח הגדרתו על ידי בעלי הדין, אלא יש לבחון אותו לגופו של עניין. בחינה כזו תגלה כי מדובר בתביעה לתשלום פיצויי קיום ואכיפה של חוזה מכר, אשר ניתן לכימות ולאומדן שוויו הכספי בסך של 56 מיליון ש"ח, מאחר שעל-פי הנטען הייתה הסכמה למכור להם המקרקעין כנגד התמורה האמורה. המערערים טוענים כי הצו ההצהרתי המבוקש אינו אלא תחילתו של ההליך, ואילו סופו סעד כספי כתוצאה מסעד הצהרתי - תביעה לפיצוי כספי המוערך בין 50-40 מיליון ש"ח, לפחות, מה שמלמד שוב כי מדובר בתביעה כספית המחייבת תשלום אגרה בהתאם ואין להעניק סעד הצהרתי מקום בו נתבקש סעד ממשי. מה עוד שספק אם ניתן לברר את התביעה המורכבת במקרה דנן במסגרת של המרצת פתיחה. לטענתם, יש לראות את ניסוח התביעה כניסיון לחסוך בתשלום אגרה ואין מקום לאשר הליך כזה בכלל, וכאשר יש בו כדי להכביד על בעלי הדין האחרים - כמו במקרה זה- בפרט. 6. במסגרת הדיון בפניי, הוסיפו המערערים והפנו בעיקר למורכבותה של התביעה. מדובר בתביעה המתייחסת למקרקעין שנמכרו לצדדים שלישים ובחלקם גם לצדדים רביעיים. רוכשים אשר אף קיבלו הלוואות מבנקים לצורך רכישת המקרקעין, ובגין אותן הלוואות נרשמה משכנתא בלשכת רישום המקרקעין. על בסיס נתונים אלה הוגשה התובענה כנגד 14 בעלי דין. עוד הפנו המערערים לסעיפים 174 ו-174 לכתב התביעה המתוקן, שם עתרו המערערים, ולו לחלופין, למתן פיצוי כספי. בסעיפים אלה יש לעמדת המערערים כדי לבסס טענותיהם בדבר היות ההליך תביעה לסעד כספי. המערערים טענו עוד, כי לאור עמדת המשיבים, טענתם היא כי הם שילמו כספים לצורך רכישת המקרקעין ולא קיבלו כל תמורה, כך שיש לראות את התביעה כתביעה להשבתם או לפיצוי. ב"כ המשיבים הודה שאין הוא יכול להתחייב שלא תהיה תביעה כספית בעתיד, אך נכון למועד זה, אין תביעה כספית ומדובר כרגע בתביעה לקבל פסק דין הצהרתי על פי המבוקש בתובענה שמטרתו רישום זכויות במקרקעין על שם המערערים. 7. דין הערעור בהתייחס לערעור רשם בנושא גובה האגרה - להידחות, בכפוף לכך שסעיפים 174 ו- 175, ככול שאלה מתייחסים לסעד של פיצוי, יימחקו [סעיף 174 - יש למחוק כולו, סעיף 175 - בחלקו]. במהלך הדיון, נתן ב"כ המשיבים הסכמתו למחיקת הסעיפים הנ"ל. 8. ההליך על-פי ניסוח כתב התובענה הוגש בקשר לחוזה נטען למכירת מקרקעין על ידי המערערים למשיבים. המשיבים מזכירים את אופן ניהול המשא ומתן, תוך ציון כי המערערים ניהלו במקביל משא ומתן עם אחרים, ולכן מבקשים הם להעמיד להכרעה בעיקר שתי שאלות: אם המשא ומתן הבשיל לכדי חוזה מחייב, או שמא מצויים בעלי הדין בשלב המשא ומתן; ואם אי השלמת המו"מ אף הוא נוגע להתנהלות חסרת תום לב מצד המערערים. בנסיבות אלה, עותרים המערערים לצו הצהרתי, בדבר קיומו או תוקפו של חוזה מכר נטען של המקרקעין או צו שיורה על השלמת המו"מ. שאלת תוקפו של חוזה מכר, לרבות מידת הבשלתו של מו"מ בין הצדדים לקראת כריתתו של חוזה מכר, כאשר מדובר בנכס שהוא "מקרקעין", לרבות אכיפתו של הסכם כזה, יש בו כדי להשפיע על רישום הזכויות במקרקעין, לרבות זכות השימוש בהם, ומחלוקת כזו יכול שתובא להכרעה שיפוטית, בדרך של המרצת פתיחה או בדרך של תביעה רגילה, כשהסעד הוא סעד הצהרתי (ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 109 (1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית) 386-396 (2003); כן ראה ה"פ 2484-08-08 אחים תקוה - גידול ירקות בע"מ נ' פיירוויי השקעות (כבוד השופטת גרסטל, נשיאה). העובדה שבבסיס התובענה במקרקעין קיימת טענה בדבר חוזה או משא ומתן לקראת כריתתו, אינה מחייבת תוצאה לפיה במקרה כגון זו התובענה היא בעילה חוזית, שהרי כאמור, המחלוקת נוגעת לעצם קיומו של חיוב חוזי אשר יכול להקים חבות לרשום זכויות במקרקעין. הליך כזה מצדיק תובענה לסעד הצהרתי. 9. ועוד, העובדה שבתובענה יש אזכור של ערך המקרקעין שביקשו המשיבים לרכוש אינה בגדר נתון מכריע אשר ייקבע את גובה האגרה. אין תקנה 3 מוציאה בהכרח מתכולתה הליך ששוויו ניתן לביטוי בכסף. "הליך ששוויו ניתן לביטוי בכסף ואינו נכלל בגדר תקנה 3, יכול שיכלל בגדר פרט 3(ב) לתוספת ("תביעה אחרת, למעט הליך שפרט 8 חל עליו") ולאו דווקא בגדר פרט 3(א)" (ראה רע"א 4851/04 גרנד סנטר חברה לפיתוח והשקעות ברח' דיזינגוב בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (השופט גרוניס) פסק דין מיום 21/9/04 סעיף 5 להחלטה, להלן: פס"ד גרנד סנטר). בהסתמך על פס"ד גרנד סנטר ועל דרך ההשוואה לאמור שם, אושר כי בהליך לפיו עתר התובע במסגרת בקשה לאכיפת שעבודים מסוימים על פי אגרות חוב ומכוח משכנתאות (להלן: בקשת אכיפה), האגרה המתחייבת אינה לפי שווים של הנכסים המשועבדים. באותו מקרה דובר באכיפתה של אגרת חוב המובטחת בשעבוד צף, ונדרש אישורו של בית משפט המחוזי (סע' 194 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983). בנוגע לשאלת גובה האגרה, נקבע כי הליך אכיפת שעבודים אינו מהווה משום "תביעה לסכום כסף קצוב", אלא בדומה לתובענה למתן סעד הצהרתי בדבר קיום חוב כספי, אף זו אינה מהווה לצרכי אגרה תובענה לסכום כסף קצוב. לכן, ככלל, גם כאשר מדובר בסעד ששוויו ניתן לביטוי כספי, עדיין אין בכך בלבד לחייב באגרה הזהה לאגרה המתחייבת ב"תביעה לסכום כסף קצוב". 10. סעד הצהרתי מעצם מהותו והייחודיות בו, שהוא בא להגן על זכות נטענת קיימת, מצד אחד, ולמנוע מפני כפירה והכחשה בעתיד, מצד שני. לא יכול להיות ספק, שאם אכן יינתן צו הצהרתי במחלוקת הנדונה, כמבוקש על ידי המשיבים, תצמח להם תועלת רבה ויהיו הם רשאים גם לצו עשה לצורך רישום זכויות. 11. בענייננו, טענו המערערים כי מדובר בסעד תיאורטי, שבכל מקרה יקשה מאוד לאכיפה ואף רישום זכויות במקרקעין, ספק אם יינתן ואם רישומם בפועל יתאפשר, מאחר שהמקרקעין כבר נמכרו לצדדים שלישיים ואולי אף לצדדים רביעיים, ולכן גם מטעם זה, אין לראות בסעד ההצהרתי, סעד אופרטיבי. טענות דומות עלו בע"א 6291/95 (בן יקר גת חברה להנדסה ולבניין בע"מ נ' הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה מודיעין, פ"ד נא(2) 825, 871ב-ו). שם נקבע כי יש לתת סעד הצהרתי במקום בו יש בפסק הדין להסיר מכשול העומד בפני המבקש. בפסק דין בן יקר הועלתה הטענה כי הואיל ובקשה שם במסגרת תכנון ובניה כפופה לאישור משרד השיכון, הרי שהסעד הוא תיאורטי, וזאת מאחר שמשרד השיכון מתנגד להקלה. למרות האמור קבע בית המשפט כי: "המבחן לעניין סיווגה של בקשה לסעד הצהרתי כבקשה תיאורטית או אקדמית טמון בשאלה אם קיים לתובע עניין ממשי בפתרון הבעיה שהציג בפני בית המשפט. בעניין זה יש חשיבות ניכרת לשאלה אם הסעד המבוקש ישרת מטרה שיש בה תועלת. ההלכה לעניין זה היא כי מקום בו יש בפסק-הדין כדי להסיר מכשול העומד בפני המבקש או לפתור קושי שהוא ניצב בפניו, יש לומר כי לתובע עניין ממשי כאמור". מתן הצו בתיק זה - לפחות תיאורטית עשוי לפתור את המחלוקת. לאור המפורט לעיל, ותוך איתור נקודת האיזון הנכונה, יש לפרש התקנות באופן ליברלי, ולא לנעול את שעריו של בית המשפט בפני המתדיינים. לכן, במקרה של ספק לגבי חיוב ההליך בתשלום אגרה, יועדף הפירוש המקל עם המתדיין, תוך איזון נכון שלא ייתן יד לעקיפתה של קופת הציבור וימנע הכבדה על בעל הדין האחר. כל זאת במיוחד לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובכלל זה זכות הגישה לבתי המשפט, שהורחבה (רע"א 783/05 נילי ענבי נ' אייל קורן. ניתן ביום 18/6/06). כאמור, וככול שהבחינה נדרשת לצורך קביעת סיווג האגרה המתחייבת לרבות שיעורה, אין לחייב באגרה נוספת. 12. ואולם, יש להוסיף ולהבהיר כי אין בהחלטה זו לייתר את שיקול הדעת של בית המשפט בבואו לבחון את עצם הזכות ליתן צו הצהרתי או צו עשה (ראה בש"א 81750/01 חברת השוק הסיטונאי לתוצרת חקלאית בירושלים בע"מ נ' עיריית ירושלים [מרים מזרחי] 19/8/2008 (להלן: פס"ד חב' השוק הסיטונאי). כמפורט שם, מתן סעד הצהרתי הוא עניין שבשיקול הדעת, ובית המשפט יימנע מלתת צו כזה באותם המקרים בהם המבקש לא הצביע על אינטרס המצדיק להיעתר לו. ואם בעל הדין יכול להשיג מבוקשו בדרך אחרת, ואם מתן הסעד לא יביא לידי כפל תביעות (ברע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מייקל מוזס [נבו] , החלטה מיום 21/7/98). ההחלטה כאן בנושא האגרה, אינה מייתרת ואינה מכתיבה את ההחלטה בדבר עצם הזכות למתן הצו בפועל. כאמור הועלו טענות בדבר היות ההליך מורכב וכי דרך של המרצת פתיחה אינו ההליך המתאים. לעניין זה יש להבהיר כי תביעה לסעד הצהרתי, יכול שתוגש בדרך של תביעה רגילה. אין בפסק דין למנוע טענות לעניין זה. מורכבות ההליך וסיכוייו יכול שייבחנו במסגרתו של ההליך, כמו גם נקיטה בהליכים להבטחת הוצאות, אם התובענה תדחה, לרבות נקיטה בהליכים לפישוט התביעה. 13. אשר על כן, אני מורה כמפורט להלן: א. סעיפים 174 ו- 175 מאחר שאלה מתייחסים לסעד של פיצוי, יימחקו: סעיף 174 - יש למחוק כולו, סעיף 175 - בחלקו. יובהר כי כל סעד של פיצוי, אם ייטען במהלך הדיון ואם בית המשפט יורה עליו, יחוייבו המשיבים, בתשלום מלוא אגרה בהתאם לתביעה כספית. ב. בכפוף למפורט לעיל, הערעור נדחה. ג. המערערים, ביחד ולחוד, ישלמו למשיבים 3-1, ביחד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪. אין צו להוצאות בין בעלי הדין האחרים. אגרת בית משפטערעוראגרה