מה גובה הפיצוי על הפרת פטנט ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי 100,000 ש''ח בגין הפרת פטנט: 1. פטנט ישראלי מס' 116100 שענינו מלגזות רשום ע"ש התובעת 1, ויקרא להלן "הפטנט". התובעות טוענות כי הנתבעים הפרו את הפטנט. הנתבעים משיבים כי יש למחוק את הפטנט שנרשם, בעיקר משום שהיה חסר התקדמות אמצאתית בעת שהוגש לרישום, משום שפרסומים שקדמו לו כללו את עיקר האמצאה, ומשום שהתובעות נתנו לו פרסום טרם רישומו. האמצאה היא מלגזה בעלת מערכת הידראולית שניתן להתקין על שלדה של משאית רגילה, ומאפשרת הנפת כלי רכב משני צידיה, לשם גרירתם. חשיבות האמצאה בכך שניתן להשתמש בה ברחובות צרים של ערים, כשכלי הרכב חונים משני צידי המשאית, וכן שבשל אפשרות הנפת הרכב ללא צורך בפריצתו, לא צפוי להגרם נזק לרכב הנגרר. הפטנט הוגש לרישום ביום 22.11.1995, ונרשם ביום 16.2.1997. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום 24.10.2000, והועברה לבית משפט זה סמוך להקמתו, בחודש אוגוסט 2007. 2. כפי שהציגו עצמן בכתב התביעה, התובעות עוסקות בשרותי גרירה לכלי רכב, ובתכנון וייצור כלים מכניים לגרירה. הנתבעים 1 ו-2 ייצרו נגררים ומרכבים למשאיות, באמצעות החברות הנתבעות 3-5. נתבעת 5 היא חברה שנמחקה מרישום, ועל כן נמחקת בזה גם מכתב התביעה. איש מן הצדדים אמנם לא עתר לתיקון כתבי בי דין, אולם נוכח פטירתו של מר שלמה אלקלעי ז"ל, יבוא עזבונו בנעליו, וכתב התביעה וכל כתבי בי דין, לרבות פסק הדין, יתוקנו בהתאם (ע"א 2008/07 נירה לוטן נ' דוד ירמייב ז"ל (לא פורסם, , 14.2.2011)). 3. עילות התביעה כוללות, בנוסף להפרת הפטנט, גם גזל ושמוש בסודות מסחריים, ועשיית עושר ולא במשפט. התובעות עתרו למתן צו מניעה קבוע, מתן חשבונות, מתן דין וחשבון על היקף ההפרה, סעד כספי שהוערך ב- 100,000 ₪, וצו אכיפה. ביום 5.12.2000 ניתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים להפר את הפטנט, לייצר ולמכור את המלגזות, וניתן צו לתפיסת המלגזות המפרות. הרקע לתביעה 4. בחודש יולי 1999 גילו התובעות שבטבריה פועלת מלגזה דומה לזו שבפטנט ("המלגזה הטבריינית"), שהופעלה ע"י מר מוטי כרסנטי מ"גרר הרעם", ואשר יוצרה על ידי הנתבעים. ביום 9.9.1999 נחתם הסכם לשתוף פעולה בין הצדדים, שבכללו התחייבות הנתבעים לא להפר את הפטנט, והתחייבות התובעות להעביר עבודת ייצור מלגזות לנתבעים. בעקבות ההסכם העבירו התובעות לנתבעים שרטוטים לייצור המלגזה (להלן "השרטוטים הישנים"). הצדדים חלוקים אם קוים ההסכם במלואו אם לאו, ובאשמת מי, אך לעניננו חשובה התחיבות הנתבעים שנרשמה בהסכם בזו הלשון: "אלקלעי (שהוגדר באותו הסכם נספח ו' לתצהיר פרנקל ת/1 כנתבעת 3 באמצעות נתבע 2 - א"ש) מתחייב לעמוד בחוק הפטנטים ולא לפגוע בזכויות אפקים על פטנט רשום 116100 (להלן "הפטנט"). אלקלעי מתחייב שלא לפתח, לייצר, למכור, לשווק, להשכיר או להשאיל כל כלי גרר קונבנציונלי לכל גורם שהוא לצורך שימוש רשיות מוניציפליות ללא הסכמת אפקים. בכל מקרה מתחייב אלקלעי שלא לפתח, לייצר, לשווק, להשכיר או להשאיל כל כלי גרר המפר זכויות הפטנט שלא בהסכמת אופקים". 5. שתי מלגזות יוצרו ע"י הנתבעים עבור מר שמואל אפוטה ושתי חברות שבבעלותו: ימית א. בטחון (1998) בע"מ ו"סלפית השכרת ציוד בע"מ". בין התובעות לבין מר אפוטה הסכמים מסחריים שונים, ולטענת התובעות הוזמנו מלגזות אלו תוך הפרה של ההסכמים. אין עניננו ביחסים שבין התובעות לבין מר אפוטה, והנושא אכן לא התברר במהלך שמיעת ההוכחות, אם כי הוא מתואר בתצהירו של מר נחום פרנקל, מנהל התובעות. התובעות רכשו את שתי המלגזות ואת המשאיות שהיו אמורות להיות מותקנות עליהן, ופעלו ביחד עם אפוטה לרכוש חלק מן הנתבעים 3-5. במסגרת המו"מ העברו לנתבעים שרטוטים חדשים של המלגזה ("השרטוטים החדשים"). לטענת התובעות, ערב החתימה חזר בו אפוטה מכוונתו להצטרף להסכם, והתובעות המשיכו לבדן אל מול הנתבעים, לא לפני שנטלו בחזרה את השרטוטים החדשים. התובעות טוענות כי הנתבעים הבטיחו לחדול מן ההפרה. התובעות מתארות את המחלוקת בענין שתי המלגזות האמורות כהפרה שיושבה, כמוה כהפרה הראשונה בענין המלגזה הטבריינית. 6. משנמכרו שתיים מן המלגזות לחברת י.א.ר הגישו התובעות נגדה תביעה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"א 2792/00), שבמסגרתה מונה ד"ר חאלד גומיד, מהנדס, מומחה מטעם בית המשפט. על סמך חוות דעתו, שתאמה את חוות הדעת של מהנדס צבי רז מטעם התובעות - נקבע כי המלגזות מפרות את הפטנט, וניתן צו מניעה זמני, ולאחריו (ביום 28.2.2002) אושר כצו מניעה קבוע (אולם בפסק הדין נספח כג(2) ניתן צו המניעה הקבוע בהתיחס לשלוש מלגזות: שתי מלגזות י.א.ר והמלגזה הטבריינית, שנרכשה אף היא ע"י י.א.ר). 7. לטענת התובעות ההפרה נושא דיון זה היא זו שנתגלתה להן תוך כדי המו"מ עם הנתבעים, ובעקבות הגילוי הכין מר אלקלעי ז"ל מטעם הנתבעים טיוטת הסכם (נספח יז לתצהיר פרנקל), ובה, בכתב ידו, נרשם גם: "כל 6 הכלים שנמצאים בחצר המפעל ולא יצאו. ללא אישור השותפים. וימסרו אך ורק לאתרים ירוקים. שאול [חזקיאל, הנתבע מס' 1 - א"ש] מתחייב שתופסק עליהם עבודה כללי לאחר חתימת ההסכם יגיע נציג אתרים ירוקים, יתעד את הכלים ותעצר העבודה". אין מחלוקת כי ההסכם לא נחתם, אולם חשובה לעניננו ההצהרה כי מדובר ב-6 מלגזות. במסגרת הדיון בצו המניעה הזמני, התחייבו הנתבעים 1, 3, ו-5 ביום 19.10.00 "כלפי אפקים נרחבים בע"מ (אפקים ואתרים ירוקים בע"מ ("אתרים") שלא להמשיך לייצר ו/או לשווק ו/או להעביר את המלגזות הדו צידיות המיוצרות על ידנו ולא לייצר מלגזות דו צידיות חדשות" (נספח יח לתצהיר פרנקל). 5 ימים מאוחר יותר, ביום 24.10.10. נחתמה על ידי אותם נתבעים התחיבות אחרת, זהה במלותיה, אך בשני שנויים: האחד - מוסכם מפורשות שהמלגזות בהן מדובר הן לפי הפטנט מס' 116100, והשני - תוקף ההתחיבות הוגבל עד 29.10.00. 8. הנתבעים טוענים כי למרות שכתב התביעה עוסק לכאורה ב-6 מלגזות, במהלך הסיכומים הובהר כי מדובר ב-2 המלגזות שנמכרו לי.א.ר ועוד 2 שנמכרו לסלפית. לגבי מלגזות י.א.ר ניתן צו מניעה כאמור לעיל, ולגבי מלגזות סלפית - לא הוצגה כל חוות דעת המלמדת על זהות לפטנט. הנתבעים מסכימים כי מלגזות סלפית יוצרו כמלגזות האחרות, אלא שלטענתם הותקנה במלגזות אלו הגבלה על השמוש מצד שמאל, ובוטל הרכיב החשוב של אפשרות הנפה משני הצדדים. בניגוד למלגזות י.א.ר שמהן הוסרה ההגבלה - במלגזות סלפית מעולם לא בוטלה ההגבלה הנ"ל, ועל כן אין לטעון כלפיהן הפרה של הפטנט. הנתבעים עותרים לביטול הפטנט הן מחמת פרסום קודם, שהופך אותו לנעדר חידוש, הן מחמת מצב הידיעות בתחום שעושה אותו לחסר התקדמות אמצאתית, הן מחמת פרסום עצמי שפרסמו התובעות תוך כדי העבודה על המוצר בתחילה. 9. העדים שהושמעו היו רבים, וחלק מן העדויות מתיחס לשאלות צדדיות בלבד. העדויות העיקריות תתוארנה בסמיכות לנושא העדות. הצדדים הסכימו להמנע מחקירת חלק מן העדים: ב"כ הנתבעים לא חקרה את דן פלצור ואת ברוך שני, ואילו ב"כ התובעות לא חקר את עו"ד ערן סורוקר, עוזי רז, דני שני, גוסטב סטיל, עמוס שטיבי ושמואל אפוטה. שני הצדדים שמרו על התנגדות לעדויות בלתי קבילות, אך הודיעו "אנו מסכימים באופן הדדי כי אי חקירת מי מן העדים בשאלה שעד אחר הצהיר עליה, לא תחשב כויתור מטעם אותו צד על טענתו" (עמ' 4 שורה 7). מצאתי לנכון להביא את הציטוט במלואו משום שלמרות ההצהרה, הסיכומים מלאים התייחסויות בלתי ראויות לכך שהעדר חקירה מלמד על הסכמה. הפטנט 10. המלגזה מורכבת בעיקרה משתי זרועות העמסה ניידות וניתנות לשליפה ולהסגה מכל אחד מצידי המשאית. בעזרתן מונף הרכב החונה, מועמס על גבי המשאית ונפרק ממנה. קיים מנגנון ייחודי המאפשר את ניידות הזרועות לכל אחד משני צידי המשאית, ובכל צד ניידות לרוחב ולגובה, תוך תמיכה רצופה למשקל הרכב הנישא על פני הזרועות. תביעה מס' 1 (להלן: "המכניזם") כוללת 7 רכיבים: זרועות העמסה "שליפות נסיגות" (כלומר, שניתן לשלוף אותן כלפי חוץ מקו הצד של המשאית, וגם להסיגן אל תוכה, באופן שלא תבלוטנה מחוץ לקו המשאית), ומנגנון להזזת זרועות ההעמסה. המנגנון כולל קורות רוחביות; שני תרנים; אמצעים להנעה בו זמנית של התרנים; קורה אורכית; אמצעי להנעת הקורה האורכית; ותמוכות זקופות. נ ניתן להוסיף למכניזם אלמנטים אופציונאליים שהוגדרו בתביעות התלויות 2-10, 15 ו- 20 (בפטנט ניתנה הגנה לשני מבנים נוספים המוגדרים בתביעות 11-14 שאינם רלוונטיים לתובענה). ההפרה 11. כזכור, ניתן נגד י.א.ר צו מניעה בענין מלגזות י.א.ר והמלגזה הטבריינית (ת"א (מחוזי ת"א) 2792/00, בש"א 27816/00)). במסגרת הליכי הביניים באותה תביעה מונה ד"ר גומיד חאלד מומחה בית משפט לבדיקת המלגזות שיוצרו על ידי הנתבעים. בשתי חוות דעת נפרדות קבע כי המלגזות מפרות את הפטנט, הן מלגזות י.א.ר הן המלגזה הטבריינית (שנבחנה לצורך הליך של בזיון בית משפט). המומחה התייחס גם להבדלים שראה בין המלגזות לבין הפטנט, ואלו מתייחסים לתביעות התלויות 4 ו-9. חוות דעתו של ד"ר גומיד אינן יכולות להוות ראיה בתביעה זו, שבה לא הובא כעד, והדברים הם בבחינת עדות שמועה בלבד, מה גם שניתנו במסגרת הליך שהנתבעים לא היו צד לו. הצדדים לא התעמקו בשאלה אם עקב העובדה שהנתבעים הם שייצרו את המלגזות שבהן דובר בתביעה נגד י.א.ר יש לראותם כמי שנכנסים בנעליה של י.א.ר, לענין השתק פלוגתא. יתכן שנמנעו מכך משום שאין לפנינו פסק דין לאחר שמיעת ראיות אלא פסיקתא לאחר הסכמה בלבד. 12. מתצהירי מנהל התובעות, מר נחום פרנקל (להלן "פרנקל") ניתן ללמוד כאילו מדובר בשש מלגזות נוספות על אלו שלגביהן ניתן פסק הדין. בכלל לוקה הצגת העובדות על ידי התובעות בערפול מסוים לגבי זיהוי המלגזות, אולם מתצהיר נתבע 1 (להלן "חזקיאל") (סעיף 44) ניתן ללמוד כי מדובר בשתי מלגזות י.א.ר, ועבור סלפית - שתיים שבוצעו ונמסרו ועוד שתיים שהנתבעים החלו בייצורן. כלומר ברור שבגדר 6 המלגזות גם מלגזות י.א.ר הנ"ל. הנתבעים טענו גם כי אין מקום להגיש תביעה נוספת בגין אותה עילה, אולם גם הם לא טענו אלא שאין לתת סעד כפול בגין אותה עילה. אין סיכון כזה במקום שהתביעה הקודמת הסתיימה במתן צו מניעה קבוע וללא סעד כספי. הנתבעות דברו ב-6 מלגזות (בנספח יז לתצהיר פרנקל), לא טענו להבדלים ביניהן, למעט שינוי שעוד ידובר בו במלגזות סלפית. על כן אני קובעת כי התביעה עוסקת ב 6 מלגזות: שתיים שנבנו לפי הזמנת י.א.ר, שתיים שנמסרו לסלפית, ושתיים נוספות שעמדו בתהליכי ייצור אצל הנתבעים בעת שניתן צו המניעה בתביעה זו, והוזמנו גם הן על ידי סלפית. 13. בתביעה שלפני העיד המומחה מטעם התובעות, מר דוד נמרי (חוו"ד ת/5 ות/8) כי בחן את המלגזות המפרות למול מלגזות אחרות, לרבות המלגזה הטבריינית, וקבע כי הופר המכניזם שבתביעה העקרית שבפטנט, וכן הועתקו רכיבים אופציונליים בשמונה תביעות תלויות של הפטנט. בחקירתו הודה המומחה כי לא בדק את השרטוטים ולא השווה את המלגזות שבדק אל השרטוטים. אף ברור שלא התעמק בקריאת הפטנט. אין בכך כדי לפסול את מסקנות חוות הדעת, משום שעיקרה של הבדיקה היה התאמת רכיבי המלגזות לזו שייצרו התובעים עצמם, ולשרטוטי הפטנט. זאת ועוד, מסקנותיה הכלליות של חוות הדעת מתיישבות עם ראיות נוספות רבות בתיק זה. 14. צבי רז (תצהירו נ/3) מעיד על עצמו כי תכנן את החלק המכני של המלגזה עבור התובעות. בתצהיר שנתן לבקשת הנתבעים ביום 16.1.07 קבע כי הרעיון העיקרי בה הוא שן ההרמה של המלגזה, שמאוכסנת בזמן הנסיעה מתחת לשלדה, ונשלפת הצידה אל מחוץ למשאית ומתחת לרכב המיועד להרמה. מאוחר יותר התברר למר רז שרעיון זה כבר מופיע בפטנט צרפתי מס' 2,278,530 משנת 1974. בתחילת ההליך נתן מר רז תצהיר מטעם התובעות, בתמיכה לבקשות למתן סעדים זמניים. שם מסר רשמיו מבדיקת מלגזה שייצרו הנתבעים ומצא זהות לפטנט במבנה הכללי ועקרונות הפעולה. גם מבחינה חיצונית נראית המלגזה דומה, והמידות הכלליות דומות. ההבדלים שנמצאו אינם משמעותיים, והם נוגעים למידת התרנים, סוג שרשרת ההנעה הרחבית והבוכנה להנעת הלוחות השליפים. אך עקרונות ההפעלה של כל אלו זהים לאלו שבפטנט. הנתבעים טענו כי אין בחוות הדעת התיחסות ברורה לסוג המלגזה שנבדקה. יש לדחות טענה זו: מר רז בחן מלגזה אחת מתוצרת הנתבעים, והשווה אותה לתמונות של מלגזות שנמצאות בהליך ייצור, הלא הן המלגזות נושא הדיון כאן. בעדותו חזר ואישר את האמור בחוות הדעת מטעמו. ברור היה כי בשלב זה, לאחר שהובא כעד מטעם הנתבעות, ניסה לתת משמעות יתר לשיני המלגזה על פני המרכב המאפשר הזזתן לשני הצדדים. זאת משום שהתברר כי קיים פטנט קודם העוסק בכך (ובו ידובר בהמשך). 15. הנתבעים טוענים כי מלגזות סלפית שונות מהפטנט גם בכך שהוגבלה הנפת כלי רכב מצדה השמאלי של המשאית (בכוון הנסיעה). הדבר נעשה (לדברי חזקיאל בתצהיר נ/10, סעיף 47) על ידי התקנת קורה עבה לאורך הדופן השמאלי של המשאית, הוספת ארגז כלים ומיכל שמן בריתוך משמאל, ומערכת חיישנים שאינם מאפשרים למערכת לנוע לצד שמאל. אכן, קורות כאלו נוספו גם במלגזות י.א.ר, והוסרו מאוחר יותר, ומתצהיר אפוטה נלמד כי הסרתן פשוטה באופן יחסי. לא אוכל לקבל את טענת הנתבעים, כי המגבלה שהוסיפה גרמה לכך שהיצור אינו מפר את הפטנט: הייצור אותו ייצור, אותם רכיבים, והאפשרות לפרק את המגבלה קיימת, ובכך להחזיר את השמוש הדו צידי. אם כך - מה הואילו חכמים בתקנתם ופועלים בפועלם, כאשר ניתן להחזיר את המשאית לשמוש הנדרש במאמץ לא גדול? לא למותר לציין, כי גם מהנדס צבי רז, שהעיד מטעם התובעות, הסכים שהמגבלה אינה משנה את מידת ההתאמה לתביעות שבפטנט (עמ' 95 שורה 25 עד עמ' 96 שורה 2). תוספת שנוספה על העתקת רכיבי הפטנט לא גרמה לביטול הפרת הפטנט גם בהמר' (מחוזי ת"א) 5577/97 שרש ערכות נוודים בע"מ נ' קפלה בע"מ (לא פורסם, , 10.6.1997). מכל מקום, מכלל ההן שבדברי חזקיאל נשמע קולו הרם של הלאו: אין מאפיינים אחרים שמבחינים בין מלגזות סלפית לבין מלגזות י.א.ר. כלומר שכל 6 המלגזות בהן מדובר זהות, והמסקנה לגבי כולם תהיה אחת. 16. למעשה, בכך נסתם הגולל על שאלת עצם ההפרה: הנתבעים הודו בה בעקיפין, ובעיקר התחייבו בעקבות המלגזה הטבריינית להמנע מייצור מלגזות אלו, והוכח כי המשיכו וייצרו. בהתחייבות שנתנו בטיוטת ההסכם אף נאמר כי מדובר ב-6 מלגזות נוספות. הוסף לכך את חוות הדעת של מר נמרי ואת תצהירו של צבי רז - וברור כי 6 המלגזות מפרות את עיקר ההמצאה, תביעה מס' 1 שבפטנט, ועל כן יש לקבוע כי הנתבעים הפרו את הפטנט. 17. משהוברר כי התובעות העבירו את שרטוטי המלגזות לנתבעים, וכי השרטוטים נשארו ברשותם במהלך בניית 6 המלגזות (למעט המלגזה הטבריינית), ונוספו עליהם גם השרטוטים החדשים, אם כי רק לפרק זמן קצר, ומשהוברר כי המלגזות שבנו דומות עד מאוד לאלו שבפטנט - המסקנה המתבקשת היא שנצלו את ההזדמנות והעתיקו את השרטוטים. אכן, זוהי חזקה עובדתית פשוטה, שעל הנתבעים להפריך. הנתבעים אמנם הכחישו אך בחרו שלא להביא חוות דעת מקצועית בדבר חוסר ההתאמה. משום כל האמור לעיל אני חוזרת וקובעת כי כל 6 המלגזות מפרות את הפטנט. 18. סעיף 49 בחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967, נוגע לזכות בפטנט: "49. (א) בעל פטנט זכאי למנוע כל אדם זולתו מנצל בלי רשותו או שלא כדין את האמצאה שניתן עליה הפטנט, בין בדרך המוגדרת בתביעות ובין בדרך דומה לכך שיש בה, לנוכח המוגדר באותן התביעות, עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט (להלן - הפרה). (ב) אין במתן הפטנט משום מתן רשות לנצל אמצאה ניצול שלא כדין או בדרך שיש בה משום הפרת זכויות קיימות על פי כל דין." לפיכך, ככל שיימצא שאין פגימה בתוקף הפטנט, זכותן של התובעות למנוע מן הנתבעים לנצל את הפטנט, וזכאיות הן לכל התרופות שבדין. תוקף הפטנט 19. במסגרת תביעה בגין הפרת פטנט, רשאי הנתבע להתגונן גם באמצעות טענות נגד תקפות הפטנט, בכל עילה שבגינה מוסמך רשם הפטנטים לדחות בקשה לפטנט. אם תתקבל הטענה כי הפטנט לא ראוי היה להתקבל, הוא יבוטל ויימחק מפנקס הפטנטים. משהתובעות אוחזות בפטנט, נטל ההוכחה להראות כי יש לבטלו מוטל על הנתבעים. לא ראיתי אישוש לטענת התובעות כי הנטל המוטל על הנתבעים מוגבר (ע"א 345/87 hughes aircraft company נ' מדינת ישראל פ"ד מד(4), 45, 102 (1990)). בעניננו החליטו הנתבעים לתקוף את הפטנט חזיתית בעילות של היעדר התקדמות המצאתית, והיעדר חידוש, וגם טענו לפרסום קודם של ההמצאה על ידי בעל ההמצאה (סעיפים 4 ו-5 בחוק הפטנטים). חשיפה קודמת על ידי התובעות 20. בעלי תפקידים שונים היו מעורבים בהכנת הדגם הראשון אצל התובעות. חברת המהנדסים ה.פ.הי, מהנדסים ריצ'רד וגנר ואריק פרנס, שאליהם הצטרף אחר כך עוזי רז, חתמה על הסכם מיום 1.3.95, ובו התחייבה לשמור "על סודיות התכנון שלא יועבר כל פרט לגורמים זרים או מתחרים" (נספח א' לתצהיר מפריך מס' 2 של נחום פרנקל). ממילא חייבים אלו בסודיות משום תקנה 9(א) לתקנות המהנדסים והאדריכלים (כללים בדבר התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע), התשנ"ה - 1995)) ומשום חובת נאמנות שקמה ביחסים שבין הצדדים (רע"א 21015/95 Krone EG נ' ענבר פלסטיק משוריין (פ"ד נא(3) 548, 533 (1997)). לעומת המהנדסים, התובעות לא החתימו את אנשי בתי המלאכה שעבדו על הדגם, לא הזהירו את העובדים בדרך אחרת, ואף הזמינו בעצמן את הממונה על התחום בעירית תל-אביב-יפו, מר מאיר דורון, לחזות בניסוי הראשוני. התובעות הלינו על ייצור המלגזה הטבריינית, ואמרו שאיש מקצוע יכול להעתיק את הפטנט לאחר שיצפה בו. על כן טוענים הנתבעים כי בעצמן גרמו התובעות לחשיפה מוקדמת של הפטנט, ובכך פגמו בו. 21. בקשר לחשיפה בשלבי היצור של הדגם הראשון, ע"י התובעות ומטעמן, נשמעו כמה עדויות: מהנדס צבי רז טען בתצהירו השני, כי רישום הפטנט נעשה במקביל ליצור הדגם, וכי היצור נעשה בתנאים גלויים לעין: בין יצור החלק העקרי, לדעתו, הוא שן ההרמה, במפעל טרנסטכנו בפתח תקוה, שלשם הוזמנו אנשים רבים לצפות בניסוי הראשוני; ובין ייצור כל החלקים המכניים והרכבתם במפעל אלקיים בבית שמש, מקום שלא היה מוסתר מעין רואה, וגם העברת המשאית בין שני האתרים נעשתה לאור יום וללא כיסוי איזה חלקים ממנו. דני שני, אחד מבעלי טרנסטכנו העיד כי הדגם נראה בבירור לעוברי האורח בפתח תקוה. עם זאת, לא נמצא שום תצלום של חצרי המפעל או הנראות שלו כלפי חוץ. העד טען כי לא נתבקש לשמור על סודיות, וכמעט במפגיע טען כי המפעל פתוח וניתן לראות את הדגם בזמן העבודה עליו. קשה לתאר שבעל בית מלאכה, הבונה דגם של אמצאה, יתעלם כדי כך ממושכלות יסוד. אך מר שני לא נחקר, ולכן צריך להניח שכדבריו לא שמר על הסודיות. מן התמונות של מפעל אלקיים ניתן ללמוד בבירור כי העבודה בוצעה בתנאים סגורים, בלא שהדגם חשוף לכל דיכפין. הדברים אומתו בעדות מר יצחק אלקיים בעמ' 81. לא ברור כיצד הועבר ההתקן בין בתי מלאכה, אם מפורק ומכוסה כדברי פרנקל או מורכב וגלוי לעין כל כדברי שני. מכל מקום, אם הועבר מורכב על המשאית, בודאי היה הדבר רק לאחר שקבלה מספר רישוי וכד', כלומר הרבה לאחר המועד הקובע. ואם הועבר קודם לכן, הרי עדיין לא היה מותקן, ולכן מפורק, ולכן קשה לומר שבמהלך ההעברה ניתן היה לבחון את הרכיבים ולהעתיקם. מאיר דורון שנכח בניסוי הראשון בטרנסטכנו הצהיר בתצהירו כי התחייב לסודיות, אך באולם בית המשפט לא זכר דרישה כזו. על כן לא אוכל לסמוך על דבריו כי התובעות דרשו מן המשתתפים לשמור בסוד את הדברים שראו. אם כן, ייצור שן ההרמה בטרנסטכנו נעשה בפרהסיה, אך ייצור הרכיבים המכניים והרכבת השן, כמו גם העברת הדגם בין בתי המלאכה - לא נעשו לעין כל. בהתחשב בכך ששן ההרמה כשלעצמה אינה מגלמת את החדשנות שבפטנט (כפי שיובהר להלן) - לא אוכל לראות בכך בלבד משום פגימה כזו שמבטלת את תקפו של הפטנט. 22. הפטנט הוגש לרישום ביום 22.11.1995 (להלן "המועד הקובע"). עוזי רז היה אחראי מטעם התובעות להליכי תקינה ורישוי במשרד הרישוי. בתצהירו הראשון, נ/15, מסר כי הכין את הרכב לרישוי כשבועיים לפני המועד הקובע, אך לטענת פרנקל המשאית הגיעה למפעל אלקיים רק ביום 5.12.95, כך שלוח הזמנים שהציב אינו יכול לעמוד. יתרה מזו, התדיינות מאוחרת בינו לבין התובעות קוראת להטיל ספק בעדותו נגדן. מכל מקום, אם המשאית הגיעה למפעל אלקיים רק ביום 5.12.95, שלב ההרכבה לא יכול היה להיות מוקדם יותר. אכן, לטענת התובעות הניסויים היו רק בפברואר 1996. עם זאת יתכן, כדברי עוזי רז, שהדגם היה מוכן עוד לפני 1.11.95 (המדובר בהצעת מחיר מיום 1.11.95 שהציג עוזי רז לתובעות, בה נכתב שרז כבר ביקר באלקיים על מנת להתרשם מהדגם). הדברים אינם סותרים זה את זה. 23. לכתחילה נקודת המוצא העובדתית היא שהנתבעים אחזו בשרטוטים עצמם בשעה שבנו את המלגזות נשוא תביעה זו. אין אנו עוסקים במלגזה הטבריינית, כך שסימן השאלה המרחף על בנייתה פחות רלוונטי (לשם השלמת התמונה אומר רק כי התובעות סבורות שהנתבעים העתיקו את המלגזה הטבריינית מראיה, ואילו הנתבעים משתמשים במקרה המלגזה הטבריינית לאישוש טענתם כי לא העתיקו מאומה, וכי לכתחילה המדובר בשרטוטים עצמיים שלהם. כאמור, המלגזה הטבריינית אינה מנושאי הדיון כאן). אם הנתבעים אוחזים בשרטוטים עצמם - מה לי כיסוי ומה לי שמירת סודיות אחרת, כאשר עיקר העקרים נמצא בידי הנתבעים. 24. אכן, אין קשר סיבתי בין התרשלות התובעות בשמירה על סודיות הדגם, לבין העתקתו. למרות חוות דעתו של מהנדס איתן זהבי מטעם הנתבעות, שלפיה כל בעל מקצוע סביר יכול היה להגיע בכוחות עצמו לפתרון המוצע בפטנט, עובדה היא שהדבר לא נעשה, שאין מידע אודות העתקות אחרות, וכי הנתבעים - שהחזיקו בתכניות המקוריות - הם שהעתיקו את האמצאה. יתרה מזו, הדיוק שבהעתקה מלמד דוקא על שמוש ברור במידע פנים ולא על ניסוי ותעיה של העתקה לאחר ראיית הדגם. פרסום קודם 25. סעיף 4 בחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 קובע: "אמצאה נחשבת לחדשה, אם לא נתפרסמה בפומבי, בין בישראל ובין מחוצה לה, לפני תאריך הבקשה - (1) על ידי תיאור, בכתב או במראה או בקול או בדרך אחרת, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי פרטי התיאור; (2) על ידי ניצול או הצגה, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי הפרטים שנודעו בדרך זו". הכללים בדבר הוכחת פרסום קודם הונחו בע"א 345/87 hughes aircraft company נ' מדינת ישראל פ"ד מד(4), 45, 102 (1990), והראשון שבהם, כי הפרסום צריך לכלול את האמצאה כולה, ולא שהתמונה תווצר מפסיפס של ידיעות מלוקטות ממסמכים שונים ונפרדים. אך בע"א 4856/92 יעקב סניטובסקי נ' תעמס בע"מ פ"ד נ(2) 509, 517 (1996) נקבע כי הפרסום צריך לכלול את עיקר האמצאה, שהוא החלק המהותי וההכרחי בפעולתה. לאו דוקא את כל האמצאה כולה. 26. לצורך הוכחת פרסום קודם והעדר התקדמות אמצאתית צרפו הנתבעים חוות דעת של מהנדס איתן זהבי (נ/5, נ/6, נ/7), שקבע כי בעל מקצוע סביר יכול היה להגיע במקרה הצורך בכוחות עצמו וללא מאמצים המצאתיים לפתרון שבפטנט. זאת, כיוון שעצם היכולת לרתום מתקן על גבי משאית היתה קיימת (לדוגמא הביא פטנטים מס' 644 ו-268 שבהם עוד ידובר); שינוע באמצעות מלגזה היה מוכר; ודרישה לייצוב הרכב ע"י רגלי תמיכה - ברורה. המומחה הסתמך על קטלוג חברת NOELL שקבל בתערוכה בגרמניה בשנת ה-80, ופרוספקט של חברת Van Bouwel מינואר 1995 המתאר מלגזה דומה לזו שבמחלוקת. הקטלוג של חברת NOELL מתאר אפסון כלי רכב בקומות, באמצעות מלגזה-מעלית. אין המדובר בנושא שבעניננו, בודאי אין בתמונות שצורפו כדי ללמד על האמצאה כולה, ואף לא על עיקרה, שכן כלל אינה מתייחסת למלגזה מורכבת על משאית. מלגזת Van Bouwel 27. הנתבע 2, מר אלקלעי ז"ל, שהלך בינתיים לעולמו, הצהיר ב-נ/22 כי ביקר בתערוכה שהתקיימה בבריסל בין התאריכים 21-13 בינואר 1995, שם ראה מלגזה דו צדדית של חברת Van Bouwel , וצרף צילום קטלוג שקבל, ובו תמונת מלגזה דומה לזו שבמחלוקת בתביעה (נספח ב/1 לתצהיר אלקלעי). לדבריו, לקטלוג צורף מפרט מלא שכלל מידות מדויקות של המוצר. לתצהיר צורפה תכנית כללית של התערוכה, ולפיה חברתVan Bouwel הציגה בתערוכה בביתן מס' 11.49 (התכנית סומנה ב/2). לטענתו, עוד קודם לכן, בתערוכה שנערכה באירופה בשנת 1994, ראה מלגזה דו צדדית, שבעקבותיה הכין שרטוטים לדוגמא והעביר אותם למחשב באמצעות שרטטת המפעל (השרטוטים צורפו לתצהיר וסומנו אלקלעי א'). עו"ד סורוקר קבע בחוות דעתו (ס' 55, נ/21) כי "מנגנון העמסה זהה כמעט לזה המתואר בהמצאה, המורכב על גבי משאית קונבנציונאלית ניתן לראות גם בפרוספקט של חברת BOUWEL VANמחודש ינואר לפני המועד הקובע". כזכור, גם מהנדס זהבי קבע כי מדובר ב"מלגזה דו צדדית המורכבת על משאית קונבנציונאלית" (כמו המלגזה המוגנת). 28. אלא שאין מנוס מלקבוע שהקטלוג שצורף זוייף, צורפה אליו תמונת מלגזה שלא היתה בו לכתחילה, ועל כן המסקנות שבקשו המומחים מטעם הנתבעים ללמוד ממנו - בטלות: ראשית, מתברר כי בקטלוג החברה לשנת 1995 מצויות אמנם כל המלגזות האחרות, אך המלגזה הנטענת - לא. במקומה נמצאת תמונת משאית עם מנוף. גם בקטלוג אחר, לשנת 2001 לא נמצאה תמונה דומה. המידע מגיע מן החברה עצמה, באמצעות מר פרנקל ותמלילי שיחות שערך במפעל החברה (נספח ה' לתצהירו) לטענתו, אך גם באמצעות המסמכים המקוריים ובאמצעות עדותו של מר דן פלצור, שהגיש תצהיר (ת/39), אך ב"כ הנתבעים בחרה שלא לחקור אותו. שנית, לא הקטלוג לבדו זוייף. כאמור, לתצהיר אלקלעי ז"ל צורפה גם תכנית התערוכה משנת 1995 (אלקלעי ב/2). אלא שבירור פלצור העלה כי חברת Van Bouwel לא הציגה בתערוכת 1995 (ס' 2-9, נספחים א-ז). התרשים שצורף לתצהיר אלקלעי הוא של התערוכה שהתקיימה בשנת 2001, ולא של זו משנת 1995, והכותרת:79e Salon ,13-21 Jan 1995 פשוט זויפה: התערוכה של שנת 2001 היתה התערוכה ה-79, ואילו זו של שנת 1995 היתה מס' 73. חברת Van Bouwel כלל לא הציגה בתערוכת 1995, אלא בתערוכת 2001, ומיקום הביתן שלה בשנת 2001 היה כפי שמופיע במסמך המתיימר להיות משנת 1995, אלקלעי ב/2. גם רשימת המציגים בתערוכה, שצורפה דוקא לחוות דעת מהנדס זהבי המקורית, אינה הרשימה הנכונה, והיא מורכבת מרשימת המציגים בשנת 2001, וצלום והדבקה של שם התערוכה משנת 1995. לא למותר לחזור ולהדגיש: מי שהביא את המידע מטעם התובעות לא נחקר אודות תצהירו ומסקנותיו למרות שהדגיש כי המסמכים המקוריים הגיעו לידיו מן החברה עצמה ומאתר האינטרנט של התערוכה, והקטלוגים עצמם במקור הוגשו והם תומכים בדבריו. על כן, ההתפלמסות בענין היות המידע עדות שמועה בלבד מיותרת. שלישית, לפי תדפיס משרד הפנים בדבר כניסה ויציאה של אלקלעי לישראל (ת/4), אלקלעי יצא לחו"ל ביום 26.1.95 וחזר ביום 29.1.95. כך, קשה להניח שבקר בתערוכה שהתקיימה לטענתו בבריסל בימים 13-21 בינואר 1995. רביעית, צילום המלגזה הרלוונטית בפרוספקט Van Bouwel דומה עד להחשיד למלגזה הטבריינית (נספח ג'2 לתצהיר פרנקל ת/1). חמישית, למרות דבריו המפורשים בתצהיר, שכל חברה שמציגה בתערוכה מוצר מצרפת אל הקטלוג שלה מפרט מלא של המוצר, לרבות מידות מדויקות שלו, נמנע אלקלעי ז"ל מלצרף את המפרט המלא של המלגזה. עדותו של אלקלעי ז"ל נגבתה בביתו, בשל מחלתו, וניתנה לפני נציגת בית המשפט, עו"ד גב' קנזי נאמן. בחקירה עומת מר אלקלעי עם כל הטענות שלעיל, נשאל שוב ושוב - ולא נתן תשובה ענינית שיכולה היתה להסביר אם נפלה תקלה כלשהיא ברישום, בהגשה או בהכנת המסמכים. אף לא נטען כי אדם אחר הכין את המסמכים בעבורו, אלא כי שמרם אצלו במשך כל השנים שמאז 1995 ועד מתן עדותו, ביום 24.5.2006. תשובותיו של מר אלקלעי היו עניניות בכל היבט אחר: נסיעותיו לתערוכות בחו"ל, נוהל העבודה עם שרה במשרדו, וכד'. המסקנה המתבקשת היא שלא היתה בפיו של מר אלקלעי ז"ל תשובה ראויה לחשד שעלה בדבר זיוף מסמכים. 29. אין מנוס מן המסקנה המסתברת לצורך הליך אזרחי, כי חוות הדעת של עו"ד סורוקר ושל מר זהבי בענין זה מבוססות על מסמך מזויף, וכי הזיוף נעשה בידי הנתבעים, במטרה נואלת להטעות את התובעות ואת בית המשפט. הואיל והדבר נעשה כנראה באמצעות מי שהלך לעולמו, אני נמנעת מהעברת המסקנה לחקירת משטרת ישראל. בודאי שאין ללמוד מן המסמך שהוכרז מזוייף לצורך ההליך, כי היה פרסום קודם של עיקר האמצאה. היעדר התקדמות אמצאתית 30. סעיף 6 בחוק הפטנטים קובע: "התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כענין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכים האמורות בסעיף 4". שתי פנים להמצאה שבפטנט: הזרועות הנשלפות ונסוגות, והאפשרות להשתמש בהן משני עברי המשאית. זהו עיקר האמצאה. הנתבעים טוענים לפרסומים קודמים רבים, שכוללים את ה"פרסום" של חברת Van Bouwel ואת צלום האפסון של חברת NOEL, וגם - בחוות הדעת - התיחסות לפטנטים קודמים: פטנט צרפתי מס' 2,592,644 (להלן: "פטנט 644") שכולל "מזלג טעינה" מתקפל. פטנט צרפתי מס' 7,402,168 (להלן: "פטנט 168") שכולל שיני הרמה. 31. פטנט 644 הוצג בחוות דעת של עו"ד ערן סורוקר, שקבע, בין השאר, כי הוא כולל את עיקר האמצאה לפי תביעה מס' 1. הפטנט הצרפתי אכן מתייחס להנפת כלי רכב באמצעות מזלג טעינה בר קיפול, אך ה"טביעות" (כך בתרגום המצורף כנספח ה' לחוות הדעת) מנוסחות ללא כל התיחסות לתנועת מזלגות הטעינה לשני צידי המשאית. לטענת עו"ד סורוקר, גם העמסה משני צידי כלי הרכב היתה ידועה כבר במועד הקובע: באמצעות מנוף בפטנט צרפתי 2,517,268, שאינו רלוונטי בהיותו סוג אחר של פתרון, ובאמצעות מלגזה בפטנט צרפתי מס' 1,309,825, שלא הוצגה בחוות הדעת. הצדדים לא הרחיבו על כך, ואף אני סבורה כי כאשר מדובר בפתרון מסוג אחר לחלוטין, הגם שהוא פותר אותה שאלה עובדתית - אין לראות בו משום בסיס של ידע קודם שהוביל לאמצאה. 32. פטנט 168 נסקר בחוו"ד משלימה של מהנדס זהבי (נ/6, ובו קרא לפטנט זה "74"): האמצעים בפטנט 168 דומים לאלו שבפטנט שבמחלוקת, לדעתו. ב-נ/7 קבע כי היחוד בפטנט 116 נושא התביעה לעומת מלגזות אחרות היה במנגנון שיני ההרמה, שכן "כל המנגנונים האחרים היו ידועים ושילובם היה טריוויאלי". משעומת בחקירתו עם המגבלה של הפטנט הצרפתי שאינה מאפשרת הורדת השיניים מצדה השמאלי של המשאית (בכוון הנסיעה), הסכים לכך (עמ' 108 שורה 19 ואילך). משנתבקש להשיב לענין פטנט 644, התברר כי אינו מצוי בנבכי שרטוטי הפטנט הצרפתי. קריאה פשוטה של פטנט 168 עם חקירות העדים אודותיו, מלמדת כי אין בו ההמצאה העקרית שהנתבעים טוענים לה: היכולת להניף את כלי הרכב מכל צד של המשאית. הקורה הרחבית המסומנת במס' 3, 4 בצורת האות ר', היא הקורה שלאורכה תעלה הקורה הנושאת את שיני ההרמה. קורה זו מותקנת בשרטוטי הפטנט כך שלא ניתן להסיע את שיני ההרמה לשני הצדדים. אכן, כשם שניתן עתה להניף את כלי הרכב מימין, התקנה "הפוכה" של האביזרים המותקנים במלגזה, כגון "תמונת ראי" של מבנה המלגזה יכולה להביא לתוצאה הנדרשת, באופן שניתן יהיה להניף את כלי הרכב משמאל. ואולם, לא ניתן לעשות כן מכל אחד מן הצדדים. זהו הייחוד שבאמצאה שלפני, וכמוה ככל הנראה לא היה טרם רישום הפטנט, או שלא הובא לידיעתי. 33. אין המדובר בחלקים שונים של פטנטים שונים, שליקוטם יחדו ו"הדבקת" הפתרונות המנויים בהם יביאו לתוצאה המתוארת בפטנט נושא התביעה. הפטנט מחבר אמנם פתרון ידוע אחד, תנועת שיני המלגזה, עם מבנה חדש שאין כמותו במידע קודם, ומאפשר את שלא ניתן היה להשיג בלעדיו. אמצאה זו אין ליטול מן התובעות. אמצאה זו מפורטת בתביעה מס' 1: הביטוי "…comprising retractably extendible loading prongs for lifting from either side" מתייחס לזרועות ההעמסה ולא למלגזה עצמה. על כן ברור שניתן להניף מכל אחד משני הצדדים, אם כי אין חובה כזו. 34. העיקר באמצאה כאמור הוא הדו צדדיות. זו מושגת על ידי הקורה האורכית, שאליה מחוברות הקורות הרוחביות. הקורה האורכית יכולה לנוע לרוחבן, וכך להעביר את השיניים מצד אחד של המשאית לצד האחר שלה. אף לא אחד מן הפרסומים הקודמים נותן פתרון כזה. 35. עצם העובדה שכטענת התובעות המלגזה היתה הראשונה בעולם שאיפשרה גרירה דו צדדית, אינה מלמדת דוקא כי היתה התקדמות המצאתית (ראו למשל: ת"א 1563/91 (מחוזי ת"א) קליימן מטאור ביח"ר לרשתות ומוצרי מתכת בע"מ נ' גיל-גד (1982) בע"מ (לא פורסם, , 17.1.1993). 36. עדי הנתבעים שלא נחקרו העידו אודות הפרסומים הקודמים בתצהיריהם: דניאל אפלבוים (נ/19) אמנם טען שראה מלגזות בתערוכות בחו"ל ובת"א, אך לא ציין אלו, (ס' 4 בתצהיר); אינג' גוסטב סטיל (נ/17) טען שהכיר שיטות העמסה משני צידי המשאית לפני 1995, אך לא הציג תמיכה כלשהיא במסמך. לאור דחיית טענת הנתבעים מתוך עדויותיהם שלהם, לא ראיתי לנכון להוסיף ולנתח את חוות הדעת של המומחה נמרי מטעם התובעות. 37. ראוי לציין, כי משרד הפטנטים האירופי וגם זה האמריקני, מצאו לנכון להעניק פטנט לתביעה מס' 1 כמעט כלשונה. ב"כ הנתבעים טענו כי הדבר נעשה משום שפטנט 168 לא עמד לנגד עיניהם בעת שניתן הפטנט. ואולם, כאמור לעיל, אין בו, כשלעצמו, ואף לא בתוספת לפרסומים אחרים, כדי ללמד על פרסום קודם של האמצאה. הנתבעים הוסיפו וטענו כי לצורך רישום הפטנט באירופה נדרשו התובעות למתן הסברים ושינויים שונים. אכן, התעוד מלמד על התכתבות ענפה. עם זאת, התוצאה שהושגה לבסוף (נספח כז(2) לתצהיר פרנקל ת/1) מלמדת כי עיקר האמצאה בתביעה מס' 1 בפטנט האירופי, בפטנט האמריקני (נספח ג' לתצהיר מהנדס נמרי ת/5) ובזה הישראלי - זהה, ומתיחס לאפשרות הנפת כלי הרכב מכל אחד משני צידי המשאית, באמצעות זרועות שליפות-נסיגות. גזל סוד מסחרי 38. פן אחר של פעילות הנתבעים הוא ניצול הסוד המסחרי של התובעות, שבמקרה זה מתבטא בשמוש בשרטוטים שנמסרו להם, הן השרטוטים החדשים הן השרטוטים הישנים. הנתבע מס' 1 (להלן גם "חזקיאל"), חתנו של אלקלעי ז"ל טען כי לא נמסרו לנתבעים שרטוטים, אם כי נמסר להם דיסקט שנשא שרטוטים, באוקטובר או נובמבר 1999. לטענתו לא נעשה בו שמוש. בהמשך תצהירו הסכים חזקיאל כי קבל שרטוטים אך לא היו בהם אלא חלקי מתכת ולא חשמל, לא פנאומטיקה ולא הדראוליקה. בתצהיר משלים מסר כי מצא ארגז עם שרטוטים עצמיים, של הנתבעים, שנושאים את כתב ידו של מר אדי אלקלעי שנפטר ביום 25.5.95, כלומר שלא יכולים היו להיות שרטוטים של התובעות. אך גרסת חזקיאל לא תוכל לעמוד: קלסר השרטוטים נתפס במפעלי הנתבעים (תצהיר זהר אליעזרי ונספחיו, ותצהיר פרנקל ת/2 בסעיף 8). זאת ועוד, העד מיכאל מלניקוב מטעם הנתבעים הסכים כי עמודים 182 עד 200 בקלסר עוסקים בתכניות הידראוליקה (עמ' 160 שורות 22-31), בנגוד מוחלט לטענות חזקיאל. 39. גם ההעתקה המדוייקת של הפטנט מלמדת בסבירות גבוהה על שמוש שנעשה בשרטוטים של התובעות. 40. יוסי פוני היה מנהל מכירות במפעלי הנתבעים בשלב הייצור, ובתצהיר שמסר מטעם התובעות (ת/27) העיד כי המלגזה הטבריינית יוצרה על סמך תמונות של המלגזות המוגנות שצולמו על ידי הנתבעים, וכי שאר המלגזות המפרות יוצרו בהסתמך על שרטוטים שנמסרו לנתבעים על ידי התובעות. מר פוני סרב להתייצב לחקירה אודות התצהיר, ולבסוף הובא בצו הבאה. לאותה ישיבה התייצב שותפו, ויקטור, שלטענת התובעים הוא שהורה למר פוני שלא להתייצב לחקירה. אכן, מר פוני "לא זכר" את הליכי ייצור המלגזות בעת שהעיד בבית המשפט. התובעים טוענים כי הנתבעים הציעו לשותף, ויקטור, הצעה כלכלית, בתנאי שפוני לא יעיד. הדברים לא הוכחו לפני. מכל מקום, קיים הבדל בולט בין התצהיר לבין החקירה, שבה מר פוני טען שאינו זוכר (לדוגמא, עמ' 119 שורה 13), והתחושה שעלתה מעדותו היא שהוא מנסה לא לתת תמונה שלמה. לא ברור אם הדבר נבע מתלות של י.א.ר (שפוני הוא מנהלה כיום) בתובעות או מכל סיבה אחרת. הנתבעים בקשו להטיל צל נוסף על עדותו, כשדאגו להראות, שתפקידו של פוני אצלם היה של מנהל מכירות, ולא היה לו קשר ליצור המלגזות (תצהיר מלניקוב). מכל מקום, לאור הפער בין העדות בתצהיר לבין זו שבאולם בית המשפט, ובהעדר אפשרות לקבוע פוזיטיבית כי העד הושפע על ידי מאן דהוא באחד מן השלבים, ובאיזה מהם - לא אתן משקל לעדותו. מיכאל מלניקוב עבד עד 2001 כמהנדס הידראוליקה אצל הנתבעים, והעיד מטעמם. בתצהירו ספר כי בשנת 1998 חזר מר שלמה אלקלעי מתערוכה בחו"ל, הביא עמו קטלוגים וסקיצות שצייר, ויחדו תכננו מערכת הידראולית שתתאים לסקיצות של אלקלעי, שמטרתן היתה מלגזת גרר דו צדית, רתומה לשלדה של משאית. לטענתו השתמשו הנתבעים רק בתכנון המקורי, ולא בשרטוטים של התובעות, וכך בייצור כל אחת מן המלגזות, ולא רק בייצור המלגזה הטבריינית, הראשונה. מר מלניקוב אף העיד כי לא ראה את השרטוטים של התובעות ולא השתמש בהן. בחקירתו הנגדית התברר כי מר מלניקוב אינו קורא עברית, וכי נעזר בנתבע 1 כלכלית. לעצם הענין, בהיותו מהנדס הדראוליקה תרומתו בנושא זה בלבד, ולא ברור שניתן לסמוך על עדותו לגבי כל הנושאים האחרים (עמ' 160). דברים דומים העיד גם סמיר אבו פול (נ/10) שעבד אצל הנתבעים, וטען כי הנתבעים לא נעזרו כלל בשרטוטים. 41. חזית עובדתית ממשית נפתחה בענין השרטוטים שצורפו לתצהיר אלקלעי כשרטוטים הראשוניים שלו. לאור כל שנאמר לעיל, אין עוד צורך לחקור בצפונות תאריך רישומם (אם כאמור בהם 4.94 או כעולה מכך שמספר הטלפון נושא 7 ספרות ועל כן לטענת התובעים צריך היה להיות משנת 1996 ואילך; ואם נושאים הם את כתב ידו של אחיו המנוח של אלקלעי, אדי אלקלעי, שנפטר בשנת 1995 - שאז לטענת הנתבעים ברור ששורטטו בתאריך הנקוב בהם ולא לפי מספר הטלפון של הפירמה, שמלמד רק על כך שהודפסו על גבי נייר בתאריך מאוחר יותר). חזית נוספת נפתחה בענין פטנט אחר, מלגזנוע, (פטנט ישראלי מס' 153,339). הדברים הובאו ע"י התובעות כדי לפגום באמינות עדי הנתבעים. אני סבורה שלאחר הזיוף שהוכח ברמה הנדרשת בתיק אזרחי, ולאחר שהופרכה עדות חזקיאל שטען להעדר השרטוטים - אין עוד צורך להדרש לנושאים צדדיים: הנתבעים נמצאו חסרי מהימנות באופן שאינו מאפשר לקבל את גרסותיהם העובדתיות שאינן נתמכות במסמכים או בעדויות חיצוניות. לאור כל האמור הוכח ברמה הנדרשת להליך האזרחי, כי הנתבעים עשו שמוש בתכניות של התובעות שהיו ברשותם. עשיית עושר שלא כדין 42. כפי שאבהיר להלן בפרק הנזק, התובעות לא הניחו תשתית ראייתית להוכחת הנזק שנגרם להן, וגם לא ההתעשרות שנגרמה לנתבעים כתוצאה מיצור המלגזות תוך העתקת המלגזה המוגנת. דוקא בתצהיר חזקיאל נ/10 נאמר מפורשות כי שתיים ממלגזות סלפית נמסרו לה לפני תחילת ההליכים כאן (סעיף 46), ועל כן יש להניח כי הנתבעים קבלו "נכס, שירות או טובת הנאה אחרת". אם כן, נתמלאו כל יסודות סעיף 1 בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"). כן מתקיים היסוד הנוסף הנדרש בפסיקה לביסוס ההתעשרות שלא על פי זכות שבדין (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ פ"ד נב(4) 289 (1998), ת"א (מחוזי ת"א) 1561/03 פלסטו-ווק (1990) בע"מ נ' מ.א.ג. לפלסטיק בע"מ, פסקה 31 (לא פורסם, , 26.11.2008)). יש הגורסים כי ה"יסוד הנוסף" שנקבע בפסיקה אינו מאפשר בחינה ממשית, והוא חסר פשר (עופר גרוסקופף "הנשר והנסיכות - על היחס שבין דיני עשיית עושר ולא במשפט לבין דיני זכויות יוצרים" יוצרים זכויות - קריאות בחוק זכות יוצרים 201, 215 (מיכאל בירנהק וגיא פס עורכים, 2009)). מכל מקום, בעניננו נמצא היסוד הנוסף בהפרת הפטנט סמוך למועד שבו פורסם, עשיית רווח ממאמצים של אחרים, וגרימת נזק לתובעות שפיתחו את הפטנט במאמץ וכסף רב, וכן מהיקף העתקה משמעותי ושיטתי, ובודאי מכוון, שכן נעשה לאחר דין ודברים קודם בין הצדדים אודות העתקת אותו פטנט עצמו. במקום שההפרה היא "מעשה קוף" ממש, כבענייננו, כבר נקבע כי קמה גם עילה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, גם אלמלא הופר הפטנט (ע"א 2972/95 יוסף וולף ושות' בע"מ נ' דפוס בארי שותפות מוגבלת פ"ד נג(3) 472, 479 (1999)). על כן קמה גם זכות להשבה, לפי חשבונות שיימסרו. אחריות אישית של הנתבעים 43. הוכח כי החברות הנתבעות הפרו את זכויות התובעות בפטנט. אני סבורה שהוכחה גם אחריותם האישית של בעלי המניות והמנהלים, אלקלעי ז"ל וחזקיאל יבדל"א. נתבעים אלו החליטו בעצמם לייצר את המלגזות המפרות, והשתמשו בחברות ככלי לכך; אלקלעי ז"ל תכנן את המלגזה הטבריינית לטענתו, ועל סמך תכנון זה תכננו הנתבעים ויצרו את שאר המלגזות, לפי גרסתם. אלקלעי ז"ל פקח על ייצור מלגזות י.א.ר וסלפית; חזקיאל הצהיר כי קיבל את ההזמנה מהלקוח, העביר בקורת על המחלקה ההנדסית, העביר והזמין חומרים, ומעל לכל - ניסה לשנות את אופי מלגזות סלפית על ידי תוספת המגבלות. מעשיהם מחייבים אמנם את החברות, אך גם אותם בחבות אישית (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ פ"ד מח (5) 661, 695, 698, 703 (1994)). הנזק 44. לאור הקביעה כי הנתבעים הפרו את הפטנט, גזלו סוד מסחרי, והתעשרו שלא כדין, עומדים לתובעים הסעדים לפי חוק הפטנטים, לפי חוק עוולות מסחריות, ולפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, ככל שעתרו להם: צו מניעה קבוע להמנע מהפרת הפטנט; צו למסור לידי התובעות את המלגזות המפרות, ככל שעדיין לא נמסרו להן או לאחרים מטעמן; צו למתן חשבונות; וכן חיוב בפיצויים: הן פיצויים ללא הוכחת נזק מכח חוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999, הן פיצויים בשל הפרת הפטנט. התובעות עתרו גם לחיוב הנתבעים בפיצויי עונשין לפי סעיף 183(ג) בחוק הפטנטים. גזל התכניות והידע מזכה את התובעות בפיצויים המבוקשים גם ללא הוכחת נזק, מכח סעיף 13 בחוק עוולות מסחריות. השבה לפי חוק עשיית עושר תהיה כנראה, חופפת לחלק מחישוב הנזק לפי החשבונות. אין בראיות התובעים התיחסות כלשהיא לנזק שנגרם להם מהפרת הפטנט. בין הסעדים הזמניים שניתנו בתחילת ההתדיינות גם מינוי כונס נכסים לתפיסת המלגזות. לא ידוע אם נתפסו, ואם כן - מה נעשה בהן. כאמור, קבעתי לעיל כי מהצגת עדויות הצדדים ניתן ללמוד כי שתיים מן המלגזות נמסרו לסלפית לפני מתן צו המניעה, ושתיים הן מלגזות י.א.ר שבהן עסק ת"א (מחוזי ת"א) 2792/00. על כן זכאיות התובעות לצו למתן חשבונות, שלפיו תוכלנה ללמוד על רווחי הנתבעים. תשומת הלב מופנית לכך שהעריכו את נזקן בשווי כ- 100,000 ₪, שהוא ממילא סכום הנזק שנפסק בגין גזל סוד מסחרי. ב"כ התובעות עתר לפסיקת פיצוי על דרך האומדן, אולם לא הציג שום נתונים שיהיה בהם כדי ללמד על דרך קביעת האומדן. במישור החוזי, כמו במישור הנזיקי, נפסק כי לא ניתן לעשות כן בעלמא (ע"א 153/04 רובינוביץ נ' רוזנבוים (לא פורסם, , 6.2.2006), פסקה 9 ואילך בפסק הדין של כב' השופטת מ' נאור). בע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד נט (6) 490 (2005) נקבע כי בגין הפרת פטנט ראוי שבית המשפט יפסוק פיצוי הולם, גם כאשר לא הוכח שיעור הנזק או לא ניתן להגיע לממצאים ברורים וחד משמעיים לגביו (פסקה 13). "...במקרים חריגים שבהם קיים חסר קיצוני בנתונים ובראיות, וקשה למצוא עובדות שעליהן ניתן לבסס כראוי את ההערכות, ועם זאת ברור שמעשי ההפרה גרמו נזקים, יהיה, לדעתי, מקום לפסוק פיצוי בדרך של אומדן, לפי שיקול דעתו של בית המשפט, משיקולי צדק, ובלבד שלא יצא חוטא נשכר" (פסקה 14). למרות המטרה החשובה של הרתעה ולמרות שקולי הצדק - אין אפשרות לפסוק פיצויים על פי אמדן במקום שלא הובא ולו קצה חוט להוכחת הנזק, אף לא ניתן מחירה של מלגזה, ולא ידוע מה היה ההסדר בענין מלגזות י.א.ר ובענין מלגזות סלפית שנמסרו למזמינה, ומהו ערכן של המלגזות שעמדו בייצור ונמסרו לתובעות לפי צו המניעה שניתן בתיק זה. פיצויים ופיצויי עונשין 45. כך קובע חוק הפטנטים בענין פיצויים: "183. (א) בתביעה על הפרה זכאי התובע לסעד בדרך צו מניעה ולפיצויים. (ב) בית המשפט, בבואו לפסוק פיצויים, יתחשב במעשה ההפרה של הנתבע ובמצבו של התובע עקב מעשה זה, והוא רשאי להביא בחשבון, בין היתר - (1) הנזק הישיר שנגרם לתובע; (2) היקף ההפרה; (3) הרווחים שהפיק המפר ממעשה ההפרה; (4) דמי תמלוגים סבירים שהמפר היה חייב בתשלומם אילו ניתן לו רשיון לנצל את הפטנט בהיקף שבו נעשתה ההפרה. (ג) נעשתה הפרה לאחר שבעל הפטנט או בעל הרשיון היחודי הזהיר עליה את המפר, רשאי בית המשפט לחייב את המפר בתשלום פיצויי עונשין, בנוסף לפיצויים שקבע לפי סעיף קטן (ב), ובלבד שלא יעלו על סכום אותם פיצויים. (ד) נתבעו פיצויים, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע במתן דין וחשבון על היקף ההפרה; אולם בבואו לקבוע את שיעורם של הפיצויים, לא יהא בית המשפט כפות בדין וחשבון אלא רשאי לקבוע את שיעורם לפי כל נסיבות המקרה; הוראה זו אינה גורעת מתקנות סדרי הדין בדבר מתן חשבונות." הפרת הפטנט אמנם מזכה בפיצויים, אם ניתן לאמוד אותם בדרך כלשהיא. בשלב זה, של מתן צו לחשבונות, לא ניתן עדיין לאמוד את הפיצויים. 46. אשר לפיצויי עונשין: לכאורה עומד עניננו בהגדרות החוק, בכך שחלק מייצור המלגזות נעשה לאחר דיון בבית המשפט לגבי מלגזות י.א.ר. כיוון שחוק הפטנטים מגביל את פיצויי העונשין ומתלה את שיעורם בפיצוי עקב ההפרה, וכיוון שבשלב זה לא נפסקו פיצויי הפרה - אדרש לענין זה בחלקו השני של פסק הדין, שידון בפיצויי הפרת הפטנט לפי חשבונות הנתבעים. סיכום 47. לאחר שנמצאו הנתבעים חייבים בעילות הפרת פטנט, גזל סוד מסחרי ועשיית עושר ולא במשפט, אני מחייבת אותם ביחד ולחוד: א. בתשלום פיצוי לפי חוק עוולות מסחריות, של 100,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה. ב. במתן חשבונות מאושרים ע"י רו"ח של החברות, המתיחסים להכנסות החברות והוצאותיהן המתיחסים ל-6 המלגזות שתוארו בפסק הדין. החשבונות יימסרו תוך 30 יום מהיום. בנוסף, ניתן צו מניעה קבוע המונע מן הנתבעים לייצר, לשווק או למכור מלגזות מפרות פטנט ישראלי מס' 116,100. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישאו גם בהוצאות התובעות לשלב זה של הדיון, ובנוסף בשכר טרחת עורכי דינן בסכום של 50,000 ₪. 48. למרות האמור לעיל, בנסיון לחסוך את המשך ההתדיינות נקבעת ישיבת תזכורת ליום 2.6.2011 בשעה 14:00. פיצוייםפטנטיםהפרת פטנט