קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי בגין נזקי שיטפונות: העובדות: 1. בפני ערעור על החלטה של הועדה לפיצוי נזקי טבע (להלן: "הועדה" או "ועדת הערר") בערר מס' 5/07 (להלן: "החלטת הועדה"). 2. ביום 20.5.2007 התקבלה בממשלת ישראל החלטה 1675, המכריזה על אסון טבע לפי החוק (להלן: "החלטה 1675"). בהחלטה 1675 נקבע לאמור: "בתוקף סמכותה לפי סעיף 1(א) בחוק פיצוי נפגעי אסון טבע, התשמ"ט-1989, ולפי המלצת שר החקלאות ופיתוח הכפר שניתנה לאחר התייעצות עם שר התחבורה ובטיחות בדרכים, עם הממונה על השירות המטאורולוגי ועם השירות ההידרולוגי, להכריז על השטפונות בתאריכים ובאיזורים המפורטים להלן והמסומנים במפה המצורפת כעל אסון טבע: 1-2/04/2006 - ואדי ערה...". 3. על פי נתוני השירות המטאורולוגי וההידרולוגי, בחודש אפריל 2006, ספג איזור ואדי ערה כמות חריגה של משקעים החוזרת על עצמה פעם ב-20 שנה, וככזאת הוגדרה אסון טבע. הנחלים באזור הוצפו, ועלו על גדותיהם, והותירו נזק באדמות החקלאיות ובנכסים של הישובים הסמוכים. הממשלה הכריזה, כאמור, על הארוע כאסון טבע עפ"י החוק. למשיב, שהינו מושב הסמוך לואדי ערה, (להלן: "המשיב" או "המושב"), נגרם נזק לתשתית הכבישים. הנזק הוערך ב-335,000 ₪. 4. המשיב, אשר נפגע כאמור מאסון הטבע, פנה בתביעת פיצויים לועדת הזכאות שהוקמה על פי החוק. ועדת הזכאות דחתה את התביעה מן הטעם, כי "הודעת הנזק מתייחסת לנזקים שנגרמו לשטחי עיבוד שבבעלותכם, שאינם בתחום ההכרזה" (ההדגשה לא במקור). 5. המשיב הגיש ערר לועדה, כאמור בתקנה 18 לתקנות פיצוי נפגעי אסון טבע (קביעת זכאות לפיצויים ושיעורם) תשנ"ב-1992 (להלן: "תקנות הפיצויים"). בערר, טען המשיב, כי שטחי המושב גובלים בשטחים שנכללו בתחום ההכרזה, וכמות המשקעים שירדה בו, זהה לכמות שירדה בתחום ההכרזה, ועל כן יש לכלול את המושב בתחום ההכרזה, לפצותו על נזקיו. 6. בדיון בפני ועדת הערר, שהתקיים ביום 10.2.2008, נכחו נציגי המשיב וב"כ המדינה. בהסתמך על עדותו של השמאי מר עתריה עומרי, קבעה הועדה, בין היתר, כי מאחר ו"לא מצאנו הגדרה ברורה של גבולות האיזור, המכונה בהכרזה "ואדי ערה", להודעה של משרד החקלאות ופיתוח הכפר נ/1, לא צורפה מפה המתארת את גבולות האיזורים, למדנו מפיו של השמאי המעורה היטב באירועים נשוא השיטפון שהוכרז כאסון טבע, כי השיטפון פגע וגרם נזקים לשורה של ישובים הסמוכים לשלושת הנחלים שעלו על גדותיהם. הישובים פוצו על נזקיהם על פי השמאות שערך מר עתריה, למעט העורר... בנסיבות אלה אנו סבורים כי לא היה מקום לדחות את דרישתו של מדרך עוז, השוכן באותו איזור" (ההדגשה לא במקור). על החלטה זו הגישה המערערת (להלן: "המדינה") את הערעור שבפני. 7. המערערת טוענת, כי החלטת הועדה אינה ברורה ואינה מנומקת כל צרכה, ואין להבין ממנה אם הערר התקבל בשל חוסר הסבירות של ההכרזה או משום שהועדה קבעה כי המשיב נכלל בתחום ההכרזה. המערערת טוענת, כי ועדת הערר חרגה מסמכותה, בקבעה כי המשיב נכלל בגבולות ההכרזה. הסמכות לקביעת גבולות ההכרזה על אסון טבע, הוענקה לממשלה, ואם רצה המשיב להשיג על החלטת הממשלה, רשאי היה לעשות כן על דרך של פניה לבג"צ בעתירה למתן צו על תנאי. בנוסף לכך טוענת המערערת, כי הועדה לא היתה רשאית לדון בגבולות ההכרזה על דרך של קביעת אגב. . לכן, כך המערערת, טעה המשיב, כאשר פנה לועדת הערר בדרישה לכלול את המושב בתחום ההכרזה, וטעתה הועדה כאשר נעתרה לבקשתו. לחלופין, טוענת המערערת, כי המשיב כלל לא טען שהמושב נכלל בגבולות ההכרזה, אלא, כי הוא אמור היה להיות כלול בגבולות ההכרזה. ולכן, גם אם היתה לועדה סמכות לכלול את המשיב בתחום ההכרזה, המשיב לא ביקש זאת. ועל כן, היה על הועדה להורות על המשיב לתקן את עררו, ולדון בערר המתוקן. משלא עשתה כן, קופחו זכויותיו המהותיות של המערער, להביא נימוקים וראיות כנגד הטענה החדשה, ומשכך נפל פגם בהחלטת הועדה. עוד טוענת המערערת, כי טעתה הועדה, כאשר לא נתנה לה בדיון להציג בפניה את המפה המפורטת, הנספחת להכרזת הממשלה ואת חוות הדעת המצורפת אליה. ומשכך, טוען המערער, כי על בית המשפט להורות על ביטול החלטתה של ועדת הערר, ולקבוע כי המשיב איננו נכלל בתחום ההכרזה. 8. המשיב טוען, כי על פי תקנה 19 לתקנות הפיצויים, ניתן לערער על החלטתה של ועדת ערר בשאלה משפטית. לטענתו, הערעור של המדינה נסב על קביעות עובדתיות בהן דנה והחליטה הועדה. גם אם הועדה טעתה בהחלטתה, אין זאת אלא שגגה לגבי קביעה שבעובדה, שלא ניתן לערער עליה. לחילופין, טוען המשיב, כי הועדה הינה "בית דין מינהלי", על פי חוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב-1992 (להלן: "חוק בתי הדין"), מכח הגדרת סעיף 1 לחוק בתי הדין, ומשכך מוענקת לועדה, על פי סעיף 38 לחוק בתי הדין סמכות לדון בענין שבגררא, על אף שהעניין בשאלה הוא בסמכותו של בית המשפט העליון. על כן, יכלה הועדה לדון בשאלת ההכרזה, על מנת לקבוע את זכאות המשיב לפיצויים. לחילופין, טוען המשיב, שהינו זכאי לפיצוי גם אם אינו נכלל בגבולות ההכרזה וזאת מכח הוראת סעיף 2 לחוק לפיו זכאי לפיצויים "מי שנגרם לו נזק עקב אסון טבע". סעיף 1 לחוק הוגדר "נזק עקב אסון טבע" - נזק לתשתית חקלאית, שכתוצאה ממנה נגרם אבדן הכנסה... אשר הממשלה הכריזה כאמור בסעיף 1(א) שהוא אסון טבע". מלשון החוק עולה, שההכרזה וגבולותיה נוגעות לגבולות אסון הטבע, אך זכאים לפיצויים כל מי שנפגע עקב אסון טבע זה. מאחר שאין מחלוקת כי נזקי המשיב נגרמו כתוצאה מאסון הטבע, הוא זכאי לפיצויים על פי חוק. דיון 9. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. 10. מעיון בפרטיכל הדיון, עולה, כי הדיון בפני הועדה התרכז בשאלה אם המשיב כלול בתחום ההכרזה. לענין זה העיד השמאי עתריה, שהגיש את המסמך נ/1, ציין עליה את מיקום האיזור שקיבל פיצוי, והעיד כי המשיב נכלל באיזור ואדי ערה. ב"כ המערערת כלל לא ביקש בדיון להגיש ראיות מטעמו. לפיכך - ייאמר כבר כאן במאמר מוסגר - דין כל טענה באשר לסירובה של הועדה לקבל ראיות מטעם המערערת - להידחות. ב"כ המערערת הסתפק בטענה כי הסמכות לדיון בטענות שהועלו על ידי המשיב הינן בסמכות בג"צ. 11. החלטת הועדה, הגם שהיא קצרה, מפורטת ומנומקת כדבעי, הדברים שנאמרו בה ברורים בעליל ומהם עולה כי על פי עדות השמאי שהעיד, הישובים הסמוכים למיקומו של המשיב נכללו בהכרזה ומיקומם דומה למיקומו של השיב ועל כן יש לכלול את המשיב בהכרזה כפי שנכללו בו יתר הישובים השוכנים באותו איזור. הועדה הזכירה בהחלטתה, כי בהכרזה לא נמצאה הגדרה ברורה של גבולות אזור ואדי ערה, וכי להודעת משרד החקלאות לא צורפה מפה. קביעת הועדה, כי המשיב נכלל בתחום שטח ההכרזה, הינה קביעה עובדתית מובהקת בנושא הדיון שבפניה, ועל פי הראיות שבאו בפניה, כפי שרשאית והיתה צריכה לעשות. 12. אין לקבל את טענת המערערים כאילו קבעה הועדה כי ההכרזה 1675 אינה סבירה, וכי זוהי הסיבה להכללת המשיב בתחומי ההכרזה. אין לכך כל זכר ואיזכור לא בטענות הצדדים ולא בהחלטת הועדה. 13. מפרוטוקול הדיון ומהחלטת הועדה עולה, כי סבירות החלטה 1675 לא עלה בפניה, כי הועדה לא התיימרה לקבוע דבר באשר לסבירות החלטה 1675 ואף לא פסקה בניגוד להחלטה 1675. הועדה קבעה, כי מאחר שלא הוכחו גבולות ההכרזה בהגדרה או במסמך של משרד החקלאות, היא התבססה על עדות השמאי שקבע כי הישובים שפוצו נמצאים באותו מתחם כמו המשיב. הנה כי כן, לא מטעמי אי סבירות של ההכרזה קבעה הועדה את חלותו של החוק על המשיב, אלא מתוך השוואה לנתונים גיאוגרפיים זהים שבין הישובים האחרים שבסביבה. זוהי קביעה עובדתית מובהקת הנתונה לסמכות הועדה ואין להתערב בה. 14. תקנה 19 לתקנות הפיצויים קובעת כי "על החלטת ועדת הערר ניתן לערער, בשאלה משפטית, לבית המשפט המחוזי בדן יחיד, תוך 30 ימים מיום שהודעה ההחלטה למערער" (ההדגשה לא במקור), ובהיות החלטת הועדה הנוגעת לענין שבעובדה גרידא, דין הערעור להידחות מטעם זה. 15. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין מקום לדון ביתר הטענות שהעלו בעלי הדין. אשר על כן, אני דוחה את הערעור ומחייבת את המערערת בתשלום ההוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף ריבית וההצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. נזקי מיםפיצוייםאסונות טבע