קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה ממלגזה עומדת: רקע ביום 13.09.2010 החלטתי כי הדיון בתיק זה יפוצל לשניים, ראשית יש להכריע האם התאונה השנייה, שאירעה בתאריך 06.01.2005 נכנסת לגדרי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - "החוק"), ולאחר מכן נדון בעניין גובה הנזק. נתבעת 1 היא מבטחת של רכב מ.ר 2010905 בו נהג התובע בתאונה הראשונה שהתרחשה בתאריך 02.01.2003, שאינה נשוא החלטה זו. נתבעת 3 היא המבטחת של המלגזה מ.ר 86786 ( להלן: "המלגזה"). התובע, נפגע בתאונת עבודה כשעבד בשירותה של הנתבעת 4 ביום 6/1/05. הוא נפגע מאחד משיני המלגזה שהוגבהו קודם לכן, לכדי גובה ראשו של אדם, על ידי הנתבע 2. הפגיעה התרחשה כאשר התובע צעד מהמפעל לכיוון רכבו, לא הבחין בשיניים, והללו פגעו בפניו. לטענת ב"כ הנתבעים 1-3, אין המדובר במקרה שחל עליו החוק ולכן יש לדחות את התביעה. לטענת ב"כ הנתבעת 4, יש לקבוע כי התאונה הינה תאונת דרכים שכן יש תחולה להגדרה הבסיסית שבסעיף 1 לחוק. לחילופין,התאונה אירעה עקב שימוש בכוח המכאני של המלגזה. לחילופי חילופין נטען, המלגזה חנתה במקום אסור המהווה סיכון תחבורתי. דיון והכרעה סעיף 1 לחוק קובע כדלהלן: "1. הגדרות בחוק זה - "תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי"; ענייננו העיקרי בשאלה אם המקרה נופל בגדר החזקה המרבה שבהגדרת "תאונת דרכים" בחוק, ולפיה יראו כתאונת דרכים גם מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי. לטענת ב"כ התובע המלומדת, מדובר בתאונה שארעה עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, וכי המלגזה עונה על הגדרת "רכב מנועי" לצרכי החוק, וכי הרמה של אנשים באמצעותה היא חלק מייעודיה הלא-תחבורתיים. יסודותיה של החזקה המרבה מתקיימים הואיל והמלגזה במקרה דנן לא שינתה מייעודה המקורי להנפת מטענים / נוסעים. "שינוי יעוד" לטענת התביעה, עניינו שינוי החורג מן היעוד המקורי- שימוש ברכב שאינו בא להגשים את היעוד הטבעי והרגיל שלו. מהעדויות עולה, שהמלגזה הייתה מונעת ובעת התאונה נעשה בה שימוש בהתאם ליעודה לצורך הרמת אנשים על הגג - לצורכי עבודתם, והסיכון שהתממש היה בתוך מתחם הסיכון שיצר השימוש בכוח המכאני של המלגזה. לחילופין נטען, כי אם יקבע בית המשפט שהמלגזה לא הייתה מונעת, גם אז , עסקינן בתאונת דרכים, אמת הדבר שניצול כוח מכני נלווה לרוב לפעולת המנוע,אולם אין הכרח שכך יהיה. כיוון שעובר לתאונה שימשה המלגזה להרמת אנשים ומטענים והייתה נחיצות להורידם באותה הדרך בה עלו, אין חולק שבעת התאונה נהג המלגזה טרם סיים את העבודה לשמה הגיע למקום- ובשל כך כל הפעולות נעשו במסגרת השימושים הרגילים והשגרתיים של המלגזה מבלי שזו תשנה את ייעודה. ב"כ הנתבעים 1-3 המלומד, טען כי התובע לא הוכיח מה ייעודה המקורי של המלגזה ומהן הפעולות שניתן לעשות בה על פי ייעוד זה. לטענתו, די בכך בכדי לשלול את טענת התביעה כי ניתן להחיל את החזקה בדבר שימוש בכוח מכני . לאחר שעיינתי בתעודת עובד ציבור שהוגשה, אני מקבל את דברי התביעה בדבר ייעודה המקורי של המלגזה. ב"כ הנתבעות 1-3 המלומד, טען גם שעל התובע להוכיח כי מדובר באירוע שנגרם עקב (הדגשה במקור) ניצול הכוח המכני של הרכב. לדידי, צודק ב"כ הנתבעות 1-3 המלומד, כי שיני המלגזה לא היו בתנועה ונהג המלגזה, לא שהה בתוך המלגזה, ולכן אין קשר-סיבתי עובדתי ומשפטי בין השימוש בכוח המכני לבין הפגיעה, והמלגזה שימשה אך ורק כזירה להתרחשות התאונה. בע"א 6000/93 עיזבון המנוח פואז קואסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661, נפסק כי החזקה המרבה בעניין "ניצול הכוח המיכני של הרכב" מבוססת על מבחן הסיכון הנועד להשיב על השאלה אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון אשר ניצול הכוח המכני של הרכב יוצר. כב' השופט ת' אור בע"א 2606/97 איילון, חברה לביטוח בע"מ נ' גאנם, פ"ד נד(1) 297, עמ' 301 קבע: "לא ניצול הכוח המנועי של הטרקטור הוא ש'גרם', משפטית, לתאונה. כוח זה הביא אמנם את התובע למצב שבו הוא נמצא על הכף בגובה ארבעה מטרים לצורכי עבודת גיזום, אך הפגיעה בתובע באה מחוטי החשמל ולא עקב שימוש בכוח המנועי של הטרקטור, אשר 'תרומתו' התמצתה בכך שהתובע הועלה לגובה ארבעה מטרים. מכאן, שאין מדובר בענייננו בתאונת דרכים". לדעתי, בתיק שבפניי, לא ניצול הכוח המכני של המלגזה הוא שגרם ,משפטית, לתאונה. כוח זה הביא אמנם את שיניה של המלגזה להיות בגובה פניו של התובע, אך הפגיעה בתובע באה כתוצאה מהיתקלותו בשיני המלגזה ולא עקב השימוש בכוח המנועי של המלגזה, אשר 'תרומתו' התמצתה בכך שהעלה את השיניים לגובה. מאידך, טענת ב"כ התובע בקשר לחזקה מרבה נוספת של: "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו", מקובלת עלי. מהעדויות שנשמעו עולה כי המלגזה חנתה במקום מסוכן, מול פתח היציאה מהמפעל ויצרה סיכון תחבורתי. אינני יכול לקבל את דברי ב"כ הנתבעות 1-3 המלומד על כי יש להעדיף דברי הנתבע 2 על-פני דברי התובע באשר למקום חניית המלגזה ולא נוצר הסיכון אשר הוביל להיתקלות התובע בשיני המלגזה . מעיון במוצגים שהוגשו ושמיעת עדויות הצדדים ברור לי שדברי התובע אמינים ועדיפים. שני הצדדים הביאו סימוכין לדבריהם מפסק-הדין המנחה ברע"א 1953/03 הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ נ' יצחק אדרי ואח', נח(1) (להלן "פרשת אדרי"). החזקה המרבה הקבועה בהגדרת "תאונת דרכים" שבסעיף 1 לחוק מתייחסת למאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה "במקום שאסור לחנות בו". לעניין זה קבעה הפסיקה כי יש לקשור בין איסור החניה לבין יצירת סיכון תחבורתי. בפרשת אדרי נקבע כי ייתכנו ארבעה מצבים אפשריים: הראשון, מצב שבו החניה אסורה על-פי דין ואינה יוצרת סיכון תחבורתי. במקרה זה אין תחולה לחזקה המרבה. מצב שני ייתכן כאשר החניה אסורה על-פי דין ויש בה סיכון תחבורתי, שאז יש תחולה לחזקה המרבה. שלישית, כאשר החניה מותרת על-פי דין ואינה יוצרת סיכון תחבורתי. אף במצב זה אין תחולה לחזקה המרבה. רביעית, כאשר החניה מותרת על-פי דין, אולם יש בה סיכון תחבורתי. בית המשפט העליון קבע שיש לפרש את המונח "חניה אסורה" שבחזקה המרבה, כחניה במקום או באופן היוצרים סיכון תחבורתי בין שמדובר בחניה מותרת על-פי דין ובין שמדובר בחניה שיש עליה איסור בדין. הקריטריון ל"חניה במקום שאסור לחנות בו" צריך להיות הסיכון התחבורתי אשר חניה כזאת יוצרת. אמנם, בדרך-כלל המונח "איסור" מכוון לאיסור נורמטיבי, היינו איסור על-פי דין, אולם כאשר בוחנים את תכלית החוק עולה כי הוא אימץ את מבחן "הסיכון התחבורתי" כמבחן הקובע לעניין "חניה אסורה" . כשלעצמי, אינני בטוח שאכן לכך "התכוון" המחוקק, אך המדובר בפסיקה מחייבת על פי סעיף 20 לחוק יסוד השפיטה ואני מחויב ליישמה. משכך נראה לי ברור כי חנייה והעמדה של מלגזה כאשר שיני המלגזה מוגבהות עד גובה פני אדם באזור קרוב לפתחו של מפעל - יש בה סיכון תחבורתי. השאלה האם מבחינת תקנות התעבורה, חניית המלגזה ,במקום שחנתה, עם שיניים מוגבהות מותרת או אסורה אינה רלוונטית בענייננו שכן כאמור בפרשת אדרי, איסור שבדין משמש כאינדיקציה, אך אין להסתמך על כך באופן בלעדי ויש לקבוע את העניין על פי נסיבות המקרה. בפרשת אדרי חניית רכב בשולי הכביש יצרה סיכון תחבורתי, וכמו שבפרשת אדרי לא היתה חשיבות לעובדה, שלא עצם החניה בשולי הכביש היא שהייתה "הסיבה המכרעת" לתאונה שם, אלא סטיית הרכב הפוגע, והיות שהרכב חנה במקום היוצר סיכון תחבורתי, נקבע כי חלה החזקה המרבה. כך ממש במקרה דנן - חניית המלגזה בצורה הנ"ל יצרה סיכון תחבורתי ואין חשיבות לעובדה שסיבה נוספת בדמות התנהגותו של התובע, גרמה לתאונה. סבורני שבנסיבות המקרה מתקיים קשר סיבתי-עובדתי בין החניה האסורה לנזק שכן אלמלא חנתה המלגזה במקום שחנתה ובאופן שחנתה, לא הייתה מתרחשת התאונה. כמו כן מתקיים קשר סיבתי-משפטי, שכן הפגיעה בתובע באה בשל הסיכון שנוצר כתוצאה מחנייתה במקום. החניה האסורה יצרה את הסיכון אשר התממש בדרך של התקלות בין פניו של התובע לבין שיני המלגזה החונה. למעלה מן הצורך אתייחס לטענת ב"כ נתבעת 4 המלומד כי במקרה דנן חלה גם ההגדרה הבסיסית שבסעיף 1 לחוק. לטענתו לא הסתיים השימוש במלגזה, והתאונה שהתרחשה בשלב שהינו חוליה אחת בשרשרת החוליות המרכיבות את השימוש התחבורתי שתחילתו נסיעה של הנתבע 2 במלגזה והשימוש בה להרמת העובדים לגג, העמדת המלגזה כשהמנוע פועל , ושהנתבע 2 אמור היה לשוב למלגזה להורדת האנשים ו\או המשך נסיעה ועל כן התאונה אירעה עקב סיכון תחבורתי הקשור לשימוש במלגזה למטרות תחבורה. לדידי, יש לדחות טענה זו מכל וכל. שימוש לוואי שאינו חלק טבעי ואינטגראלי מהמונח "נסיעה ברכב", אינו בא בגדרו של החוק וראה לעניין זה רע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי . לאור כל האמור לעיל, אני מוצא, שלא מתקיימת "ההגדרה הבסיסית", לא מתקיימת החזקה המרבה של "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב",אך מתקיימת החזקה המרבה "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו" ועסקינן בתאונת דרכים הנכנסת לגדרי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. משכך ולאור עקרון "ייחוד העילה" (סעיף 8 לחוק), התביעה נגד נתבעת 4 נדחית. לאחר עיון בבקשה למינוי מומחים ובתגובה לה ובכדי לקדם את בירור התיק, מצאתי שיש ראשית ראיה למינוי מומחים בתחום האורטופדיה ובתחום רפואת השיניים. בשלב זה יישאו בהוצאות המומחים נתבעות 1 ו-3. כתב מינוי למומחים והוראות על המשך ההליכים בתיק תינתן בהחלטה נפרדת. ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מלגזה