קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פינוי שוכר בתום תקופת חוזה השכירות: מבוא: 1. תביעה לפינוי מושכר, בגדרה עותרת התובעת להורות לנתבע לפנות את הדירה הידועה כדירה מס' 71 בקומה 21 בבניין A ברחוב בן גוריון 95 בקרית מוצקין והמחסן הצמוד לה, במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 333 בגוש 10426 וחלק מחלקות 407 ו- 420 בגוש 10428 (להלן: "הדירה"). 2. ואלה טענות התובעת בכתב התביעה; התובעת, בעלת הדירה הנ"ל, כרתה הסכם שכירות עם הנתבע, לפיו השכירה לו את הדירה המצויה בבניין דירות לתקופה בת שנים-עשר חודשים. לטענת התובעת, עפ"י ההסכם המצורף לכתב התביעה (ת/1) הסתיימה תקופת השכירות המוגדרת בו ביום 1.12.2005 ולמרות האמור לעיל ועל אף חלוף למעלה מחמש שנים, לא פינו הנתבע ובני משפחתו את הדירה והם ממשיכים להתגורר בה. 3. עוד נטען בכתב התביעה, כי התובעת הגישה בעבר כתב תביעה, בגדרו עתרה היא לפנות את הנתבע מן הדירה, אולם בשל טעות שנפלה בכתב התביעה, ביום 14.12.2006 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, לפיו הצטווה הנתבע לפנות דירה מס' 70 בבניין (ראו ת/2 המצורף לכתב התביעה). משפנתה התובעת לממש את פסק הדין ניצלו הנתבע ובני ביתו את הטעות שנפלה בפסק הדין וחרף בקשות שהגישה התובעת לתיקון פסק הדין לא הצליחה היא לפנות את הנתבע מן הדירה, כאמור, בשל הטעות שנפלה בכתב התביעה. 4. בכתב ההגנה טען הנתבע הטענות שלהלן; הנתבע ומשפחתו ניהלו מו"מ עם התובעת לשכור דירה בבניין הדירות האמור לעיל, ומתווכת מטעם התובעת הראתה לנתבע את דירה מס' 70 ולא דירה מס' 71 ולאחר שהנתבע הביע הסכמתו לשכור את הדירה הנ"ל חתמו הם על הסכם, לפיו שכרו הם את הדירה מס' 70 עפ"י ההסכם נספח א' לכתב ההגנה. 5. עוד טוען הנתבע, כי לאחר קבלת חוזה שכירות, וביום המיועד לקבלת הדירה כאשר הנתבע ובני משפחתו הובילו את תכולת ביתם לבניין הדירות בו מצויה הדירה, גילו הם כי הדירה שיקבלו היא דירה מס' 71 (מושא התביעה) ולא דירה מס' 70 שלגביה נחתם הסכם השכירות. לטענת הנתבע, משה -נציג התובעת, הסביר להם כי דירה מס' 70 מושכרת למשפחה אחרת וכי עליהם לקבל את דירה מס' 71 באופן זמני כאשר הוא מבטיח למסור דירה אחרת בקומה 15 או 16 בבניין, המורכבת מששה חדרים עם מזגן (ראו סעיף 14 לכתב ההגנה). הנתבע מוסיף וטוען כי לאחר שהוא ובני משפחתו בדקו את הדירה, חשכו עיניהם כאשר גילו כי הדירה אינה ראויה למגורי אדם בשל ליקויים רבים המצויים בה. 6. טענה נוספת בפי הנתבע, והיא שחוזה השכירות המתייחס לדירה מס' 71 ואשר צורף לכתב התביעה הוא חוזה מזוייף שהנתבע לא חתום עליו והא לראיה לטענות הנתבע, כך לשיטתו, היא העובדה כי התביעה הראשונה התייחסה לדירה מס' 70 מאחר וזהו החוזה היחיד עליו חתמו הצדדים. עוד מפנה הנתבע לכך שהתובעת הגישה מספר בקשות לתיקון פסק הדין, כאשר בכולן טענה היא, כי נפלה טעות ולא מצאה לנכון לצרף את ההסכם המצורף לכתב התביעה דכאן, ואשר מתייחס לדירה מס' 71.. הראיות: 7. מטעם התובעת העידו מר אבי לוין שתצהירו צורף לכתב התביעה, ומר משה פיס שתצהירו צורף לתשובה לבקשה לביטול פסק דין שהגיש הנתבע. מטעם הנתבע, העיד הנתבע עצמו, אביו מר יצחק מנגד, הגב' ימימה מנגד, אמו של הנתבע ומומחית גרפולוגית מטעם הנתבע- הגב' ברכה שני, אשר חיוותה את דעתה, בחוות דעת מטעמה, כי החתימה על העמוד הראשון בהסכם שצורף לכתב התביעה, אינה חתימתו של הנתבע. הכרעה: העדר הגנה: 8. אקדים אחרית לראשית; דין התביעה להתקבל מאחר ו"ההגנה" לה טען הנתבע לוקה בחוסר תום לב קיצוני ועיון מדוקדק בטענותיו מעלה כי אין הן מעלות הגנה כלשהיא. מחומר הראיות עולה כי הנתבע מתגורר בדירה כשש שנים ואינו משלם דמי שכירות ותשלומי חובה בגין השימוש בדירה (לרבות ארנונה ומסי ועד) מזה יותר מחמש וחצי שנים, ואין הוא מוכן לפנות את הדירה אם לא ישולם לו פיצוי, כאשר במסגרת הגנתו, הוא מעלה טענות מן היקב ומן הגורן. 9. אף ללא הכרעה בשאלות שבמחלוקת, כפי שהן עולות מכתבי הטענות, נראה כי דין התביעה להתקבל, מאחר ואין בפי הנתבע כל הגנה מפני התביעה. 10. עיון בתצהירים שצורפו לכתב ההגנה מעלה, כי אלה הן טענות ההגנה אותן טוען הנתבע: א. ההסכם המצורף לכתב התביעה ואשר מתייחס לדירה 71 הוא הסכם מזוייף והנתבע לא חתם עליו (סעיפים 3 ו- 6 לתצהירו). ב. הנתבע ובני משפחתו היו אמורים לקבל חזקה בדירה מס' 70 ולא בדירה מס' 71 וכי בעת קבלת הדירה הודיעה לו המתווכת שהראתה לו דירה מס' 70 כי נפלה טעות וכי עליו לקבל דירה מס' 71 ( סעיפים 3 ו- 4 לתצהירו של מר יצחק מנגד). ג. דירה מס' 71 סבלה מליקויים קשים ולא היתה ראויה למגורים ועל כן הובטח לו כי יקבל דירה אחרת תוך מספר ימים (סעיף 4-6 לתצהיר הנתבע). 11. אפילו אקבל טענותיו של הנתבע, לפיהן הוא לא חתם על ההסכם שצורף לכתב התביעה ואשר מתייחס לדירה 71 וכי הוא קיבל את הדירה מושא התביעה אגב הבטחה למסור לו חזקה בידרה אחרת, אין בכך כדי להצדיק דחיית התביעה. ודוק, אין הנתבע טוען כי הוסכם בינו לבין הנתבע כי הוא ימשיך להחזיק בדירה מעבר לתקופת השכירות הנקובה בהסכם השכירות המתייחס לדירה מס' 70 וכל אשר טוען הוא כי התובעת הפרה את הסכם השכירות עליו חתום הנתבע. בכל הכבוד הראוי אין טענת ההפרה הנ"ל מקנה לנתבע זכות חזקה בדירה למשך חמש שנים נוספות מעבר לתקופת השכירות המוסכמת. 12. מסקנתי לפיה אין בפני הנתבע טענה המקימה לו זכות חזקה בדירה מס' 71 נלמדת אף מתשובות הנתבע ואביו במהלך חקירתם שכנגד. שניהם התקשו לענות על השאלה מכח מה הם מחזיקים בדירה ועד מתי מוקנית להם הזכות להחזיק בה (לעניין זה ראו תשובת מר יצחק מנגד- אביו של הנתבע לשאלה מתי הוא מתכוון לצאת מן הדירה בעמוד 18 שורה 1 ו- 2 "שיגישו תביעה נכונה ולא חוזה מזוייף"; כן ראו תשובת הנתבע לשאלה מכח מה הוא מחזיק בדירה מס' 71 בעמוד 13 שורה 25 ו- 26 לפרוטוקול: " יש לי חוזה על דירה 70. אני לא יודע מאיזה כח של חוזה אני מחזיק אני בסה"כ חתמתי" ולשאלה מדוע הוא לא עוזב את הדירה היום הנתבע השיב בעמוד 14 שורה 6 : "לא יודע מה להגיד, תפנה לאבא שלי בעניין הזה"). 13. משלא הוכיח הנתבע זכות חזקה בדירה, וכל אשר טוען הוא כי התובעת הפרה את החוזה כאשר העבירה אותו לדירה שלא הוסכם עליה, הרי אין בפי הנתבע הגנה כלשהיא, ועל כן דין התביעה להתקבל. 14. לאמור לעיל אוסיף, כי מחומר הראיות עולה תמונה עגומה של ניצול לרעה של הליכי משפט. הנתבע ובני משפחתו (אביו ואמו) המתגוררים בדירה אינם עובדים (ראו עדות הנתבע בעמוד 11 שורות 29-32 ובעמוד 12 שורות 5); הנתבע בן 32 לא עבד מאז הגיעו לגיל 18, הן לנתבע והן לאביו נפתחו תיקי הוצאה לפועל בגין חובות (ראו עדות הנתבע בעמוד 13 שורה 5 ועדות יצחק מנגד בעמוד 16 שורה 19). הנתבע שילם דמי שכירות בגין חודש אחד ולפי גרסת אביו בגין מספר חודשים (עדות יצחק מנגד בעמוד 18 שורה 10 לפרוטוקול) ואף ארנונה אינו משלם (לפי גרסת יצחק מנגד הוא הגיע עם העירייה להסדר (עדות יצחק מנגד בעמוד 18 שורה 19). נראה, כי הנתבעים ידעו כי לא יוכלו לעמוד בשכר הדירה, הם שכרו את הדירה, שילמו מספר חודשים ומאז אינם משלמים ואינם מסכימים לפנות אותהה. ואם לא די בכך, עולה מחומר הראיות כי אביו של הנתבע התגורר, לפני הגיעו לדירה מושא התביעה, בשתי דירות בזו אחר זו, ואף משתיהן פונה עפ"י צו בית המשפט ונותר חייב בגין דמי שכירות שלא שילם עבור מגוריו בדירות אלה (ראו לעניין זה עדותו של יצחק מנגד בעמוד 15 שורות 27-32 לפרוטוקול באשר לשכירות דירה ברחוב ציגל בקרית מוצקין לרבות לגבי פסק דין לפינוי מן הדירה שניתן כנגדו, וכן עדותו בעמוד 16 שורות 12-14 שם העיד יצחק כי ניתן כנגדו פסק דין לבקשת משכיר דירה והוטל עליו סך 85,000 ₪ והוא לא שילם סכומים אלה). 15. לאחר שקבעתי את אשר קבעתי, למעלה מן הצורך, אכריע בשאלות שבמחלוקת כפי שהן עולות מכתבי הטענות. הסכם השכירות 16. באשר להסכם השכירות המתייחס לדירה מס' 71 ואשר צורף לכתב התביעה, לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים הגעתי למסקנה כי הסכם זה הוא הסכם עליו חתום הנתבע, וכי הסכם זה לא זוייף. בפניי העיד מר משה פיס, שעדותו עשתה עליי רושם אמין, שטען כי כי הוא פנה לעיריית קרית מוצקין ורשם כי הנתבע מחזיק בדירה 71 (עדותו של העד בעמוד 10 שורה 23 לפרוטוקול) וכי לאחר שגילה את אי ההתאמה בין האמור בהסכם לבין הדירה בה מחזיקים הנתבע ובני משפחתו בפועל, הוא פנה בשנית לנתבע והחתים אותו על ההסכם המצורף לכתב התביעה (עדותו בעמוד 7 שורה 28 לפרוטוקול). עוד מעיד העד, כי מעולם לא היתה כוונה לתת לנתבע את הדירה מס' 70 (ראו עדותו של העד בעמוד 11 שורות 14 ו- 15 לפרוטוקול). 17. כאמור, עדות של העד פיס עשתה עלי רושם אמין. אך טבעי כי התובעת תפעל להחתים את הנתבע על ההסכם המסדיר את חזקתו בדירה בה החזיק בפועל. נראה, כי אילולא הסכם זה לא ניתן להעביר את הרישום בארנונה על שם הנתבע ועדי הנתבע העידו כי הנתבע הוא החייב עפ"י שומות הארנונה בעיריית קרית מוצקין . לפיכך, כאשר אני שוקל הרושם שהותירה בי עדות מר פיס והרושם שהותירו בי עדויותיהם של הנתבע , אביו ואמו, אני מבכר את גרסתו של מר פיס וקובע כי ההסכם המתייחס לדירה מס' 71 נחתם ע"י הנתבע. 18. טוען הנתבע, כי חתימתו על גבי ההסכם מזוייפת, ולהוכחת טענה זו צירף הוא את חוות דעתה של הגב' ברכה שני (להלן: "המומחית"). עפ"י חוות הדעת השוותה המומחית בין צורת החתימות המתנוססות על העמוד הראשון בהסכם המתייחס לדירה מס' 71 לבין חתימות אחרות של הנתבע, לרבות אלה המופיעות על ההסכם המתייחס לדירה מס' 70 ומסקנתה היא כי החתימות שבעמוד הראשון אינן חתימותיו של הנתבע. אין בידי לקבל מסקנה זו מן הנימוקים שלהלן: א. חוות הדעת השוותה בין חתימות שאינן מקוריות, כי אם בין חתימות על גבי העתקים של שני ההסכמים (ראו האמור בחוות הדעת ועדותה של המומחית וכן בעדותה בעמוד 21 שורה 29 לפרוטוקול). לפיכך, המבחן היחיד שבו מתשמשת המומחית הוא צורת האותיות ובכתב, שלטענת המומחית מובילה למסקנה כי אין בפנינו חתימות זהות. ב. עפ"י חוות הדעת, המסקנה אליה הגיעה המומחית נובעת מצורת האותיות בחתימה שבמחלוקת, בהשוואה לצורת האותיות בחתימות אחרות של הנתבע; אולם עיון בחתימה המופיעה על טופס שהגיש הנתבע לתיק בית המשפט (ייפוי כח המאפשר לאביו של הנתבע להעתיק חומר מתיק בית המשפט) מעלה כי צורת האותיות דומות דווקא לחתימה המופיעה על העמוד הראשון של ההסכם המתייחס לדירה מס' 71, לרבות צורת האות ד' (שבה מופיעה העיגול שלא נמצא בחתימות להשוואה). ג. נראה, כי בענייננו, ובמיוחד מקום שהחתימות אינן מקוריות, רשאי בית המשפט לעיין בחתימות על מנת להסיק את הדימיון שבין כתבי היד (לענין זה ראו ספרו של קדמי "על הראיות - הדין בראי הפסיקה" (תש"ע) בעמוד 1262-1263). מסכים אני עם המומחית מטעם הנתבע כי קיים שוני בין החתימה של הנתבע בעמוד הראשון בהסכם - המתייחס לדירה מס' 71 לבין החתימות על ההסכם המתייחס לדירה 70, אולם קיים דימיון בין חתימת הנתבע שבמחלוקת לבין חתימתו על ייפוי הכח האמור, ולפיכך, איני מקבל את האמור בחוות הדעת כי אין זו חתימתו של הנתבע. לאור האמון שנתתי בעדותו של מר פיס אני קובע כי הנתבע הוא הוא אשר חתם על ההסכם. הטענה כי הובטחה לנתבע דירה מס' 70 והוא קיבל דירה מס' 71: 19. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ולמרות שטענה זו, אף אם אקבלה, לא תסייע לנתבע, אני דוחה אותה. 20. אמנם, נפלה טעות בציון מספר הדירה בהסכם הראשון, אולם אין בכך כדי להוכיח כי הובטח לנתבע להתגורר בדירה מס' 70. פרוטוקול מסירת דירה מס' 71 נערך ביום 31.1.2005, מקום שמסירת החזקה לנתבע בדירה בוצעה ביום 1.12.2004 (ראו עדותו של יצחק מנגד בעמוד 17 שורה 19). הנה כי כן פרוטוקול זה נערך חודשיים לאחר קבלת החזקה, ואין בו כל זכר לטענות בדבר קבלת דירה אחרת מזו שהובטחה לנתבע. העדרן של טענות מסוג זה בפרוטוקול המסירה - פועלות לחובתו של הנתבע ופוגעות באמינות גרסתו. לסיכום: 21. לטעמי, אין בפי הנתבע כל הגנה. טענתם היחידה של הנתבע ואביו היא שהתובעת הפרה את ההסכם. טענה זו אינה מזכה הנתבע בזכות להחזיק בדירה ללא כל זכות בדין או בחוזה. 22. כאמור לעיל אני דוחה את טענת הנתבע כי חתימתו זויפה. כמו-כן אני דוחה טענת הנתבע לפיה הגיע הוא להסכם שכירות לגבי דירה מס' 70 והוא קיבל את דירה מס' 71. כאמור, אפילו הייתי מקבל טענה זו, לא היה בכך כדי להצמיח לו זכות להחזיק בדירה מס' 71, כאשר תקופת השכירות עפ"י ההסכם עליו חתום הנתבע תמה, ומקום שמאז שנת 2005 לא שילם הנתבע דמי שכירות או תשלומי חובה. 23. אני מקבל את התביעה ומצווה בזאת על הנתבע ועל כל מי שמתגורר בדירה מכח חזקתו הנטענת של הנתבע בדירה, לפנות את הדירה (מס' 71 בקומה 21 בבניין A ברחוב בן גוריון 95 בקרית מוצקין והמחסן הצמוד לה) מכל אדם וחפץ ולהשיבה כשהיא פנויה לידי התובעת. הפינוי יתבצע תוך 30 ימים מהיום. 24. כמו-כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (שניהם ביחד) בסך 7,500 ₪ . הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוזה שכירותחוזהפינוי מושכרשכירותפינוי