קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד החלטת שר הפנים ליתן אישור להתקשרות: העותרת הגישה עתירה זו כנגד החלטת המשיב 2, שר הפנים, אשר סרב ליתן אישור, מכוח סעיף 122 א'(ב)(3) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות"), ביחס להתקשרות בין העירייה (המשיבה 1) לבין העותרת, בעקבות זכייתה של העותרת במכרז שפרסמה העירייה. הצורך בקבלת האישור נבע מהיותו של מנכ"ל העותרת, בזמן הגשת ההצעה למכרז, מר יוסף שלי, חבר מועצת העירייה. בגדר עתירה זו עתרה העותרת לבטל את החלטת המשיב בהיותה בלתי סבירה ובלתי מידתית ולהורות על מתן האישור האמור כדי לאשר את ההתקשרות של העירייה עם העותרת. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: העותרת הינה חברה ותיקה העוסקת ומתמחה בהחזקת מערכות רמזורים, מערכות בקרת תנועה ומערכות בקרת חניונים והינה פועלת בכל רחבי הארץ. בחודש ינואר 2010 מונה מר שלי לכהן כמנכ"ל העותרת. למן שנת 2008 מכהן מר שלי כחבר מועצת העירייה, וחבר סיעת יחיד השותפה באופוזיציה, המונה 4 חברים, כאשר יתרת חברי המועצה, 23 במספר, מרכיבים את הקואליציה. בחודש אפריל 2010 פרסמה העירייה מכרז פומבי, מספר 19/2010, שעניינו ביצוע עבודות תחזוקה ובקרה של מערכת הרמזורים בבאר-שבע וכן ביצוע עבודות התקנה והקמה של מערכות רמזורים חדשות בעיר (להלן:"המכרז"). ביום 27.5.2010, התכנסה וועדת המכרזים במטרה לדון בהצעותיהם של ארבעה מציעים שהגישו הצעתם למכרז, בתוכם העותרת. בפתח הדיון, הודיעה היועצת המשפטית לוועדת המכרזים כי מר שלי, המכהן כחבר במועצה, משמש כמנכ"ל העותרת. לאחר בדיקת ההצעות נמצא כי הצעת העותרת הינה ההצעה הזולה ביותר כאשר הפער בין הצעתה להצעה שאחריה הינו כ-150,000 ₪ בשנה ובסך הכל 750,000 ₪ למלוא תקופת ההסכם. בסופו של הדיון קבעה וועדת המכרזים פה אחד כי: "לאור גובה ההצעה והיותה סבירה בנסיבות העניין, חברת אריאל וימזור הינה הזוכה במכרז". המלצת וועדת המכרזים אושרה על ידי ראש העיר וביום 10.6.10 הודיעה העירייה לעותרת על זכייתה במכרז, תוך שצוין בהודעה כי ההתקשרות בהסכם מותנית, בקבלת אישור מועצת העיר ואישור שר הפנים, נוכח היותו של חבר מועצת העיר מר שלי, מנכ"ל העותרת וזאת, בהתאם להוראות הפקודה (סעיף 122 א' (ב) (3)). בסמוך לאחר מכן, ולבקשת היועץ המשפטי לעירייה חתם מר שלי על כתב הצהרה והתחייבות בדבר הימנעות מניגוד עניינים, בהתאם, התחייב, בין היתר, להימנע מלהשתתף, מלדון ומלהשפיע בכל צורה שהיא על החלטות העירייה בכל הקשור לעותרת. ביום 16.6.2010 התקיימה ישיבת מועצת העיר במסגרתה נדונה, בין היתר בקשה לאישור ההתקשרות בין העותרת לבין העירייה, ביחס לעבודות נשוא המכרז, וזאת בהתאם להוראות סעיף 122 א' (ב) (3) לפקודת העיריות. הדיון התקיים בהעדרו של מר שלי. בפני חברי מועצת העיר הונחה חוות דעת משפטית של היועץ המשפטי לעירייה, אשר חיווה דעתו לפיה, אין מניעה לאשר את ההתקשרויות בין העותרת לעירייה כשהוא מדגיש בחוות דעתו כי העותרת הינה אחת החברות הגדולות והמובילות בתחומה בארץ בביצוע עבודות נשוא המכרז וכי פסילת כל התקשרות בין העירייה לבין תאגיד, שחבר המועצה מכהן בו כמנכ"ל, הינו צעד קיצוני הפוגע בזכויות יסוד של העותרת ובאינטרס הציבורי, וכי ניתן להגשים את המטרה של מניעת ניגוד עניינים על דרך של החתמת מר שלי על כתב ההצהרה וההתחייבות, עליו כאמור חתם. בסופו של הדיון נערכה הצבעה בנושא ומועצת העיר החליטה פה אחד (22 חברי מועצה בעד, ללא נמנעים או מתנגדים) לאשר את ההתקשרות נשוא המכרז. בעקבות מתן אישור מועצת העירייה פנתה העירייה ביום 1.7.10 לשר הפנים וביקשה לקבל את אישורו להתקשרות האמורה, כנדרש בהוראת סעיף 122 א' (ב) (3) לפקודת העיריות. ביום 10.8.10, השיב היועץ המשפטי למשרד הפנים לעירייה כי לדעתו קיימת מניעה משפטית לאשר את הבקשה, על רקע קשיים של ניגוד עניינים הנובעים, כלשונו, משני טעמים: "אופי הקרבה"- היותו של מר שלי חבר מועצה ובעל תפקיד בכיר בעותרת ו"מהות ההתקשרות" - התקשרות לטווח ארוך המצריכה פיקוח ומעורבות מצד העירייה. בתגובה שלחה העירייה ביום 25.8.10 מכתב מנומק ומפורט, בו עמדה בהרחבה על נסיבות העניין והסבירה כי בענייננו מתחייב ליתן את האישור ועוד ציינה כי היא נכונה לאמץ כל הסדר שיקבע על ידי משרד הפנים כתנאי למתן האישור, אשר יהא בו לדעת משרד הפנים להסיר את החשש לקיומו של ניגוד העניינים. היועץ המשפטי למשרד הפנים דחה את עמדת העירייה במכתבו מיום 15.9.11, כשהוא מציין כי: "אופי הקרבה ומהות ההתקשרות מציבים קשיים משמעותיים ומעלים חשש לא מבוטל לניגוד עניינים כאשר כנגדם לא הוצגו נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהכלל". ביום 7.10.10 פנתה העותרת ליועץ המשפטי של משרד הפנים בו שטחה את נסיבות המקרה, המצדיקות, לטעמה, מתן האישור וביקשה ממנו לשקול בשנית את עמדתו המקצועית ולהמליץ למנכ"ל משרד הפנים ליתן את האישור. ביום 8.11.10 שלח היועץ המשפטי של משרד הפנים תשובה לפנייתה של העותרת לפיה, ביום 3.11.10 דחה ממלא מקום מנכ"ל משרד הפנים, אשר לו הואצלה סמכותו של שר הפנים לפי סעיף 122 א' (ב) (3) לפקודה, את בקשת העירייה ליתן את האישור המבוקש. למכתב האמור צורפה החלטתו של מ"מ המנכ"ל בו נאמר בתמצית כי במקרה דנן לא מתקיימות אותן נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהכלל ולכן בקשת העירייה לאישור ההתקשרות שבנדון נדחית. על רקע דברים אלו התכנסה וועדת המכרזים של העירייה והמליצה לראש העיר לבטל את זכייתה של העותרת במכרז ולערוך מכרז חדש תחתיו. ביום 11.11.10 אימץ ראש העיר את המלצת וועדת המכרזים והודעה מתאימה נמסרה לעותרת ביום 14.11.10. העותרת פנתה לבית המשפט בעתירה זו, במסגרתה אף ביקשה צו ביניים אשר יאסור על העיריה להתקשר עם מציע אחר במכרז או ימנע מן העיריה לפרסם מכרז חדש. במסגרת הדיון אשר התקיים בפני, בצו הביניים הושגה הסכמה לפיה, חברת אחות של העותרת, אשר נתנה את שירותי העבודות נשוא המכרז לעיריה, תמשיך ליתן לעיריה שירותי עבודה, במחירי הצעתה של העותרת. לאחר הגשת העתירה, בחודש ינואר 2011, חדל מר שלי מלכהן כמנכ"ל העותרת. בכך סברה העותרת כי נסללה הדרך לאישור ההתקשרות בינה לבין העירייה, גם ללא אישור המשיב. העותרת לא חזרה אל המשיב בבקשה כי ישקול מחדש החלטתו בעניין, לאור שינוי הנסיבות בהן חדל מר שלי מלכהן כמנכ"ל העותרת וכי העתירה יוצאת כנגד החלטת המשיב מיום 3.11.10. בסיכומי טענותיה טענה כי יש לבחון את הדברים על פי המצב דהיום ומקום שמר שלי חדל מלכהן כמנכ"ל העותרת יש להכריז על זכייתה של העותרת ללא צורך בקבלת אישור שר הפנים. לחילופין חזרה וטענה לגופו של עניין. עמדת המשיב, כמפורט בתשובתו כי, ככל שהעותרת מבקשת להעמיד למבחן שיפוטי את מצב הדברים דהיום - בו מר שלי אינו מכהן עוד בתפקיד בעותרת, עליה לתקן עתירתה. המשיב אינו טוען כי על העותרת לחזור אל שר פנים בבקשה לעיין מחדש בהחלטתו, לאור שינוי הנסיבות, ויש להניח כי מיותר הדבר לאור עמדת באת כוחו, כפי שבאה לידי ביטוי בתשובתה בכתב לעתירה. אקדים ואומר כי ראיתי לנכון להתייחס לשינוי הנסיבות שחלו לאחר הגשת העתירה, מבלי לחייב העותרת בתיקון עתירתה, לאור העובדה כי המשיב באמצעות באת כוחו נתן עמדתו והמשיך להחזיק בדיעה כי אין בשינוי הנסיבות כדי לשנות החלטתו, לאור העמדה כי הדברים נבחנים על פי המצב הנתון בשלב ההשתתפות במכרז. טענות העותרת העותרת תקפה את החלטת המשיב בכמה מישורים: לטענתה עד היום לא גיבש המשיב קריטריונים כתובים להפעלת שיקול הדעת המוקנה לו על פי סעיף 122 א (ב)(3) לפקודה, וזאת בניגוד להתחייבותו בפני בג"צ בפרשת כחילה (ע"א 3030/96 עירית ירושלים נ' כחילה, פ"ד נ(5) 565). בהתאם, טענה כי העדר קריטריונים ברורים מעלים את החשש לשרירות והפליה ואף לפגמים מהותיים היורדים לשורשה של החלטה. העותרת בקשה לראות בכך פגם היורד לשורשו של עניין המצדיק ביטול החלטת המשיב בשל העובדה כי לא נקבעו קריטריונים ברורים להפעלת שיקול הדעת לפי סעיף 122 א (ב) (3) לפקודה. לחילופין, טענה כי העובדה שמר שלי חדל מלכהן כמנכ"ל העותרת ואינו ממלא בה תפקיד כלשהו, משנה את הנסיבות במובן זה שעם סיום תפקידו של מר שלי כמנכ"ל בעותרת, נסללה דרכה של העותרת לאישור זכייתה. דהיינו, כי ההתקשרות בין העותרת לעיריה הפכה להתקשרות "רגילה" אשר אינה מחייבת את אישור שר הפנים, כנדרש על פי הוראת סעיף 122 א (ב) (3) לפקודה. העותרת טענה כנגד עמדת המשיב לפיה, ישומה של הוראת סעיף 122 א (ב) (3) לפקודה חלה מן השלב של הגשת ההצעות במכרז וטענה כי לצורך עצם השתתפות במכרז אין צורך בקבלת אישור מוקדם. לטענתה, הן על פי הפרשנות המילולית של סעיף 122 א (ב) (3) לפקודה והן על פי מטרת החקיקה אין להרחיב את הדרישות כאמור בסעיף 122 א (ב) (3) לפקודה, על השלב המוקדם של הגשת הצעות. לחילופין, ולגופם של דברים, טענה העותרת כי החלטת המשיב שלא ליתן אישור על פי סעיף 122 א (ב) (3) לפקודה, נגועה בחוסר סבירות קיצוני ובלתי מידתית לאור העובדות המונחות לפתחו והן הסכמה פה אחד של חברי המועצה לאשר את הזכייה, על אף היותו חבר אופוזיציה, העובדה כי אינו חבר וועדת מכרזים, היתרון הכלכלי אשר יצמח לעיריה בזכיית העותרת - חיסכון כספי של 750,000 ₪ - כספי ציבור יקרים ולבסוף עובדת התפטרותו של מר שלי מתפקידו בעותרת. מנגד טען המשיב כי, אין בעובדה כי מר שלי סיים תפקידו כמנכ"ל העותרת כדי לשנות את ההחלטה מאחר והדברים נבחנים על פי מועד הגשת ההצעה. עוד טען, כי אישור שר הפנים, מכוח סעיף 122 א (ב) (3) לפקודה, נדרש לעצם ההשתתפות במכרז וכי היה על העותרת לקבל האישור הנדון כבר לעצם השתתפותה בהליכי המכרז. ומאחר ובזמן הגשת ההצעה כיהן מר שלי בתפקיד מנכ"ל העותרת, במקביל לתפקידו כחבר מועצת העירייה, הצורך בקבלת אישור שר הפנים עודנו רלבנטי ומהווה פגם. כלשונה של ב"כ המשיב: " עצם הגשת המועמדות במכרז על ידי גורם שהוא בעל מעמד במועצה מעוררת ספקות לגבי שמירת עקרון השוויון בין המציעים ותקינותה של קבלת ההחלטות בנושא." לגופה של החלטה, טענה ב"כ המשיב כי מדובר בהחלטה שקולה ומידתית לאור החשש הממשי למשוא פנים וניגוד עניינים בנסיבות בהן מנכ"ל העותרת מכהן בתפקיד חבר מועצת העיר וכי אין בעובדה כי, על אף היותו נמנה על האופוזיציה במועצה, זכתה העותרת בתמיכה מלאה של כל חברי המועצה, כדי להסיר את אותו חשש. שמא, תמיכה גורפת זו נועדה להשקיט את אגף האופוזיציה. דיון סעיף 122 א לפקודה קובע : "(א) חבר מועצה, קרובו, סוכנו או שותפו, או תאגיד שיש לאחד מהאמורים חלק העולה על עשרה אחוזים בהונו או ברווחיו או שאחד מהם מנהל או עובד אחראי בו, לא יהיה צד לחוזה או לעסקה עם העיריה... (ב) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול... (1)... (2)... (3) לגבי חוזה או עסקה שהמועצה ברוב של שני שלישים מחבריה ובאישור השר התירה ובתנאים שהתירה; הודעה על מתן היתר כאמור תפורסם ברשומות." על רקע ניסיון שלילי מצטבר בעיריות בדבר קיומם של יחסים עסקיים בין העיריה לבין חברי המועצה עצמם או עם גורמים אחרים שיש לחברי המועצה אינטרס אישי ישיר בעסקיהם, קידם המחוקק את חקיקת הוראת סעיף 122 לפקודה. מטרת ההוראה היתה "למנוע את התופעה לבד ממקרים נדירים שבהם קיים צידוק לסייג את הכלל."(ראה דברי בית המשפט בפרשת כחילה עמ' 569). הוראה זו מקדמת את העיקרון האוסר על עובד ציבור או נציג ציבור להימצא במצב של ניגוד עניינים בעבודתו הציבורית, עקרון המבוסס על עקרונות המנהל התקין, חובת ההגינות ותם הלב. לפיכך, נקודת המוצא על פי סעיף 122 לפקודה הינה אסור על התקשרות בין עיריה לבין חבר מועצה המעורב בדרך כזו או אחרת בעסקה. הסייג לכלל הינו האמור בסעיף 122 א (ב)(3) לפקודה הקובע את החריג לכלל והוא אישור ההתקשרות בכפוף לאישור שר הפנים ורוב של חברי המועצה. על המבקש להוציא עצמו מן הכלל ולהנות מן הסייג, מוטל הנטל להוכיח נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה ממנו. נשאלת אפוא השאלה האם הוכיחה העותרת כי נתקיימו בעניינה נסיבות מיוחדות אשר יצדיקו סטייה מן העיקרון והאם יש בשינוי הנסיבות - בהן הפסיק מר שלי מלכהן בתפקיד כלשהו בעותרת - כדי לשמוט את הקרקע תחת דרישת האישורים על פי סעיף 122 א (ב)(3) לפקודה או להוסיף נסיבה למנין הנסיבות המצדיקות את החריג לכלל, ובהתאם מתן האישור המיוחל מן המשיב. סבורה אנכי כי מכלול הנסיבות בפרשה דנן מטות את הכף לטובת העותרת וכי נתקיימו נסיבות, אשר יתכן וכל אחת בפני עצמה אין בה די אך, שילובן יחדיו, כולן כאחד, מגבשות מסה קריטית אשר לגביה ניתן לומר כי נתקיימו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בשיקול דעת המשיב ומתן ההיתר המבוקש. ככלל מן הראוי כי מציע, המבקש להשתתף במכרז של רשות מקומית או עיריה היודע כי נסיבותיו מקימות את הצורך בקבלת האישורים כמפורט בסעיף122א (ב) (3) לפקודה יטיב אם יקדים להשתתפותו במכרז קבלת האישורים האמורים. סביר להניח כי הרוב נוהגים כך, מאחר והוצאות השתתפות במכרז הן כה גבוהות עד כי משתתף ימנע מלהגדיל את סיכוניו מעבר לסיכון הקיים בעצם ההשתתפות במכרז, והוא הסיכון הנוסף של אי אישור עסקה מכח הוראת סעיף 122א(ב)(3) לפקודה. אולם, לעיתים, קיימות נסיבות של דחיפות הליכי המכרז ולוח הזמנים המוקצב למציעים הינו כזה אשר אינו מאפשר את קבלת האישורים מראש. מעבר לאמור, אין, לעניות דעתי, ללמוד, מנוסח הוראת סעיף 122א(ב)(3) לפקודה, על מניעה משפטית מלאפשר לזוכה במכרז לקבל את האישורים לאחר הזכייה עצמה. הסיכון המוגדל שהוא לוקח על עצמו הינו סיכונו שלו. בין אם יש לראות בהצעה במכרז כ"חוזה נספח" או כ"חוזה נלווה", "חוזה טרומי" או "חוזה מוקדם", סבורה אני, כי לשון סעיף 122א(ב)(3) לפקודה מכוונת ל"חוזה העיקרי". אין לשון הפקודה מונעת את עצם ההשתתפות במכרז כי אם את ההתקשרות גופא. יוצא אפוא כי, אם בוחר מציע, הנדרש לאישורים, על פי סעיף 122א(ב)(3) לפקודה, להשתתף במכרז, עוד קודם לקבלת האישורים הנדרשים, לוקח הוא על עצמו את הסיכונים שבאי קבלת האישורים וזכייתו הופכת, כבמקרה דנן, למותנית ואין לומר, באופן גורף, כי האישורים לפי סעיף122א(ב)(3) לפקודה נדרשים לעצם הליך ההשתתפות במכרז. סבורה אני כי מקום שהמחוקק קובע הוראה אשר יש בה כדי לצמצם את חופש העיסוק או חופש החוזים יש לפרש את ההוראה על דרך הצמצום. והפרשנות המוצעת לעיל הינה הפרשנות המאוזנת והראויה , לדידי, בנסיבות הוראת סעיף 122א(ב)(3) לפקודה. מן הראוי לציין כי במקרה דנן, לא דחה המשיב את הבקשה מטעם זה כי אם לגופו של עניין ועמדה זו של המשיב לפיה קיים צורך לקבל את האישור בשלב ההשתתפות במכרז הינה עמדה מאוחרת, אשר באה לאחר התפטרותו של מר שלי מתפקידו, עמדה שאין לה מקום. הסוגייה הבאה העומדת לדיון הינה סוגיית התפטרותו של מר שלי מלכהן כמנכ"ל העותרת והאם יש בכך כדי לייתר את הצורך בקבלת האישור על פי סעיף 122א(ב)(3) לפקודה. סבורה אני כי צדק המשיב בעמדתו כי אין בהתפטרותו של מר שלי מלכהן בתפקיד בעותרת כדי לקדם את הקביעה כי הוראת סעיף 122א(ב)(3) לפקודה אינה חלה, במובן זה שאישור מועצת העירייה ושר הפנים אינה נדרשת עוד. בהליכי מכרז, הנסיבות נבחנות על פי מצב הדברים שהתקיים ביום החלטת ועדת המכרזים על הזכייה, הוא יום ההתקשרות העסקית המותנית באישורי מועצת העירייה ושר הפנים. מקום שבזמנים רלבנטים אלה כיהן מר שלי בתפקיד בכיר בעותרת נדרשו האישורים כאמור, גם אם מאוחר יותר התפטר מתפקידו. פרשנות אחרת של הדברים תשים פלסתר את תכליתה של הוראת סעיף 122א(ב)(3) לפקודה ואף עלולה לקדם התנהלות בלתי ראויה של מציעים כגון התפטרויות כפויות או פיקטיביות של בעלי תפקידים בחברות זוכות, שהינם גם חברי מועצת העירייה. לפיכך, סבורה אני כי אין בהתפטרותו של מר שלי מלכהן כמנכ"ל העותרת כדי לייתר את הצורך בקבלת האישורים האמורים כמפורט בהוראת סעיף 122א(ב)(3) לפקודה. בהנתן האמור, יש לבחון את החלטת שר הפנים גופא, אם מתקיימות בנסיבות דנן נסיבות חריגות אשר יצדיקו התערבות בית המשפט בשיקול דעת המשיב. לגופם של דברים, הנסיבות החריגות במקרה דנן הינן העובדה כי מועצת העיר אישרה פה אחד את זכייתה של העותרת במכרז בידיעה כי מר שלי הינו מנכ"ל העותרת. מר שלי הינו חבר סיעת יחיד, איש אופוזיציה, נסיבות המרחיקות את החשש למשוא פנים של חברי מועצת העירייה היכולות להתעורר למשל כאשר מדובר בתמיכה בזכיה של חברה שיש לה קרבה לחבר קואליציה. טענת המשיב כי יתכן ואישור זכייתה של העותרת על ידי מועצת העיר נועד "להשתיק" איש אופוזיציה לא הוכחה והיא נטענה בעלמא, ללא כל תשתית ראייתית ולו לכאורה. לעובדות אלה יש לצרף את המוניטין הרב שיש לזקוף לזכות העותרת ברחבי הארץ ולכדאיות הכלכלית הניכרת שתצמח לעיריה ולתושבי העיר מזכיית העותרת - חסכון כספי של 750,000 ₪. מעבר לאמור, הוחתם מר שלי על מסמך אשר ימנע ממנו כל מעורבות בעסקה האמורה או נסיבות היכולות לעורר ניגוד ענינים. אם אין באמור די, הוסיף והתפטר מר שלי מתפקידו הבכיר אצל העותרת. מעבר לכל יודגש כי, אף לא אחד מן המשתתפים במכרז או מחברי המועצה ביקש להצטרף לדיון ולחזק את עמדת שר הפנים. סבורה אני כי כל אלה יחדיו מהווים את אותן נסיבות חריגות אשר מקימות את ההצדקה למתן אישור שר הפנים. עמדת המשיב כי נסיבות חריגות הנן אך ורק נסיבות של מציע בודד, או ספק בודד, באופן שלא ניתן להשיג את השירות או המוצר בדרך אחרת, או נסיבות של כורח השעה, אינה מקובלת עלי. מקובלת עלי עמדת המשיב כי הנסיבות אותן רואה הוא כחריגות מהוות מענה ראוי ל"נסיבות חריגות" אך, אין המדובר ברשימה סגורה אשר תחסום דרכו של מעוניין להוכיח אחרת. ובהעדר קריטריונים מנחים, על אף שבעבר גילה המשיב דעתו כי מן הראוי לעשות כן, יבחן כל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבותיו. אציין בשנית כי, יתכן וכל אחת מן הנסיבות שמניתי לעיל, לכשעצמה אין בה כדי להקים נסיבה מיוחדת וחריגה אשר תצדיק סטיה מן הכלל האוסר על התקשרות בנסיבות הנקובות בסעיף 122 א לפקודה אולם, שילוב הנסיבות וצירופן יחדיו מגבשים מסה קריטית בנסיבות דנן, המטה את הכף לטובת העותרת. בשולי הדברים, ועל אף שאינני נזקקת לכך, לנוכח הכרעתי לעיל, אומר כי אינני סבורה כי יש לראות בהמנעותו של משרד מלקבוע קריטריונים להפעלת שיקול הדעת לפי סעיף 122א(ב)(3) לפקודה, כהתנהלות בלתי סבירה עד כי תצדיק פסילה גורפת של החלטות שר הפנים מכוח הוראה זו. לציין כי, אין להשוות את הנסיבות בהן נדרש שר הפנים לקבוע קריטריונים בעקבות פרשת סטמקה (בג"צ 3648/97 סטמקה נגד שר הפנים, פ"ד נג(2) 728) בעניינים של זרים אשר נישאו לישראלים ומבקשים איחוד משפחות, בעוד בני הזוג הזרים שוהים בארץ ללא היתר, לענייננו כאן. פרשת סטמקה עוסקת בסוגיה שהינה לב ליבה של חירויות יסוד בסיסיות של תושב המדינה, זכות לחיי משפחה וכיו"ב. כאן עוסקים אנו בהתקשרות חוזית בין רשות מקומית לבין חברה או עסק הקשור בדרך כזו או אחרת לחבר מועצה מכהן. בהנתן האמור לעיל, ובנסיבות החריגות של העניין ראיתי לנכון להתערב בשיקול דעת שר הפנים ולקבוע כי נסיבות העניין מגבשות את הנסיבות החריגות המצדיקות מתן האישור לזכיית העותרת במכרז הנדון. על אף שמר שלי חדל מלכהן בתפקיד בעותרת יש להבטיח את העדר מעורבותו בפעילות העותרת, בתקופה בה מתקיים הקשר החוזי בין העיריה לעותרת. העתירה מתקבלת אפוא והעיריה רשאית לקדם חתימת הסכם עם העותרת בהתאם לזכייתה במכרז. המשיבים 2-3 ישאו בהוצאות העותרת ושכר טרחת בא כוחה בסכום כולל של 20,000 ₪. אינני מוצאת לנכון לחייב את המשיבה 1 - עירית באר שבע אשר כאמור, תמכה בעמדת העותרת. שר הפנים