קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגמים פרוצדוראליים בהליך פלילי תכנון ובניה: לפני ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בכפר סבא (הש' ע. פרייז) בו הורשעה המערערת בעבירות תכנון ובנייה בדיון מאוחד בת"פ 3297/05 (בית משפט השלום בנתניה) ועמ"ק 20250/09 (בית משפט השלום בכפר סבא). המערערת טוענת כי הורשעה בדין מבלי שידעה אודות ההליך שהתנהל נגדה, בלי שנכחה במהלכו ומבלי שהיתה מיוצגת בו. נוכח זאת מבקשת המערערת לבטל הרשעתה מיום 26.5.2011 ולחלופין, לחזור מהודייתה, כאמור בסעיף 153 בחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן:"חסד"פ"), השתלשלות העניינים: 1. ביום 11.5.2009 הוגש נגד המערערת ושני מנהליה, על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה "דרום השרון", כתב אישום שעניינו עבירות תכנון ובניה שנעברו בשנים 2008-2009 (עמ"ק 20249/09, בית משפט השלום כפר סבא, להלן: "האישום משנת 2009"). הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו נמחקו מנהלי המערערת מכתב האישום, המערערת הודתה, נקנסה בסך 43,000 ₪ וחתמה על התחייבות להימנע מעבירה. לטענת המערערת, זמן קצר לאחר מתן פסק הדין באישום משנת 2009, גילתה, להפתעתה, כי ביום 26.5.11 הורשעה בבית משפט השלום בכפר סבא בת"פ 3297/05 שאוחד עם עמ"ק 20250/09, בגין עבירות תכנון ובניה שנעברו בשנת 2004 (להלן:"האישום משנת 2004"). 2. השתלשלות העניינים, לטענת המערערת, הביאה לכך שכתב האישום משנת 2004 שהוגש נגד המערערת, חברת יעד להנדסה ובנין גדעון פריזר בע"מ (להלן:"יעד"), ונגד מנהלה באותה עת, מר גדעון פריזר, התגלגל לפתחה. לטענתה, ביום 10.4.2005 הוגש נגדה כתב האישום בגין עבירות תכנון ובנייה שנעברו על-ידי יעד ומר פריזר בשנת 2004, זאת על אף שביום 3.3.2005 נמכרה המערערת לחברת מיגן טים יזמות בע"מ (להלן:"מיגן"). יודגש כי המכירה אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בת"א (הש' אלשיך) ביום 4.5.2005, במסגרת הסדר נושים, ובאותה העת הועברו מניות יעד במלואן מידי מר פריזר לידי מיגן ומר פריזר חדל מלכהן כמנהל יעד. 3. מתיאור המעשה עולה כי לצורך הטיפול בכתב האישום משנת 2004 שכר מר פריזר את שירותיו של עו"ד גדעון בן אור, וכך עשה גם בהמשך, לצורך הטיפול באישום משנת 2009. בירור מאוחר יותר העלה שעו"ד בן אור לא ידע, לטענתו, בשנת 2009, כי מר פריזר אינו עוד הבעלים או המנהל של חברת יעד ולכן, ביום 12.1.2011, ביקש עו"ד בן אור מבית משפט השלום בנתניה לצרף לכתב האישום משנת 2009 את האישום משנת 2004. בקשתו אושרה וביום 17.4.2011 הודה עו"ד בן אור בשם הנאשמים כולם בשני כתבי האישום - מר פריזר וחברת יעד, היא המערערת- בעובדות כתב האישום, מבלי שנציג נוכחי מטעם המערערת נכח באולם או נתן הסכמתו להודיה. בעקבות כך הורשעה המערערת באישום משנת 2004 ביום 26.5.2011, ונקנסה בסך 40,000 ₪. משהתבררה הטעות לעו"ד בן אור, מיהר האחרון להגיש ערעור לבית משפט זה, בשם המערערת, ביום 10.7.2011, על אף שזו לא שכרה שירותיו לשם כך. בערעורו ציין כי "המערערת כבר תקופה ארוכה שאינה מבצעת כל שימוש במקרקעין ומנוהלת היא ע"י בעלים אחרים". נוכח האמור, עצם הרשעתה וממילא, גובה הקנס, אינם הולמים את המצב המשפטי והעובדתי בו מצויה המערערת כבר תקופה ארוכה". זמן קצר לאחר מכן, ביום 15.9.2011 הגישה המערערת על ידי בא כוחה "הודעת ערעור מנומקת", בה שטחה טענותיה בדבר פסק הדין הנוגע לאישום משנת 2004. טענות הצדדים בערעור: 5. המערערת טוענת כי בדיון שהתקיים ביום 19.6.2006, בעניין האישום משנת 2004, עו"ד בן אור לא היה מוסמך מטעם המערערת לייצגה, ובוודאי שלא למסור בשמה תשובה לכתב האישום. כך גם לא היה מוסמך להודות בשם המערערת בעובדות כתב האישום, כשהיא לא ידעה כלל על קיומו של ההליך נגדה. לטענתה, ההליך שנוהל נגדה הן בבית משפט השלום בנתניה בת"פ 3297/05, והן בבית משפט השלום בכפר סבא בעמ"ק 20250/09, נוהל בניגוד לסעיף 127, סעיף 143 וסעיף 152(א) בחסד"פ. 6. מקדמית טוענות המשיבות שהודעת הערעור מטעם המערערת הוגשה על ידי עו"ד בן אור ואילו הוא, לטענת המערערת עצמה, אינו מוסמך לייצגה. אם כך, לטענת המשיבות, הרי שיש לראות את כתב הערעור כאילו לא הוגש מעולם. לחלופין נטען כי כתב האישום משנת 2004 הוגש ביום 10.4.2005, ואילו מניות יעד נמכרו ביום 4.5.2005, קרי, חודש מאוחר להגשת כתב האישום. לטענת המשיבות, משעה שנחתם ייפוי הכוח כאמור על ידי מורשה של החברה, מר פריזר, במועד בו היה רשאי לתת ייפוי כוח כאמור (שהרי יעד אז היתה בבעלותו), הרי חתימה זו מחייבת את כל הבאים אחריה. דיון והכרעה: כתב הערעור: 7. מהודעת הערעור המנומקת שהגישה המערערת עולה כי המידע אודות פסק הדין הגיע לידיה "במחצית השנייה של חודש יולי" (סעיף 6 להודעת הערעור המנומקת). בסמוך לכך נודע לה כי עו"ד בן אור, הגיש ביום 10.7.2011, על דעת עצמו ובלי שהוסמך לכך על ידי המערערת, הודעת ערעור לערכאה זו. נוכח מציאות זו, פנתה המערערת ביום 11.8.11 אל באי כוח המשיבות, ביקשה התייחסותם למצב שנוצר וביקשה מעו"ד עמידו, ב"כ המשיב, שיסכים לביטול הרשעת המערערת. לטענתה, שלא נסתרה על ידי המשיבות, עו"ד עמידור לא הגיב לפנייתה. נוכח ידיעתו המוקדמת אודות השתלשלות העניינים המעידה על פגמים רבים כפי שיבואר בהמשך, אני מוצאת שבקשת ב"כ המשיבות להיבנות מהוראות הפרוצדורה בדבר הגשת הערעור אינה במקומה. נקבע לא אחת כי הפרוצדורה אינה מיתת סדום אלא: "הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול מהותי וממשי, ולא רק אי-נוחות נוהלית לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות (ראו עא 189/66, עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד , כ (3) 477) הדברים נכונים מקל וחומר כאשר עסקינן בהליכים פלילים בהם ירשה בית המשפט סטייה מכללי הפרוצדורה מקום בו הוא נדרש לעשות כן לטובת נאשם שזכויותיו הבסיסיות להישמע ולייצג עצמו נאמנה נפגעו. במקרה דנן הוגש כתב הערעור על ידי עו"ד בן אור שלא היה מוסמך, גם כאן, לייצג את המערערת ולפעול בשמה, כפי שיבואר בהמשך. יחד עם זאת, בשעה שהמערערת לא התנגדה להגשת הערעור ומשאישרה תוכנו על ידי הגשת נימוקי לערעור ביום 15.9.2011, שם ביארה והרחיבה את הנדרש לה, ובנסיבות מיוחדות שלפני - הרי שהוכשר הפגם ואין עוד מניעה לקבל את הגשת הערעור. ייצוג המערערת בהליכים בבית המשפט קמא: 8. עו"ד בן אור הציג בפני בית המשפט ייפוי כוח אשר מייפה את כוחו להופיע ולפעול עבור "גדעון פריזר יחד עם זאת, ייפוי הכוח חתום בשמו של מר פריזר, בכתב יד בלבד, ללא חותמת החברה. זאת ועוד, התאריך המצוין על ייפוי הכוח הינו 1.5.2005, בעוד שלטענת המערערת, שלא נסתרה, החברה נמכרה כבר במרץ 2005, זאת אחרי שבשלהי 2004 פנה מר פריזר אל בית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה למתן צו פירוק ולמינוי מפרק זמני. ביום 4.5.2005 אישר בית המשפט המחוזי את הסכם המכירה במסגרתו הועברו מניות החברה במלואן מידי מר פריזר לידי המערערת. מן האמור עולה כי בתאריך 1.5.2005 מר פריזר לא היה מוסמך עוד לחתום בשם החברה, ובלאו הכי נעדרת חותמת החברה מייפוי הכוח שנמסר לעו"ד בן אור. בספרו, על סדר הדין בפלילים (מהדורה מעודכנת, תשס"ט-2009, חלק שני (א) 1070 כותב יעקב קדמי אודות הזכות להיות מיוצג כך: "כסניגור יכול לשמש רק מי שהוסמך לכך כדין - על פי הוראות חוק לשכת עורכי הדין- שהנאשם ייפה את כוחו או הביע את רצונו בכתב, שאותו סניגור ייצגו; או שבית המשפט מינה אותו לשמש סניגור, מכוח הוראות מפורשות שבדין". "...נאשם יכול למנות לו סניגור גם על ידי הצהרה בעל פה באולם בית המשפט, אותה יש לרשום בפרוטוקול הדיון". אשר על כן, בהיעדר ייפוי כוח כדין, ובהעדר הצהרה בעל פה, כאמור, שנכתבה בפרוטוקול, אין אלא לקבוע כי עו"ד בן אור לא היה מוסמך לייצג את המערערת בהליכים משפטיים נשוא הערעור. תחילת משפט - הקראת כתב האישום: 9. לשון סעיף 143 לחסד"פ: 143. בתחילת המשפט יקרא בית המשפט את כתב האישום באזני הנאשם, ויסביר לו, אם ראה צורך בכך, את תכנו, אולם רשאי בית המשפט לא לעשות כן לגבי נאשם המיוצג על ידי סניגור, אם הודיע הסניגור לבית המשפט, כי קרא את כתב האישום באזני הנאשם והסביר לו את תכנו, ואם אישר הנאשם את ההודעה; דברי הנאשם וסניגורו יירשמו בפרוטוקול. סעיף זה בא ללמד על חירותו הבסיסית של נאשם והוא נועד להבטיח כי כתב האישום הובא לידיעת הנאשם וכי האחרון הבין את תוכנו. יפים לענייננו דבריה של נשיאת בית המשפט העליון, ד. בייניש, בבש"פ 9997/07, אוטר תומר גיאורגדזה נ' מ"י (מיום 10.12.07): "פסיקתו של בית משפט זה הבהירה בהזדמנויות רבות, כי הפרשנות הראויה למושג "תחילת משפט" הינה פרשנות תכליתית-מהותית, ולא טכנית-דווקנית. הסעיף נועד להבטיח, כי הנאשם יבין את תוכן ההליך המתנהל נגדו, כך שהבנה זו תהווה ערובה לזכותו להתגונן וליכולתו להיערך כראוי למשפטו (ראו: בש"פ 196/97 מרטינז נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 591 (1997) (להלן: עניין מרטינז); בש"פ 1948/03 שילון נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2) 869 (2003) (להלן: עניין שילון); וכן ראו לאחרונה: בש"פ 9130/07 נאסר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 1.11.2007)). לפיכך, במקום שבו לא בוצעה הקראה פורמלית, יש לבחון, האם הובטחה תכלית זו באמצעים אחרים". במקרה שבפני נפל פגם חמור בניהול ההליך. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 19.6.2006 בת"פ 3297/05, מגלה כי את הנאשמים, מר פריזר וחברת יעד, ייצג עו"ד בן אור, אשר כאמור לא היה מוסמך לייצג את המערערת. עוד צוין בפרוטוקול כי "אין הופעה" למי מטעם המערערת. בהמשך הפרוטוקול צוין: "כתב האישום הוקרא לנאשמים באמצעות ב"כ ותשובתם לאישום.." כבר בשלב זה ניתן להבחין בכשל שני, שכן מעבר לכך שעו"ד בן אור אינו ב"כ המערערת ואינו מוסמך לענות בשמה לאישום, הרי שכתב האישום כלל לא הוקרא בפניה כיון שהיא אינה נוכחת בדיון. עיון נוסף בפרוטוקול דיון זה אינו מצביע על כך שכתב האישום הובא לידיעתה בדרך אחרת והתכלית המוזכרת בפסק הדין לעיל, המבקשת להבטיח הבנתה הנאשם את האישום נגדו, לא באה למימושה. היעדרות המערערת 10. בדיון הבא, ביום 13.3.2007, לא נכח עו"ד בן אור וככל הנראה לא נכח איש מהנאשמים שכן הדבר לא מצוין בפרוטוקול ואף התובע ציין כך: "אני מופיע היום גם על דעתו של עו"ד בן אור שמייצג את הנאשמים וזאת מאחר והנאשמים הגיעו להסכם דיוני מוסכם שאני ממגיש אותו לבית המשפט והא חתום על ידי הצדדים.." בהסכם הדיוני שהציג התובע ביום 13.3.2007 נכתב כך: .... "1.14 בביקורו בנחלה פגש מר רם את בנו של הנאשם מס' 1, מר פריזר,שהזדהה בהתאם ואישר, כי בנחלה מבוצעת פעילות המשרתת את הנאשמת 2 שעוסקת בבניה ואשר משרדיה במבנה מס 1 שבשרטוט). הציוד וחומרי הבניה שבנחלה ובשטח הפתוח שייכים לנאשמת מס' 2 והמבנים מס' 2 ו-3 משמשים, אף הם, לאחסנה של ציוד וחומרים כאמור. 1.15 הנאשמים זומנו למסור גרסתו (כך במקור, נ.א.) באשר לבניה ולשימוש שבנחלתו... 1.16 נאשם מס' 1 הגיע למשרדי הוועדה המחוזית, נחקר ע"י המפקח ומסר גרסתו ...". מסעיפים אלה ניתן להתרשם כי המערערת לא היתה צד להסכם. הנפשות הפועלות בהסכמות המוזכרות הן מר פריזר ובנו, שלא היו עוד חלק מהמערערת בשנת 2007 ולא היתה להם הסמכות להסכים בשמה על דבר, בוודאי לא בנוגע להסדר הכולל הרשעה בפלילים. לאחר הדיון ביום 13.3.2007, התקיימו דיונים בתאריכים 3.11.2008, 17.11.2008, 18.2.2009 ובתאריך 15.3.2010. בכולם מצוין מפורשות שאיש מהנאשמים לא התייצב. יחד עם זאת, בדיון מיום 15.3.2010, הודיע עו"ד בן אור כי "לאחר בחינת חומר הראיות ולאחר שיחה עם הנאשמים, הנאשמים החליטו לוותר על זכותם להעיד וגם לא יהיו עדים אחרים ולא יביאו עדים מטעמם". בהחלטה מאותו יום נקבע, ע"פ הודעת עו"ד בן אור, כי הצדדים יגישו סיכומים בכתב. גם כאן הודיע עו"ד בן אור בשם המערערת, מבלי ששוחח עימה וקיבל הסכמתה לאמור, שהרי, לטענתו, לא ידע כלל שיעד נמכרה לאחר. הזכות להיות נוכח במשפטו ופומביות הדיון גם יחד נחשבים לאחד הביטחונות החשובים למשפט הוגן של נאשם ולמניעת משוא פנים. לפיכך כלל יסודי הוא שנאשם זכאי וחייב להיות נדון בפניו (ראו מ. שלגי וצ. כהן, סדר הדין הפלילי (מהדורה שניה), דין הוצאה לאור בע"מ- תשס"א- 2000, עמ' 297). כלל זה בא לידי ביטוי בהוראת סעיף 126 לחסד"פ, לפיו אין לשמוע דברים או לקיים דיון שלא בפני הנאשם. הדברים נכונים גם במצבים בהם עסקינן בתאגיד. הוראת סעיף 127 לחסד"פ קובעת כך: הואשם תאגיד או חבר בני-אדם, לא ינוהל המשפט אלא בפני אדם המורשה כדין לייצג את התאגיד או חבר בני-האדם; למעשה, מבחינת סדרי הדין, מתנהל המשפט לתאגיד כאילו היה המורשה הנאשם, אם כי מבחינה עניינית נדונה אשמת האישיות המשפטית. יחד עם זאת, נאשם שזומן לתחילת משפטו ולא התייצב, אך ביקש שמשפטו יתנהל שלא בפניו, והוא מיוצג על ידי סניגור, ניתן לדון שלא בפניו, וזאת אם בית המשפט סבור שלא יהיה במשפטו משום עיוות דין לנאשם. מפרוטוקול הדיונים בבית המשפט בנתניה ובבית המשפט בכפר סבא עולה כי בשום שלב לא נערך בירור מיהו המורשה כדין מטעם המערערת לייצגה, קולו לא נשמע, הוא לא נכח בשלב הקראת האישום ולא ענה לאישום. בכך כפר בית המשפט בתפקידו לברר האם לא נגרם עיוות דין לנאשמים בשל אי התייצבותם. הודיית המערערת: 11. לא זאת אלא אף זאת - בישיבה מיום 17.4.2011 שגם בה לא נכחה המערערת, ביקש עו"ד בן אור, בשם הנאשמים כולם, לאחד את הדיון בתיק זה (ת"פ 3297/05) עם ת"פ 20250/09, ולאשר חזרת הנאשמים מכפירתם באישום וטען כך: "הנאשמים מודים בעובדות המפורטות בכתב האישום בת"פ 3297/05 בימ"ש השלום נתניה וכפי שציינתי כבר בפני כב' הש' פרייז בבימ"ש השלום בכפ"ס ששם מתנהל תיק אחר של הנאשמים ושבו הנאשמים כבר הודו והורשעו, אז הנאשמים כאמור מודים גם בת"פ 3297/05....". ביום 6.1.2011 התקיים דיון בבית משפט השלום בכפר סבא, בחע"מ 20250/09, בו נאשם יחיד והוא מר פריזר, שם ביקש עו"ד בן אור כך: "כנגד הנאשם מתנהל בבית משפט השלום בנתניה תיק מספר 3279/05....מדובר באותם מקרקעין ובאותן עבירות אלא מתקופות שנות.. מובן שהנאשם לא יהיה זה נכון מבחינתו לשלם פעמיים בגין אותן עבירות. לכן מה שהנאשם מעוניין לעשות זה בעצם להודות בעובדות התיק בנתניה ולטעון לעונש במאוחר" (הדגשה שלי, נ.א.). בהחלטתו מאותו יום קבע הש' פריזר כך: "בנסיבות העניין אני מקבל את בקשת הנאשם לצירוף אישומים באופן שהתיק המתברר נגדו בבית משפט השלום בנתניה...יועבר לבית משפט זה כדי לקבל את הודעת הנאשם ולשמוע טיעונים מאוחדים לעונש בשני התיקים". בדיון הבא אח"כ, ביום 26.5.2011, לאחר איחוד התיקים, כבר צורפה המערערת לנאשמים בתיק, מבלי שהתקיים בירור כלשהו בדבר קיומה או אישיותה המשפטית, ועל אף שלא נכח נציג מטעמה באולם. בהכרעת הדין מאותו היום קבע הש' פריזר:"לאור הודעתם, אני מרשיע את הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום בתיק 3297/05". בנוגע לתשובת הנאשם באישום קובע סעיף 152 לחסד"פ כך: 152. (א) לא בוטל האישום מכוח טענה מקדמית, ישאל בית המשפט את הנאשם מה תשובתו לאישום; הנאשם רשאי שלא להשיב, ואם השיב, רשאי הוא בתשובתו להודות בעובדות הנטענות בכתב האישום, כולן או מקצתן, או לכפור בהן, וכן לטעון עובדות נוספות בין אם הודה כאמור ובין אם לאו; השיב הנאשם באחת הדרכים האמורות, רשאי בית המשפט לשאול אותו שאלות, ובלבד שהשאלות לא יחרגו מהדרוש להבהרת תשובת הנאשם; תגובת הנאשם יכול שתיעשה על ידי סניגורו. תגובת הנאשם יכול שתעשה על ידי סניגורו, אולם בספרם טוענים מ. שלגי וצ. כהן כי בנסיבות המחייבות לוודא כי הנאשם יודע במה הודו בשמו, ראוי שבית המשפט יזקק לאישור מפיו של הנאשם. עוד נטען בספרם כי על בית המשפט לשאול את הנאשם באופן ברור על עמדתו לגבי כל אישום ואישום בנפרד, ולרשום את תשובתו באופן ברור ומדויק. גם בע"פ 3152/98, אילן מועלם נ' מ"י, מיום 6.8.98, הביע בית המשפט העליון דעתו על כך שעל השופט היושב בדין לשאול את הנאשם עצמו ביחס לתשובתו לאישומים ועליו לברר מפיו כי הוא מבין את דברי סניגורו. מקום בו לא צוינה שאלה כגון זו בפרוטוקול, קיבל בית המשפט את חזרת הנאשם מהודיותו. לא כך נהג שופט בית משםט קמא , בטרם הרשיע את המערערת. אשר על כן, נוכח הפגמים שהתגלו בהליך, בהם הפגם בייפוי כוח הסניגור, הקראת האישום שלא בפני המערערת, קיום הדיונים בהעדרה ובהעדר ידיעתה והודיתה ללא הסכמתה כאמור לעיל, אני מקבלת את הערעור, מבטלת את פסק דינו של בית המשפט השלום בכפר סבא ומחזירה את ההליך בת"פ 3297/05 לבית המשפט לבירור המשפט מתחילתו, על-פי כתב האישום המקורי שהוגש לבית המשפט. משפט פליליבניהתכנון ובניה