קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פינוי מדירת עמידר לאחר פטירת דייר מוגן: 1. פסק דין זה הינו השני במספר, במסגרתו של הליך דנן, זאת בשל כך שפסק הדין הקודם מיום 21/8/07 אשר ניתן על ידי מותב זה (להלן: "פסק הדין הקודם") בוטל, בהסכמת הצדדים, בבית משפט של ערעור בע"א 3597/07 (להלן: "הערעור"). 2. השאלה שבמחלוקת אשר עמדה (והעומדת גם עתה) להכרעה הינה האם - אם לאו - באה הנתבעת 1 בגדרו של ההיגד "דייר ממשיך" כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק הדיור הציבורי" או "החוק"). 3. בפסק הדין הקודם קבעתי כי הנתבעת לא השכילה להוכיח היותה "דייר ממשיך" ועל כן הוריתי על פינוייה מהדירה, מושאת הליך זה. 4. במסגרתו של הערעור הגיעו הצדדים להסכמה ביום 20/4/09 - אשר קיבלה תוקף של פסק דין בו ביום - לפיה יוחזר התיק למותב זה על מנת לאפשר למערערים (הנתבעים כאן) להשלים עדויות שכניהם אשר חתמו על תצהירי עדות ראשית אך נמנעו מלהתייצב לחקירה בבית המשפט, כמו גם שמיעת עדותה של העובדת הסוציאלית אשר טיפלה בנתבעים, הגב' יפעת שפיגל (להלן: "הגב' שפיגל"). 5. כמצוות בית המשפט של ערעור, הוריתי על העדת השכנים הנ"ל, והתיק נקבע לשמיעתם. דא עקא, בסמוך לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות (17/1/10) הגיש ב"כ הנתבעים, בלא נטילת רשות מבית המשפט, תצהירים נוספים מעבר להסכמות כאמור. חרף התנהלות ב"כ התובעת ועל בסיס בקשה מתאימה שהוגשה, בדיעבד - התרתי הבאת ראיות נוספות מטעם הנתבעים, זאת משיקולי צדק (ראו החלטתי בפרוטוקול הדיון מיום 17/1/10, עמ' 2). 6. על בסיס ההיתר, כאמור, הגישו הנתבעים את ראיותיהם הנוספות, על אלו שהוגשו על ידם בהליך הקודם (להלן: "הראיות הנוספות") כדלקמן: (א) תצהירי אחיותיה של הנתבעת (ב) תצהירי ילדי הנתבעים (ג) תצהיר הנתבע (ד) תצהיר העובדת הסוציאלית - הגב' שפיגל (ה) תצהיר שכנה בבניין בו מצוייה הדירה מושאת התביעה - הגב' בן אריה ז"ל. התובעים מצידם הגישו חוות דעת השמאי מר רון רודיטי מיום 17/3/10 בעניין דמי השכירות הראויים (להלן: "חוות הדעת"). משהבהרנו את הטעון הבהרה, ומשהוגשו סיכומי הצדדים לאחר שמיעת הראיות הנוספות, הגיעה עת ההכרעה - השנייה במספר. הנסיבות, העתירה וטענות הצדדים 7. התובעת (להלן: "עמידר") הינה גוף ציבורי המתנהל על פי דין, המנהלת מטעם המדינה השכרתן של דירות ציבוריות ובכלל אלו דירה בת 3 חדרים, המצוייה ברח' רמה 4, תל אביב (להלן: "הדירה" או "המושכר"). 8. בתוקף סמכויותיה, כאמור, השכירה עמידר את הדירה, בשכירות סוציאלית, למנוחים קלאורה שמואל וסולטנה ז"ל, על פי חוזה שכירות מיום 27/8/62 (להלן: "חוזה השכירות"). המנוח נפטר לפני כ-29 שנים ואילו המנוחה, הגב' קלאורה סולטנה (להלן: "המנוחה") הלכה לבית עולמה ביום 9/3/03. 9. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הינה בתה של המנוחה המתגוררת בדירה יחד עם בעלה, הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"). 10. בתביעה שבכאן, עתרה התובעת על פינויים של הנתבעים מהדירה ולהורות על החזרתה לידיה כשהיא פנוייה מכל אדם וחפץ. עוד עתרה התובעת לחייב הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים למן מועד תחילת מגוריהם בדירה ועד למועד הגשת התביעה, העולים לסך 13,044 ₪. לטענת התובעת, הנתבעים מתגוררים בדירה בלא זכות חוקית, בהעדר חוזה שכירות תקף כך שהמשך חזקתם בדירה נעשה תוך הסגת גבולה. עם פטירת המנוחה, כך לתובעת, זכאית היא להשבת הדירה לחזקתה, בהעדר זכות לנתבעים להמשיך ולהחזיק בה. 11. מנגד, טענו הנתבעים כי הינם מחזיקים בדירה כדין וזכאים הם להמשיך ולהחזיק בה. לשיטת הנתבעים, הנתבעת התגוררה עם אמה המנוחה למן שנת 1997 ולפיכך רכשה מעמד של "דייר ממשיך", כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לחוק הדיור הציבורי. הנתבע, אף הוא, זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה - כך לנתבעים - בהיותו בן זוגה של הנתבעת ומכוח הרשאתה. טוענים, איפוא, הנתבעים כי דין התביעה כנגדם - להידחות. דיון והכרעה 12. על מנת שהנתבעת תוכר כדיירת חוקית בדירה, תחת אמה המנוחה, עליה הנטל להוכיח כי היא באה בגדרו של סעיף 1 לחוק המגדיר, בין היתר, מי הוא "דייר ממשיך": ”בן זוג של זכאי שנפטר ... וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהיה הזכאי אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הדייר ...". אין חולק, בענייננו, כי המנוחה הינה בגדר "זכאי" כהגדרת מונח זה בחוק וכי הנתבעת הינה "ילדו" של המנוחה. הצדדים נחלקו בשאלה האם - אם לאו - התגוררה הנתבעת בדירה בצוותא חדא עם אמה המנוחה, למצער, משך 3 שנים טרם פטירתה. ויודגש, נטל השכנוע להיות הנתבעת "דיירת ממשיכה", מוטל עליה והיא זו הצריכה להוכיח מגורים בדירה משך 3 שנים עם המנוחה (ע"א 2054/01 עמידר החברה הלאומית לשיכון בע"מ נ' ואחנוש, ). ההשכילה הנתבעת להוכיח כזאת? סבורני כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית. מצאתי , כי יש בראיות הנוספות, בנוסף לאלו שהוצגו בהליך הקודם, כדי לשנות את קביעתי בפסק הדין הקודם. הנתבעים השכילו להוכיח, במידה הנדרשת בהליך אזרחי, מגורים בצוותא חדא עם המנוחה למן שנת 1997 ואילך. הנתבעים ומסכת ראיותיהם 13. בתצהיר העדות הראשית מטעמה הצהירה הנתבעת כי היא ובעלה עברו להתגורר בדירה עם אמה " ... כבר במהלך שנת 1997" וכי הם התגוררו עם המנוחה בדירה " ... במשך 7 שנים לפני פטירתה" (סעיפים 5,6 לנ/1). בחקירתה הנגדית שבה הנתבעת וטענה "אני מאשרת את האמור בסעיף 5, שאני ובעלי התגוררנו עם אמי כבר בשנת 1997" (פרוטוקול מיום 14/11/06 עמ' 10). הנתבעת הוסיפה בחקירתה כי "כשנכנסנו לגור עם אימא שלי הילד שלי היה עוד בבית ספר תיכון, משהו כזה, ושתי הבנות היו כבר בצבא. גם השלישית היא הייתה בצבא. הילד היה בן פחות מ-17 ולמד בעירוני י"ד, הוא התגורר איתנו" (שם, שם). הנתבעת הבהירה בתצהירה את הצורך למגוריה בדירת אמה, זאת בשל כך "שטיפלתי בה וסעדתי אותה עקב העובדה שאמי הפכה לסיעודית לתלותית ולא יכלה לטפל בעצמה עוד" (סעיף 8 לנ/1). עדות זו של הנתבעת, נתמכה בעדות בעלה, הנתבע, אשר החרה החזיק אחר עדות הנתבעת והצהיר בזו הלשון - "אני התגוררתי הלכה למעשה עם אישתי ועם חמותי, קלאורה סולטנה ז"ל בדירה הנדונה שברח' רמה 4, תל אביב, במשך 7 שנים לפני פטירתה של חמותי ואישתי טיפלה בה וסעדה אותה עקב העובדה שחמותי הפכה לסיעודית ותלותית ולא יכלה לטפל בעצמה עוד" (סעיף 8 לבמ/6). בחקירתו השיב הנתבע לשאלות בית המשפט וסיפק הסבר למעבר המגורים לבית המנוחה - "אנחנו היינו גרים בבת ים, מאז שאני מכיר את אישתי, כמעט כל החיים היינו אצל האמא שלה, היא רצתה רק את הבת הגדולה. כשהיינו גרים באח"י דקר היו טלפונים אפילו באמצע הלילה, היא הייתה עוזבת אותי והולכת לאמא, אחיות שלה באו אלינו ואמרו לנו מדוע אתם סובלים לכו ותגורו איתה. אני ידעתי שיהיו לנו חיים קשרים, כמעט התגרשתי מאישתי בגלל הדברים האלה, אז הסכמתי לעבור לשם ... גרנו עם חמה חולה, לילות שלמים היא לא ישנה, גם אני סבלתי, היא הייתה מעיפה עלי בקבוקים ומשגעת אותי. סבלנו הרבה מהאישה החולה, ימים שלמים היא הייתה לוקחת אותה לבית חולים, משנת 97 עד 2003 (פרוטוקול מיום 21/3/10 עמ' 12). 14. אחיה ואחיותיה של הנתבעת אימתו את עובדת מגורי הנתבעת בדירת אימם, במסגרת טיפולה בה. כך העידה הגב' רחל אובריין, אחות הנתבעת, אשר הצהירה כי " ... רוזה עתיק התגוררה עם אימנו קלאורה סולטנה ז"ל בדירה שברחוב רמה 4 תל אביב מעל 6 שנים לפני פטירתה של אימה ז"ל ... טיפלו וסעדו אותה בערוב ימיה" (סעיפים 3,4 לבמ/3). אשר למועד מעבר הנתבעת לדירה העידה הגב' אובריין בחקירתה כך - "1996 עד 2003 ... בהתחלה עברו בנווה שרת, אחר כך עברה לגור עם אימא, היא טיפלה באימא, כל מה שהיא הייתה צריכה ... התדירות שבה ביקרתי אצל אימי עד שנפטרה, הייתי באה פעמיים בשבוע לבקר, רוזה ובעלה והילדים היו מתגוררים שם" (פרוטוקול מיום 21/3/10, עמ' 8). אחי הנתבעת, מר שחר קלאורה (פרוטוקול מיום 14/11/06, עמ' 12) העיד אף הוא כי "ב-1996 האחים התחלקו בטיפול האם, בתורנות, האם חייתה לבד. בסוף 1996 כשמצבה התדרדר והפכה להיות אישה מוגבלת, התכנסה המשפחה, ביקשנו מאחותי שתעבור לגור עם האימא ... אני בהחלט חושב שאנחנו כל האחים חייבים לאחותנו את שש השנים הכי קשות בטיפול באימא". הגב' כוכבה חבז, אחות נוספת של הנתבעת, העידה בבית המשפט כך - "אימא שלי מאז שנולדתי היא הייתה חולה ומי שתמיד הייתה חשובה זו רוזה, רוזה כל הזמן ... אנו ביקשנו והתחננו שרוזה תטפל באימא, לי היה קשה לבוא ולטפל באימא, היא עשתה טובה לכל המשפחה ולאימא שלי, היא הייתה ללא דירה וללא כסף לכן ביקשנו שתגור עם אימא" (פרוטוקול מיום 21/3/10, עמ' 10). בנותיהם של הנתבעים הגב' ריקי כהן (סייעת בגן ילדים) והגב' אורית עטיך (מנהלת רשת חברה של בגדי ים) העידו על מועד מגורי הנתבעים בדירה. הגב' כהן העידה כי "בשנת 2000-2003 התגוררתי ברח' בית אל בנווה שרת עם שתי אחיות שלי. אני ואחיות שלי שכרנו דירה וההורים שלי גרו עם הסבתא שלי. אימא שלי, אבא שלי ואחי חיים בדירת הסבתא" (פרוטוקול מיום 21/3/10, עמ' 14). אורית אף היא העידה, כאחותה - "ההורים שלי עברו להתגורר בדירת הסבתא בדצמבר 1996, שזה לקראת יום ההולדת שלי, זה היה חורף ... אני ואחיות שלי גרנו בדירה שכורה בנווה שרת" (שם, עמ' 15). 15. עדויות אחי הנתבעת ובנותיה נתמכו בעדות השכנות המתגוררות בבניין. אלו העידו, בזו אחר זו, על מגורי הנתבעת עם אימה המנוחה בדירה משך שנים טרם פטירתה. הגב' שרה סוזי המתגוררת בדירה מס' 16 העידה לאמור "אני גרה בבניין שם 47 שנים, בנווה שרת 4, מעל הנתבעת 1. מספר הדירה זה 16, הבניין זה מספר 4 ... הכרתי את אמה המנוחה של הנתבעת 1. הכרתי אותה למן צעירותי ... בתה גרה איתה ועזרה לה ... רוזה מתגוררת שם משנת 1997. ב-2003 אמה נפטרה. והיא ממשיכה לגור ... בעלי היה חולה בשנת 1997 ואחרי זה נפטר, בגלל זה אני יודעת בדיוק מתי רוזה נכנסה לגור שם ..." (פרוטוקול מיום 17/1/10, עמ' 3). לשאלות בית המשפט השיבה העדה "ש.ת. איך את יודעת שרוזה גרה שם? ... ראיתי אותה לילה ויום שם ... ש.ת. מה פירוש שרוזה גרה? ... בבוקר בעלה היה קם והולך לעבודה. הייתי רואה שרוזה גרה שם. הייתי רואה את רוזה לפעמים בבוקר עם הכותונת שלה, הייתי יוצאת לשאול מה שלום בעלי ... כל הזמן ראיתי אותם שם גרים. כל יום ראיתי אותם שם ..." (פרוטוקול, שם, עמ' 4). גם הגב' ג'אן דינה, הגרה בדירה 9 למן שנת 1995, העידה כי "רוזה באה אחרי שנתיים לגור אצל אימה ... הם באו לגור שם עם אימא שלה, יום יום ראיתי אותה ... רוזה גרה שם. הם באו לגור שם, חיו שם, אני רואה אותה כל בוקר, שלום שלום, זה הכל ... יש הבדל בין לבקר לבין לגור. יש לי שכנה שכל שבת הבנים שלה מבקרים אצלה, אני יודעת שהם לא גרים שם" (פרוטוקול מיום 17/1/01, עמ' 5). לשאלות בית המשפט השיבה העדה - "ש.ת. על בסיס מה את מצהירה שרוזה התגוררה שם? ... אני אומרת מה שראיתי. הם גרים בבית, הנתבעים. בשבת אנו יוצאים לדשא, הם גרים שם ... ש. איך את יודעת שהגברת רוזה ישנה בדירה יחד עם אימה ... ת. המרפסת שלי, ממנה אני רואה את המרפסת שלהם. היא כל הזמן מכבסת. הם יושבים שם בגינה בשבת, בחגים, עם הילדים, כל הזמן הם שמה. היא מכבסת ומבשלת שמה, אני רואה אותה תולה כביסה, אני רואה מהמרפסת שלי שהם יושבים שמה, אוכלים ארוחת ערב וגם בחגים וגם בימי חול" (פרוטוקול, שם, עמ' 6). 16. ואם אין די בעדויות הנתבעים ובני משפחתם ועדויות השכנות, כמפורט בהרחבה לעיל, באה עדותה של העובדת הסוציאלית בעיריית תל אביב - הגב' יפעת שפיגל (במ/9) וחיזקה חיזוק של ממש את עדותם של עדים דלעיל. מתצהיר הגב' שפיגל עולה כי הנתבעים היו מטופלים על ידה למן חודש מאי 2000 ועד לחודש אפריל 2007, ולאחר הפסקה בת כשנה המשיכה לטפל בהם עד לחודש 11/08. על בסיס היכרותה האישית עם הנתבעת ומשפחתה הצהירה הגב' שפיגל כי "בזמן טיפולי בבני הזוג עבדה רוזה כמטפלת בקשישים ואילו ישראל לא עבד ... על פי דו"ח שכתבתי בשנת 2204: 'בשבע השנים האחרונות גרה המשפחה עם אימה של רוזה בדירת 3 חדרים, בקומת קרקע. גב' רוזה עתיק טיפלה באימה במסירות עד לפטירת האם בשנת 2003. בביקור הבית שנהגתי לערוך אצל האם נאמר לי על ידי האם והבת כי הן מתגוררות יחד' " (שם, סעיף 4). עדותה של הגב' שפיגל לא נסתרה בחקירתה הנגדית. הגב' שפיגל העידה כי הכירה את רוזה עוד טרם טיפולה בבני הזוג, שכן היא טיפלה עוד קודם לכן, משנת 2000, באמה, באופן אישי. "כשהייתי מגיעה לביקורים", כך השיבה העדה בחקירתה "רוזה תמיד הייתה נוכחת בבית. באחת הפעמים גם אחד הנכדים, הבן של רוזה, היה בבית ... הייתי יושבת בביקורים בסלון ועם אימא של רוזה. נאמר לי שרוזה גרה בדירה, גם רוזה וגם אמה אמרו זאת, לא בדקתי את זה. אנו לא בודקים דברים אלו אלא אם יש צורך בעזרה מיוחדת. קיבלתי זאת כעובדה, ככה התנהלנו ... יש דוחות של החברה, אמה טופלה על ידי מטפלת של חברת סיעוד, דוחות אלה מגיעים אחת לחודשיים אלינו. הדוחות מגיעים לעיוני. ש.ת. בין השנים 2000-2003 האם יש לך דוח שם מצויין שרוזה מתגוררת עם אמה? ... פישפשתי בתיק וראיתי דוח שנחתם על ידי עובדת סוציאלית משנת 1997 והיא כתבה שהאם ובתה רוזה גרות ביחד. לא הבאתי את זה לבית המשפט" (פרוטוקול מיום 30/5/10, עמ' 20). 17. הנה כי כן, מהעדויות אשר פורטו לעיל ובמיוחד זו של הגב' שפיגל עולה תמונה ברורה ובהירה כי הנתבעים התגוררו בדירת המנוחה, למצער, משך 6 שנים טרם פטירת האחרונה החל משנת 1997. מכאן שאין מנוס אלא מלקבוע כי הנתבעת רכשה מעמד של "דייר ממשיך" תחת אמה המנוחה. התובעת ומסכת ראיותה 18. חרף העדויות הרבות התומכות בגירסת הנתבעים, בדבר מגוריהם עם המנוחה למן שנת 1997, טען ב"כ התובעת בסיכומיו כי אין לסמוך על עדויות אלו, לא על עדות הנתבעים ובני ביתם, לא על עדויות השכנים ואף לא על עדות הגב' שפיגל. לשיטת ב"כ התובעת, אין לסמוך, כלל ועיקר, על עדות השכנות המתגוררות בבניין, שכן אלו, בחלקן, לא שהו בדירותיהן משך כל שעות היום עקב עבודתן, וחלקן אף לא נכנסו לדירה כלל. מכאן, תמה ב"כ התובעת, הכיצד יכולים הם להעיד על כי הנתבעת התגוררה בדירה - להבדיל מטיפול וסיעוד אמה המנוחה? אין אני שותף לתמיהתו זו של ב"כ התובעת. בנוהג שבעולם הגם ששכנים המתגוררים באותו בניין אינם נכנסים תדיר האחד לדירת משנהו, יש ביכולתם לידע האם פלוני מתגורר בדירה בבניין, על פי אורח חייו והשעות בהן הוא נראה יוצא ובא אליה. היטיבה לתאר זאת הגב' מזל בן אריה המתגוררת בבניין משך כ-45 שנה (פרוטוקול מיום 21/3/10, עמ' 10) - "לפי מה שזכור לי ביום 25/12/96 אמא שלי נפטרה ואני גרתי איתה בזמנו בדירה ברמה 4, אחרי שבוע ירדתי למטה ראיתי את רוזה עם אמא שלה יושבות בגינה, היא פשוט בכתה ואמרה לי משתתפת בצערך ובאותה תקופה היא כבר גרה בדירה. אני יודעת שהיא גרה שם ראיתי אותה יוצאת משם, ראיתי אותה זורקת טיטולים ושאלתי אותה לאן את הולכת היא אמרה לי אני מחליפה לאמא שלי. אני הייתי הולכת לבקר אותה וראיתי אותה שם. אני יודעת שהיא גרה שם. אחרי שאמא שלי נפטרה רציתי קצת חמימות של אם הייתי הולכת ומבקרת אצלהם, מאוד קשה בשנים הראשונות, אני הייתי באה לרוזה והיא הייתה גרה שם. אני ראיתי אותה יוצאת בלילה עם כותונת, סביר להניח שהיא גרה שם". הנה כי כן, על מנת לידע אם אדם פלוני מתגורר בדירה (להבדיל מביקורים גרידא) אין הכרח לבקר בתוככי הדירה בקביעות. די בכך שהנתבעת הייתה מצוייה כל העת בדירה - בכל שעות היממה - על מנת להסיק כי הינה מתגוררת בה, באורח קבע. 19. לא מצאתי ממש גם בטענתו האחרת של ב"כ התובעת בסיכומיו כי אין ליתן אמון בעדות בני המשפחה השונים בשל כך שלא ידעו לתאר היכן ישנו המנוחה, הנתבעים ובנם חיים. אין אני סבור, בכל הכבוד, כי יש בהעדר ידיעה על המיקום המדוייק של המגורים בדירה (או סתירה בעדויות בעניין זה) כדי לאיין את עדויותיהם של בני המשפחה השונים. משהעידו אחיות הנתבעת (פרוטוקול מיום 21/3/10 עמ' 9) כי הנתבעים ובנם התגוררו בדירה, אין זה מעלה ומוריד אם האחת "זכרה" כי הבן התגורר בסלון שבדירה והאחרת "זכרה" כי הוא התגורר - בחדר השמאלי שבה (שם, שם). אדרבא, לו ביקשו האחיות להעיד עדות שקר בבית המשפט, ברי כי היה באפשרותם לתאם העדות בכל הקשור למיקום מגורי הנתבעים ובנם בדירה. העובדה שלא עשו כזאת, יש בה כדי ללמד דווקא על אמיתות עדותן. כך אמורים הדברים באשר לסתירות ו/או להבדלים שנמצאו בעדותם של העדים, אותם מנה ב"כ התובעת בסיכומי טענותיו. ב"כ התובעת הצביע על כי הגב' סוזי (פרוטוקול מיום 17/1/10, עמ' 3) כמו גם הגב' ז'אן (שם, עמ' 5) לא ידעו לומר האם הנתבעת עבדה מחוץ לבית אם לאו. אין אני מוצא, בכל הכבוד, כי יש בידיעה - או העדרה של ידיעה - באשר לעבודתה החלקית של הנתבעת בשנים 2000-2003, כדי לסתור את גירסת הנתבעת והעדים כולם, על מגורי הנתבעים בדירה למן שנת 1997. 20. הגדיל ב"כ התובעת עשות עת טען בסיכומי טענותיו כי אין ליתן אמון אף בעדותה של הגב' יפעת, העובדת הסוציאלית. הגם שלכאורה עדות האחרונה הינה עדות אובייקטיבית של עובדת מחלקת הרווחה בעיריית תל אביב, הרי שלשיטת ב"כ התובעת אין ליתן בה אמון שכן נראה שעדותה "נובעת מקירבה כלשהי לנתבעים כיתר העדויות ולא כדמות מקצועית אובייקטיבית" (סעיף י"ט לסיכומי התובעת). בכל הכבוד, מן הראוי היה שטענה מעין זו לא תיטען על דרך ההשערה גרידא תוך הטלת דופי בישרותה של העובדת הסוציאלית. אין אני מעלה על דעתי כי הגב' יפעת תעיד עדות כוזבת, תוך סיכון מעמדה ומקום עבודתה, על מנת לקדם עניינה של הנתבעת שאינה, לכל הדעות, קרובת משפחתה. במיוחד אמורים הדברים נוכח עדותה החד משמעית של הגב' שפיגל במענה לשאלת ב"כ התובעת הכיצד זה "בביקורי עמידר שנערכו בבוקר אנשי עמידר פגשו רק את המנוחה". על כך השיבה גב' שפיגל נחרצות "אני בכל הביקורים שערכתי שם פגשתי את רוזה. אצל האימא של רוזה ערכתי כאמור יותר ביקורים מאשר אצל קשישים אחרים כי הייתה בעייתית" (פרוטוקול מיום 30/5/10 עמ' 20). 21. אין אני מתעלם כלל ועיקר מדוחות ביקורי המעגל מהימים 24/1/00, 10/1/01 ו- 6/4/02 (להלן: "הדוחות"), מהם עולה כי במועד בו בוצעו הביקורים בדירה לא נמצאו הנתבעים מתגוררים בה. מקובלת עלי לחלוטין טענת ב"כ התובעת - בניגוד לדעתו של ב"כ הנתבעים בסיכומיו - כי הדוחות הינם בגדר רשומה מוסדית כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 (להלן: "הפקודה") וככאלה קבילים המה להוכחת תוכנם ואין הם מהווים עדות מפי השמועה. עם זאת, מצאתי כי משקלם הראייתי של הדוחות נמוך, זאת לנוכח העדויות דלעיל ולאור העובדה כי נמנע מב"כ הנתבעים לחקור את עורכי הדוחות, כמתחייב מהוראת סעיף 36ד' לפקודה. לעניין זה יש לזכור כי המצהיר מטעם התובעת, אשר נחקר בבית המשפט, לא ערך את ביקורי המעגל, הוא לא זה אשר ערך את הדוחות ואין הוא יודע דבר על אמיתות תוכנם. מר בוסקילה, המצהיר מטעם התובעת, לא יכול היה להעיד באיזו שעה נערכו הביקורים, האם בשעות הביקור נצפו הנתבעים בדירה והאם היו קיימים מימצאים (מיטה נוספת, ביגוד וכדומה) היכולים להצביע על מגורי הנתבעים בה. כך, לא יכול היה מר בוסקילה להפריך טענת הנתבעת, הנשמעת יש לומר, כי היא ואמה נמנעו מלומר לרכז השטח כי הינה מתגוררת בדירה בשל חשש אמה "שלא נזרוק אותה חלילה מהבית, שנאמר לה מה לעשות, בגלל הכבוד של אימא, היינו צריכים לכבד אותה עד הסוף". לו היו מופיעים עורכי הדוחות בבית המשפט, ברי כי יכול היה ב"כ הנתבעים לעמת אותם עם גירסת הנתבעת, כמו גם עם עדות הגב' שפיגל לפיה "בכל הביקורים שערכתי פגשתי את רוזה ... ". משבחרה התובעת שלא להעיד את עורכי הדוחות - הגם שאלה עדיין ממלאים תפקיד אצל התובעת כרכזי שטח - ברי כי משקלם של אלה קטן ביותר. לא מצאתי, בניגוד לקביעתי בפסק הדין הקודם, כי יש בדוחות המעגל כדי לאיין את שלל העדויות מטעם הנתבעים מהן עולה בעליל כי הנתבעים התגוררו בדירה למן שנת 1997 ואילך. אני קובע, איפוא, כי הנתבעת השכילה להוכיח מגורים, בצוותא חדא, עם המנוחה, למצער, 3 שנים טרם פטירתה, וככזו רכשה הנתבעת מעמד של "דייר ממשיך" בדירה ויש לראותה כמי שבאה בנעלי אמה המנוחה לכל דבר ועניין [ראו סעיף 3(א) לחוק]. 22. פועל יוצא מהאמור הוא כי דין התביעה לסילוק ידי הנתבעים מהדירה להידחות, זאת נוכח היות הנתבעת (ובעלה בהרשאה) זכאית להתגורר בדירה לאחר פטירת אמה המנוחה במעמד של "דייר ממשיך". דמי שימוש ראויים 23. נוכח מסקנתי דלעיל כי הנתבעים מחזיקים בדירה כדין במעמד של "דיירים ממשיכים", דין התביעה לתשלום דמי שימוש ראויים להידחות. כמתחייב על פי הדין [סעיף 3(א) לחוק] על התובעת לערוך עם הנתבעים חוזה שכירות ולחייבם בשכירות סוציאלית בהתאם לדמי השכירות שנקבעו, פעם בפעם, על ידי משרד השיכון בהתחשב במצבם הכלכלי של הנתבעים. משלא השכילה התובעת להוכיח את גובה השכירות כאמור, דין תביעתה הכספית להידחות, וכך אני אומנם מורה. התוצאה 24. סוף דבר, לאור האמור והמקובץ לעיל אני קובע כזאת - א. התביעה על כל סעדיה - נדחית. ב. הנתבעים רכשו מעמד של "דיירים ממשיכים" וככאלה זכאים הם להמשיך ולהתגורר בדירה בהתאם להוראות חוק הדיור הציבורי. ג. בנסיבות העניין לא מצאתי כי יש לעשות צו להוצאות, כך שכל צד יישא בהוצאותיו. פינוי דייר מוגןפינוי מדירת עמידרמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דירות עמידר / עמיגור / חלמישפינוי