קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה של המדינה נגד שחרור אסיר מהכלא: כב' השופט ר' שפירא [אב"ד]: בפנינו עתירה אשר הוגשה על ידי המדינה, המופנית כנגד החלטת ועדת שחרורים בכלא אשל, אשר הורתה לשחרר את המשיב 2 ממאסר. למען הסדר יצוין, כי בעת שהתקיים דיון בהליך שחרורו המוקדם של המשיב 2, ריצה המשיב את מאסרו בכלא אשל שבדרום. בסמוך לסיום הדיון בועדת השחרורים, הועבר המשיב 2 לרצות את יתרת מאסרו בכלא כרמל שבמחוז שיפוטו של בית משפט זה. בהתאם הוגשה גם העתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים לבית משפט זה. בגוף העתירה עתרה העותרת לבטל את החלטת ועדת השחרורים. בפנינו שינתה ב"כ העותרת את הטענה לסעד המבוקש, ובקשתה כעת היא שנורה להחזיר את הדיון לועדת השחרורים, כדי שתבחן מידעים בעניינו של העותר ותיתן את החלטתה. הרקע להגשת העתירה פורט באריכות בעתירה עצמה וכן בטענות שהושמעו בפנינו, ונזכיר את עיקרי הפרטים. המשיב 2 מרצה מאסר ראשון לתקופה כוללת של 8 שנים בגין שני אישומים. האישום הראשון עניינו חבלה בכוונה מחמירה והשני עניינו בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, איומים, הכשלת שוטר, העלבת עובד ציבור והחזקת סכין. בנוסף הופעל מאסר מותנה בן 4 חודשים, וזאת בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו. המשיב החל לרצות את עונשו ביום 20.8.06. מועד שחרורו המלא מהכלא הוא ביום 19.8.14. אם תנוכה מהתקופה הנ"ל התקופה המוגדרת כשחרור מנהלי, כי אז ישוחרר ביום 22.4.14. מועד שחרורו בתום ריצוי 2/3 ממאסרו הוא ביום 19.12.11, ומועד שחרורו המנהלי האפשרי חלף ביום 22.8.11. במקור הועמד המשיב 2 לדין בעבירות של רצח וניסיון לרצח. עבירת הרצח שיוחסה לו התייחסה לאירוע רצח של אחד בשם צחי בן אור, רצח אשר בוצע במקסיקו. עבירת ניסיון הרצח התייחסה לחניקתה ולשיסוף גרונה של בת זוגו של בן אור הנ"ל. במסגרת של כתב אישום מתוקן, בו הודה המשיב, תוקן כתב האישום והוא הורשע בעבירות כפי שיוחסו לו. הדיון בפני ועדת השחרורים נמשך על פני 3 ישיבות. בסיומן, לאחר שנשמעו טענות הצדדים והוצגה לעיון הועדה חוות דעת מטעם רש"א ותוכנית שיקום חתומה על ידי ד"ר שני, החליטה ועדת השחרורים על שחרור מוקדם של המשיב על תנאי ברישיון. במהלך הדיון ביקשה ב"כ המדינה להציג בפני ועדת השחרורים אסופה של מידעים, מהם עולה, כך נטען, מסוכנותו של המשיב. ב"כ המשיב טען בפני ועדת השחרורים, כי מידעים אלו נבחנו כבר על ידי בית משפט, וזאת כאשר נדונה עתירה בעניין החלטה להוציא את העותר לחופשות. בסיומו של דיון, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מניעה להוציא את העותר לחופשות, וזאת בין היתר בהתבסס על מידעים אלה. בהתאם החליטה ועדת השחרורים, כי "יש להתעלם מכל אותם מידעים משטרתיים שהובאו לבחינת בתי המשפט המחוזיים" (עמוד 12, שורה 12-13 להחלטה). ועדת השחרורים הייתה ערה לכך שבראשית מאסרו של המשיב התנהגותו לא הייתה תקינה, ואולם בשים לב לשיפור בהתנהגותו ובשים לב לתוכנית השיקום המפורטת שהוצגה בפני הועדה, קבעה הועדה כי יש להעדיף את תוכנית השיקום ובנסיבות אלו הורתה על שחרורו של העותר על תנאי ברישיון, כאשר בהחלטתה פורטו סדרה של תנאים אשר יגבילו את תנועותיו של המשיב, לרבות אמצעי מעקב והגבלות כאלה ואחרות. בנוסף קבעה הועדה ישיבת מעקב לפניה, כדי לוודא שהמשיב מקיים אחר תנאי השחרור. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו. בטרם נתייחס להחלטת הועדה, נבהיר כי ערים אנו למגבלות התערבותו של בית משפט מנהלי בהחלטות ועדת שחרורים, כפי שפורטו, בין היתר, ברע"ב 3686/10 סמיר גנאמה נ' ועדת השחרורים,  (טרם פורסם, , ניתן ביום 9/12/10): "יודגש כי בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים אינו פועל כערכאת ערעור על החלטת הוועדה, אלא הוא בוחן את החלטת הוועדה כהחלטה מינהלית, ומכאן שהתערבותו של בית המשפט תיעשה רק במקרים בהם קמה עילה מאלה המאפיינות את המשפט המינהלי כנגד החלטת הוועדה. על בית המשפט לשמור על מרחב של שיקול דעת לוועדה בהחלטתה לגבי שחרור אסירים, ולהתערב בהחלטותיה רק אם הן לוקות בחוסר סבירות קיצוני (ראו בין השאר: עע"א 2/83ועדת השחרוריםנ' אסיאס, פ"ד לז(2) 688 (1983); בג"ץ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים נ' ועדת השחרורים, פ"ד נה(2) 838, 871 (2001); רע"ב 4570/02 מחאמיד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 236 (2002)). סבורים אנו, כי במקרה זה יש להתערב בהחלטת ועדת השחרורים. כאמור, סלע המחלוקת היה בעניינם של מידעים אשר ביקשה המדינה להציג בפני ועדת השחרורים. בפנינו הוצג קלסר המידעים אשר הוגש לעיונה של ועדת השחרורים, וכן מידעים חדשים אשר לא היו לנגד עיני ועדת השחרורים, ואליהם נתייחס בנפרד. ככל שהדבר נוגע למסמכים אשר הוצגו לועדת השחרורים, יצוין ראשית כי מדובר בקלסר עב-כרס, הכולל עשרות ויותר מידעים שונים, שעניינם, כפי שפורט בסעיף 2 לעתירה, מעורבותו וקשריו של המשיב לארגוני פשיעה. מטעמים ברורים ומובנים לא נפרט את טיבם ותוכנם של המסמכים שהוצגו לעיוננו. נאמר רק, כי בעניין זה, וכאשר ועדת שחרורים נדרשת בראש ובראשונה לבחון מסוכנות של אסיר העומד ערב שחרורו, יש גם לכמות המידעים משמעות בפני עצמה, במובן זה ש"הכמות עושה איכות" [ראו, על דרך ההיקש, ע"פ 6278/94, פלוני נ' מדינת ישראל, פד"י נה(2) 293, 302-303; ע"פ 854,908/04, פלוני נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, , ניתן ביום 30.3.05)]. עניין זה ראוי לציון מאחר וסוגית המסוכנות היא תנאי סף לשחרור מוקדם ברישיון, וזאת בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א - 2001, הקובע כי "...לא תשחרר ועדת השחרורים אסיר כאמור, אלא אם שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור" (ההדגשה הוספה - ר"ש). מכאן, שתנאי ראשוני בטרם תדון ועדת שחרורים בתנאי שחרור, הוא השכנוע כי השחרור אינו מסכן את שלום הציבור. במקרה שבפנינו, נראה שכמות המידעים, היא בפני עצמה, מצביעה על מסוכנות. כאמור, ועדת השחרורים מצאה לנכון להתעלם מהמידעים מאחר ורובם נבחנו על ידי בתי משפט אשר דנו בעתירות, שם נבחנו החלטות בעניין יציאת המשיב לחופשות וכאמור, אושר לו לצאת לחופשות. מכאן סברה ועדת השחרורים, כי אין מקום לשוב ולבחון את המידעים לצורך הליך של שחרור מוקדם והחליטה להתעלם מהם. סבורים אנו כי בכך נפל פגם היורד לשורשו של עניין בהליך קבלת ההחלטה. בחינת בקשה של אסיר לצאת לחופשה שונה מבחינת הבקשה לשחרור מוקדם על תנאי ברישיון. יציאה לחופשה הינה לזמן מוגבל ובתנאי פיקוח הדוקים, כפי שקובע שב"ס בהתייעצות עם המשטרה, ועל פי חוות דעתה. שחרור על תנאי ממאסר הוא לתקופה ממושכת, כאשר מטבע הדברים תנאי הפיקוח אינם באותה דרגה, וגם האפשרות להפר את התנאים, ובדרך זו לסכן את שלום הציבור, שונה. מכאן שבהחלט יתכן שמידעים אשר לא היה בהם די כדי להצדיק שלילת חופשות מאסיר, יצביעו על מסוכנות ברמה אשר אינה מאפשרת את שחרורו. מכאן שלא היה מקום להתעלם מהמידעים, והיה על הועדה לבחון את המידעים ולהעריך את רמת המסוכנות העולה מהמידעים ביחס למכלול הנתונים בעניינו של העותר. משהתעלמה ועדת השחרורים מהמידעים הנ"ל, נפל פגם בהליך קבלת ההחלטה. מעבר לכך, במקרה שבפנינו קיים הכרח לעיין בכל המידעים המודיעיניים ולהביאם בחשבון ביחד עם הנתונים לזכותו של המשיב, לרבות חוות הדעת של רש"א ותוכנית השיקום. כאמור, לא נוכל מטעמים מובנים לפרט את תוכנם של המידעים, ואולם כאשר מעיינים במכלול הידיעות המודיעיניות, לרבות דו"חות מהעת האחרונה, האחרון שבהם מיום 5.9.11 (יום כינוס ועדת השחרורים), וכן מסמך מיום 4.9.11, מצטיירת תמונה כוללת שעניינה במסוכנות המשיב, באופן אשר מעמיד באור שונה את דו"חות רש"א ותוכנית השיקום, במובן זה שהתמונה הכוללת שמצטיירת מהסינתזה של המידעים מחד, וכל הנתונים שהציג הסנגור, לרבות תוכנית רש"א וכן תעודות המראות על שילוב העותר בקורסים וציונים שקיבל וכד' מאידך, היא תמונה מעוררת דאגה, המצביעה על מסוכנות רבה אשר תוכנית השיקום ותנאי השחרור שנקבעו לכאורה אינם מאיינים. כאמור, ועדת השחרורים התעלמה ממכלול המידעים מאחר שהיא הייתה בדעה שאלו כבר נבחנו על ידי בתי משפט לצורך הליכי הוצאת האסיר לחופשה ולכן אין צורך לשוב ולעיין בהם. במצב דברים זה, היו הנתונים העובדתיים שבפניה חלקיים ובלתי מאוזנים, במובן זה שדו"חות רש"א ונתונים חיוביים אחרים בעניינו של המשיב לא קיבלו את האיזון הראוי בדרך של עיון במידעים, והתמונה שהתקבלה לא הייתה תמונה כוללת, שהיא פועל יוצא של הסינתזה בין המידעים ובין הנתונים שלזכותו של המשיב. בכך נפל פגם היורד לשורשו של עניין בהליך קבלת ההחלטה על ידי ועדת השחרורים, ואציע לחברי ההרכב לקבוע כי בנסיבות אלו לא יכולה החלטת ועדת השחרורים, כפי שהתקבלה, לעמוד. כאמור, ביקשה המדינה להציג לעיוננו גם מידעים שלא היו בפני ועדת השחרורים. יצוין כי חלק מהמידעים הנ"ל הם מידעים חדשים שנאספו מספר ימים קודם לדיון בועדת השחרורים וחלקם ישנים יותר. לא ברור מדוע לא ניתן היה להציג מידעים אלו בפני ועדת השחרורים, וסבורים אנו כי הם רלוונטיים להערכת מסוכנותו של המשיב וראוי היה כי הועדה תעיין במידעים. עם זאת אבהיר, כי למסקנתי לפיה נפל פגם בהליך קבלת ההחלטה אצל ועדת השחרורים, הגעתי במנותק מהמידעים הנ"ל ודי במידעים אשר הועדה בחרה להתעלם מהם, כדי להוביל אל התוצאה, לפיה יש לבטל את החלטת ועדת השחרורים. אשר על כן, ואם תישמע דעתי, נורה כי החלטת ועדת השחרורים כלא אשל, אשר ניתנה ביום 5.9.11, תבוטל. עוד נורה כי עניינו של המשיב יוחזר לועדת שחרורים אשר תבחן את כל המידעים בעניינו של העותר, ישנים וחדשים כאחד, תוך שהיא עושה את ההבחנה בין שאלת מתן היתר ליציאה לחופשה ובין סוגית שחרור מוקדם על תנאי. ועדת השחרורים שתיקבע לדון בעניינו של המשיב תבחן את כל המידעים על רקע כל הנתונים החיוביים שהוצגו בעניינו של המשיב, לרבות חוות דעת רש"א ותוכנית השיקום, ותתן את החלטתה. בשים לב להימשכות הדיונים בעניינו של המשיב, יש לדאוג לכך שעניינו יובא בפני ועדת שחרורים בהקדם האפשרי. עוד נורה כי מאחר וועדת שחרורים כלא אשל גיבשה לכאורה עמדה בעניינו של המשיב, וכן בשים לב להעברתו של המשיב למחוז חיפה, כי תיקבע לעניין זה ועדת שחרורים אחרת, מבין ועדות השחרורים המתכנסות במחוז חיפה, כאשר לעניין הדיון בעניינו של האסיר, יוקצה לועדה שתיקבע לדון בסוגית שחרורו זמן מספיק להקדיש לעניינו של האסיר, מאחר ומדובר בחומר רב המצדיק זמן דיון ארוך בהרבה מהמקובל בעתירות מסוג זה. ר. שפירא, שופט[אב"ד] כב' השופט ע' גרשון: אני מסכים. ע' גרשון שופט כב' השופט א' קיסרי: אני מסכים. א' קיסרי, שופט הוחלט, כאמור, לקבל את העתירה. החלטת ועדת השחרורים כלא אשל, אשר הורתה על שחרורו המוקדם של המשיב 2 - מבוטלת. לעת הזו ימשיך המשיב 2 לרצות את מאסרו. עניינו של האסיר ייקבע לדיון לפני ועדת שחרורים אחרת מזו שדנה בעניינו בכל אשל, וועדת שחרורים במחוז חיפה או במחוז אחר, ככל שהאסיר יועבר לרצות מאסר בכלא אחר, הכל כמפורט בחוות דעתו של האב"ד. כל החומר המודיעיני שהוצג לעיוננו יסומן בחותמת האב"ד ויוחזר לפרקליטות פלילית מחוז חיפה כדי שתעמידו לעיון וועדת השחרורים שתדון בעניינו של המשיב 2 ו/או לעיונו של בית משפט מוסמך, לפי הצורך. בית סוהר / כלאמאסרשחרור מוקדם מהכלאאסירים